1. בפניי ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה בחדרה (כב' הש' נילי פלד) מיום 22.12.08, לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין שניתן על ידה בת"ת 6285/08, לפיו הרשיעה את המערער בהעדרו וגזרה עליו קנס בסך 500 ₪. 2. העובדות הצריכות לענייננו. א. נגד המערער ניתן דו"ח, לפיו בתאריך 11.6.07 בשעה 13:00 בצומת הכבישים 65 ו- 574 נהג ברכב בכביש המחולק לנתיבים, שבהם סומנו חיצים המובילים לצומת, ועבר בצומת שלא בכיוון החץ, אשר סומן בנתיב ממנו נכנס לצומת, בניגוד לתקנה 36 (ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: תקנות התעבורה). ב. המערער ביקש להשפט באמצעות עורך דינו, וקיבל הזמנה למשפט ביום 1.4.08 בשעה 17:00. ב"כ המערער ביקש מעו"ד אחר להופיע במקומו ולבקש דחיית הדיון, וכך נעשה. ההודעה על התאריך החדש השתרבבה אצל ב"כ המערער בתיק אחר, ב"כ המערער לא ידע על התאריך שנקבע, וכך גם הנאשם, אשר לא התייצב לדיון הראשון שנקבע בעניינו. ג. ביום 28.10.08, המועד שנקבע לדיון, הורשע המערער בהעדרו ונידון לתשלום קנס בסך של 500 ₪. ד. בקשת המערער לבטל את פסק הדין נדחתה, על ידי בית משפט קמא, מהטעם שאין בנימוקי הבקשה משום הצדקה לבטל את פסק הדין שניתן כדין, לאחר שמועד הדיון נדחה מאפריל לאוקטובר 08' והמערער או ב"כ לא התעניינו במועד הדיון לאחר שההזמנה נשכחה בתיק אחר. החלטה זו הגיעה לידי ב"כ המערער ביום 26.3.09. 3. טיעוני המערער המערער טוען כי בית משפט קמא טעה כאשר לא נתן לו הזדמנות להופיע ולהביא את טיעוניו בפניו, כי אין להענישו בגין טעות משרדית, משמדובר בבני אנוש ובני תמותה, וכי יש לתת לו את יומו בבית המשפט. עוד טוען המערער כי אי ביטול פסק הדין יגרום לו נזק בל יתוקן, מאחר שמדובר במקור פרנסתו, והוא יאבד את רשיון הנהיגה שלו לשלושה חודשים, בעוד שביטול פסק הדין לא יגרום למשיבה כל נזק. המערער אף הציע לשלם הוצאות משפט בגין הטירחה שנגרמה עקב התקלה. 4. טענות המשיבה. המשיבה עומדת על דחיית הערעור. לטענתה, טעות משרדית באי רישום תאריך של דיון אינה מהווה עילה לביטולו של פסק דין או לאי התייצבות. המשיבה הגישה לעיון את ההרשעות הקודמות של המערער בעבירות תעבורה, מהן עולה כי למערער 166 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה. דיון. 5. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני רואה לדחות את הערעור. א. פסק הדין בעניינו של המערער ניתן כדין, משלא התייצב לדיון שהתקיים בעניינו, לאחר שנדחה לבקשתו למועד מאוחר, ועל כך אין חולק. הטענה היחידה של המערער מופנית כנגד סירובו של בית המשפט לבטל את הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בהעדרו, משלא התייצב בשל טעות משרדית של בא כוחו. על מנת שיבוטלו הכרעת-דין וגזר-דין שניתנו בהיעדר הנאשם נדרשת, על-פי סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, סיבה מוצדקת לאי התייצבותו. התרשמתי כי לא היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המערער לשני הדיונים שנקבעו בעניינו. המערער ביקש להשפט בגין דו"ח שנרשם בשנת 07', אך לא ראה לנכון להתייצב לדיונים שנקבעו בעניינו. המערער, אשר לא התייצב גם בדיון שנקבע בעניינו בפני בית משפט זה, לא נתן כל הסבר לכך שלא התייצב בדיון הראשון, בו החליף עו"ד אחר את בא כוחו. באשר לטענה כי ההודעה על התאריך החדש שניתן לבקשת ב"כ המערער נשתרבבה לתיק אחר, וכי הענין נשכח, טענות אלה מועלות ונדחות חדשות לבקרים. בשורה של פסקי דין נקבע כי טעות משרדית של ב"כ נאשם כמוה כטעות של לקוחו, וגם שיכחה של מועד דיון אינה מהווה סיבה מוצדקת לביטול פסק דין וקיום דיון נוסף. (ע"פ 418/85 רוקינשטיין נ' מ"י, פ"ד לט (3) 279; רע"פ 5377/03 וג'די ג'מאל נ' מ"י, (לא פורסם), ניתן ביום 29.6.03). "שיכחה של מועד הדיון לבדה, אפלו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון. דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו". (רע"פ 9142/01 סוראיא איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793). וכן: "...אין בטענה כי נפלה טעות במשרדו של עורך דינו של המבקש כדי להצדיק דרך כלל את ביטול פסק הדין".(רע"פ 3490/09 גל נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 4.5.09). ב. טענת המערער כי לא ביצע את העבירה המיוחסת לו וכי הוא זכאי ליומו בבית המשפט בשל כך, אינה מהווה אף היא עילה לביטול פסק הדין. הטעמים לכך פורטו בין השאר ברע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מ"י, (לא פורסם, ניתן ביום 23.2.04), ואני רואה להביא דברים בשם אומרם: "העובדה שהמבקש כפר בפני השוטר שרשם את הדו"ח ובפני בית המשפט אין משמעותה שיש לבטל את פסק הדין כדי למנוע עיוות דין. לשיטה זו - כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק-דין, ולא היא. כפי שציין הנשיא שמגר בר"ע 418/85 הנ"ל: "... מקרי אי-ההתייצבות הם רבים מדיי, מכדי שטענת השכחה כפשוטה תהפוך לעילה מספקת לביטולו של פסק הדין, שניתן בהעדרו של הנאשם עקב אי-התייצבותו. סניגורו המלומד של המבקש, עו"ד מאיר בן-דור, טען בפנינו, כי בכך נשללת מהמבקש זכות יסודית, והיא הזכות שיהיה לו, כדבריו, יומו בבית המשפט. זכותו של הנאשם ליומו בבית המשפט שרירה וקיימת, אך איני סבור כי קופחה במקרה דנן, מאחר והיא אינה זכות אבסולוטית, ויכול שהתנהגותו של הנאשם תותיר את בית המשפט ללא ברירה ויצטרכו לדון בעניינו גם בהיעדרו, והמחוקק אף צפה מערכת נסיבות כאמור מראש. במה דברים אמורים: זכותו של הנאשם היא, כי יוזמן כדין וכי תינתן לו האפשרות להיות נוכח במשפט, במועד שנקבע, אם יבחר בכך. כידוע, יש לא מעטים מבין הנאשמים בעבירות תנועה, אשר בוחרים מעיקרא שלא להתייצב, בשל טעמים שונים, ואף זאת זכותם, אם הם מקיימים את התנאים שנקבעו בקשר לכך בחיקוקים הרלבנטיים; מכאן גם התפתחה השיטה של ברירת המשפט, הנוהגת עתה ואשר בנויה כל-כולה על קיום הדיון שלא בנוכחות הנאשם, אלא אם זה האחרון בוחר בכך מפורשות. משקיבל הנאשם את ההודעה על מועד המשפט, ניתנה לו בכך ההזדמנות הנאותה שיהיה לו, כדברי הסניגור המלומד, יומו בבית המשפט. אם שכח את מועד המשפט, אין לו אלא להלין על עצמו. השכחה אינה אלא אחת מן הצורות של חוסר תשומת הלב או של הרשלנות, וערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת, הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות. מערכת המשפט חייבת לשאוף לכך, כי המשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם מעיקרא, וכי לא יתפתח או יתרחב הנוהג של דחיות מיותרות או של דיון כפול ללא צורך, שיש בהם כדי להעמיס על קופת הציבור בכלל ועל בתי המשפט בפרט עומס נוסף, שאין הם יכולים לעמוד בו ואשר גם אינו מוצדק לגוף הענין. מי ששכח, יישא בתוצאות שיכחתו ולא הציבור בכלל, ובתי המשפט בפרט, הם שיצטרכו ללכת עקב בצד אגודל אחרי מידת תשומת הלב, אותה מוכן פלוני לגייס במועד נתון לעניין ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדו. הבקשה נדחית"". ג. לא למותר לציין כי העונש שהוטל על המערער - קנס בסך 500 ₪ - אינו חמור כלל ועיקר, ביחוד נוכח ההרשעות הקודמות הרבות שצבר המערער (166 במספר!). אף אם כתוצאה מהרשעה זו הוא עלול להפסל על ידי משרד הרישוי מלהחזיק רשיון נהיגה, כדברי סניגורו, אין זו עילה לביטול פסק הדין שניתן כדין. 6. נוכח המקובץ לעיל, הערעור נדחה. טעות משרדיתמשפט תעבורהדיוןאי התייצבות לדיוןפסק דין בהעדר (תעבורה)