1. התובע הגיש תביעה על סך 100,000 ₪ בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א - 2001. (להלן: "החוק"). 2. התביעה הוגשה במקורה נגד עשרה נתבעים. כאשר התקיימה ישיבת ההוכחות נותרה על כנה התביעה נגד הנתבעים 1, 2, 4, 9 ו-10 בלבד. 3. בישיבת ההוכחות אשר התקיימה ביום 4/1/11, בטרם החלה שמיעת עדי הנתבעים, הודיע ב"כ התובע, כי הוחלט למחוק גם את הנתבעים 2, 4 ו-9 מהתביעה כך שבפועל נותרה על כנה התביעה נגד הנתבעת 1 ונגד הנתבעת 10. 4. תמצית טענות התובע: א) התובע טען, כי הוא הופלה על ידי הנתבעות, עת נמנע ממנו להיכנס ביום 28/2/08 למועדון בשל צבע עורו שחום / מוצאו התימני, וזאת בניגוד להוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א - 2001. ב) הנתבעת 1 היא חברה המפעילה מועדון בר / דיסקוטק הנמצא ברחוב קפלן 4 בתל אביב (להלן: "המועדון"). הנתבעת 10 עמדה באירוע הרלוונטי לכתב התביעה בכניסה למועדון ושימשה כמארחת. בפועל, היא זו אשר מחליטה למי להתיר להיכנס למועדון ולמי לא. והיא כונתה על ידי התובע: "הסלקטורית". (לצורך פסק הדין תכונה הנתבעת 10: "המארחת" או "הסלקטורית"). הנתבעת 10 נתבעת על פי הוראות סעיף 3 (ג) לחוק אשר מגדיר "מי שעיסוקו" לרבות בעלים, מחזיק או מנהל של עסק וכן האחראי בפועל על אספקת השירות הציבורי או על הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו. התובע טוען, כי הנתבעת 10 היא זו אשר בפועל היתה אחראית על אספקת "השירות הציבורי" ולפיכך, יש לתבוע אותה אישית. ג) התובע טוען, כי לא היתה כל הצדקה עניינית או מהותית או חוקית למנוע את כניסתו למועדון שהוא מקום ציבורי ולא היתה כל סיבה שלא להתיר לו להיכנס למועדון, ועל כן אין ספק כי הסיבה היחידה שבגינה נמנעה כניסתו למועדון, היא בגלל צבע עורו ומוצאו, דבר המהווה הפליה על בסיס גזע / צבע עור. ד) התובע מבקש את הסכום המקסימלי ללא הוכחת נזק על פי סעיף 5 (ב) לחוק, אשר בצירוף הצמדה עמד על סך 57,031.16 ₪, אך התביעה היא על סך 100,000 ₪ והתובע העריך בכתב התביעה שנגרם לו נזק נפשי בסכום משוערך של כ- 50,000 ₪. 5. תמצית טענות הנתבעות: א) הנתבעות טענו, כי דין התביעה להידחות שכן אף אחד מהנתבעים לא מנע מהתובע את הכניסה למועדון בשל צבע עורו ו/או מוצאו. ב) הנתבעות טענו, כי קיימת מכסת אנשים אשר יכולים להיכנס למועדון על פי תנאי הרישיון שיש למועדון. כאשר הגיע רותם רגב למועדון הוא הגיע עם כל מוזמניו ועל כן, כאשר התובע וחברו הגיעו למועדון, כבר היה רשום בפני הנתבעת 10, כי כל המוזמנים המתייחסים לאותה הזמנה של רותם, כבר הגיעו ולפיכך, לא התאפשר לתובע ולחברו להיכנס למועדון. ג) הנתבעים טוענים, כי הם דוחים ופוסלים את שיטת ה"סלקציה" אשר תוארה בכתב התביעה אך הם מכחישים את קיומה של הפליה אסורה במועדון נשוא התביעה. 6. הניתוח העובדתי: (1) חברו של התובע עו"ד רותם רגב (להלן: "רותם") הזמין ביום 24/2/08 באמצעות הטלפון תשעה מקומות שמורים במועדון ליום 28/2/08 החל מהשעה 21:00 על מנת לחגוג את יום הולדתו של רותם. רותם וידא ואישר את ההזמנה גם ביום האירוע ה- 28/2/08 על ידי מר קובי נציג הנתבעת. התובע היה בין מוזמניו של רותם. (2) רותם הגיע למועדון ביום האירוע בשעה 21:00 לערך יחד עם הגב' גלי סניור והגב' שלי משה. הזדהה בפני הסלקטורית - הנתבעת 10, כרותם רגב, אשר הזמין תשעה מקומות שמורים, ומיד התאפשרה לו הכניסה למועדון עם שתי החברות שבאו עימו. התובע הגיע למועדון בשעה 21:15 לערך עם חברו נמרוד צבירן אשר היה אף הוא בין שמונת המוזמנים של רותם. התובע וחברו נמרוד ניגשו לנתבעת 10 וביקשו להיכנס. הזדהו כחבריו של רותם אך להפתעתם הנתבעת 10 מנעה מהם להיכנס למועדון וביקשה מהם "לחכות דקה". נטען ע"י התובע, כי כאשר הוא הגיע למועדון, לא המתינו בכניסה אנשים נוספים ומי שעמדו בכניסה היו התובע, נמרוד, הסלקטורית ומאבטח אחד בלבד ועל כן התובע תמה מאוד בעניין ההמתנה. בחלוף מספר דקות משראה התובע כי הנתבעת 10 כלל לא מתייחסת אליו, הוא שאל אותה, מדוע הוא לא נכנס, ונענה, כי עליו להמתין כמה דקות כי "יש בעיה". כך הוא נדחה מספר פעמים ובמהלך הזמן שחלף וכעבור כ- 15 דקות מהזמן שהגיע למועדון, החלו אנשים נוספים לפקוד את המקום, וכניסתם התאפשרה על ידי הנתבעת 10. התובע טען, כי כאשר הוא שאל את הסלקטורית, מדוע אנשים אחרים נכנסים והוא לא יכול להיכנס, היא השיבה לו כי: "יש בלאגן" ולטענתו, היא הפגינה זלזול והתעלמות ממנו. התובע, אשר יצר קשר עם רותם ועם החברים שהיו בתוך המועדון, ידע מהם, כי אין כל "בלגן" במועדון וכי מרבית שטח המועדון ריק מאדם ואין כלל עומס במקום. התובע טען, כי בחלוף כשעה מאז שהגיע לכניסה למועדון, הודיעה לו הסלקטורית, כי אין כלל הזמנה על שמו של חברו רותם, זאת למרות שבזמן שהוא המתין מחוץ למועדון הוא ראה איך הסלטקורית מתירה לאיה אקשטיין, אשר היתה אף היא אחת המוזמנות של רותם, להיכנס למועדון לאחר שאמרה, כי היא מוזמנת ושיש הזמנה על שם רותם. (3) במהלך ההמתנה מחוץ למועדון, יצא רותם מהמועדון לסלקטורית וניסה לשכנע אותה להתיר לתובע להיכנס למועדון. (4) בקשתו של התובע לדבר עם הבעלים או עם מנהל המקום נדחתה. ולאחר שלטענתו הוא שבע מההשפלה והזלזול, הוא עזב את המקום יחד עם חברו נמרוד תוך שהוא מציין בפני הסלקטורית, כי הוא יודע היטב שהסיבה היחידה לכך שהיא מנעה ממנו להיכנס, היא בגלל שהוא "תימני" "שחום עור". (5) גרסתו של התובע נתמכת בתצהירים של רותם, גלי סניור, איה אקשטיין, נמרוד צבירן. כמו כן הוגש תצהיר עדות ראשית על ידי הגב' שרון שטרית אשר ציינה בתצהירה, כי היא לא מכירה כלל את התובע אך היא נהגה לפקוד את המועדון והיא וחבריה הוכנסו תמיד ללא בעיה וכי הם בהירי עור ובעלי חזות אשכנזית. על פי עדותה, בחורף 2008 היא הגיעה למועדון בליווית ידיד חדש כהה עור ואז נאמר לה על ידי הסלקטור, כי רק לה ניתן לאפשר להיכנס למועדון ולא לידיד שלה. לאחר שהיא הסתלקה מהמועדון והתקשרה ליחצן המועדון כדי להביע את מורת רוחה על שאירע וציינה, כי מדובר בעולה חדש מברזיל, נאמר לה, כי היא מוזמנת לשוב למועדון באותו רגע ולהיכנס עם הידיד שלה למועדון וכמובן שהיא לא חזרה לשם ומאז היא הדירה את רגליה מהמועדון. (6) הנתבעים בכתבי ההגנה הכחישו כמובן את טענת ההפליה. הנתבעת 10 טענה, כי ביום האירוע בשעה 21:00 או סמוך לכך הגיע רותם עם כל המוזמנים שלו למועדון והתירו לו להיכנס והזמנתו הנ"ל "נסגרה". התובע וחברו הגיעו רק בשעה 21:40 וכאשר פנה לנתבעת 10, היא הודיעה לו בנימוס ובצער, כי כל מספר המוזמנים של רותם כבר נכנסו והיא תפעל על מנת לבדוק, אם ניתן בכל זאת להכניס אותם למועדון לפנים משורת הדין וכך היא עשתה. לטענתה, התור למועדון היה ארוך ולאחר בדיקה שהיא עשתה, ולמרות מאמצים שנעשו, לא ניתן היה להכניס אנשים נוספים למועדון. (7) הנתבעת 10 אישרה גם בתצהירה, כי המועדון הוא מועדון חברים אקסלוסיבי ולשם כך מנהלת הנתבעת 1 מערכת לניהול חברי המועדון המבלים בו באופן קבוע ובהתאם מעודכנים חברי המועדון לגבי הפעילות ובפתח המועדון גם מתנוסס שלט שעליו כתוב: " מועדון חברים". קיימת אפשרות לכל אדם להזמין מקומות מראש לשעה קבועה מראש תוך זמן סביר להגיע ולצורך כך מוקצים מקומות למזמינים ונערכת רשימת מזמינים לשעה הספציפית כאמור. ראשונים נכנסים חברי המועדון והמזמינים, כאשר קיים טווח זמן של כשעה למזמינים להגיע. (מהשעה 21:00 ועד ה- 22:00). (8) מי שהיה הנתבע 2, מר ניר רן, בתצהיר העדות הראשית מטעמו טען, כי במועדון לא קיימת סלקציה, והמועדון פתוח לכל הבאים בשעריו למעט בודדים אשר כניסתם נאסרת על ידי המאבטחים בשל התפרעויות וכיוצ"ב. הוא טען, כי מניסיונו הוא ארגן מסיבות במועדון והזמין לקוחות בעלי חזות מזרחית ולא היתה כל בעיית אפליה. מי שהיה הנתבע 9, מר נועם קולמן הגיש אף הוא תצהיר עדות ראשית. לטענתו, כיזם / משקיע אין לו קשר להסדרי כניסה במועדונים וכאשר הוקם המועדון הוא נתן הוראות למפעילי המועדון לשמור על הוראות החוק. גם הוא אישר, כי מניסיונו ומידיעתו האישית, אזי במועדון מבלים רבים מעדות המזרח לרבות סוג המוזיקה המושמעת שם. (9) הנתבעת 1 הגישה תצהיר עדות ראשית על ידי לירון תמיר. לטענתו, כאשר הגיע רותם למקום האירוע ביום האירוע, הוא הגיע עם כל מספר מוזמניו ולפיכך, הסלקטורית סגרה את ההזמנה לאחר שנתנה לכל המוזמנים להיכנס. כאשר הגיע לאחר מכן התובע עם חברו למועדון, כ- 40 דקות מאוחר יותר, אמרה הסלקטורית לתובע, כי כל המוזמנים של רותם כבר נכנסו ולמרות המאמצים שנעשו על ידה לא ניתן היה להתיר לתובע להיכנס שכן בניגוד לטענות התובע, התור בכניסה למועדון השתרך לאורך המדרכה הרחבה שממול בית העיתונאים כבר בשעה 20:30. (10) הגב' שרון שטרית התייצבה לישיבת ההוכחות על מנת להיחקר על תצהירה. אין חולק על כך, שהיא לא היתה במועדון באותו ערב שבו אירע האירוע נשוא התביעה אך היא העידה על אירוע אחר שהיה במועד אחר ואשר לא מתייחס לתובע, ושבו לטענתה, נמנע מידיד שלה שהוא כהה עור להיכנס למועדון למרות שהוא הגיע איתה למועדון, ולה התאפשר להיכנס למועדון (יובהר, כי הגב' שטרית היא בהירת עור). (11) מר רותם רגב נחקר אף הוא על תצהירו. הוא הדגיש, שהוא הזמין תשעה מקומות ונאמר לו, כי עד השעה 22:00 רצוי שכל חבריו יגיעו למועדון. (אין טענה מצד הנתבעים, שהתובע וחברו הגיעו לאחר השעה 22:00 כך שנושא שעת ההגעה למועדון אינה יכולה לשנות את תוצאות פסק הדין). הוא העיד, כיצד הגיע ביום האירוע בשעה 21:00 עם חברותיו גלי סניור ושלי משה. (שתיהן בהירות עור כעולה מהעדויות של עדי התובע). רותם אמר למארחת, כי יש הזמנה על שמו ואכן הוא ושתי חברותיו נכנסו. פרט להן, ולאחר מכן לאיה אקשטיין, אשר הגיעה לאחר מכן והתאפשר לה להיכנס למועדון, עדיין לא הגיעו המוזמנים הנוספים למועדון, ומשהתברר, כי המארחת לא מאפשרת לתובע ולנמרוד צבירן להיכנס למועדון, ולאחר שהוא יצא מספר פעמים מחוץ למועדון למארחת וביקש לבדוק, מה קורה עם נושא הכניסה של חבריו אשר נותרו בחוץ, ואף שיחה עם אותו "קובי" אשר דרכו ביצע את ההזמנה, לא הובילה להכנסת התובע למועדון, הוחלט לעזוב את המועדון ולעבור למקום אחר. עדותו הותירה רושם אמין ולא נסתרה כלל הטענה ולפיה, הוא לא שהה במועדון עם שמונת אורחים נוספים, וכי הכיסאות שנשמרו לחבריו, נותרו ריקים. (12) הן הגב' גלי סניור, הן רותם רגב והן איה אקשטיין אשר היו בתוך המועדון אישרו, כי המועדון לא היה מלא כאשר הם הגיעו למועדון, וכאשר התובע ונמרוד צבירן היו מחוץ למועדון, ומכל מקום אישרו, כי הכסאות אשר יועדו לחבריו של רותם אשר היו סמוך לעמדת הברמנית, היו ריקים. כלומר, איש לא התיישב במקומם במקומות שיועדו להם. (13) הגב' איה אקשטיין העידה, כי כאשר היא הגיעה לכניסה למועדון, היא ראתה את התובע ואת נמרוד ממתינים בחוץ. גם עדותה הותירה רושם אמין ולא נסתרה בעיני, כלל. למעשה, גרסתה וגרסת המארחת הן גרסאות עובדתיות שונות. איה אקשטיין מצהירה ומעידה, ועדותה לא נסתרה באשר לכך, שהיא הגיעה למועדון בשעה 21:30 לערך, וראתה בכניסה את התובע, היא הודיעה לסלקטורית כי היא מוזמנת ויש לה מקום שמור על שם רותם. היא ביקשה להיכנס למועדון והיא הוכנסה מיידית. זאת שעה שאין חולק על כך, שעל פי גרסת המועדון והמארחת, לא התאפשר לתובע ולחברו להיכנס לחברו כיוון שההזמנה על שם רותם כבר "נסגרה". כלומר, ברישומים שלהם היה כתוב שעוד לפני שהתובע ונמרוד הגיעו למועדון, אזי הגיעו כלל שמונת מוזמניו של רותם למועדון. חיזוק לעדותה של הגב' איה אקשטיין ניתן למצוא בעדותו של רותם ובדרך התנהלותו באותו ערב. כלומר, כאשר הוא שמע שקיימת בעיה לתובע בנוגע לכניסה למועדון, הוא יצא מחוץ למועדון כדי לדבר עם המארחת, ואמר לה, שהתובע מוזמן ליום הולדתו והבהיר לה, כי לא כל המוזמנים שלו הגיעו, כך שהמארחת או מר לירון תמיר או כל עוד אדם אחר במועדון, יכל להיכנס למועדון ולהיווכח במו עיניו, שאכן בפועל לא הגיעו כל המוזמנים של רותם, ואם באמת במסמך כלשהו נרשם, בטעות, שכל המוזמנים הגיעו וההזמנה "נסגרה" (לא ראיתי מסמך כזה), אזי מדובר ברישום שגוי ויש לתקן את השגיאה שנעשתה על פיו. (14) חברו של התובע, מר נמרוד צבירן אשר המתין עימו מחוץ למועדון הסביר בעדותו, כיצד ניסתה המארחת לנמק את אי הכניסה למועדון. נאמר להם שהם לא רשומים. הם התבקשו להמתין. ולאחר מכן כבר לא ענתה להם הנתבעת 10 והיא התעלמה מהם "כאילו אנחנו אויר". (עמ' 34 שורה 8 לפרוטוקול). ראה לעניין זה גם עדותו של התובע בעמ' 11 שורות 2 - 9 לפרוטוקול). (15) מטעם הנתבעים הוגשו כאמור, תצהירי עדות ראשית של לירון תמיר והנתבעת 10 אך גם של ניר רן ושל נועם קולמן. הם לא התבקשו להיחקר על תצהירם למרות שהם היו מוכנים ומזומנים להיחקר על תצהיריהם. בתצהיריהם הם טענו, כי אין הפליה במועדון אך הם לא יכלו להתייחס ישירות לאירוע הספציפי נשוא התביעה. לירון תמיר, שהוא מנהל במועדון ואחראי על יחסי הציבור ועל הסדרי הכניסה למקום נחקר על תצהירו. גרסתו ולפיה, כל המוזמנים של רותם (סה"כ תשעה אנשים) הגיעו למועדון בשעה 21:00 או מספר דקות לאחר מכן, נסמכת על גרסתה של המארחת ואין לו ידע אישי בעניין זה. לטענתו, לאחר שהתובע שוחח עם המארחת, היא ניסתה לברר עימו, אם ניתן בכל זאת לאפשר לתובע שהגיע לאחר סגירת ההזמנה של רותם, להיכנס למקום וזאת בהתחשב באירועים של מוזמנים אחרים שנקבעו לאותו ערב, למקומות שמורים לחברי מועדון ולתנאי הרישיון. אך למרות מאמציו, לא ניתן היה להכניס את התובע ואת חברו למועדון מבלי ליצור הפליה כלפי לקוחות אחרים או לפגוע בתנאי הרישיון שיש למועדון. המארחת טענה אף היא, כי היא ניסתה לבדוק, אם אפשר להכניס את התובע למרות ש"ההזמנה נסגרה". אך הוסבר לה, שלא ניתן לעשות כן. ולטענתה, התובע זכה ליחס חם ונדיב מצידה. (16) מהניתוח העובדתי עולות המסקנות הבאות: (16.1) רותם הזמין תשעה מקומות על שמו לערב האירוע כאשר המוזמנים היו צריכים להגיע בערב האירוע בין השעה 21:00 לשעה 22:00. מבין חבריו של רותם הגיעו למועדון לפני התובע רק שתי חברות (ויחד עם רותם - שלושה) ולאחר שהתובע המתין בפתח המועדון התאפשר לחברה נוספת - איה להיכנס למועדון. כלומר, מתוך תשעת מוזמנים הגיעו ארבעה בלבד. ועל כן, ההזמנה על שמו של רותם לא "נסגרה" כאשר הגיע התובע למועדון. (החברים הנוספים מלבד התובע ונמרוד צבירן לא הגיעו למועדון אלא הגיעו ישירות למקום החלופי אליו פנתה כל החבורה, כשהסתבר לרותם שלא ניתן יהיה לחגוג במועדון גם עם התובע). (16.2) כיוון שרותם הזמין תשעה מקומות ובפועל, מקומות אלו עדיין לא התמלאו, אזי אין לקבל טענה עובדתית ולפיה הכנסת התובע וחברו למועדון בשעה שבה הגיעו למועדון, היתה פוגעת בתנאי הרישיון של המועדון ו/או מפלה אנשים אחרים. הרי, רותם הזמין מקום. הכיסאות שנועדו לחבריו נותרו ריקים, כך שלא ניתן ליתן עדיפות למזמינים אחרים על פניו. (16.3) בפועל, לא הוצגה בפני התובע )וחבריו) סיבה אמיתית ונכונה לאי הכנסת התובע למועדון. (16.4) אינני מתעלמת מהעובדה ולפיה גם לנמרוד צבירן שהוא בהיר עור לא התאפשר להיכנס למועדון. אלא שגם מתצהירו וגם מחקירתו הנגדית עלה, כי הוא לא העמיד במבחן מעשי את השאלה - אם המארחת או מאן דהוא אחר מטעם המועדון היו מאפשרים לו להיכנס, לו היה מגיע ללא התובע למועדון. כחבר הוא לא היה מעוניין להיכנס לבדו למועדון ועל כן הוא לא ביקש להיכנס ללא התובע, אך ניתן היה להבין הן מחקירתו של התובע והן מחקירתו של מר צבירן כי חילופי הדברים המהותיים היו בין התובע והמארחת ונמרוד צבירן לא לקח חלק פעיל במיוחד באותם חילופי דברים. נמרוד צבירן העריך (בחשבון הנפש שלו כלפי עצמו), כי אם הוא היה מגיע ללא התובע, היו מאפשרים לו להיכנס למועדון (עמ' 34 שורות 25 - 26 לפרוטוקול). כפועל יוצא מכך, הוא גם לא חש את העלבון האישי ואת ההשפלה שחש התובע, ולמעשה, גם מעדותו של רותם ניתן היה להבין, שעיקר מאמציו באותו ערב לאחר שהתגלתה בעיית הכניסה למועדון, התמקדו בהכנסתו של התובע. (רותם לא זכר, אם הוא ביקש שיכניסו גם את נמרוד - עמ' 21 שורות 25 - 26 לפרוטוקול ויש להניח שהוא חש כי אם בעייתו של התובע תיפתר, ממילא תתאפשר גם כניסתו של נמרוד). 7. הניתוח המשפטי: א) סעיף 3 (א) לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ; ולמקומות ציבוריים, תשס"א - 2000 קובע: "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות". על התובע לציין בכתב התביעה על איזה רקע הוא הופלה לטענתו והוא אכן טען מפורשות כי הוא הופלה על רקע מוצאו / צבע עורו. (ראה לעניין זה: בר"ע (י-ם) ג.י.א.ת. ניהול והשקעות בע"מ נ' ארז מור. כבר נקבע בפסיקה, כי האיסור על הפליה חל גם על הפליה בשל צבע עור (ראה לעניין זה גם פסק דינו של כב' השופט ברנר ת.א. (ת"א) 22225/07 ירימי אבישי נ' ב.ת.א. 5 אחזקות בע"מ ואח' וכן פסק דינו של כב' השופט אילן רונן ת.א. (ת"א) 155380/09 תמיר כהן נ' ליאור מלכה. ב) סעיף 6 לחוק קובע חזקות אשר יכולות לסייע לתובע בהוכחת תביעתו בהליך אזרחי על פי החוק. סעיף 6 לחוק קובע: "הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת: (1) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3. (2) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה. (3) הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה". התובע בכתב התביעה קובל על התופעה הפסולה של אי הכנסה למועדונים בשל הפליה פסולה ולטענתו, אין זה המקרה הראשון שנתקל בו אך כמובן, שאינני יכולה להתחשב באותם מקרים קודמים אשר עובדותיהן אינן ידועות לי. במקרה דנן, ניתן להכריע את התיק על סמך החזקה שנקבעה בסעיף 6 לחוק. גם אם הנתבעת 10 לא התכוונה שלא לאפשר את כניסתו של התובע למועדון בשל הפליה פסולה אלא החליטה שלא להכניסו, כיוון שהוא לא מצא חן בעיניה או דיבר אליה בחוצפה, שאז - לא ניתן להגיש תביעה מכוח חוק איסור הפליה, אזי לא נטען על ידה, כי אכן כך היה במקרה שלנו. הנתבעות לא יכלו לספק הסבר סביר לכך שלא התאפשר לתובע להיכנס למועדון, שעה שלגב' איה אקשטיין התאפשר להיכנס למועדון למרות שעל פי גרסת הנתבעות, כאשר הגיעה איה אקשטיין למועדון כבר היה רשום ברישומי המארחת, שכל המוזמנים של רותם כבר הגיעו קודם לכן וכי ההזמנה "נסגרה". ג) במקרה דנן, אין מדובר באירוע שבו המוזמנים הגיעו באיחור (כלומר, לאחר השעה 22:00 שאז המועדון כבר לא מחויב לשמור את המקומות למזמין), לא הוכח ולו לכאורה, כי המועדון היה מלא או בתפוסה מלאה על פי תנאי הרישיון. הרי על פי ההזמנה היו אמורים חבריו של רותם ורותם עצמו "לתפוס תשעה מקומות במועדון" במשך אותו ערב. בפועל, רק ארבעה מתוך תשעה מחבריו של רותם היו במועדון פיזית. כך שלא ניתן לקבל את הטיעון ולפיו תנאי רישיון או מגבלות מכסת אנשים יכלו למנוע את כניסתו של התובע למועדון. ד) המארחת גם לא טענה בתצהירה כי היא לא הסכימה להכניס את התובע למועדון כיון שהוא דיבר אליה בחוסר נימוס או צעק עליה. (בעדותה היא הסבירה, כיצד התובע איים עליה שיתבע אותה - אין חולק על כך שהוא אכן תבע אותה, צילם אותה, פתח לאחר מכן קבוצת בפייסבוק נגדה ובפועל נראה, כי כאשר המתין התובע מחוץ למועדון וחמתו בערה בו בנוגע לכך, ככל הנראה הוא לא דיבר אליה בדיפלומטיות יתירה והיא ככל הנראה השיבה לו באותה מטבע). לו היתה טוענת שלא הכניסה אותו למועדון כיוון שהוא איים עליה או צעק עליה, אזי ניתן היה לטעון שקיימת סיבה (לאו דווקא סיבה מוצדקת, אך סיבה), לאי הכנסתו של התובע למועדון שהיא סיבה שאיננה נכנסת להגדרת ההפליה בחוק. אך, על פי גרסת הנתבעת, כאשר התובע הגיע למועדון ואין חולק על כך שהוא לא איים עליה מהרגע הראשון ולא ידע שהוא צריך לדבר אליה בתוקפנות או חוסר נימוס, כיוון שלא יכל לנבא את אי כניסתו, היא כבר אמרה לו שהוא לא יכול להיכנס למועדון. כלומר, אי כניסתו למועדון לא נומקה על ידי הנתבעות בכל סיבה אפשרית אחרת ולפיכך, מתבקשת המסקנה היחידה ולפיה לא הותרה כניסתו למועדון מטעמי הפליה פסולה. נציגי הנתבעות ניסו בחקירותיהם הנגדיות, אשר בוצעו לעדי התובע, להוכיח כי למועדון נכנסים מבלים מעדות המזרח ולפיכך דין טענת ההפליה להידחות. אך, טענתו של התובע, אינה הטענה ולפיה לא נותנים לבני עדות המזרח להיכנס למועדון ואין בפועל חולק על כך, שגם בני עדות המזרח מבלים במועדון, טענת התובע מתייחסת להפליה בגין צבע עורו הכהה. ה) לאחר ששקללתי את מכלול העדויות והראיות שבפני, אין מנוס מלהגיע למסקנה ולפיה התקיימה החזקה בסעיף 6, משלא הומצאה ע"י הנתבעות סיבה הגיונית כלשהי לעובדה שלגב' אקרשטיין הותר להיכנס למועדון ואילו לתובע לא הותר להיכנס למועדון, ולפיכך דין התביעה להתקבל. ו) באשר לנתבעת 10: לא מצאתי כי על פי החוק יש מקום לחייב אותה בחיוב אישי. התובע טוען וניסה להוכיח באמצעות העדים, כי קיימת מדיניות של המועדון ובעליו של הפליה פסולה. אם אכן כך סבור התובע, הרי שהנתבעת, שהיא רק עובדת במועדון (ולא הוכח אחרת), היא לכל היותר מיישמת מדיניות של מעבידיה ואין להתיר מצב שבו יתבעו את "הש"ג" ואת העובדים הזוטרים ביותר, שעה שהתביעה היא למעשה בנושא עקרוני המתייחס להתנהלות של מועדון ולא להתנהלות של מארחת ספציפית זו או אחרת. 8. באשר לסכום הפיצוי: סכום הפיצוי מופרז עד מאוד. הפיצוי בגין "נזק נפשי" לא הוכח ולו לכאורה. התובע מאשר שהוא לא הלך לטיפול פסיכולוגי בעקבות האירוע, ממילא לא נקבעו לו אחוזי נכות בעניין, הוא לא הגיש חוות דעת בנושא ולא הובאה כל ראיה בנוגע לנזק הנטען. 9. באשר לנזק הסטטוטורי: הנזק הסטטוטורי אשר נקבע בסעיף 5 (ב) לחוק, הוא פיצוי מקסימלי אשר מציב רף עליון. כאשר בית משפט פוסק פיצוי בכל מקרה לגופו, לפי נסיבות העניין. בפסק דינו של כב' השופט רונן בת.א 155380/09 תמיר כהן נ' ליאור מלכה הביא השופט שלוש דוגמאות של תיקים שונים (סעיף 16 לפסק הדין) כאשר במקרה אחד נפסק 15,000 ₪ במקרה הנוסף 7,500 ₪ לכל תובע, ועוד שני מקרים שבהם נפסקו 30,000 ₪ לכל תובע. בפסק דין שנתתי ביום 3/1/11 בת.א. 23258-09-09 ניר לוי נ' לופט אירועים ואח' פסקתי פיצוי בסך 40,000 ₪ לכל הפרה. מקרה שבו התובע הסכים בכנות לנהל משא ומתן עם הנתבעות על מנת לפתור את הסכסוך, אבל הנתבעות סרבו בתוקף לנהל כל משא ומתן, כך שהתובע נאלץ לנהל הליך משפטי מלא, על כל הכרוך בכך. כאשר בית משפט שוקל את גובה סכום הפיצוי עליו גם לקחת בחשבון את דרך ההתנהלות של הצדדים לרבות בחינת השאלה - האם התובע נתן אפשרות לנתבעים לפצותו בטרם הגשת התביעה באופן אשר היה מייתר את הצורך בהגשת תביעה. האם הנתבעים עשו מאמץ לפתור את המחלוקת מבלי צורך בניהול כל ההליכים בתובענה ועוד. יש לזכור, כי התביעה הוגשה נגד עשרה נתבעים. ובסופו של יום, ורק לאחר שרוב הנתבעים טרחו והגישו תצהירי עדות ראשית כיוון שהם היו בעלי דין, הגיע התובע למסקנה הנכונה ולפיה אין מקום להמשיך ולתבוע את כל הנתבעים. כמו כן, אין חולק על כך, שהתובע לאחר האירוע לא פנה לנציגי המועדון ולא נתן אפשרות לפצותו או לערוך תחקיר בנוגע לאירוע. (עמ' 11 לפרוטוקול) ומיד החליט לפנות למסלול משפטי ולא הסכים בפועל לנהל משא ומתן כנה עם הנתבעים לצורך סיום הסכסוך. (אין חולק על כך, שבדיון אשר התקיים ביום 2/11/10 הופנו הצדדים להליך גישור על ידי כב' סג"נ השופטת אלמגור וזאת בהסכמה, אך לאחר מכן סירבו התובע / בא כוחו לפנות להליכי גישור) ואף הצהיר בפני, כי מבחינתו אין הסכמה לנהל משא ומתן (עמ' 25 שורה 27 לפרוטוקול). כמובן, לא ניתן לחייב בעל דין לנהל משא ומתן או לנהל הליך גישור, אך כאשר פוסקים את סכום הפיצוי יש לקחת בחשבון את העובדה, שהנתבעים מסכימים לנסות ולפתור מחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט ובאופן זה אף להקטין את ההוצאות אשר כרוכות בניהול הליך משפטי, והתובע אינו מסכים כלל להידבר עימם באופן כנה, וסבור כי בגין התנהלות זו הוא זכאי לקבל את הרף המקסימלי של הפיצוי שנקבע בחוק. בשים לב לכל הנסיבות הרלוונטיות למקרה דנן, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך 25,000 ₪. 10. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, תשלם הנתבעת 1 לתובע סך 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (19/6/08) ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת 1 לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל. ב)אפליה בכניסה למועדונים ולמקומות בילויהפליה / אפליה