רקע כללי 1. בפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת שניצר-רהב מיום 18.3.10 בתיק בש"א 1493/10, לפיה נעתרה כב' הרשמת לבקשת המערער לתיקון כתב התביעה וזאת, תוך חיובו בהוצאות בסך של 2,500 ש"ח (להלן: "ההחלטה"). טענת המערער מופנית אך ורק כנגד חיובו בהוצאות. 2. טרם שנבוא להכריע בערעור מוצאים אנו להקדים ולפרט את תמצית העובדות המתיחסות להשתלשלות העניינים בתיק זה, כדלקמן: א. ביום 25.6.08 הגיש המערער תביעה, במסגרת תיק עב 8056/08, לתשלום שכר עבודה (בסך של 2,750 ש"ח), תמורה עבור עבודה בשעות נוספות (בסך של 19,536 ש"ח), פדיון חופשה (בסך של 2,750 ש"ח) וכן לתשלום חלף הודעה מוקדמת (בסך של 5,500 ש"ח). סכום התביעה הסתכם בסך של 30,536 ש"ח. בד בבד עם תביעה זו הגיש המערער תביעה נוספת בהליך של דיון מהיר, במסגרת תיק דמ 5471/08 וזאת, לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 5,500 ש"ח. שתי התביעות הוגשו על-ידי המערער עת שלא היה מיוצג על-ידי עו"ד. ב. ביום 20.8.08 הגישו המשיבים כתב הגנה המתיחס למכלול התביעות של המערער. ג. ביום 1.7.09 התקיים דיון מוקדם, אליו לא התיצב המערער. משכך, ניתן פס"ד בהעדר התיצבות, תוך חיוב המערער בהוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח. ביום 23.7.09 הגיש המערער בקשה לביטול פס"ד בהעדר התיצבות, במסגרת תיק בש"א 5769/09. בעקבות זאת, ביום 26.11.09 ניתנה החלטה, במעמד הצדדים, לפיה יבוטל פסה"ד וזאת תוך חיוב המערער בתשלום הוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח תוך 15 יום ממועד מתן ההחלטה. ד. ביום 21.12.09 הגיש המערער בקשה לתיקון כתב תביעה, בתיק בש"א 1493/10. במסגרת הבקשה הנ"ל ביקש המערער להגדיל את סכום התביעה ולהוסיף רכיבי תביעה נוספים, ובכלל זאת תשלום דמי הבראה בסך של 1,700 ש"ח, פיצוי בגין אי תשלום פנסיה (בסך של 4,126 ש"ח), פיצוי בגין אי תשלום למוסד לביטוח לאומי (בסך של 2,650 ש"ח), פיצוי בגין אי המצאת מכתב פיטורים (בסך של 11,000 ש"ח) וכן, פיצוי בגין הוצאת לשון הרע (בסך של 50,000 ש"ח). סכום התביעה הסתכם ב- 108,431 ש"ח. ה. משהמשיבים לא הגיבו לבקשתו של המערער לתיקון כתב התביעה על אף שנדרשו לעשות כן על-פי החלטה מיום 3.2.10, החליטה כב' הרשמת ביום 18.3.10 לקבל את הבקשה "ולו מהטעם שהתובע לא היה מיוצג בעת שהגיש את התביעה המקורית". עם זאת, הוסיפה כב' הרשמת וקבעה בהחלטה הנ"ל כי "מאחר והתובע [המערער] יכול היה לפנות לקבל ייצוג משפטי כבר מתחילת ההליך ומאחר והגשת כתב תביעה מתוקן למעשה, מאריכה את ההליך ומעכבת אותו, הריני מחייבת את התובע בהוצאות". סכום ההוצאות בו חוייב המערער על-ידי כב' הרשמת הסתכם ב-2,500 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה מיום 18.3.10 ועד למועד התשלום בפועל. החלטה זו היא כאמור ההחלטה מושא הערעור. 3. טענות המערער בתמציתן היו כדלקמן: § המשיבים לא היו מיוצגים בהליך ולא הגישו תגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה. לפיכך, לא נגרמו למשיבים הוצאות אשר בעטיין יש לחייבו לפצותם. § המערער כבר נשא בהוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח אשר הושתו עליו ביום 26.11.09 עת התקבלה בקשתו לביטול פסה"ד. § המערער הינו אדם פרטי אשר לא שולמו לו זכויות המגיעות לו ובשל כך נאלץ לגייס את המשאבים המצומצמים שהיו לו לצורך הגשת התביעה. § ביה"ד אינו נוהג להטיל הוצאות משפט כה כבדות על עובדים הפונים אליו על מנת לקבל סעדים כנגד מעבידים שאינם משלמים את זכויותיהם. 4. טענות המשיבים בתמציתן היו כדלקמן: § ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית ובכלל זאת אינה נוהגת להתערב בסכום ההוצאות שנפסקו על-ידי הערכאה הדיונית, אלא אם החלטתה של אותה ערכאה חרגה בצורה ניכרת מהסביר והמקובל. § המערער התנהל באופן רשלני בניהול תביעתו, דבר שיחייב את המשיבים בהגשת כתב הגנה מתוקן שונה לחלוטין מכתב ההגנה המקורי. § נוכח תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 אין מקום להתחשב בהוצאות שנפסקו למשיבים עקב ביטול פסה"ד במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה. § החלטת המערער לפנות לקבלת ייצוג משפטי כשנה ומחצה לאחר הגשת כתב התביעה המקורי אינה מהווה טעם מספיק לפטור את המערער מתשלום הוצאות משפט. שכן, לא היתה כל מניעה לכך שהמערער יפנה מלכתחילה לקבלת ייעוץ משפטי מתאים לפני הגשת כתב התביעה. § הגשתו של כתב התביעה המתוקן ובמועד בו הוגש גורמת להכבדה על הדיון ולסרבולו עקב הוספת עילות וסעדים בכתב התביעה המתוקן. § עם קבלת כתב התביעה המתוקן נאלצו המשיבים לפעול לא רק להכנת כתב הגנה מתוקן אלא גם לפנות לקבלת ייצוג וייעוץ משפטי, בין היתר, בשל עילות סרק שנכללו בו, כגון הפסד דמי אבטלה עקב אי המצאת מכתב פיטורים ותביעה בגין הוצאת לשון הרע. § שיעור ההוצאות שהושת על המערער אינו חורג מהסביר ואין בו כדי לפגוע ביכולתו לממש את זכויותיו, מה גם שהמערער לא תמך את טענותיו ביחס למצוקתו הכלכלית במסמכים ובראיות. § הוצאות המשפט שנפסקו כנגד המערער לא נועדו להענישו וכל מטרתן הינה לרפא את הטרחה וההוצאות הריאליות שיגרמו למשיבים עקב הצורך בהכנת כתב הגנה מתוקן, אשר יכלול התיחסות לכל שמונה עילות התביעה החדשות שבכתב התביעה המתוקן. הכרעה אשר לדעתנו - נקדים ונציין כי לטעמנו דינו של הערעור להתקבל וזאת, מהטעמים כפי שיפורטו להלן: 5. תחילה יאמר כי ערים אנו להלכה הקובעת כי ערכאת הערעור תמנע מלהתערב בסכום ההוצאות שנפסקו בהליכי ביניים, אלא אם החלטת הערכאה שפסקה את ההוצאות חרגה בצורה ניכרת מן הסביר והמקובל. עם זאת, סבורים אנו כי במקרה דנן החלטתה של כב' הרשמת אכן חרגה מן המקובל ולא הביאה בחשבון שיקולים רלבנטיים אותם נדרש ביה"ד לשקול בבואו לגבש החלטתו בענין פסיקת הוצאות בנסיבות המקרה שבפנינו. לטעמנו, כב' הרשמת לא נתנה את המשקל הראוי לעובדה שהמשיבים לא טרחו להגיש תגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה, לרבות בקשה לחיוב המערער בהוצאות עקב התיקון. די בכך לטעמנו כדי להצדיק אי הטלת סנקציה, אשר למעשה לא נתבקשה על-ידי המשיבים במועד הרלבנטי ובמיוחד שעה שהמשיבים הם שהתעלמו מהחלטת ביה"ד המורה להם להגיש תגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה. לא למותר להוסיף ולציין כי אלמלא התעלמו המשיבים מהחלטת כב' הרשמת, אשר הורתה להם להגיש תגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה - ולו הגישו את תגובתם - כאמור הרי שיתכן והיו מונעים בכך הוספת עילות סרק כטענתם שנכללו בכתב התביעה המתוקן, שהתקבל על-ידי כב' הרשמת באופן גורף, בהעדר תגובה ותוך כיבוד עקרונותיו של ההליך האדברסרי. 6. מעבר לכך יאמר - כי לטעמנו המשיבים נתפסו לכלל טעות עת שהתייחסו להוצאות שיגרמו להם לטענתם עקב הצורך בהגשת כתב ההגנה מתוקן, שיתיחס לכל עילותיו של כתב התביעה המתוקן. שכן, לטעמנו לצורך הערכת היקף ההוצאות שיגרמו למשיבים עקב תיקון כתב תביעה באופן המצדיק פסיקת פיצוי, נדרש ביה"ד לשאול עצמו מהן ההוצאות הנגרמות עקב הגשת הבקשה לתיקון במועד שהוגשה; דהיינו - על ביה"ד לשאול עצמו במה שונה מצבו של הנתבע לרעה בעקבות קבלתה של בקשת התיקון וזאת בהשוואה למצב דברים בו כתב התביעה בנוסחו המתוקן היה מוגש מלכתחילה. התשובה שיש ליתן לשאלה זו לדעתנו הינה - כי סכום הוצאות זה מסתכם אך ורק בהוצאות שנגרמו למשיבים עד למועד הגשת כתב התביעה המתוקן. למותר לציין בהקשר זה, כי הוצאות בגין הצורך בהגשת כתב הגנה מתוקן המתיחס לכל העילות המפורטות בכתב התביעה המתוקן, לא היה נחסכות מהמשיבים לו היה המערער מגיש את כתב התביעה כפי נוסחו המתוקן מלכתחילה. עם זאת יוער, כי ככל שיתחוור בסופו של ההליך כי כתב התביעה המתוקן - כולו או בחלקו - טומן בחובו טענות סרק או טענות שדינן להדחות, הרי שהדבר יובא בחשבון בעת פסיקת ההוצאות עם תום ההליך או במסגרת החלטה בבקשה לסילוק על הסף, ככל שזו תוגש ותתקבל. במקרה דנן, נראה כי "ההוצאות הנוספות" שנגרמו למשיבים עקב העובדה שכתב התביעה המתוקן לא הוגש מלכתחילה הן אך ורק אלה הנובעות מהגשת כתב ההגנה המקורי שנוסח על-ידי המשיבים עצמם עת שלא היו מיוצגים על-ידי עו"ד. משכך, מדובר בהוצאות נוספות זעומות ביותר שאינן קרובות כלל לסכום ההוצאות הבלתי מידתי שנפסק על-ידי כב' הרשמת בהחלטה מושא הערעור. 7. לאור כל האמור, מסקנתנו היא - כי יש לקבל את הערעור במובן זה שיש לבטל את סכום ההוצאות שנפסק על-ידי כב' הרשמת בהחלטתה מיום 18.3.010 (ההחלטה מושא הערעור). 8. הוצאות הערעור תשקלנה במסגרת פסק הדין הסופי. 9.מסמכיםפיטוריםמכתב פיטורים / סיום העסקה