1. לפניי התנגדות לביצוע שטר, אשר הוגשה ביחס לשלושה שיקים: שני שיקים על סך 20,000 ₪ כל אחד, ליום 20/12/2011, וליום 20/1/2012; ושיק נוסף על סך 24,000 ₪, ליום 20/4/2012. כן לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, אשר הוגשה בפועל כארבעה חודשים לאחר המועד האחרון להגשתה. המשיב ביקש להגיב בכתב, והגיב באריכות לטענות המבקש, הן לעניין הבקשה להארכת מועד והן לעניין ההתנגדות לגופה. 2. אין מחלוקת, כי בין הצדדים נחתם ביום 18.4.11 הסכם למכירת ציוד ומכונות לייצור פלסטיק. על פי ההסכם מסר המבקש למשיב עשרה שיקים, מהם שבעה נפרעו, ובגין שלושת הנותרים הוגשה התביעה השטרית דנן. לטענת המבקש, בניגוד להסכם, לא סיפק המשיב את מלוא הציוד עליו הוסכם, שכן לא סיפק הפריטים שמספריהם 11-12 בנספח הציוד (נספח א' להסכם). לטענתו, ערך הציוד שלא סופק עומד על כ-30,000 ₪. מאחר ולא סופק כל הציוד על פי ההסכם, פעל על מנת שהשיקים לא ייפרעו, וזאת בהתאם לזכותו על פי ההסכם, ליתן הוראת ביטול במקרה של הפרת התחייבויות המשיב. בנוסף טוען המבקש, כי המשיב לא הנפיק חשבונית מס. בכך גרם לו המשיב נזק, הן בכך שהוא אינו יכול לקזז את המע"מ, והן בכך שאינו יכול לנכות פחת במס הכנסה. 3. ההתנגדות הוגשה באיחור, כאמור. המבקש אינו מכחיש קבלת האזהרה לידיו, אלא טוען, כי באותה עת שהתקבלה האזהרה היה במעבר למשרד חדש, האזהרה אבדה בתוך הניירת, והעניין נשכח ממנו. המבקש טוען, כי האיחור לא נבע מזלזול בביהמ"ש, אלא משכחה, ומאשר, כי האחריות לאיחור רובצת על כתפיו. 4. לטענת המשיב, אין עילה להארכת המועד. מדובר באיחור רב, כאשר יש לקחת בחשבון כי האזהרה הומצאה עוד בחודש יולי 2012, ובשל פגרת בתי המשפט נדחה המועד האחרון להגשת ההתנגדות ב-45 יום, כך שבסופו של דבר הוגשה ההתנגדות חצי שנה אחרי המצאת האזהרה. לטענת המשיב, לא ברור כיצד פתאום נזכר המבקש בעניין שנשכח ממנו. 5. לגופו של עניין, לטענת המשיב, כל טענות המבקש הן בבחינת הגנת בדים, ודין ההתנגדות להידחות. טענתו בעניין הפרת התחייבויות המשיב, מלבד זאת שהמשיב מכחיש אותה, לא נטענה עד להגשת ההתנגדות באופן כל שהוא. לטענת המשיב, המבקש לא ביטל את השיקים, אלא השיקים חוללו באין כיסוי מספיק, כפי שהודפס עליהם בבנק, וגם בכך יש כדי ללמד על היות הטענה סתמית. עוד טוען המשיב, כי הטענה ששווי הציוד, שלטענת המבקש לא סופק, הינו 30,000 ₪ הינה סתמית, ולא הוסבר כיצד נקבע השווי. לטענת המשיב, טענות המבקש הינן טענות לכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, אשר אינן מהוות הגנה מפני תביעה שטרית. באשר לאי הנפקת חשבונית, לטענת המשיב, הוא אינו עוסק מורשה, ומעולם לא היה, ואינו מנהל תיק במע"מ. על כן ידוע היה לשני הצדדים מראש, כי המשיב לא יוכל להנפיק חשבונית מס. עוד טוען המשיב בהקשר זה, כי מלכתחילה סיכמו הצדדים על מחיר בתוספת מע"מ, אך לאחר שהוברר כי לא תהיה חשבונית, שונה ההסכם כך שהמחיר כלל מע"מ, וכך נכתב בהסכם שנחתם. בנוסף טוען המשיב, כי טענות המבקש באשר לנזק שנגרם לו בשל אי הנפקת חשבונית לא הוכחו כלל. לטענתו, אם היו למבקש הפסדים, הרי ממילא לא שילם מס הכנסה, ועל כן לא נגרם לו נזק, כטענתו. 6. באשר לבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, הרי שלטעמי יש להיעתר לה, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיב. בעוד שבעבר היו נהוגים מבחנים נוקשים באשר ל"טעם המיוחד" המצדיק הארכת מועד, הרי שכיום נהוגים מבחנים גמישים יותר, ובדומה לשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר הגנה, אף המועד להגשת התנגדות יוארך, אפילו אם מדובר במחדל או ברשלנות מצדו של הנתבע. מחיר הרשלנות יהא בחיוב בהוצאות, ולא בחסימת דרכו של בעל דין אל ביהמ"ש, ובמיוחד - כאשר מדובר בערכאה ראשונה. המבקש דכאן מודה, בהגינותו, בכך שקיבל את האזהרה וידע על התיק, אך שכח לטפל בהגשת ההתנגדות במועד. בינתיים, נקט המשיב הליכים שונים בהוצאה לפועל, כפי שפורט בהרחבה בתגובה, תוך שהוא מוציא לצורך זה הוצאות שונות. מן הראוי כי המשיב יפוצה בגין הוצאות אלו שהוציא, והמאמצים שעשה לצורך גביית החוב, בעת שהוא מניח, כי אין בכוונת המבקש להתנגד לביצוע השטרות, בחלוף המועד להגשת ההתנגדות. בקביעת סכום ההוצאות יש לקחת בחשבון את תקופת האיחור הארוכה, את מאמצי הגבייה שנעשו בינתיים, ואת גובה החוב שבמחלוקת. לאור האמור, אני מאריכה את המועד להגשת ההתנגדות, עד למועד הגשתה בפועל. בגין הארכת המועד יישא המבקש בהוצאות המשיב, בסך 4,000 ₪. 7. לגופו של עניין, עסקינן בצדדים קרובים לשטר, והמבקש מעלה טענות הנובעות מעסקת היסוד שנכרתה בינו לבין המשיב. כפי שנקבע ב- דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193, 196: "אכן, בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על-פי שטר עומדת להם גם כנגד חבות על-פי חוזה. על-כן היה עושה השטר רשאי להעלות כנגד הנפרע את הטענה כי הסכום שבו הוא חייב על-פי עיסקת היסוד נמוך מסכום השטר. טענה זו - שאינה טובה כלפי אוחז כשורה - טובה היא כלפי צד קרוב או כלפי אוחז "סתם". אמת, השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז, אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עיסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על-פי השטר, כי חבותו השטרית פחותה היא לאור עיסקת היסוד. ושוב, הגנה זו עומדת לחייב רק כלפי אוחז "סתם". היא אינה עומדת לחייב כלפי אוחז כשורה". 8. המבקש טוען, כאמור, כי המשיב לא קיים את החוזה כלשונו, ולא סיפק את כל הציוד כפי שהתחייב. המבקש מעריך את הציוד החסר ב-30,000 ₪. כעקרון, זוהי טענת הגנה אפשרית - טענה להפרת הסכם מצד המשיב; אלא שיש ממש בטענות המשיב, כי לא ברור על סמך מה הוערך שווי הציוד החסר מתוך שווייה של העסקה הכוללת, ואף לא הוצגו מסמכים או ראיות אחרות, המעידות על כך שטענה זו הועלתה בסמוך להשלמת העסקה ולהעברת כל יתר הציוד. עוד עומדת לרועץ, מבחינת המבקש, העובדה כי השיקים חוללו מחמת חוסר כיסוי מספיק, ולא בשל מתן הוראת ביטול. נושא זה קשור בטבורו לטענת המבקש אודות הפרת התחייבויות מטעם המשיב, שכן - על פי טענת המבקש - גרם לכך שהשיקים לא ייפרעו, לאחר שנוכח כי לא כל הציוד סופק. על פני הדברים נראה, כי לא ניתנה הוראת ביטול, ויש בעובדה זו כדי לפגוע במהימנות טענתו של המבקש לאי קיום התחייבויות המשיב. עם זאת, כידוע, אף הגנה בדוחק מזכה את הנתבע ברשות להתגונן, ואין ביהמ"ש בוחן, בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן כיצד יוכיח הנתבע את טענותיו, או מה טיב ראיותיו. נמצא, איפוא, כי הטענה בדבר חוסר של 30,000 ₪ בציוד שסופק על פי ההסכם, וביטול השיקים, על פי ההסכם, מסיבה זו, היא טענת הגנה אפשרית, גם אם נראית דחוקה בשלב זה. 9. המבקש טוען לנזק שנגרם לו בשל אי הנפקת חשבונית מס. בעניין זה לכל צד גירסה משלו, ואין מקום לשלול מהמבקש את זכותו להתגונן בטענת הקיזוז הנובעת בשל אי הנפקת חשבונית, על סמך טענות המשיב, כי מלכתחילה היה ברור שלא תונפק חשבונית. אף טענת קיזוז היא טענת הגנה אפשרית בין צדדים קרובים לשטר (רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים), פ"ד נג(2) 294 ), ובעוד שהמבקש נדרש לפרט את טענתו, אין הוא נדרש להוכיחה, בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, אלא במסגרת ההליך העיקרי. 10. לאור האמור לעיל, כאשר בפי המבקש טענת הגנה אפשרית, אף אם דחוקה בחלקה, יש ליתן לו רשות להתגונן. על כן, אני מורה על קבלת ההתנגדות. בהתאם לאמור בסעיף 6 לעיל, על המבקש לשלם את ההוצאות שנפסקו בגין הארכת המועד, ללא קשר להמשך ההליכים בתיק העיקרי. 11. ההתנגדות מתקבלת. הליכי הוצל"פ מעוכבים. התצהיר ישמש כתב הגנה. נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר. התובע יגיש תצהיר מטעמו, יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יוגש תצהיר מטעם התובע, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש. עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובע לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש. מיסיםחשבונית