פתח דבר 1.עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעתה הכספית של אישה מוסלמית שתבעה פיצויים בסך 500,000 ₪ מבעלה עקב כך כי לטענתה, גירש אותה בעל כורחה. הרקע ותמצית טענות הצדדים 2.התובעת ילידת 1969, היתה נשואה לבעלה משנת 1989 ומנישואי הצדדים נולדו 5 ילדים. נישואי הצדדים נקלעו למשבר כפי שנשמע בדיון בפני, עקב חשדות הנתבע שהתובעת מנהלת "רומן טלפוני" עם גבר זר. ועקב כך התדיינו הצדדים בבית הדין השרעי ב.... 3.לטענת התובעת, הנתבע הגיש נגדה תביעה לשלום בית שנמחקה וגם תביעה לבוררות שאף היא נמחקה. עוד טוענת התובעת כי ביום 30/06/04 הגיעו הצדדים להסכם דיוני לפיו יתגרשו הצדדים רק לאחר שיוסדר עניין משמורת הילדים באופן סופי ופגישת הקטינים עם פקיד הסעד לסדרי דין. התובעת הוסיפה וטענה כי לשכת הרווחה אכן הגישה תסקיר מטעמה ובו צוין כי הנתבע מסית את הקטינים נגד אימם התובעת, וכי הנתבע נשא אישה אחרת "אשר גם היא מנצלת את שירותיהם של הילדים לטובתה בכך שנותנת להם לבצע לה עבודות הבית ולמרות זאת מומלץ על ביקורים משותפים...". 4.התובעת טענה כי ביום הדיון (20/12/04) שהיה קבוע לתביעת הבוררות, נכח הנתבע ובא כוחו, ואילו היא לא נכחה מאחר והיא לא זומנה כלל לדיון, ובאותו מעמד אמר הנתבע כי הוא אינו מסכים להתגרש מאשתו דרך תביעת הבוררות והוא מבקש לגרש אותה לפי ההסכם הנ"ל. התובעת הוסיפה וטענה בתביעה כי "למרות שהוסבר לנתבע כי העניין אינו יכול להתנהל בלי אישורו של בית הדין ,הוא עמד וגירש את אשתו התובעת בעל כורחה ובלי רשות בית הדין השרעי שהוא גם בית הדין המוסמך לעניין זה". 5.התובעת טענה בתביעתה כי התנהגותו הנ"ל של הנתבע הינה עבירה על הוראות סעיף 181 לחוק העונשין - התשל"ז 1977 וכן הינה בגדר עוולה אזרחית כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין ועקב כך וכתוצאה מן הנזקים שנגרמו לתובעת, היא הגישה תביעה כספית כנגד הנתבע על סך 500,000 ₪. 6.מנגד טען הנתבע כי התביעה קנטרנית וטרדנית ודינה להימחק ו/או להידחות על הסף. 7.לטענת הנתבע, הצדדים התדיינו בבית הדין השרעי בטייבה, והגיעו במסגרת התדיינותם ביום 30/06/04, להסכמה דיונית לפיה הסתיימו "כל הנושאים התלויים בין הצדדים לרבות סיום אישי האישות בין הצדדים". 8.הנתבע הוסיף וטען כי אכן הוגש תסקיר מטעם רשויות הרווחה, אך הוא הכחיש את הנטען כאמור בגוף התסקיר אודות "הסתה" כביכול, או "ניצול שירותי הילדים" ע"י רעייתו הנוכחית בנוגע לעבודות הבית". 9.לטענתו של הנתבע ביום 20/12/04 הוגשה על ידו תביעה לבוררות... "אולם תביעה זו הוגשה ע"י בא כוחו, ג.א.א., אשר לא היה מוסמך להגישה. התביעה הוגשה שלא על דעת הנתבע, התביעה הוגשה לבית הדין השרעי מבלי שקיבל עוה"ד ג.א.א. ייפוי כוח מטעם הנתבע לעניין הזה, שכן ייפוי הכוח שהחזיק בו הראשון, הוסמך בו לייצג את הנתבע בנושאים אחרים למעט בוררות". 10.הנתבע הוסיף וטען כי פקידי בית הדין ביקשו מהנתבע להתייצב בעקבות אי הופעתו במועד, הנתבע התייצב בבית הדין והודע לו לראשונה כי עו"ד ג.א.א. הגיש תביעת גירושין (בוררות) שלא ידע עליה. 11.להשלמת הרקע, אוסיף כי תיק זה נידון בפני ב"סיבוב שני". פסק הדין הראשון ניתן על ידי ביום 20/12/07 וביום 30/11/08 הוחזר אלי התיק ע"י ערכאת הערעור בחיפה. לפיכך, ומשחזר אלי התיק לשמיעה (ולאחר דחיות לא מועטות מטעם הצדדים) ביום 23/03/09 נקבע התיק להוכחות ל-22/10/09. למרבה הצער, גם ביום שנועד להוכחות לא הגיעו הצדדים, ומועד ההוכחות נדחה על ידי לשעות אחר הצהריים ביום 20/12/09. ב"כ הצדדים ויתרו בהסכמה דיונית על הגשת תצהירי עדות ראשית ולאחר שהצדדים נחקרו על תצהיריהם והגישו סיכום טענותיהם בכתב - ניתן עתה פסק דיני. דיון המסגרת הנורמטיבית 12.הוראות סעיף 181 לחוק העונשין - התשל"ז 1977 קובעות לאמור: "התיר איש את קשר הנישואין בעל כורחה של אישה, באין בשעת התרת הקשר פסק דין סופי של ביהמ"ש או של בית הדין המוסמך המחייב את האישה להתרה זו, דינו מאסר 5 שנים..." 13.הפסיקה קבעה כי כוונתו של המחוקק הישראלי היתה בחקקו את סעיף 181 לחוק העונשין, להגן על האישה הלא יהודייה. להלן אביא הדברים מתוך הלכה ישנה שלא נס ליחה מפי כב' השופטת נתניהו בע"א 245/81 סולטאן נ' סולטאן פ"ד ל"ח(3) 169: "... מה פירוש שיש ליתן להוראות סעיף 181? נבחן את כוונתו לאור התפתחותו ההיסטורית. לידתה של ההוראה בסעיף 8 של חוק שוויון זכויות האישה תשי"א 1951. ... ההפלייה הזאת הקיימת לרעת האישה, קיימת בעדות אחרות, לכן בא התיקון המוצע לחוק הפלילי, לפיו התרת קשר הנישואין בעל כורחה של האישה ללא פסק דין של ביהמ"ש או בית דין מוסמך המחייב את בני הזוג להתיר את קשר הנישואין המהווה פשע, וגוררת איתה עונש של מאסר עד 5 שנים... ... בעיני נעלה הדבר מרפק כי ההוראה באה לא רק כדי לקדם את מעמד ציבור הנשים בכלל החברה הישראלית, למנוע הפלייתן ולהשוותן למעמד כלל הגברים, אלא גם להבטיח את האינטרס הפרטי של כל אישה ואישה הנמנית עם כלל הנשים, העשויה להיפגע מההפלייה הספציפית הזו, שאותה ביקש המחוקק לעקור משורש". 14.המסקנה המתבקשת מאליה היא ברורה. המחוקק הישראלי ביקש לעקור משורש את המינהג המוסלמי לפיו יכול גבר מוסלמי לגרש את אשתו בעל כורחה ובהיעדר פסק דין מחייב. מטעם זה נקבע בהלכת סולטאן (ע"א 245/81) (שם) כי "משנמצא שחיקוק נועד לטובתו או להגנתו של פלוני, חזקה היא כי הפרתה של החובה המוטלת בחיקוק מקנה זכות תביעה לפלוני בנזיקין, אלא אם החיקוק לפי פירושו הנכון התכוון להוציא תקופה זו...". עוד קבעה הפסיקה כי אם הנזק שארע לנפגע הוא מסוג הפגיעה שאותה צפה המחוקק ושאותה ביקש למנוע, מתחייבת המסקנה כי הנזק שנגרם לאישה שגורשה בעל-כורחה, נגרם כתוצאה מגירושיה. וראה: ע"א (ת"א) 1059/94 פריד ג'אבר נ' עטפה ג'אבר פס"מ נה (1) 458 מפי כב' השופטת אליעז ; תמ"ש (י-ם) 26891/02 ר.א. נ' ר.ז. כן ראה פסיקתי בתמ"ש (חד) 5370/04 ע.פ.פ נ' ג.ס.ח.מ. מן הכלל אל הפרט האם היו גירושין בעל כורחה של האישה? 15.אקדים ואומר כי בשאלה שבכותרת הניצבת על המדוכה, עמדות הצדדים בסיכומיהם קוטביות. עמדת הנתבע בסיכומיו היא כי התובעת נתנה את הסכמתה לגירושין באמצעות בא כוחה שהסכים בשמה לגירושין בפני בית הדין השרעי בטייבה, ואף ניתנה להסכמה זו תוקף של החלטה. לטענתו של הנתבע, הדין המוסלמי אינו מתנה את תקפם של הגירושים בהסכמה של האישה, וגם מטעם זה לא היה צורך בין הצדדים להסכים בפני בית הדין השרעי בטייבה על הגירושין ולהתנותו בשני התנאים, אולם עצם הפעולה שהיתה, דהיינו ההסכמה ומתן תוקף להסכמה באופן שיפוטי, רק מאשר את הגנתו של הנתבע שהתובעת הסכימה לגירושין, ומעשיו לא מהווים עוולה פלילית ובוודאי לא מקנים לתובעת זכות לתבוע בגין עוולה נזיקית. עמדת התובעת בסיכומיה היא כי הסכמתה לגירושין היתה הסכמה מותנית "ולכן משלא התקיים התנאי נחשבת ההסכמה כלא קיימת". לטענתה של התובעת, הנתבע הופיע במסגרת תביעה לבוררות שאינה תביעת גירושין, ונתן גט לאשתו מבלי שהיא תתייצב לדיון ומבלי שיחכה לתגובתה וכפה עליה מצב קיים משיקוליו הוא בלבד. התובעת הוסיפה ופירטה כי כראייה לעניין קיום ההתנאה בעניין המשמורת וכראייה לכך שהתנאי לא קוים, היא העובדה שנאלצה להגיש לביהמ"ש תביעה לעניין המשמורת בה ניתן פסק דין ביום 07/10/07 ורק כתוצאה מפסק דין זה, הצליחה לקיים הסדרי ראייה עם ילדיה. 16.בין שתי העמדות שהוצגו בפני, אני מעדיפה את עמדת התובעת, וקובעת כי גירושיה של התובעת ע"י הנתבע נעשו בעל כורחה של התובעת, וכי בעת התרת קשר הנישואין לא היה פסק דין סופי של בית הדין המחייב אותה להתגרש. בהמשך אפרט הטעמים לקביעתי שלעיל. 17.לכתב התביעה צורף תרגום הפרוטוקול בתיק 1391/04 מיום 20/12/04, שהוא הדיון בתביעת הבוררות אותה הגיש התובע, ואת הפרוטוקול אביא באופן מלא כלשונו. "תיק מס' 1391/04 20/12/2004 תרגום בבית הדין השרעי לאיזור התיכון - טייבה התובע: מ.ע.מ מ.... ע"י ב"כ עו"ד ג.א.א. הנתבעת: מ.י.מ. מ..... מהות התביעה:בוררות בדיון הקבוע בבית הדין השרעי לאזור התיכון, הופיע התובע וב"כ ולא הופיעה הנתבעת אשר לא זומנה על פי דין, ולפני הדיון ביקש התובע באופן אישי למחוק את התביעה מאחר ואני לא יודע למה עורך הדין הגיש אותה וקיימת בקשה לגירושין והציג בקשה לגירושין והציג בקשה למחיקת התביעה אשר נשמרה בתיק בית הדין. לאור הבקשה ע"י התובע באופן אישי, מחליט בית הדין למחוק את התביעה. 20/12/2004 הקאדי השרעי לאיזור התיכון זיאד תופיק עסליה כעת התבטא הבעל בלי רשות בית הדין ואמר: "אשתי מ.י.מ.ג. טאלק טאלק טאלק (מגורשת מגורשת מגורשת) וזה לפי ההסכם מיום 30/06/04 וההסכם מותנה בביצוע ע"י לשכת הרווחה ומשמורת הילדים: הקאדי השרעי לאיזור התיכון זיאד תופיק עסליה" בהערת אגב אציין כי בתרגום שצורף כנספח ג' לתצהיר העדות הראשית וסומן נ"א היתה תביעה לשלום בית ולא לבוררות, כפי שנעשה עתה. מסקנתי: כפי שהדברים עולים מן הפרוטוקול המתורגם המובא לעיל, אין ספק שמעשהו של הנתבע (ההכרזה המשולמת של "טאלק") היתה מעשה חד צדדי. 18.אין בידי לקבל את טענת הנתבע כי הסכמתה הדיונית של התובעת מפי בא כוחה בדיון של 30/06/04 להתגרש, שוללת את עובדת היותם של הגירושים "בעל כורחה" של האישה וזאת מכמה טעמים: 18.1 הנתבע בסיכומיו שולל בעצמו את הצורך בהסכמת האישה להיות הגירושין בני תוקף (ראה סעיף 20 לסיכומי הנתבע) 18.2 עיון בפרוטוקול של 30/06/04 מצביע בבירור על כך שאם היתה הסכמה כלשהי לגירושין, זו היתה הסכמה מותנית (הפרוטוקול צורף לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע וסומן נ"א). להלן אביא הדברים כלשונם והמדברים בעד עצמם: "תיק בוררות מס' 893/2003 תאריך 30/06/04 תאריך מהות התביעה: שלום בית בישיבה השרעית שנערכה אצלנו בבית הדין השרעי לאזור התיכון, נכח באי כוח ולפני הדיון בתביעה, הצהירו באי כוח כי הצדדים הסכימו על גירושין לאחר הסדרת עניין המשמורת עם שירותי הרווחה ופגישת הקטינים עם מנהל שירותי הרווחה, מר נ.ע.. בנוסף סוכם כי בית הדין יפסוק במסגרת תביעת המזונות כי הנתבע ישלם מזונות לתובעת לפי הערכת בי"ד זה. והתובעת בתביעת המזונות מתחייבת לקזז כל סכום על חשבון קצבאות הילדים שהועבר לחשבונה. הצדדים עתרו לחייבם במה שסוכם ביניהם ופרוטוקול זה ישמש כתיק מזונות 1256/2003 ובאי כוח ביקשו לתת החלטה עלפי דין וכך הוחלט בכתב 30/06/2004....... " 18.3 אם באמת ניתנה החלטה שיפוטית המאשרת את הגירושין, לשם מה היה צורך להגיש תובענה חדשה לבוררות ע"י התובע: היא התובענה בתיק מס' 1391/04 (כלומר תביעת גירושין, ראה סעיף 9 לסיכומי הנתבע בה הוא טוען כי "בא כוח הנתבע הגיש תביעה לבוררות, דהיינו גירושין ללא ידיעת הנתבע"). 18.4 בעמוד 14 לפרוטוקול הדיון (ישיבת 20/12/09) מודה הנתבע כי: "עניין הגירושין היה מותנה בשני דברים ולא באחד: דבר אחד המזונות ודבר שני שהרווחה תוציא תסקיר לביהמ"ש בקשר לילדים, זה מה שאני מבין מכל הקטע הזה. הקאדי השרעי לאיזור התיכון זיאד תופיק עסליה (-)" 18.5 לנתבע אין הסבר מניח את הדעת מדוע נכתב בפרוטוקול כי אמר את הצהרת הגירושין "טאלק טאלק טאלק" אמר בלא רשות בית הדין. ראה דבריו בעמוד 18 לפרוטוקול הדיון, אותם אביא כלשונם: "ש:כאשר אמרת לה, האם היתה בידך החלטה מהקאדי שאתה יכול לגרש אותה? ת:כן היתה לי החלטה מה-07/11 והתגרשנו חודה וחצי אחרי. אני מפנה לנספח ב' לתצהיר שלי. ש:ואם יש לך מסמך ביד, למה כב' הקאדי רשם הערה בסוף ואמר שאתה לא קמת ברשותו אלא דיברת בעניין אקט הגירושין בלי רשות בית הדין? ת:דיברתי בלי רשות, ואחר כך הוא המשיך את מה שאמרתי, אבל הוא אמר שדיברתי בלי רשות". 18.6 התסקיר של פקידת הסעד לסדרי דין בעניין המשמורת מ-18/01/07 בו מספרת פקידת הסעד לסדרי דין על תהליך הסתה קשה מאוד מצב האב ואשתו החדשה כלפי אימם של הקטינים, וההמלצה עקב כך היא שהסדרי הראייה בין האם - התובעת כאן לקטינים יתקיים במרכז הקשר, דבר המעיד שכל נושא המשמורת והסדרי הביקורים שהיה תנאי לגירושים הוסדר בשעתו. עוד אוסיף בהקשר זה כי גם התסקיר שצורף בשעתו לתצהיר עדותה הראשית של התובעת החתום ע"י העו"סים א.מ. ונ.א. במסגרת ההמלצות מבקשים העו"סים כי בית הדין יחייב את האב להביא את הילדים למרכז הקשר לצורך קיום המפגשים עם האם. בתסקיר זה, אשר הועבר לביהמ"ש באוקטובר 2004 נאמר: "מהשיחה עם הבעל התרשמתי שכבר בחר לעצמו אורח חיים עם אשתו השניה, ומתכוון לגרש את מהא ולחיות עם ילדיו". אם אכן היתה ביוני החלטה שיפוטית המחייבת בגירושין, לא היה כל צורך באמירה הנ"ל ע"י הבעל - הנתבע. 18.7 ברור אפוא שעניין הסדרת המשמורת היה אחד התנאים לגירושין, אך הנה צורף לתיק הסכם בתמ"ש 3731/05 אותו אישרתי בביהמ"ש לענייני משפחה בחדרה רק ביום 07/10/07. כלומר, הסכם זה שיש בו גם קביעת המשמורת וגם הסדרי ראייה של האם עם הקטינים, הוסדר הרבה אחרי שהנתבע גירש את התובעת באקט חד צדדי. 18.8 גם עניין המוהר הוסדר באופן נפרד ובתובענה נפרדת ולאחר זמן רב מאז "ההסכמה" הנטענת ב-30/06/04. ברור אפוא מאליו כי לא היה הסכם מחייב לגירושין אלא הסכם מסגרת מותנה בלבד שהתנאים בו לא התמלאו ועקב כך אין לדבר על גירושין בהסכמה או מתוקף החלטה שיפוטית אלא כאמור וכפי שהיה בפעול - באקט חד צדדי מצד הנתבע. 19.מסקנתי הפשוטה היא שאכן "ההסכמה" - לכאורה - הושגה בישיבת 30/06/04 היתה הסכמה ברמה העקרונית והיתה כפופה להסדרים שונים, ומכאן שאלה לא התקיימו, אף הגיש הנתבע מצידו תביעת גירושין (תביעה לבוררות) במסגרת דיון בה ובהיעדר התובעת בתיק זה, היא גורשה בעל כורחה ע"י שילוש הביטוי "טאלק טאלק טאלק" ולא בכדי נאלץ הקאדי לומר שהנתבע התבטא בלי רשות באמרו את ביטויי הגירושין. כלומר: לא רק שהיה אקט חד צדדי של גירושין מצידו של הנתבע כלפי אשתו, אלא גם התקיים התנאי השני המתחייב על פי סעיף 181 לחוק העונשין, לא היה בידו פסק דין או החלטה שיפוטית המחייב את התובעת להתגרש. 20.אסטה לרגע מדרכי ואתייחס לטענת הנתבע כי עו"ד ג.א.א. הגיש את התביעה לגירושין "ללא ידיעת הנתבע". עו"ד ג.א.א. היה בא כוחו של הנתבע וכמתחייב מסעיף 2 לחוק השליחות - תשכ"ה 1965 "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השילוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה לפי העניין את השולח". מאליו ברור כי הנתבע מנסה להתנער מפעולות בא כוחו, בדיעבד וכדי להצדיק את עמדתו שלא גירש את אשתו בעל כורחה, כיון שלכאורה היתה הסכמה לגירושין, ואולם הגשתה של התביעה סותרת מיניה וביה את הטיעון הזה. 21.סוף דבר - אקט הגירושין שנעשה ע"י הנתבע נעשה באורח חד צדדי ומבלי שהיה בידיו פסק דין המחייב בגירושין. אמינות הצדדים 22.בקביעתי שלעיל, הבאתי בחשבון גם את אמינות הצדדים. אני מקבלת את עמדת התובעת בסיכומה כי עדותו של הנתבע אינה הגיונית ומלאה בסתירות: כך לעניין הבגידה - בחקירתו הודה הנתבע שחרף הטיעון כי היה בינו לבין התובעת "משבר עמוק" הינה אין מדובר ב"בגידה מינית" כהגדרתו אלא בשיחות טלפון. אביא הדברים המדברים עד עצמם מעמדו 12 לפרוטוקול: "ש:אתה כותב בתצהירך בסעיף 2, פסקה 2 "למעשה בעקבות סכסוך עמוק..." מתי היתה הבגידה? ת:כשהיא חיה אצלי בבית, אני מדבר על בגידה לא מינית, היא היתה מדברת טלפונית עם בחורים בלילה, ואני סלחתי לה והיא יודעת, היא גרה והתגוררה בבית בתקופה מסוימת עד שבא דוד שלה, ח.ג. אח של אמא שלה, ולקח מהבית ולא הייתי בבית ואז נוצרה בעיה בינה לבין הילדים, כי היא אמרה להם תמותו כמו כלבים לא צריכה אתכם ואני מוכן להישבע על זה, ותשאל אם דוד שלה לקח אותה או לא. ש:כמה זמן ידעת מעניין הבגידה? ת:3 חודשים המשכנו להתגורר יחד. ש:כאשר ידעת מהעניין, מה עשית? ת:הזמנתי את אח שלה אלי הביתה, וישבנו בארבע עיניים אני היא ואח שלה, ושוחחנו על זה. כמו שצריך בדלת סגורה דיברנו על זה, מי שהפיץ את זה לכל העולם זה היא, אביא ואח שלה ולא אני..." ובהמשך בעמוד 13: "ש:למה הגשת תביעת ציות, כאשר יש לך מקרה של בגידה? ואתה מכפר מסורתי. ת:אני רוצה לשמור עלה בית שלי, היא (לא) בגדה מינית אלא טלפונית, אז אני יכול לסלוח. יכול להיות שהיה חסר משהו שלא יכלה לדבר איתי או עם אחרים, בשבילנו לדבר עם מישהו ב-4 לפנות בוקר, ולטעמי היא התאהבה כי הילדים היו מורגזים ממנה כי שמעו אותה בשיחות, היא הלכה לחדר שלהם כדי לדבר, היא דיברה עם מישהו שהיא הכירה, לא יודע איך היא הכירה אותו מחוץ לכפר, בנאדם זר, זה מישהו מהרחוב..." בעמוד 14: לשאלת ביהמ"ש: עם כמה היא בגדה בטלפון, אני אומר ששניים, זאת לא היתה בגידה מינית אלא היה משמעם לה בלילה או שהיה חסר לה משהו...". אכן, בדברים אין הגיון, ונראה היה שלנתבע אצה הדרך לגרש את אשתו ולשאת את אכלאס, כפי שחובר בתסקיר שירותי הרווחה אותו ציטטתי לעיל. 23.לעומת עדותו זו של הנתבע, עדות התובעת היתה פשוטה, אמינה, נעדרת סתירות או התלהמות. האמנתי לצביה. הנזק ושיעורו 24.לאור הפסיקה אותה הבאתי לעיל, נראה כי הוראת סעיף 181 לחוק העונשין נועדה להגן על האישה הלא יהודייה והתובעת בכללן, ולפיכך התנהגותו של הנתבע באקט הגירושין החד צדדי עולה כדי עוולה והפרת חובת חקיקה. 25.הפסיקה קבעה כי אפילו לא הוכחו נזקים במקרה של גירושין על כורחה של אישה ואף אם לא הובאו ראיות מטעמה, יש לפסוק נזקיה. ראה ע"א 1730/92 פדאוללה חסן פארס מצראייה נ' חסן פארס אחמד מצראווה תק'-על' 95(5). 26.הפסיקה חזרה וקבעה כי במקרה כזה ניתן אף להטיל פיצויים עונשיים של גבר המגרש אשתו בעל כורחה. ראה: ע"א 1059/94 פריד ג'אבר נ' עטפה ג'אבר. וראה: תמ"ש (י-ם) 1284/03 א.ס.ה נ' א.ס.א המציע כשוקלים בעת קביעת הפיצוי סבל, צער, בושה אובדן סיכוי להינשא ועוגמת נפש. 27.בהתחשב בכך שהצדדים היו נשואים 15 שנה ונולדו להם ילדים, ובהתחשב בהתוויה של כב' השופט מוחסון בת.א (חד) 4634/95 עות'מאן אברהם קעדן נ' סלומי ג'מאל בדראן, אני נוטה לפסוק סכום גלובאלי, ובו אביא בחשבון את משך נישואי התובעת, את עוגמת הנפש וסבל שנגמרו לה ע"י אקט הגירושין והעובדה שהיא תלויה בחסד משפחתה למגורים ומחייה שוטפת. סיכומו של דבר 28.אני פוסקת אפוא לתובעת פיצוי בסך 100,000 ₪ ממנו ינוכה סכום המוהר הדחוי, במידה והוא ישולם, ומכל מקום הפיצוי כולל את סכום המוהר הדחוי אשר לא יגבה פעמיים. 29.סכום הפיצוי ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום היווצר העילה ועד התשלום המלא בפועל. 30.הנתבע ישא בהוצאות התביעה לרבות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. 31.גירושין