1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל - אביב מיום 16.12.10 ( תע"א 632-10 כבוד השופטת הדס יהלום). 2. בבית הדין האזורי הגיש המשיב תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, תשלום עמלות, הפרשי שכר, פדיון חופשה ופיצויי בגין אי העברת כספים לקרן פנסיה. בנוסף המבקשת הגישה תביעה שכנגד. בית הדין הורה על הגשת תצהירי גילוי מסמכים ומשלא הוגש תצהיר מטעם המבקשת, הורה בית הדין על מחיקת כתב ההגנה, קיבל את התביעה, תוך שמחק את התביעה שכנגד. 3. המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד ביום 29.3.11 וטענה כי לא קיבלה את פסק הדין, שעה שהוא נשלח לכתובתה הקודמת של בא כוחה ברעננה. נוסף על כך סיכויי הערעור טובים, שכן הבקשה למחיקת כתב ההגנה לא הגיעה לידי ב"כ המבקשת.כמו כן, לא היה מקום למחוק את כתב ההגנה, שעה שהמבקשת הגישה את תצהירה. עוד טענה המבקשת כי לא ניתן היה למחוק את התביעה שכנגד רק מהסיבה שכתב ההגנה נמחק שכן מדובר בתביעה עצמאית. 4. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי מאישור המסירה של פסק הדין עולה, כי הוא הגיע לידי ב"כ המבקשת בכתובתו הקודמת. בנוסף ב-30.1.11 נשלח לב"כ המבקשתבכתובתו החדשה מכתב לתשלום פסק הדין אשר לא נענה. אשר על כן, הטענה בדבר אי קבלת פסק הדין אינה נכונה. אשר לסיכויי הערעור, כל טענות המבקשת בקשר לתשלומים אשר הועברו למשיב לא הוכחו והוא לא קיבל דבר בהתאם לתלוש שכר שצורף לתצהיר המבקשת. 5. הכרעה המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: "התקנות") קובעת: "המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור. סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי: "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". לעניין "הטעמים המיוחדים" שבגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות נקבע בעא"ח (ארצי) 56/05: "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא". לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון בע"א 6842/00 עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם: "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת, מאליה טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה". 6. טענתה הראשונה של המבקשת היא אי קבלת פסק הדין מאחר וכתובת בא כוחה, שונתה מרעננה לתל - אביב. עיון באישור המסירה אשר צורף לתגובת המשיב, מעלה כי אכן נרשם בו כי ב"כ המבקשת קיבל את פסק הדין ביום 26.12.10. עיינו בתיק בית הדין קמא ולא מצאנו בו כי ב"כ המבקשת עדכן את מזכירות בית הדין בדבר שינוי כתובתו. מכל מקום משלא עשה כן ב"כ המבקשת ולכאורה לפי אישור המסירה פסק הדין הגיע לידיו בהתאם לאישור המסירה החתום, הרי שאין בטענה זו משום "טעם מיוחד". 7. אשר לסיכויי הערעור. בית הדין קמא מחק את כתב ההגנה משלא הגישה המבקשת תצהיר גילוי מסמכים. יצוין כי בשלב זה כבר היה ידוע לב"כ המשיב בהתאם לאמור בפרוטוקול הדיון מיום 15.7.10 כי אין בידי המבקשת מסמכים נוספים לבד מאלו שצורפו לתצהירה. מאחר ומחיקת כתב טענות ובעקבות כך מתן פסק הדין צריכה להיעשות במקרים חריגים, ברי לכל, כי מבחינה זו, סיכויי הערעור אינם משוללי יסוד. סיכויי ערעור, מהווים שיקול חשוב ומהותי בהכרעה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור והם לבדם יכולים להוות טעם מיוחד המצדיק קבלת הבקשה. מכאן שסכויי הערעור במקרה זה מהווים טעם מיוחד,מכוחם ניתן להאריך את המועד להגשת ערעור. 8. סוף דבר - הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור מתקבלת. אין צו להוצאות. המזכירות תקבע התיק לקדם ערעור. פנסיהקרן פנסיה