השופט לנדוי: ביום 13.2.68 נמכרו מקרקעין (חלקה 117 בגוש 6517) לחברת דירות נופש בע"מ שלגביה קיים כיום צו לכינוס נכסים. החברה נהנתה מהקלות לפי חוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט-1959, וביניהן גם דחיית אגרת רישום על-פי פקודת העברת קרקעות. סעיף 29 של החוק קובע לאמור: "היתה העברת מקרקעין מסויימים כלולה בתכנית מאושרת, יודיע המנהל על כך למנהל אגף רישום והסדר קרקעות, ומשעשה כן, יידחה לחמש שנים סילוקה של האגרה המשתלמת על פי פקודת העברת קרקעות, על ההעברה או על אותו חלק ממנה הכלול בתכנית המאושרת." בשעתו, ביום 13.2.68, רשם רשם המקרקעין הערה בפנקס המקרקעין, בזו הלשון: "תשלום אגרת ההעברה המגיעה נדחה לתקופה של חמש שנים" (וכאן בא איזכור של מכתבים מאת מנהל אגף רישום והסדר הקרקעות ומאת מרכז ההשקעות). התעוררה עתה השאלה אם נוצר עקב דחיה זו של תשלום האגרה שעבוד לטובת המדינה, להבטחת האגרה שתשלומה נדחה לפי סעיף 14ב (1) של פקודת העברת קרקעות, אשר היתה בתוקף בזמן ההעברה, והיא חלה על הענין הנדון. סעיף זה קובע שמנהל רישום המקרקעין יכול לבצע רישום על-פי שיקול-דעתו המוחלט, אם כי האגרה הקבועה, או מקצתה, לא שולמה, בהמשך הסעיף נאמר (בשפת המקור האנגלית): ,ANY FEE, OR THE BALANCE OF ANY FEE, REMAINING UNPAID ...." WHETHER OR NOT FORMALLY DEMANDED, SHALL AS FROM THE DATE OF THE REGISTRATION AND UNTIL PAID CONSTITUTE A CHARGE UPON THE LAND OR THE INTEREST THEREIN TO WHICH IT MAY BE ATTRIBUTABLE AND A NOTE ".OF SUCH CHARGE SHALL BE ENTERED IN THE LAND REGISTERS אנו סבורים שהוראה זו יכולה לחול רק על אגרה אשר נדחתה על-ידי מנהל רישום המקרקעין לפי אותו סעיף 14ב(1), רישא. זאת אנו למדים מלשון הסעיף המסמיכה את ההוראה בדבר רישום השעבוד אל ענין הדחיה על-ידי המנהל דוקא. מכאן שאותה הוראה אינה חלה על אגרה אשר תשלומה נדחה בתוקף החוק עצמו, דהיינו סעיף 29 של חוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט-1959. בהחלטה למתן הרשות לערער הועמדה השאלה בצורת אלטרנטיבה: האם האגרות שתשלומן נדחה הן שעבוד על המקרקעין לטובת המדינה או הן בגדר מסים ותשלומי חובה, כמשמעותם בסעיף 220א לפקודת החברות. לפנינו הגביל מר הורביץ את טיעונו בשם רשם המקרקעין לשאלה הנ"ל בלבד, אם חל על דחיית אגרה זו סעיף 14ב(1) של פקודת העברת קרקעות, ולא שמענו ממנו שום טענה שחל עליה סעיף 220א של פקודת החברות. עיון בסעיף 220א לא גילה לנו שאגרת רישום מקרקעין היא בגדר התשלומים הנזכרים בו, סעיף-קטן (1)(ג)(1) של אותו סעיף, המגדיר "תשלומי חובה", כולל אגרות המשתלמות לרשם החברות לפי פקודת החברות, ולא הוזכרו בו אגרות רישום מקרקעין. החלטתנו היא איפוא שבאין הוראת חוק הקובעת אחרת, יש לראות באגרת הרישום הנדונה שנחתה חוב רגיל של החברה, ואין מקום לעכב כיום רישום עיסקה נוספת במקרקעין הנדונים, עד שתשולם אגרה זאת. על יסוד האמור אנו דוחים את הערעור על החלטותיו של בית-המשפט המחוזי נשוא הערעור. על המדינה לשלם למשיבים הוצאות בערעור זה, בסכום כולל של 500 ל"י. מקרקעיןאגרהרישום מקרקעין