1. לפנינו תביעה שהגיש התובע בסדר דין רגיל ואשר במסגרתה ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום של 56,000 ₪ בגין פיצויי פיטורים. 2. לטענת התובע הוא עבד אצל הנתבעת כנהג חלוקה, במשך 8 שנים, בשתי תקופות עבודה נפרדות, הראשונה - מיום 01/06/00 ועד ליום 8/10/02, עת נפגע במהלך עבודתו והיה באי כושר במשך 18 חודשים, והשניה - מיום 1/03/04 ועד יום 5/03/08, עת נפגע בתאונת עבודה והיה באי כושר עד תאריך 11/09. התובע הבהיר כי התפטר עקב מצבו הבריאותי ביום 30/06/08. 3. במסגרת כתב הגנתה הכחישה הנתבעת את שטען כנגדה התובע. הנתבעת טענה כי התובע החל לעבוד אצלה ביום 1/6/00, והתפטר מעבודתו ביום 8/10/02, עת נפגע בתאונת עבודה. הנתבעת טענה כי התובע חזר לעבוד אצלה ביום 1/03/04, ועבד עד יום 4/03/08 עת נפגע בתאונת עבודה נוספת, בעקבותיה יצא לחופשת מחלה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע התפטר בלא סיבה, ואין לראות בהתפטרותו כפיטורים. 4. מהלך הדיון ביום 2/03/09, התקיים דיון מוקדם בפני כב' הרשמת סלווא שאמי, במהלכו נוסחו רשימת מוסכמות ורשימת פלוגתאות, ובסיומו ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית. ביום 21/03/10 התקיים בתיק דיון הוכחות, במהלכו נחקרו על תצהירי עדותם הראשית, התובע ועד התובע - מר סעדי אחמד פאיז (להלן: "עד התובע") וכן מנהל הנתבעת - מר סעדי מוחמד, שהינו בנו של עד התובע (להלן: "מנהל הנתבעת"). בסיום ישיבת ההוכחות ביקשו הצדדים כי יתאפשר להם להגיש סיכומים בכתב. בית הדין נעתר לבקשתם. ביום 8/04/10 הגיש התובע סיכומיו וביום 5/05/10, הגישה הנתבעת את סיכומיה. 5. להלן הראיות שהגיש התובע: מסמכים מהתאונה מיום 8/10/02 - ת/1; תלושי שכר (6/00, 7/00, 1/08, 2/08, 3/08) - ת/2; מכתב שנשלח לנתבעת, נושא את התאריך 30/06/08 - ת/3; חומר רפואי - ת/4; הודעה על החלטה של וועדה רפואית - ת/5; אישור הנתבעת מיום 6/08/08, על היותו של התובע בחופשת מחלה - ת/6. להלן הראיות שהגישה הנתבעת: תלושי שכר אשר צורפו לתצהירו של עד הנתבעת מר סעדי מוחמד - נ/1. 6. להלן העובדות הרלוונטיות בהתאם לרשימת המוסכמות וכפי שעלו מחומר הראיות: א. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 1/06/00 ועד ליום 8/10/02. (להלן: "התקופה הראשונה" או "תקופת העבודה הראשונה"). ב. התובע נפגע בתאונת עבודה ביום 8/10/02, והיה באי כושר במשך שמונה עשרה חודשים. ג. התובע חזר לעבוד אצל הנתבעת ביום 1/03/04, ועבד עד לפגיעתו בתאונת עבודה ביום 5/03/08 (להלן: "התקופה השניה" או "תקופת העבודה השניה"). ד. התובע הוכר, על ידי המוסד לביטוח לאומי, כ"נכה נזקק" מיום 5/06/08 ועד ליום 31/03/09. ה. התובע הודיע לנתבעת, במכתב מיום 30/06/08, על התפטרותו, מסיבות בריאותיות. ו. ביום 6/07/09, נקבעה לתובע נכות זמנית של 30% מיום 1/04/09 עד יום 30/09/09. 7. מה היו נסיבות הפסקת עבודתו של התובע והאם הוא זכאי לפיצויי פיטורים? גרסת התובע לטענת התובע, הוא לא יכל ואינו יכול אף כיום, לחזור לעבודתו הרגילה כנהג משאית אצל הנתבעת, בשל מצבו הבריאותי, וכי לא הוצעה לו עבודה חלופית הולמת על ידי עד התובע "אף אחד לא הציע לי לעבוד במחלקת מדבקות". (עמוד 12 שורה 1 לפרוטוקול). ובכל מקרה, גם אם היתה מוצעת עבודה כזו, היא אינה מתאימה למגבלותיו שכן "העבודה שם בעמידה" (עמוד 12 שורה 7 לפרוטוקול). בסעיף 13 לתצהירו, הצהיר התובע כי:"ב"כ הנתבעת העלה רק בפני ביה"ד את עניין העבודה החלופית אשר לא בא על זכרה לאורך כל התקופה מחודש 6/08 ועד הגשת כתב ההגנה". גרסת הנתבעת לטענת הנתבעת, התובע אינו רוצה לעבוד. הוא "התפטר מיוזמתו...לא הוכיח כל סיבה מוצדקת ו/או מספקת להתפטרות...לא ניסה להשתלב בכל עבודה חלופית אחרת בשירותי הנתבעת...לא הצליח להוכיח כי איבד את כושר העבודה וכי אין הוא יכול לעבוד ו/או להשתלב בעבודה אחרת." (סעיפים 30-33 לתצהיר מנהל הנתבעת). בסעיף 36 לתצהיר מנהל הנתבעת הוא הצהיר כי:"הנתבעת הציעה לו ובהזדמנויות רבות ושונות, הן לפני הגשת התביעה והן אחריה, לחזור ולהשתלב בשירותיה תוך הבטחה כי היא תדאג לשלבו בעבודה שתתאים לו...". וכן טוענת הנתבעת כי "התובע הודיע על התפטרותו עקב מצבו הבריאותי ולא נתן לנתבעת הזדמנות בכדי למצוא עבודה חלופית מתאימה לצרכיו הפיזיים... נסיבות התפטרותו... אינן נופלות בגדר הוראת סעיף 6 לחוק הפיצויים..." (עמוד 2 שורות 7-10 לפרוטוקול הדיון המוקדם). ובכל הקשור לאפשרות לעבוד בעבודה חלופית, העיד מנהל הנתבעת כי "לא ניתן זמן למצוא לתובע עבודה מתאימה" וכי "מהתחלה כשנשאל התובע הוא סירב לחזור וסירב אפילו לשמוע על אפשרות לחזור אז בזה הוא לא נתן הזדמנות למצוא לו עבודה אחרת" (עמוד 20 שורות 14-13 לפרוטוקול).לגבי מהות העבודה החלופית, העיד כי "אין לנו הרבה אופציות במקום העבודה שלנו, זה נהג או מחסנאי או במדבקות". (עמוד 21 שורות 1-3 לפרוטוקול). דיון והכרעה סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן:"חוק פיצויי פיטורים"), קובע את זכותו של עובד המתפטר לרגל מצב בריאות לקוי לתשלום דמי פיצויים, כדלקמן: "6. התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים..." מאחר והזכות לקבל פיצויי פיטורים הינה זכות סוציאלית, שהחוק בא להעניק לעובד, והזכאות לפיצויי פיטורים למי שהתפטר מעבודתו יוצרת פיקציה משפטית של התפטרות בדין פיטורים, נקבע כי המשתית את טיעונו על החריג מן הכלל "עליו הראיה שנתקיים בעניינו כל הדרוש לקיום החריג" [דב"ע (ארצי) נג/210-3 אהרון רביוב נ. נאקו פנסו בע"מ (14/11/94)] כלומר, ההתפטרות צריכה להיות עקב או מחמת מצב הבריאות. לא נדרש מהעובד להוכיח כי מצב בריאותו מונע כל אפשרות להמשך עבודתו. די בכך שישנו קשר סיבתי ממשי בין עצם מצב הבריאות הלקוי להתפטרות. עת מוכיח העובד כי נבצר ממנו להמשיך ולעבוד בעיסוקו וכי מעסיקו לא הציע לו חלופה המאפשרת לו לעבוד במסגרת מגבלותיו הרפואיות, הוא יוכל להתפטר ויהיה זכאי לקבל פיצויי פיטורים. עת באים אנו לבחון האם בעניינינו מדובר במקרה בו יחול החריג, נתייחס לשני הרכיבים: הליקוי בבריאות והאפשרויות שקיימות בנתבעת, לאפשר "לעובד להמשיך לעבוד במצב בריאותו". [ע"ע (ארצי) 347/03 וואינה אופרשיאן נ. מונדי כח אדם יעיל 1996 בע"מ (8/09/05)]. נוכח אופייה של העבודה שביצע התובע עובר לתאונה, כנהג משאית, ונוכח אי כושר, שנקבע לו על ידי המוסד לביטוח לאומי (ת/5), ניתן לקבוע כי התובע לא יכל להמשיך בביצוע עבודתו הקודמת. קביעה זו נתמכת גם בעדות מנהל הנתבעת "בגלל שאנחנו יודעים את הסיבה שהוא קיבל את התאונה אז כנהג הוא לא יכול לעבוד מבחינה פיזית...". (עמוד 21 שורות 1-3 לפרוטוקול), ולהצהרתו, במסגרת סעיף 7 לתצהירו, כי "מייד לאחר שהודיע התובע לנתבעת על כוונתו להתפטר מהעבודה, הזמינה אותו הנתבעת למשרדיה והציעה לו חלופה מתאימה שבהחלט עולה בקנה אחד עם מצבו הבריאותי...". המתפטר עקב מצב בריאותו נדרש "שיודיע על סיבת ההתפטרות עם התפטרותו, על מנת לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה...כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות". [דב"ע (ארצי) לג/2-3 חיים זילבר נ. גלוביס בע"מ (14/12/72)]. ביום 30/06/08, שלח התובע לנתבעת מכתב התפטרות בשל מצב בריאותי (ת/3) ומאמירות שונות של עד התובע ושל מנהל הנתבעת כפי שצוטטו לעיל, עולה, בבירור כי הנתבעת היתה מודעת למצבו הרפואי של התובע אשר מנע ממנו לחזור לעבודתו. לגבי נסיבות הצעת העבודה החלופית לתובע, תיאר עד התובע את הדרך בה הוצעה לתובע העבודה החלופית:"הוא לא בא הרבה. הוא בא ואמרתי לו אם הוא רוצה לעבוד במחסן והוא אמר שלא." (עמוד 15 שורה 21 לפרוטוקול). לא נראה לנו שניתן לכנות את שתואר כהצעת עבודה חלופית, המבטאת כוונה כנה של הנתבעת להציע לתובע עבודה ההולמת את מצבו הבריאותי. בבואנו לבחון את זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, לא הצלחנו ליישב בין גרסת מנהל הנתבעת ועד התובע, לפיה התובע לא הוכיח כי הוא אינו כשיר לעבודה וכי הוא אך אינו מעוניין לעבוד, לבין טענתם כי הציעו לו עבודה חלופית המתאימה למגבלותיו. בחקירה החוזרת אישר עד התובע, את דברי ב"כ התובע: "נכון שתקופה הראשונה ש[התובע] לא התייצב לעבודה מחודש 10/02 היה בגלל תאונת עבודה" בתשובתו: "בסדר". (עמ' 17 שורות 19-21 לפרוטוקול). לא נמצא כל ביסוס לטענה שהעלה עד התובע, לפיה עבד התובע בתקופת היותו באי כושר "...אני ידעתי שהוא עבד במאפיה בחיפה...עבד עבודה יותר קשה מעבודה אצלי במחסן ...". (עמוד 15 שורות 25-26 לפרוטוקול). בהתייחס להצהרת ב"כ הנתבעת בדיון המוקדם, לפיה הנתבע התפטר עקב מצבו הבריאותי בלא שנתן לנתבעת הזדמנות למצוא עבודה חלופית מתאימה לצרכיו הפיזיים, עדיפה בעינינו גרסת התובע, לפיה לא הוצעה לו עבודה חלופית שכן לא נתנו אמון בגרסת הנתבעת, לפיה הוצעה לתובע עבודה חלופית בזמן אמת וכי הוא זה שמנע ממנה להציע לו עבודה שכזו. גם בעניין זה העדפנו את גרסת התובע לפיה "אף אחד לא הציע לי לעבוד במחלקת מדבקות". (עמוד 12 שורה 1 לפרוטוקול). באשר לעבודה החלופית שהציע עד התובע, לדבריו, לתובע, ועליה העיד במהלך ישיבת ההוכחות, "כנהג הוא יכול לעבוד במחסן" (עמ' 16 שורות 1-4 לפרוטוקול), וכי הוצעה לתובע "עבודה אחרת, מה שהוא רוצה, במחסן, בהדבקת מדבקות או מה שנוח לו הוא יכול לעבוד" (עמ' 15 שורות 17-18 לפרוטוקול), "אפילו שבמחסן מקבלים 2.000 ₪ פחות אמרתי לו שאני אתן לו משכורת כמו נהג" (עמ' 15 שורות 30-31 לפרוטוקול), "... כי אנחנו אוהבים אותו" (עמוד 23 שורות 11-12 לפרוטוקול), הרי שלא השתכנענו כי הצעה זו הוצעה בתום לב ומתוך כוונה כנה לשלב את התובע בעבודת המפעל, בהתאם למגבלותיו הבריאותיות. זאת ועוד, גם אם נקבל את גרסת הנתבעת, לפיה יאפשרו לתובע לעבוד בעבודה חלופית בהתאם למגבלותיו הבריאותיות, הרי שמדובר בעבודה בה משתכרים יתר העובדים בנתבעת, פחות משהשתכר כנהג. מאחר ולא סביר בעינינו שהנתבעת אכן היתה נכונה לשלם לו שכר שונה משל יתר העובדים שעבדו אצלה באותו עיסוק, וההפחתה הצפויה בשכרו של התובע נובעת מהכורח לשנות את סוג עבודתו עקב פציעתו, "יש בכך להוות 'סיבה מספקת להתפטרות' כלשונו של סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים המזכה את העובד בתשלום פיצויי פיטורים". [ברע (ארצי) 640/09 ביליק פליקס תעשיות בע"מ נ. גרגורי קויאנט (23/12/09)]. לאור כל הנאמר לעיל והואיל והתובע הותיר עלינו רושם מהימן, השתכנענו כי הוא הצליח להוכיח כי התמלאו בעניינו התנאים לביסוס העילה להתפטרות בדין מפוטר לרגל מצב בריאות לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, וכי הוא זכאי לתשלום "מלוא פיצויי הפיטורים". [דב"ע (ארצי) לב/3-3 מרכז החינוך העצמאי נ. מנחם דב שוורץ (27/03/72 )]. במאמר מוסגר יצויין כי גם התנהלות הנתבעת לגבי זימון עד התובע, לא הוסיפה למהימנותה. הנתבעת הביעה התנגדותה נחרצת לזימונו של העד הנ"ל מנימוקים של "האדם המבוקש לעדות...הוא אדם בשנות השמונים לחייו, סובל ממחלות רבות וקשות... ממחלת לב חריפה ומסוכנת...הוא יושב בחברה רק כתואר כבוד...ותמוה הנסיון, חסר הבושה, של התובע לנסות ולגרור את מר אחמד סעדי אל אולמי בית המשפט, ובמיוחד לאור מצבו הרפואי הקשה..." (סעיפים 4, 5, 6, 8 לתגובת הנתבעת מיום 2/9/09), בעוד עת הופיע בפנינו העד, לא התרשמנו שבשל גילו או מצבו הבריאותי לא היה מקום לזמנו. זאת ועוד, עדותו היתה משמעותית לבירור חקר האמת, שכן לדברי התובע, המהימנים עלינו, עד התובע הוא זה שבא עימו בדברים בעניין פיצויי הפיטורים, ולטענת העד עצמו, שכאמור, לא נראתה אמינה בעינינו, הוא זה שהציע לתובע עבודה חלופית. 8. מה היה משך עבודתו של התובע אצל הנתבעת ומהי התקופה שיש לקחת בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים? גרסת התובע לטענת התובע הוא עבד אצל הנתבעת מיום 1/06/00 ועד יום 30/06/08. בעקבות תאונת עבודה שארעה לו ביום 8/10/02, הוא נעדר ממקום עבודתו, כפי שאישר, בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת, בחקירה הנגדית, עקב "אי כושר למשך 18 חודשים" (עמוד 10 שורה 30 לפרוטוקול). כשבתקופת אי הכושר, נקבעה לו נכות זמנית מהמוסד לביטוח לאומי, ובסוף התקופה נקבעה לו נכות צמיתה בשעור 10%. עם השיפור במצבו הבריאותי, פנה התובע בתחילת חודש מרץ 2004, לעד התובע וביקש לחזור לעבודה. "הוא אמר לי לבוא ולהמשיך בעבודה ואני אמרתי לו בסדר" (עמוד 10 שורה 21 לפרוטוקול). בתשובה לשאלה "האם הוא הציע לך להמשיך לעבוד אצלו אחרי התאונה שלך" (עמוד 10 שורה 28 לפרוטוקול), ענה התובע: "הוא לא הציע לי ... באתי אליו ושאלתי אותו אם יש עבודה והוא אמר בסדר". (עמ' 10 שורות 29-31 לפרוטוקול). בחקירה הנגדית, העיד התובע לגבי הצעת עד התובע לתת לו פיצויים בסך "25.000 ₪ על 4 שנות עבודה" (עמ' 11 שורות 25-26 לפרוטוקול) וכן העיד כי לא התנהל כל משא ומתן וכי הוא אמר לעד "שיש עוד 3 שנים אחורה" (עמ' 11 שורה 29 לפרוטוקול). גרסת הנתבעת בסעיף 28 לתצהיר מנהל הנתבעת, הוא הצהיר כי "התובע החל לעבוד בשירותי הנתבעת ביום 1/06/00 והוא התפטר מהעבודה ביום 8/10/02. בהמשך, ובהתאם לדרישתו של התובע חזר הוא לעבודה ביום 1/03/04 והמשיך לעבוד בשירותיה רק עד יום 4/03/08, יום התאונה הנטענת." דיון והכרעה חוק פיצויי פיטורים, קובע עיקרון של רציפות בעבודה כאחד מהתנאים לזכאות לפיצויי פיטורים, כדלקמן: "1. הזכות לפיצויי פיטורים מי שעבד שנה אחת ברציפות -... אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים". בעדותו אומר עד התובע כי הוא מכיר את התובע "בערך 8-7 שנים...עבד אצלי..."(עמוד 14 שורה 9 לפרוטוקול), בעוד בתשובה לשאלת ב"כ התובע, כמה שנים עבד אצלו התובע, השיב:"אני לא יודע בדיוק. אני חושב שארבע שנים אחורה הוא עבד" (עמוד 14 שורה 11 לפרוטוקול). ניתן ליישב סתירה זו בעדותו, באמצעות עיון במדגם תלושי השכר של התובע (נ/1) מהם עולה כי הנתבעת התייחסה לוותק של התובע, בתקופת העבודה השניה, "וותק:1/06/00", גם כשנכתב "תחילת עבודה:1/03/04".בדיוק כפי שנכתב בתלושי השכר בתקופת העבודה הראשונה. לאור זאת, המסקנה המתבקשת הינה, כי שני הצדדים ראו בתקופת העבודה השניה כהמשך של התקופה הראשונה. בנוסף, גם מהאישור שנתנה הנתבעת לתובע, ביום 6/08/08, עולה כי היא רואה בו עובד שלה ש"טרם חזר לעבודתו בחברתנו. העובד יצא לחופשת מחלה עקב התאונה שאירעה לו ביום 5/03/08". סעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים מונה את התקופות שאינן פוגעות ברציפות ומהוות "גשר" בין תקופת עבודה אחת לשניה, כדלקמן: "2. רציפות בעבודה לעניין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת - (1) ... (2) ... (3) ... (4) ... (5) ... (6) ... (7) תאונה או מחלה" תקנה 10(4) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד - 1964, קובעת לגבי הפסקות עבודה, שאינן באות במניין לצורך תשלום פיצויי פיטורים, כדלקמן: "הפסקות שאינן באות במנין - (4) הפסקה מחמת תאונה או מחלה, למעט תקופת הפסקה כאמור שעבורה זכאי התובע לתשלום מכח היותו עובד על פי חוק, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג ושלא תעלה על 30 יום לשנת עבודה עם זכות צבירה". משמעות הסעיף היא שלא תמיד ניתן לקחת בחשבון את מלוא תקופת ההעדרות, עת מחשבים פיצויי פיטורים, שכן יש משמעות לשאלה כמה ימים "הצליח" העובד לצבור בטרם חלה או נפגע בתאונה. בתקופת היעדרות מהעבודה כתוצאה מפגיעה בעבודה או מתאונת עבודה, שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ממשיכים להתקיים יחסי עובד מעביד, אלא אם העובד פוטר. אין חולק על כך שהנתבעת לא פיטרה את התובע בתקופה הארוכה בה היה באי כושר, בעקבות התאונה שעבר ומכאן, שיש להתייחס לתקופת עבודתו של התובע, לצורך חישוב פיצויי פיטורים, ככוללת את התקופה שמתחילת עבודתו מיום 1/06/00 ועד ליום 8/10/02, עת נפגע בתאונת עבודה, ומתחילת עבודתו בתקופה השניה מיום 1/03/04 ועד 1/04/08. תימוכין לכך שהצדדים ראו בהפסקת העבודה הכפויה אך בגדר פסק זמן, ומשהסתיים, המשיך התובע בעבודתו הקודמת אצל הנתבעת, ניתן למצוא, כאמור לעיל, בתלושי השכר של הנתבע, שצירף מנהל הנתבעת לתצהירו (נ/1). לגבי השאלה האם יש לכלול בתקופת הזכאות לפיצויי פיטורים גם את התקופה בה לא עבד התובע בפועל, בשל אי כושר, וקיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי כנכה נזקק, הרי שעל פי תקנה 10(4) לתקנות, אין לכלול לצורך חישוב פיצויי פיטורים, תקופה בה העובד אינו מועסק בפועל עקב מחלה ממושכת, מקום שלא צבר 30 ימים לכל שנת עבודה, כפי שאכן לא ארע בעניינו של התובע. 9. מהם הנתונים לחישוב פיצויי פיטורים גרסת התובע לטענת התובע, היתה המשכורת "האמיתית אשר קיבל... במציאות בסך 7,000 ₪" (סעיף 8 ג' לסיכומי התובע). גרסת הנתבעת הנתבעת טוענת כי שכרו הקובע של התובע הוא 6,000 ₪ לחודש, כפי שהעיד, מנהל הנתבעת, בחקירה הנגדית: "יש חודשים שהוא עבד יותר ולכן זה מופיע כך בתלושי השכר. 6,000 ₪ ממוצע. אני התכוונתי למשכורת של נהג 6,000 ₪...מה שכתוב בתלושים זה לא טעות, יש תקופות של חגים". (עמוד 23 שורות 17-19 לפרוטוקול). דיון והכרעה מעיון בתלושי השכר שהונחו לפנינו (נ/1), למדנו כי שכרו של התובע, היה כדלקמן: בחודש 6/00 - 3,301.49 ₪; בחודש 7/00 - 1,1167.23 ₪; בחודש 8/00 - 1,1167.23 ₪; בחודש 7/02 - 4,350 ₪; בחודש 8/02 - 3,765 ₪; בחודש 9/02 - 3,668.67 ₪; בחודש 10/02 - 1,114.18 ₪; בחודש 3/04 - 1,780.10 ₪; בחודש 4/04 - 1,958.11 ₪; בחודש 5/04 - 1,780.42 ₪; בחודש 1/08 - 6,786 ₪; בחודש 2/08 - 5,852 ₪; בחודש 3/08 - 1,092.43 ₪; מהתלושים הנ"ל לא עולה כי שכרו של התובע הגיע כדי 7,000 ₪ בחודש, כפי שהוא טען, ומאחר ובעניין זה הוא לא הביא ראיות שתומכות בגרסתו זו, איננו מקבלים אותה. היות והנתבעת הודתה בשכר קובע של 6,000 ₪ בחודש, נתייחס לשכר קובע זה כנכון, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ובהתאם נקבע כי בגין התקופה הראשונה זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך של 8,000 ₪ ובגין התקופה השניה הוא לפיצויי פיטורים בסך של 24,000 ₪. 10. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סכום של 32,000 ₪, בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/05/08 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב. סכום של 600 ₪ בגין הוצאות משפט. ג. סכום של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק. הסכומים המפורטים בסעיפים ב' וג' דלעיל, ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום, אם לא ישולמו בתוך 30 יום. 11. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק דין זה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו. רפואההצעת עבודה חלופיתהתפטרות