הנאשם הודה בביצוע עבירה של החזקת סכין שלא כדין וזאת בנסיבות בהן בתאריך 19/06/09 בשעה 11:20 בצומת הקרח החזיק ברכבו סכין מחוץ לתחום ביתו וחצריו ולא הוכיח כי החזיקה למטרה כשרה. בהסכמת הצדדים נשלח הנאשם לקבלת תסקיר טרם הרשעה. עתה בפני תסקיר שירות מבחן הסוקר רקעו ונסיבותיו של נאשם, אורח חייו והתרשמות שירות המבחן מאישיותו. שירות המבחן בא בהמלצה לסיום ההליך ללא הרשעה תוך הטלת צו של"צ בהיקף של 140 שעות. המאשימה עותרת להרשיע הנאשם ולהשית עליו ענישה צופה פני עתיד שלצידה ענישה קונקרטית בדמות מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות ולכן מבקשת שהנאשם ישלח לממונה לקבלת חוות דעת של הממונה הסנגור מפנה לתסקיר החיובי ומבקש לאמץ המלצת שירות מבחן ולהימנע מהרשעה בנסיבות שפורטו בטיעוניו. ביחוד מפנה הסנגור לחשש לפגיעה בפרנסתו של הנאשם. מנגד לטענת המאשימה סיום ההליך באי הרשעה הנו צעד מרחיק לכת בעיקר לאור עברו ולכן מבקשת המאשימה מבית המשפט להרשיע את הנאשם בדין ולהשית בנוסף ענישה צופה פני עתיד של מאסר מותנה וכן ענישה מוחשית. שקלתי נסיבות העניין, טיעוני ב"כ הצדדים, האמור בתסקיר וההלכות הרלבנטיות. הימנעות מהרשעה - אימתי? המסגרת הדיונית המאפשרת הימנעות מהרשעה מצויה בסעיף 71א(ב) לחוק העונשין, לפיו: "מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן, יהיה דינו של צו השירות, לעניין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969, כדין צו מבחן". בשורה של הלכות התווה בית המשפט העליון כללים לעשיית שימוש במנגנון של אי הרשעה. בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, עמד המשנה לנשיא בית המשפט העליון כבוד השופט ש' לוין על הקריטריונים ששירות המבחן הציג לפני בית המשפט, להימנעות מהרשעה אך הטעים כי: "קיימים גם שיקולים שבאינטרס הציבור ששמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה (גורם שגם שירות המבחן אינו מתעלם ממנו) ועל האפקט הציבורי של ההרשעה. הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההיפך שומה עליו לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיוידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי: ע"פ 2513/96 , 3467 מדינת ישראל נ' שמש ואח'..." הנה כי כן על ביהמ"ש לערוך מאזן בין אינטרס הציבור לאינטרס הנאשם ולאור מאזן זה לשקול את שאלת אי ההרשעה. דברי כבוד השופט א. לוי בע"פ 9150/08 מדינת ישראל נגד איתר ביטון. עולה אפוא כי בבוא בית המשפט לשקול האם יש מקום להימנע מהרשעה בדין יערוך בין השאר מאזן בין אינטרס הצבור הדורש כי נאשם שביצע עבירה יצא מלפני בית המשפט עם תג הרשעה לבין אינטרס הנאשם שלא להיות מוכתם בכתם של הרשעה. ודוק: ככל שחומרתה של העבירה רבה כן יגבר האינטרס הציבורי ויטו כפות המאזנים לכיוון הרשעה. על המאזן הנדרש עמד ביהמ"ש בע"פ 2669/00 מ"י נ' פלוני פ"ד נד(3) 685: "משהתבקש ביהמ"ש לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה, ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם...". כך או אחרת כל מקרה נדון לגופו ובהתאם לנסיבותיו. מן הכלל אל הפרט: בבואי לבחון את המאזן הנדרש לצורך שקילה האם במקרה שלפני נוטות כפות המאזניים לכיוון אינטרס הנאשם להימנעות מהרשעה יש לבחון מחד את טיבה ומהותה של העבירה אשר ביצע ומכך לגזור את מידת האינטרס הציבורי בהרשעה בגינה ומאידך את הפגיעה העלולה להיגרם לנאשם מהרשעה ומכך לגזור את משקל האינטרס של הנאשם והאם יש בו כדי להטות את כפות המאזניים לטובתו. אינטרס הציבור ע"פ מבחן מהות העבירה וחומרתה: בענייננו מדובר בעבירה של החזקת סכין (נ/1). על פוטנציאל המסוכנות הגלום בהחזקת סכין נאמר מפי בית המשפט העליון: "כבר נשתפך דיו רב ונשתברו קולמוסים ומקלדות בפסקי הדין של בית משפט זה ובתי המשפט האחרים לעניין "תת-תרבות-הסכין". לפנים היה אדם יוצא לרחוב ובידו או בכיסו ארנקו, מטפחתו ועטו. היום רבים היוצאים לרחוב וסכין בידם, או איש סכינו על ירכו, לאו דווקא כדי לקלף מפירות הארץ, ואך יוציאם פלוני משלוותם, ברב או במעט, תישלף הסכין; וסגולתה הטבועה של זו, שהיא עלולה לשפיכות דמים, וכדברי חכמים ש"הברזל מקצר ימיו של אדם" (ילקוט שמעוני, פרשת יתרו). צוין במקום אחר (ע"פ 2949/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), שם בהקשר של קטין) כי "מצויים אנו, לדאבון הלב, בעידן בו הקול הדומיננטי, כמגמה שיפוטית, בעבירות מעין אלה בהן עסקינן... נאלץ להיות הקול המחמיר, כדי להגן על החברה וכדי להרתיע את העבריינים. שיקולי שיקום אינם נשכחים, ויש וגם יהיו מקרים שבהם תהא ידם על העליונה... בסופו של יום יוכרע כל תיק באיזון שבין הנסיבות האינדיבידואליות למדיניות המשפטית...". כבוד השופט רובינשטיין ע"פ 2047/07 מלסה נ' מ"י ( מיום 14/05/07). אמנם לקחתי בחשבון את המקום בו נתפס הסכין - בתא המטען, את העובדה שהנאשם לקח אחריות, הביע חרטה והעובדה שלא נפתחו לו תיקים חדשים וכן האמור בתסקיר שירות המבחן עם זאת אף התסקיר עצמו מציין כי התרשמות שירות המבחן הנה כי הנאשם מתקשה ליטול אחריות אישית מספקת כלפי ביצוע העבירה אולם ניכר כי מדובר באדם שחשוב לו לשמור על תדמית חברתית חיובית ונטולת בעיות ולפיכך מתרשם שירות המבחן כי הצעדים החוקיים שננקטו כנגדו כבעלי אפקט משמעותית של הצבת גבול ולקחים. לאור האמור המליץ כאמור שירות המבחן על אי הרשעה תוך שימת לב לחריגות ההתנהגות ועל מנת שלא לפגוע ביכולתו לעבוד בתחום האבטחה. מנגד מדובר בנאשם אשר עמד לדין בעבר בשלוש הזדמנויות שונות אמנם מדובר בעבירות ישנות אך העבר שריר וקיים ואף מגוון. אף שקלתי את הפסיקה אליה הפנתה המאשימה המתייחסת בחומרה לעבירות החזקת סכין ומצביעה על החשש העולה מן הפסיקה באשר למרחק הקצר בין החזקת סכין לעשיית שימוש בו. מכל האמור במקובץ לעיל עולה כי באשר לטיבה ומהותה של העבירה כאבן בוחן למשקלו של אינטרס הצבור הדורש הרשעה הרי מדובר בעבירה שהמחוקק והפסיקה ראוה כחמורה. באשר לאינטרס הנאשם הרי זה נבחן בין השאר לפי מידת הפגיעה בו בעקבות ההרשעה. הפגיעה בנאשם כתוצאה מהרשעה: אמנם עולה מן התסקיר ואף מדברי הסנגור כי הרשעה בדין עלולה לחבל בעבודתו כמאבטח אשר נדרש לעיתים לעבור מחסומים בטחוניים וכי הרשעה עלולה לחבל בביצוע מטלות הנדרשות מעבודה שכזו. אך יצוין כי מעבר לאמור והמוצהר על ידי הנאשם לא מצאתי אינדיקציה של ממש בדבר הפגיעה הממשית במטה לחמו וזאת בפרט כשלוקחת אני בחשבון כי הנאשם הורשע בעבר ובין היתר בעבירות אלימות ורכוש. העובדה כי מדובר בעבירות ישנות למדי ודאי תילקח בחשבון על ידי בעת גזירת הדין אולם לצורך בחינת הפגיעה בנאשם כתוצאה מן ההרשעה יש בעבר האמור כדי להטות את הכף לעבר הרשעה בדין ובפרט כשמדובר בעבירה שלצידה ענישה מחמירה ביותר ברגיל - וזאת אף אם נסיבותיה מקלות כפי שפורט על ידי ההגנה לרבות העובדה כי מדובר בסכין אשר עשויה להיות סכין מטבח ונמצאה בתא המטען אליבא דהגנה לאחר טיול משפחתי. אציין כי אף הנאשם עצמו אשר היה מיוצג וחרף הנסיבות הללו לא טען לנסיבות השוללות התגבשות אחריות בפלילים בעבירה של החזקת סכין ואף הוא היה מודע לעצם ביצוע העבירה על יסודותיה הנדרשים והנסיבות נטענו על ידו לא כנסיבות השוללות אחריות פלילית אלא כנסיבות לקולא- ואכן אלה נשקלו על ידי ומצאתי אותן כנסיבות אשר מצדיקות הקלה משמעותית בענישה (בניגוד לענישה הנדרשת ברגיל בעבירה זו) אך לא כנסיבות המצדיקות כהימנעות מהרשעה. סיכומו של דבר - מוצאת אני כי העבירה לכשעצמה והעובדה כי לנאשם עבר פלילי אשר לא מנע ממנו לעסוק בתחום האבטחה ואף אין בהרשעה נוספת כדי להכתים את עברו וכן האינטרס הציבור במקרה זה מטה את כפות המאזנים לכיוון הרשעה. אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום בעבירה של החזקת סכין שלא כדין. גזר דין הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת סכין שלא כדין. נסיבות ביצוע העבירות כמו גם הנסיבות לחומרה ולקולא פורטו בהכרעת הדין. באשר לחומרה ולענישה המחמירה הנדרשת ברגיל בעבירה זו ראה האמור בהכרעת הדין תך שביחוד מפנה אני לדברי כבוד השופט רובינשטיין בע"פ 2047/07 מלסה נ' מדינת ישראל (ראה ציטוט הקטע הרלוונטי בהכרעת הדין). עם זאת פירט הסנגור בפני מכלול נסיבות לקולא וכן לנגד עיני מכלול האמור בתסקיר. ככל שלא מצאתי בנסיבות אלה כדי להביא להמנעות מהרשעה, הרי מוצאת אני אותן כמצדיקות הקלה משמעותית ביותר בענישה. שקלתי כאמור את מכלול הנסיבות המקלות ובין היתר את נסיבות העבירה כפי שפורטו, הודיית הנאשם, עובדת היותו מפרנס יחיד ואב ל-7 ילדים ולאור האמור במקובץ אני גוזרת על הנאשם 7 חודשי מאסר מותנה והתנאי הוא שלא יעבור עבירת החזקת סכין בתוך 3 שנים מהיום. מאחר שלנגד עיני העובדה שלכתחילה עתירת ההגנה היתה להמנעות מהרשעה ומאחר שלנגד עיני הפגיעות שעלולות להגרם לנאשם מעצם ההרשעה, רואה אני גם בעצם ההרשעה משום רכיב ענישתי קונקרטי ובנסיבות אלה אינני נעתרת לבקשתה מאשימה להטלת צו של"צ ואני מסתפקת בענישה צופה פני עתיד. ניתן צו להשמדת הסכין. משפט פליליסכיןהחזקת סכיןהרשעהאי הרשעה