1. מונח לפנינו ערעור שהוגש בהתאם לסעיפים 424 (א) ו-424 (ב) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חש"ץ) - המופנה כנגד קולת העונש שהושת על המשיב, טור' X, בבית הדין קמא. 2. המשיב הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה שעניינה העדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחש"ץ, בגין העדרות שנמשכה 119 ימים ושהסתיימה בהתייצבותו. בית הדין המחוזי הטיל על המשיב חודשיים (2) מאסר לריצוי בפועל וכן הפעיל באופן מצטבר עונש מאסר מותנה בן חודשיים (2), כך שעל המשיב הושת עונש מאסר כולל בן ארבעה (4) חודשים, שמניינם מיום מעצרו. כמו-כן הוטלו על המשיב שלושים (30) ימי מאסר מותנים למשך שנתיים. 3. נסיבות ההעדרות נשוא ההרשעה והרקע לה פורטו על ידי בית הדין קמא בגזר הדין: "זוהי הפעם השישית שהנאשם עובר עבירה מסוג זה. מבין הפעמים הקודמות ראוי לציין כי באחד המקרים הוא נעדר במשך 27 ימים ובפעם אחרת הוא נעדר למשך 78 ימים. ביום 26.05.02 נדון הנאשם בבית הדין הצבאי של מחוז המרכז לעונש של 60 ימי מאסר לריצוי בפועל בגין ההיעדרות שנמשכה 78 ימים וכן לעונש של 28 ימי מאסר על תנאי. התביעה ערערה על עונש המאסר על תנאי, ובהסכמת הנאשם הוחמר עונשו במובן זה שנקבע כי עונש המאסר על תנאי יעמוד על חודשיים ימים. אין חולק על כך שעונש מאסר על תנאי זה הינו בר הפעלה בתיק זה. הנאשם נימק את היעדרויותיו במצבה הכלכלי הקשה של המשפחה ובצורך שלו לסייע לפרנסת המשפחה. לדברי הנאשם, בשעתו הוא היה אמור להופיע בפני ועדת התאמה, ואולם משום רצונו להמשיך ולשרת בצבא הדיון בוועדה בוטל. בכך הוא מבקש להראות את הגישה החיובית שיש לו כלפי השירות הצבאי ואת הסיבות אשר אילצו אותו, לדבריו, להיעדר מן השירות." 4. כאן המקום להוסיף כי בפתח הדיון בערעור נמסר לנו כי בינתיים הוחלט לפטור את המשיב מן השירות בגין אי התאמה. 5. התביעה הצבאית עותרת בפנינו להחמיר במידת עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב וזאת לאור הנסיבות המחמירות המאפיינות את ההעדרות שבה הוא הורשע: אורך ההעדרות; ההעדרויות שקדמו לה; העובדה כי אין זו הפעם הראשונה שבה עומד המשיב לדין בפני בית דין צבאי בגין עבירה דומה וכן העובדה כי היה תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר מותנה בר הפעלה, בגין העדרות קודמת מן השירות שלא ברשות, שלא הרתיע את המשיב מלשוב לסורו ולעשות דין לעצמו; וכן העובדה כי אנו מצויים בעיצומה של תקופת לחימה. 6. מנגד, עמדת ההגנה היא כי אין להתערב בעונש שהושת על המשיב, בהיותו עונש המצוי במתחם הסבירות, לגישתה - בשים לב להודאת המשיב באשמה, להתייצבותו מרצונו בתום ההעדרות, למצבו המשפחתי הקשה ולעובדה כי הוא זה אשר ביקש, לפני ההעדרות הנוכחית, לבטל העמדתו בפני ועדת התאמה, משום רצונו לנסות ולשרת בצבא. כמו-כן הדגיש הסניגור כי המשיב עומד לסיים את תקופת הכליאה הכוללת שהושתה עליו על-ידי בית הדין המחוזי, בעוד ימים אחדים. מכל מקום, לדעת הסניגור אין כיום מקום להתערבות ערכאת הערעור בעונש שהושת על המשיב, גם אם הוא נוטה לקולא. 7. אכן עונש המאסר שהושת על המשיב על-ידי בית הדין קמא הינו מקל, בשים לב לנסיבות המחמירות הרבות אשר עליהן עמדה התביעה הצבאית, כפי שפורטו לעיל. יחד עם זאת, אין להתעלם מהודאת המשיב באשמה, מהתייצבותו בתום ההעדרות וממצבו המשפחתי הקשה. כמו-כן, אין להתעלם מכך שהמשיב עומד לסיים בימים אלה את תקופת הכליאה הכוללת שהושתה עליו על-ידי בית הדין המחוזי (בת ארבעה חודשים, כאמור). זאת ועוד, אין להתעלם מכך שרק נוכח בקשתו של המשיב להמשיך ולשרת בצבא, נמנעה הוועדה מלהמליץ לפוטרו משירות וכן מכך שההעדרות נשוא תיק זה, ארעה בתקופה שלאחר קבלת בקשת המשיב להמשיך ולשרת. בינתיים פוטר המשיב, כאמור, משירות בגין אי התאמה, למרות שלפני העדרותו האחרונה הוא ביקש שלא לפטור אותו משירות. בנסיבות כוללות אלו אין לומר כי קיימת כיום הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בעונש שהושת על המשיב. לפיכך החלטנו לדחות את הערעור. צבאעריקותשירות צבאי