המערער, טור' X, נתן את הדין לפני בית-הדין הצבאי במחוז שיפוטי חיל-האוויר בגין היעדרות בלתי-מורשית בת 96 ימים משירות צבאי. היעדרות זו הסתיימה בהתייצבותו. בית-הדין הטיל עליו בגין עבירה זו 60 ימי מאסר לריצוי בפועל, 60 ימי מאסר על-תנאי וכן הורה על הפעלה במצטבר של עונש מאסר מותנה, אשר הוטל עליו בעבר בגין עבירה דומה. בית-הדין קמא הנכבד נימק את גזר-דינו בכך, שראוי להחמיר בעונשו של המערער (אם כי לא על דרך מיצוי הדין עמו- כלשונו), שכן לחובתו הרשעות בדין משמעתי ובכללן הרשעות בעבירות של העדר מן השירות לתקופות קצרות יחסית וכן הרשעה לפני בית-דין צבאי בגין היעדרות ארוכה מן השירות. בית הדין קמא אף הטעים, כי המערער החל את היעדרותו הנוכחית ימים ספורים לאחר שסיים לרצות את עונשו בגין היעדרות קודמת, ולמרות שידע כי תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בר-הפעלה בגין היעדרות משירות. בית הדין קמא אף דחה את טענת ההגנה, שלפיה אילו טופל המערער באופן ראוי ע"י מערך גחל"ת במסגרת כליאתו הקודמת, היה נקבע כבר אז כי ראוי לפוטרו משירות בגין אי- התאמה, וכך, לא הייתה באה היעדרותו הנוכחית לעולם כלל ועיקר. בדחותו את הטענה, ציין בית הדין כי עולה בבירור מחוות-דעת גחל"ת, אשר ניתנה בעניינו של המערער לאחר היעדרותו הנוכחית, ואשר במסגרתה ניתן לו פטור מהמשך שירות מפאת אי-התאמה, כי הכליאות החוזרות וההיעדרויות הממושכות וכן היעדר המוטיבציה היוו בסיס להמלצת הפטור. לפיכך, המשיך והטעים בית-הדין - אין ניתן לומר כי היעדרות נוספת בת 96 ימים הינה שיקול נכבד ומשמעותי להמלצת המערך. בית הדין קמא הדגיש גם, כי מתן פטור משירות "על רקע התנהגות רעה וחמורה" כשלעצמו אינו מצדיק הקלה משמעותית ברכיבי הענישה. בית-הדין קמא הוסיף וציין, במסגרת גזר-דינו, כי אין הוא מתעלם מנסיבותיו המשפחתיות של המערער, ולפיכך, מצא הוא לנכון למתן במידה מסוימת את העונש בשל הנסיבות הללו אשר נלמדו ממכלול ראיות ההגנה, ובכללן מכתב המשפחה. סנגורו המלומד של המערער, רס"ן מרק פרי, ערער בשמו על חומרת העונש אשר הוטל עליו. הסנגור הבליט, במסגרת ערעורו, את נסיבותיו האישיות-משפחתיות הקשות של המערער. הוא ציין כי שני הוריו של המערער אמנם עובדים אך משתכרים שכר מינימום, כי המשפחה מצויה בחובות ולפיכך, נאלץ המערער, החל בגיל צעיר ליטול חלק מפרנסת המשפחה. הסנגור הוסיף וציין בהודעת הערעור, כי המערער התקשה להסתגל למסגרות עוד כשהיה תלמיד, ולפיכך, אין לתמוה על כך שלא הסתגל למסגרת הצבאית. הסנגור הוסיף וטען, כי המערער עשה מאמץ אמיתי להשתלב בשירות, אף לאחר שנידון לעונש מאסר, אך מקץ חודשיים נכשל בכך. הסנגור הוסיף והדגיש, כי המערער עצמו סובל מקשיים תפקודיים וקשיים סוציו-אקונומיים, ובעל נתוני איכות נמוכים. המערער נפגע כתוצאה מהעבירה שאותה ביצע, שכן איבד את הסיכוי להיעזר בשירות הצבאי כמקפצה להשתלבות מוצלחת כאזרח תורם במדינה וכעת ייאלץ הוא להשתלב ולהשיג מקור-פרנסה ללא מסגרת תומכת, כשבעברו כתם של רישום פלילי ולאחר שלא השלים שירות צבאי תקין. לפיכך, ביקש הסנגור שנורה על הקלת עונש המאסר לריצוי בפועל אשר נגזר למערער. טרם שנערך דיון לעיצומו של הערעור, הודיעונו הצדדים כי נקשרו בהסכמה ביחס לתוצאה הראויה בו. הוסכם, כי עונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל על המערער בערכאה הראשונה יופחת ויעמוד על 90 ימים. הטעם להקלה נעוץ בנימוקים אשר נכללו בהודעת-הערעור. לא מצאנו טעם להימנע מלכבד את הסכמת הצדדים. אנו מורים אפוא, כי מחצית מעונש המאסר, אשר הוטל על המערער ע"י בית-הדין קמא הנכבד ירוצה בחופף לעונש המופעל ומחציתו ירוצה במצטבר לו. יוצא, שהמערער ירצה 90 ימי מאסר מיום מעצרו. אין שינוי ביתר מרכיבי הענישה. צבאהתנהגות רעה וחמורה (צה"ל)