השופט י' עדיאל 1. עניינה של בקשה זו בעיסקת מכר בלתי שיגרתית, שבה נמכרים מוצרים ושירותים באמצעות הקרנתם בטלוויזיה (מכר מרחוק). המוכר מציג על גבי מרקע הטלוויזיה את המוצר, והצופים מוזמנים להתקשר עם המבקשת ולהזמין את המוצר. התשלום עבור השירות או המוצר מתבצע באמצעות חיוב כרטיס האשראי של המזמין או במשלוח שיק. 2. ערוץ הקניות מבקש לאשר שאין בחוזה האחיד שלפיו הוא מתקשר עם לקוחותיו תנאי מקפח כמשמעו בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982. הבקשה הוגשה על-ידי ערוץ הקניות (להלן - ערוץ הקניות או המבקשת) לראשונה עוד בדצמבר 1995. בסיומו של אותו הליך החליט בית-הדין על ביטול שניים מסעיפי החוזה בהיותם תנאים מקפחים. 3. לאחר שניתן פסק-הדין הקודם הגישה המבקשת בקשה חדשה לאישור החוזה האחיד, היא הבקשה נושא ההליך הזה. לטענתה, מאז אישור החוזה הקודם חלו שני שינויים משמעותיים המשפיעים על הוראות החוזה והמצריכים עדכון ותיקון של חלק מהוראות החוזה: חקיקת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 7), תשנ"ח-1998 וכן שינויים ברישיון ההפעלה של הערוץ שאושרו על-ידי שרת התקשורת. 4. הקושי הכרוך בסוג זה של התקשרות הוא שהצופה בערוץ מקבל פרטים בסיסיים על המוצר - תיאורו, מחירו, דמי המשלוח ומספר הטלפון של המבקשת. אולם בעת ההזמנה הצופה-הקונה איננו רואה את המוצר הנרכש, והוא אינו יכול לעמוד בדרך של בחינה בלתי אמצעית על טיבו של המוצר ותכונותיו, כפי שהוא יכול לעשות בעיסקת מכר רגילה הנרקמת בחנות. הקונה איננו רואה בשלב זה גם את הסכם המכר והוא אינו מודע לתנאיו, למעט אלה שהופיעו על גבי המרקע. בנסיבות אלה נדרשת זהירות יתרה בבואנו לאשר את נוסח החוזה האחיד הנוגע לעיסקה זו. בהמשך נתייחס לסעיפי החוזה השנויים במחלקות בין הצדדים וכן לסעיפים נוספים שאישורם כרוך לדעתנו בקשיים. נציין כבר עתה, שהמסקנה העולה בעקבות הדיון שבהמשך היא שהחוזה שזור בתנאים מקפחים רבים, ולא ניתן לאשרו במתכונתו זו. סעיף 2 5. עניינו של סעיף זה בתשלום התמורה ודמי המשלוח, והוא קובע: "המוכר מתחייב לספק לקונה (אשר הזמנתו אושרה על-ידי המוכר) את המוצר כפי שהופיע על המסך בשידורי ערוץ הקניות במחיר ובתנאים כפי שהופיעו על המסך בעת ביצוע ההזמנה". 6. מנוסח הסעיף עולה, שחרף העובדה שהקונה מוזמן על-ידי המבקשת לרכוש את המוצר על-פי הפרסום שנעשה על גבי המרקע, קשירת העיסקה מותנית באישור ההזמנה על-ידי המוכר. על רקע זה עולה השאלה מדוע תדחה המבקשת, המנסה לשכנע את הלקוחות לרכוש ממנה את המוצרים שהיא מפרסמת על המרקע, לקוחות שפנו אליה וביקשו לרכוש את המוצר. 7. המבקשת טוענת שסייג זה, התולה את השלמת העיסקה באישור המוכר, נועד לאפשר לה לבדוק אם המוצר אכן קיים במלאי וכן לקבל אישור מחברת האשראי שבאמצעותה מבקש הקונה לבצע את התשלום. 8. היועץ המשפטי לממשלה איננו חולק על כך שנתונים אלה טעונים בדיקה. מוסכם עליו גם שהמבקשת רשאית לתלות את אישור העיסקה בביצוע הבדיקה, אולם לטענתו, על המבקשת לפרט בחוזה באופן מפורש שאלה הן הסיבות שבשלהן היא עשויה שלא לאשר את העיסקה. 9. עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה מקובלת עלינו. הימנעותה של המבקשת מלציין בחוזה את הסיבות שבשלהן היא שומרת לעצמה את הזכות שלא לאשר את העיסקה, חושפת את הקונה אשר נענה להזמנתה לרכוש את המוצר למגוון רחב של גורמים שחלקם אינם תלויים בו העשויים למנוע את ביצוע ההתקשרות. בנסיבות אלה האפשרות הניתנת ביד המבקשת להימנע מלאשר את ההתקשרות מסיבות לא ידועות ובלתי מוגדרות מראש מכניסה לעיסקה אלמנט של חוסר ודאות ועשויה לפגוע בציפייה הסבירה של הקונה שנענה להזמנתה, לביצוע העיסקה. בכך יש להקים כדי חזקת קיפוח לפי סעיף 4(2) לחוק החוזים האחידים החלה לגבי "תנאי המקנה לספק זכות בלתי סבירה לבטל, להשעות או לדחות את ביצוע החוזה, או לשנות את חיוביו המהותיים לפי החוזה". 10. יתרה מזו, המבקשת עצמה טוענת שאין בדעתה להימנע מאישור העיסקה מסיבות אחרות שאינן קשורות לבדיקת המלאי וכרטיס האשראי. אם כך הדבר, איננו מבינים את פשר התנגדותה לכך שייקבע בחוזה באופן מפורש שסיבות אלה הן הסיבות היחידות העשויות למנוע את אישור העיסקה. סעיף 3 11. עניינו של סעיף זה בתשלום התמורה עבור רכישת המוצר ומשלוחו לקונה: "הקונה ישא בתשלום מחיר המוצר ודמי המשלח בצירוף מע"מ כפי שיקבעו על-ידי המוכר". 12. בין הצדדים הוסכם כי במקום המילים "כפי שיקבעו", ייכתב "כפי שנקבעו", אולם לטענת היועץ המשפטי לממשלה גם כך לוקה הסעיף בחוסר ודאות משום שהביטוי "כפי שנקבעו" איננו ברור כל צורכו, שכן הוא איננו מבהיר באופן מפורש כי מדובר במחיר ובדמי המשלוח שהוצגו בפני הלקוח על מרקע הטלוויזיה. 13. לטענת המבקשת, בעת הצגת המוצר היא מפרסמת את מחיר המוצר כולל מע"מ וכן את מחיר המשלוח. קרי, כל הנתונים הרלוונטיים מובאים בפני הלקוח כבר בעת הצגת המוצר על גבי מרקע הטלוויזיה. בנסיבות אלה, טוענת המבקשת, הצרכן יודע בדיוק את הסכום שעליו לשלם, ואין בעניין זה כל אי-בהירות. 14. גם כאן, לאור עמדת המבקשת, לא ברור לנו פשר סירובה לציין בחוזה באופן מפורש שהמחיר ודמי המשלוח הם אלה שצוינו על גבי המרקע. בכל מקרה, מקובלת עלינו טענת היועץ המשפטי לממשלה, כי בהיעדר אזכור מפורש כזה לוקה החוזה בחוסר הבהירות ומקנה למבקשת יתרון בלתי הוגן אשר עשוי לאפשר לה לטעון לשינוי המחיר ודמי המשלוח שאותם היא ציינה על גבי המרקע. בכך יש כדי להקים חזקת קיפוח לפי סעיף 4(2) לחוק החוזים האחידים שנזכר לעיל וכן לפי סעיף 4(4) לחוק זה, שעניינו ב"תנאי המקנה לספק זכות לקבוע או לשנות, על דעתו בלבד, ולאחר כריתת החוזה, מחיר או חיובים מהותיים אחרים המוטלים על הלקוח, זולת אם השינוי נובע מגורמים שאינם בשליטת הספק". סעיף 4 סעיף זה עוסק בדרכי התשלום ומועדי החיוב: "התשלום עבור המוצר יבוצע על-ידי חיוב חשבונו של הקונה באמצעות כרטיס אשראי. אם יבקש הקונה לקבל את המוצר באחד ממרכזי השירות ללקוח, יוכל לשלם באמצעות שיק אישי, כרטיס אשראי בכפוף לבדיקות המקובלות במקרים אלה, או במזומן - ואזי לא יחולו על העסקה הוראות סעיפים 1, 3, 4.1, 4.2, 7, 8, 9, 10, 11, 12, בהסכם זה, שעניינם מכר מרחוק. שילם הקונה למוכר באמצעות כרטיס אשראי או בשיק, רשאי המוכר לעכב את משלוח המוצר לקונה לפרק הזמן הדרוש כדי לקבל אישור מוחלט לפירעון השיק או לאישור לעסקה בידי חברת כרטיס האשראי, לפי העניין". סעיף זה מתייחס למעשה לשתי שיטות מכר: השיטה האחת היא מכר רגיל והשנייה - מכר מרחוק. 15. באשר למכר מרחוק, סבור היועץ המשפטי לממשלה שההוראה המאפשרת למוכר לעכב את משלוח המוצר לפרק זמן בלתי מוגדר כדי לקבל אישור מחברת כרטיסי האשראי היא כללית מדי ומשאירה בידי המבקשת שיקול-דעת רחב המאפשר לה לעכב את משלוח המוצר גם מעבר לתקופה המצדיקה את העיכוב מסיבה זו. הוראה זו אף נוגדת, לטענת היועץ המשפטי לממשלה, את רישיונה של המבקשת הקובע בסעיף 8.3: "שילם הקונה לבעל הרשיון באמצעות כרטיס אשראי בעד מוצר שנמכר, רשאי בעל הרשיון לעכב את משלוח המוצר לקונה, לפרק זמן שלא יעלה על יום עסקים מיום ההזמנה, כדי לקבל אישור לעסקה בידי חברת כרטיסי האשראי". 16. מנגד טוענת המבקשת שלא ניתן לאשר את העיסקה בלא לקבל אישור מחברת האשראי, וכי ברוב המקרים מדובר בהמתנה שאינה עולה על 48 שעות, ורק במקרים נדירים היא מגיעה לכדי 72 שעות. לטענתה, נוסח הסעיף תואם גם את תנאי רישיונה. 17. לאור ההוראה החד-משמעית שבסעיף 8.3 לרישיונה של המבקשת, לא ברור לנו כיצד יכולה המבקשת לטעון שהוראה זו שבחוזה תואמת את תנאי הרישיון שלה. בנסיבות אלה עצם הסטייה מתנאי הרישיון, אשר נועד להגן על הלקוחות, יש בה כדי לקפח את הלקוחות. 18. גם בהתעלם מתנאי הרישיון אנו סבורים שסעיף זה המאפשר למבקשת לעכב את ביצוע המשלוח לפרק זמן לא מוגדר, בשל סיבה שגם על המבקשת מוסכם שאין בה כדי להצדיק את העיכוב אלא לתקופה קצרה ביותר, מקים חזקת קיפוח בהתאם לסעיפים 4(4) ו-4(6) לחוק החוזים האחידים. 19. דברים אלה יפים, בשינויים הנובעים מהעניין, גם במקום שבו בוצע התשלום בשיק אישי, שאז קובע סעיף 1.3.8 לרישיונה של המבקשת: "שילם הקונה לבעל הרשיון בשיק אישי בעד המוצר שמכר, רשאי בעל הרשיון לעכב את משלוח המוצר לקונה לפרק זמן שלא יעלה על חמישה ימי עסקים מהיום בו קיבל לידיו את השיק, כדי לוודא כי השיק כובד". 20. לאור כך יש לתקן סעיף זה על-ידי הגבלת משך הזמן שבו זכאית המבקשת לעכב את משלוח המוצר כאמור לעיל. 21. לגבי מקרה שבו הקונה מקבל את המוצר במרכז שירות של המבקשת, נחלקו הצדדים לגבי השאלה באיזו עיסקת מכר מדובר: מכר רגיל או מכר מרחוק. אין חולק על כך שבמקרה שבו מתבצעת העיסקה כולה במרכז השירות, היינו כאשר הלקוח נכנס לחנות המשיבה וקונה את שלבו חפץ, כמו בכל חנות אחרת, מדובר בעיסקת מכר רגילה. אולם מלשון הסעיף, כפי שיוסבר בהמשך, עולה שלא למקרה זה - של עיסקת מכר מרחוק - כיוון נסח החוזה. 22. האפשרות האחרת, שהיא ככל הנראה האפשרות היותר נפוצה ולה כיוון הסעיף, היא שהצופה רואה את המוצר על גבי מרקע הטלוויזיה, מזמין את המוצר בטלפון ובא לקבלו בחנות המבקשת. לשיטתה של המבקשת, אין מדובר במקרה זה במכר מרחוק, כי אם במכר רגיל, הדומה למצב שבו הלקוח מזמין מוצר אשר אינו נמצא אותה עת בחנות ועל-כן הוא מקבלו ימים מספר מאוחר יותר. היועץ המשפטי לממשלה סבור שמכר כזה הוא מכר מרחוק. 23. "עסקת מכר מרחוק" ו"שיווק מרחוק" מוגדרים בסעיף 14ג(ו) לחוק הגנת הצרכן, כדלקמן: "'עסקת מכר מרחוק' - התקשרות בעסקה של מכר נכס או של מתן שירות, כאשר ההתקשרות נעשית בעקבות שיווק מרחוק, ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה; 'שיווק מרחוק' - פניה של עוסק לצרכן באמצעות דואר, טלפון, רדיו, טלוויזיה, תקשורת אלקטרונית מכל סוג שהוא, פקסימיליה, פרסום קטלוגים או מודעות, או באמצעים כיוצא באלה, במטרה להתקשר בעסקה שלא בנוכחות משותפת של הצדדים, אלא באחד האמצעים האמורים". 24. מהגדרה זו עולה שמכר מרחוק הוא מכר המתבצע ללא נוכחות הצדדים בשיווק מרחוק. שני תנאים אלה מתקיימים גם במקרה זה שבו הלקוח מקבל את המוצר במרכז השירות של המבקשת משום שההתקשרות מתבצעת בעקבות השידור בטלוויזיה, שהוא שיווק מרחוק, ושלא בנוכחות הצדדים. היעדר נוכחות הצדדים בעת ההתקשרות עולה מכך שהעיסקה נקשרת עם ביצוע ההזמנה ואישורה על-ידי המבקשת ועוד קודם להגעתו של הלקוח למרכז השירות. במילים אחרות, הלקוח מגיע למרכז השירות כדי ליטול את המוצר ולא כדי לבצע את עיסקת המכר. כך עולה גם מלשון הסעיף, שעניינה במצב דברים שבו "יבקש הקונה לקבל את המוצר באחד ממרכזי השירות ללקוח". מכאן, שלאופן קבלת המוצר על-ידי הלקוח אין בהקשר זה כל חשיבות ואין בה כדי לשנות את אופיו של המכר כמכר מרחוק. 25. לאור המסקנה דלעיל, שלפיה מדובר במכר מרחוק, אין מקום לבטל במקרים אלה את הוראותיו של החוזה שעניינן במכר מרחוק. 26. סעיף 5 עניינו של סעיף זה בפיגור הקונה בתשלום, וזו לשונו: "כל תשלום אשר לא ייפרע במלואו ובמועדו, ישא ריבית והצמדה בשיעור המרבי הנהוג באותה עת בבנק הבינלאומי הראשון בע"מ ביחס לאשראי שקלי על משיכות חריגות. כן ישלם הקונה למוכר את הוצאות הגביה, לרבות הוצאות משפטיות, שהוציא המוכר לצורך גביית חוב הקונה". 27. לעניין הוצאות הגבייה הוסכם על הצדדים שיש להגבילן להוצאות סבירות ולשנות את לשון הסעיף בהתאם. 28. לעניין גובה הריבית מקובלת עלינו עמדת היועץ המשפטי לממשלה כי לשון הסעיף איננה ברורה כל צורכה והיא פותחת את הפתח לפרשנות שלפיה הריבית החריגה נוספת על ההצמדה שעה שאין מחלוקת על כך שריבית זו מגלמת בתוכה גם את ההצמדה. עניין זה דורש הבהרה כדי למנוע חשש לקיפוח הלקוחות על-ידי חיובם בהצמדה כפולה. סעיף 6 29. סעיף 6 לחוזה עוסק במקרה שבו חויב חשבונו של הקונה בטעות, והוא קובע: "טעה המוכר וחייב את הקונה בתשלום שעה שהמוצר אזל מהמלאי- יבוטל חיוב כרטיס האשראי של הקונה בחשבון הבנק בו מתנהל חשבון כרטיס האשראי או יושב השיק לפי העניין, וזאת במועדים כמפורט בסעיף 12.2 להלן". 30. הצדדים מסכימים על ביטול ההפניה לסעיף 12.2 (אשר אינו קיים כלל בחוזה). כן מוסכם על הצדדים לשנות את נוסח הסעיף באופן שיובהר כי אם תבוטל ההזמנה בשל היעדר המוצר במלאי, "יקבל הלקוח הודעה על ביטול העסקה והשבת כספו תוך זמן סביר". 31. לטענת היועץ המשפטי לממשלה, יש להבהיר שגם ההודעה עצמה, ולא רק החזר הכסף ששולם, תינתן בתוך זמן סביר. אנו מקבלים את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה שעל המבקשת למסור גם את ההודעה על ביטול העיסקה בתוך זמן סביר. על כך לא חולק גם בא-כוח המבקשת, אלא שהוא תמה מה פסול מצא היועץ המשפטי לממשלה, בהקשר זה, בנוסח המוצע על-ידיו ("יקבל הלקוח הודעה על ביטול העסקה והשבת כספו תוך זמן סביר"), ומה ההבדל המהותי בין נוסח זה לבין הנוסח שנקבע בחוזה הקודם שלו נותן היועץ המשפטי לממשלה את ברכתו. ייתכן, כפי שטוען בא-כוח המבקשת, שגם מנוסח הסעיף המוצע על-ידיו משתמע שעל המבקשת לתת את ההודעה על ביטול העיסקה בתוך זמן סביר. אולם ניתן להבין את הנוסח המוצע על-ידי המבקשת גם באופן שדרישת "הזמן הסביר" מתייחסת להשבת הכסף ולא למתן ההודעה. לפיכך אנו סבורים שיש לתקן את נוסח הסעיף באופן שיסיר בעניין זה כל אי- בהירות אפשרית. סעיף 7 32. עניינו של סעיף זה במועדי האספקה של המוצר: "בהזמנה במשלוח רגיל יסופק המוצר לקונה בתוך שבעה ימים ממועד קבלת ההזמנה או, במקרה הצורך, מעת שניתן לעסקה, באשראי או בשיק, אישור הבנק (המאוחר מבין מועדים אלו)". 33. בעניין זה מקובלת עלינו עמדת היועץ המשפטי לממשלה כי הוראה זו, מעבר לחוסר הוודאות המובנה בה בהיעדר מועד ברור לאספקת המוצר, נוגדת את תנאי הרישיון של המבקשת שלפיו "הזמן המרבי שיחלוף במשלוח רגיל מעת הזמנה כאמור ועד לרגע מסירת המוצר לקונה יהיה שבעה ימים". תנאים הנוגדים את רישיונה של המבקשת יש בהם, כפי שכבר נאמר, משום קיפוח הלקוחות. 34. טענה נוספת שמעלה היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לסעיף זה היא שאין בו (גם לא בהוראה אחרת בחוזה) כל התייחסות למועדי האספקה ב"משלוח מיוחד" ובמשלוח מהיר. 35. בסעיף 1 לחוזה הוגדר "משלוח מיוחד": "משלוח של מוצר שאינו בר משלוח באמצעות רשות הדואר בגין גודלו, משקלו, טיבו, חוסר בסניף דואר וכיוצ"ב, או משלוח בגוביינא". סעיף 7 להסכם מסדיר את מועד האספקה במשלוח רגיל בלבד ואיננו מסדיר את מועד האספקה במשלוח מיוחד. אמנם גם ברישיונה של המבקשת, כפי שאנו מבינים, אין הוראה הנוגעת למועד האספקה במשלוח מיוחד, עם זה הלקוח משלם עבור משלוח מיוחד, והוא זכאי לדעת מה התמורה שהוא מקבל עבור המשלוח, בכלל זה המועד שבו יסופק המוצר. היעדר הוראה חוזית בנושא זה מותיר אי-בהירות המאפשרת למבקשת חופש נרחב בקביעת מועדי האספקה העשוי לפגוע בזכויותיו של הלקוח ועולה כדי קיפוח לפי סעיפים 4(2) ו-4(6) לחוק החוזים האחידים. 36. משלוח מהיר: הוא הדבר במשלוח מהיר. משלוח מסוג זה אמנם אינו נזכר בחוזה, אולם הוא נזכר בתנאי הרישיון של המבקשת שם נקבע שהקונה רשאי לבחור בין משלוח רגיל למשלוח מהיר שאותו על המבקשת להמציא לבית הלקוח בתוך זמן קצר מזה שבמשלוח רגיל, ואולם, עקב היעדר הוראה חוזית בעניין מועד האספקה, נוצר גם כאן מצב שבו הלקוח משלם עבור שירות בלא שהחוזה נוקב בתמורה הניתנת לו עבור כך. בכך יש כדי לקפח את הלקוחות. 37. מקובלת עלינו בעניין זה גם טענת היועץ המשפטי לממשלה שלפיה על המבקשת לציין בחוזה גם את המועד המדויק לביצוע האספקה תוך הבחנה בין מסירה בשעות הבוקר למסירה בשעות אחר הצהריים. בחירה זו נתונה ללקוח על-פי תנאי רישיונה של המבקשת, ועל-כן שומה על המבקשת להעמיד את הלקוח על זכות הבחירה הנתונה לו בעניין זה תוך ציון המועד המדויק לאספקת המוצר בחוזה. היעדר אזכור נושא זה בחוזה פותח בפני המבקשת את הפתח שלא לקיים את תנאי הרישיון, ועל-כן יש בו כדי לקפח את הלקוחות. 38. בהקשר זה יש לציין שעל-פי ההגדרה בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, "תנאי", איננו רק תניה המאוזכרת בחוזה, אלא גם "...כל תניה אחרת שהיא חלק מההתקשרות...". כך מסבירה פרופ' ג' שלו בספרה דיני חוזים [3]: "ישנן תניות שאינן מופיעות בחוזה האחיד גופו ואף אינן מאוזכרות בו על דרך ההפניה, ובכל-זאת הן מהוות חלק מההתקשרות. למשל, תניות שהספק נוהג, דרך קבע, לסכם בעל-פה עם לקוחותיו" (שם [3], בעמ' 626). במקרה שלפנינו שירותי המשלוח המיוחד והמשלוח המהיר הם תניות מסוג זה שהמבקשת נוהגת לפיהן עם לקוחותיה. גם המועד המדויק של מסירת המוצר ללקוח, בהנחה שהמבקשת מקיימת את תנאי רישיונה, הוא בגדר תניה כזאת, לפיכך חייבות תניות אלה בהסדר מפורש בחוזה. סעיף 8 39. סעיף זה עוסק בביטול העיסקה על-ידי הקונה ובעקבות כך בהחזרת המוצר על- ידי הקונה למוכר. 40. בפתח הדיון בסעיף זה, שהוא הסעיף היותר בעייתי בחוזה זה, יש להבחין בין ביטול העיסקה בשל פגם או אי-התאמה במוצר או בשירות לבין ביטול מסיבות אחרות שאינן קשורות בפגם או באי-התאמה. הבחנה זו מופיעה בחוק הגנת הצרכן, ובעקבותיה גם בחוזה. 41. לעניין זה חשוב לציין שעילת הביטול שיצר המחוקק בסעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן, אשר איננה מבוססת על פגם או על אי-התאמה שנפלו במוצר או בשירות, היא עילת ביטול מיוחדת לסוג זה של מכר - מכר מרחוק. עילת ביטול זו איננה קשורה לעילות הביטול הרגילות הקבועות בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 (להלן - חוק החוזים (תרופות)) ובחוק המכר, תשכ"ח-1968, והיא מאפשרת לקונה לבטל את העיסקה גם במקום שבו לא נפל במוצר (או בשירות) הנרכש פגם או אי-התאמה. הסדר זה הוא אחד מהסממנים היותר בולטים של ההסדר הסטטוטורי שהנהיג המחוקק לגבי מכר מרחוק. חוק הגנת הצרכן אמנם מזכיר גם את עילת הביטול הרגילה הקמה בהתקיים פגם או אי-התאמה, והוא אף קובע לגביה הוראות מסוימות שעליהן נעמוד בהמשך, אולם עילה זו לא נוצרה בחוק זה, אלא בחוקים אחרים (חוק המכר וחוק החוזים (תרופות)), והיא עומדת לצרכן במקום שבו נפלו במוצר או בשירות פגם או אי-התאמה מכוחם של אותם חוקים אחרים בלא שהוא נזקק לצורך כך לחוק הגנת הצרכן (ראה סעיף 24 לחוק החוזים האחידים וכן בספרה הנ"ל [3] של פרופ' שלו, בעמ' 622-621). 42. סעיף 8.1 לחוזה קובע את המועדים שבהם על הקונה לבטל את העיסקה עקב פגם או אי-התאמה במוצר, כדלקמן: "עקב פגם במוצר או עקב אי התאמה בין המוצר או השירות לבין הפרטים שנמסרו לו לפי סעיפים 14 ג (א) ו-(ב) לחוק - רשאי קונה לבטל את העסקה עם המוכר, כדלקמן: במוצר - מיום הזמנת המוצר ועד ארבעה עשר ימים או מיום קבלת ההודעה כאמור בסעיף 9 להלן, לפי המאוחר ביניהם. בשירות - בתוך ארבעה עשר ימים מיום הזמנת המוצר [צ"ל - השירות], ובלבד שביטול כאמור ייעשה לפחות שני ימים, שאינם ימי מנוחה, קודם למועד שבו אמור השירות להינתן". 43. הוראה זו תואמת את הוראת סעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן. עניינו הישיר של סעיף זה הוא אמנם בהקמת עילת הביטול המיוחדת לעיסקת מכר מרחוק על-פי חוק הגנת הצרכן, אולם לאור לשונו של סעיף 14ה(א) לחוק הגנת הצרכן ניתן להבין שתקופת הביטול שנקבעה בסעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן חלה גם על ביטול בגין פגם או אי-התאמה. 44. בעניין זה מוסכם על הצדדים, שמניין התקופה של 14 ימים לביטול הזמנת המוצר יהא, כפי שקובע סעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן, מיום קבלת הנכס או מיום קבלת המסמך המכיל את הפרטים האמורים בסעיף קטן (ב) לחוק (שהוא, כאמור, החוזה האחיד נושא הדיון), לפי המאוחר. בנוסף, כפי שמציין היועץ המשפטי לממשלה, יש להתאים את נוסח הסעיף להוראות חוק הגנת הצרכן. קרי, להחליף את המשפט "מיום הזמנת השירות" ל"מיום עשיית העיסקה". כמו כן מוסכם על הצדדים שהמועד לביטול השירות יהא: "בתוך 14 ימים מיום הזמנת השירות". הצדדים מסכימים גם על הוספת הבהרה, והדבר מקובל גם עלינו, ולפיה אין בזכות ההחזרה כדי לפגוע בזכויות הקונה על-פי כל דין. 45. סעיף 8.2 קובע את דרכי הביטול לפי סעיף 8.1 (היינו, במקום שבו מבטל הלקוח את העיסקה בשל פגם או אי-התאמה) והחזרת המוצר. גם לסעיף זה כמה סעיפי משנה. 46. סעיף 1.2.8 קובע: "הביטול ייעשה בכתב, ועל הקונה לפרט מהו הפגם או אי ההתאמה בעטיו הוא מבטל את העסקה". 47. היועץ המשפטי לממשלה טוען כי מנוסח הסעיף עולה שדרישת הפירוט מהווה תנאי לביטול. כמו כן טוען היועץ המשפטי לממשלה, שמנוסח הסעיף עשוי להשתמע שאין די בציון סיבת ההחזרה או בהפניה כללית לסעיף בחוק (נראה שהכוונה היא לסעיף בחוזה) שלפיו מוחזר המוצר, אלא נדרש פירוט נוסף שטיבו אינו ברור. דרישה כזו, נטען, עשויה לשלול את זכות הביטול המוענקת ללקוח מכוח חוק הגנת הצרכן או לפגוע בה, ועל-כן היא מהווה תנאי מקפח לפי סעיף 4(6) לחוק החוזים האחידים. 48. המבקשת טוענת מנגד שהלקוח אמנם זכאי במכר מרחוק לבטל את החוזה, אולם לפי הוראות סעיף 14ה(ב) לחוק הגנת הצרכן, לעילת הביטול נודעת חשיבות, שכן במקרים בהם הביטול נעשה שלא עקב פגם או אי-התאמה, רשאית המבקשת לגבות דמי ביטול של 5% ממחיר המוצר. גם על-פי סעיף 14 ג(ג) לחוק הגנת הצרכן, טוענת המבקשת, אין די בהודעה טלפונית, אלא נדרשת הודעה בכתב. הודעה כזאת, מטבע הדברים, צריך שתהא בעלת תוכן מסוים ומדובר, מסתבר, בפירוט סיבת הביטול. גם חובת תום-הלב החלה על הלקוח בהפעלת זכות הביטול מחייבת אותו, לטענת המבקשת, לשתף אותה בנימוקים לביטול העיסקה. הפירוט הנדרש גם מאפשר למבקשת, לטענתה, לעמוד על פגמים הקיימים במוצרים שהיא מוכרת ולשפר את מוצריה. 49. בנושא זה אנו מקבלים את עמדת המבקשת. בסעיף 14ה לחוק הגנת הצרכן הבחין המחוקק בין ביטול מכר מרחוק בשל פגם או אי-התאמה לבין ביטול מסיבות אחרות. בביטול שלא עקב פגם או אי-התאמה רשאי המוכר, על-פי סעיף 14ה(ב)(1) לחוק הגנת הצרכן, לגבות דמי ביטול בשיעור שלא יעלה על 5%, דבר שהוא איננו רשאי לעשות בביטול בשל פגם או אי-התאמה. בנסיבות אלה אנו סבורים שהמבקשת רשאית לדרוש מהלקוח לפרט את הפגם או את אי-ההתאמה שבעטיים הוא מבטל את העיסקה כדי לדעת אם עומדת לה הזכות לדרוש דמי ביטול. 50. איננו סבורים שנוסח הסעיף מלמד על כך שמתן הפירוט מהווה תנאי לביטול העיסקה, הגם שנכון הדבר שהפירוט נדרש כדי לזכות את הקונה בפטור מתשלום דמי ביטול. לעניין זה מבחין החוזה היטב בין ביטול לפי סעיפים קטנים 8.1 ו-8.2 לחוזה, הדנים בביטול מחמת פגם או אי-התאמה, לבין ביטול מסיבות אחרות, שבו דן סעיף 8.3 לחוזה, שם הקונה איננו נדרש לפרט את סיבת הביטול. 51. אשר להיקף הפירוט הנדרש, אנו סבורים שאין די בכך שהקונה יפנה לסעיף בחוזה שלפיו הוא מבטל את העיסקה, גם לא בכך שיטען לקיומם של פגם או אי-התאמה כאלה או אחרים בלא לפרט את טענתו. אם ברצונו של הקונה להימנע מתשלום דמי ביטול ולהטיל על המבקשת לשאת לבדה בהוצאות הכרוכות בעיסקה שבסופו של יום לא בוצעה, עליו לפחות לפרט את הפגם או את אי-ההתאמה שבשלהם הוא מבטל את העיסקה. אין מדובר בדרישה מופרזת שהקונה אמור להתקשות בביצועה, אלא בדרישה שנועדה, כאמור, לענות על צורך אמיתי של המבקשת. מעבר לדרישת הפירוט, אנו סבורים שיקשה מאוד לקבוע בחוזה את מידת הפירוט המדויקת הנדרשת מהקונה, ואין מנוס מכך שהדבר ייקבע בכל מקרה לפי נסיבותיו. סעיף 2.2.8 52. סעיף זה מסדיר את אופן החזרת המוצר על-ידי הקונה בעקבות הביטול, כדלקמן: "קיבל הקונה את המוצר נושא העסקה, יחזירו למוכר במקום עסקו, בתוך 14 יום מיום קבלת המוצר וכך גם לגבי נכס ו/או הטבה כלשהם, שקיבל הקונה בעקבות עשיית העסקה עם המוכר". 53. המבקשת הסכימה לשנות את הנוסח הקיים "כך שתתאפשר השבת המוצר במקום שבו נמסר הנכס". בניסוח הסעיף המתוקן יש לשים לב ללשון החוק בסעיף 14ה(א)(2) לחוק הגנת הצרכן, הקובע לגבי מכר שבוטל בשל פגם או אי-התאמה כי הקונה: ".. .יעמידו לרשות העוסק במקום שבו נמסר לו הנכס...". משמע, אין מדובר בהשבה פיזית, אלא בהעמדת המוצר לרשות המוכר. במקרה הרגיל, שבו המוצר נמסר בבית הלקוח, משמעות הדבר היא שעל המבקשת לאסוף את המוצר מביתו של הלקוח. 54. הסכמה זו מקובלת עלינו. עם זה נעיר שהנחתו של היועץ המשפטי לממשלה בדרישתו לתקן את הוראת החוזה בעניין זה הייתה שעל-פי החוק, על הקונה להחזיר את המוצר בתוך התקופה הקבועה בסעיף 14ג(ג)(1) לחוק הגנת הצרכן (כך נכתב בתשובתו: "החוזה האחיד מטיל חובה על הקונה להחזיר את המוצר תוך 14 יום מקבלתו. שוב, אין הוא מציין את קבלת החוזה האחיד כמועד רלבנטי למין הימים, דבר המוצא ביטוי בסעיף 14ג(1) לחוק הגנת הצרכן"). בעקבות תגובה זו הסכימה המבקשת לתקן את לשון הסעיף באופן ש"ישונה הנוסח הקיים לעניין מניין 14 הימים על-פי הוראות החוק". 55. אולם הנחה זו איננה מדויקת, שכן בסעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן דובר במועד שבו רשאי הצרכן לבטל את העיסקה ולא במועד שבו עליו להחזיר את המוצר. בנושא החזרת המוצר דן סעיף 14ה לחוק הגנת הצרכן, אולם בניגוד להוראת סעיף 14ה(1) לסעיפים קטנים 14ה(א) ו-14ה(ב) לסעיף זה (14ה), הקובעים את המועד להחזרת הכספים ששולמו על-ידי הלקוח שאותם על המוכר להחזיר בתוך 14 ימים מיום קבלת ההודעה על הביטול, אין הוראה מקבילה לגבי מועד החזרת המוצר על-ידי הקונה שביטל את העיסקה. 56. עם זה איננו סבורים שתנאי זה המחייב את הלקוח להחזיר את המוצר בתוך אותה תקופה שבה עליו להודיע על ביטול העיסקה הוא תנאי מקפח. 57. נבקש לציין שלוחות הזמנים הנקובים בחוזה מביאים לתוצאה, גם אם זו לא צוינה בחוזה באופן מפורש, שהשבת כספו של הקונה מתבצעת, בפועל, לאחר החזרת המוצר למוכר. על-פי החוזה כפי שהוסכם על הצדדים לתקנו, על הקונה להחזיר את הנכס בתוך 14 ימים מיום קבלת המוצר (או קבלת המסמך הנזכר בסעיף 14ג(ב) לחוק הגנת הצרכן), ועל המוכר להשיב את הכסף לקונה, בהתאם להוראת סעיף 14ה לחוק הגנת הצרכן, בתוך 14 ימים מיום קבלת הודעת הביטול. במקום שבו מדובר בהחזרת מוצר שכבר התקבל אצל הקונה, מסתבר שהודעת הביטול נשלחה על-ידי הקונה לאחר קבלת המוצר. במצב דברים זה עולה, שהכסף מוחזר ללקוח לאחר החזרת המוצר למוכר. הסדר זה אמנם איננו מתחייב מהוראות החוק שאיננו קושר (בסעיף 14ה) בין החזרת המוצר לבין השבת הכסף, אולם מקובל עלינו שהתוצאה שלפיה כספו של הקונה יושב לו רק לאחר החזרת המוצר היא תוצאה סבירה. תוצאה זו סימטרית להוראת סעיף 1.3.8 לרישיונה של המבקשת הקובעת כי: "בעל רשיון יגבה תשלום בעד מוצר שמכר, או יחייב חשבונו של קונה במכירה בכרטיס אשראי או בכרטיס חיוב אחר, רק לאחר שמסר את המוצר בפועל לקונה או למי מטעמו, אם ביצע את המסירה בעצמו, או רק לאחר שמסר את המוצר לצד שלישי לשם מסירתו לקונה או למי מטעמו, אם ביצע את המסירה באמצעות צד שלישי". כשם שמסירת המוצר ללקוח קודמת לחיובו בתמורת המכר בשלב האספקה של המוצר, כך גם החזרת המוצר צריך שתקדם לזיכוי חשבונו של הלקוח בשלב החזרת המוצר. 58. טענה נוספת שמעלה היועץ המשפטי לממשלה בהקשר זה היא כי לא ברור מלשון הסעיף מה הכוונה בהוראה המחייבת את הקונה להחזיר, נוסף על המוצר, גם "... נכס ו/או הטבה כלשהם שקיבל הקונה בעקבות עשיית העסקה עם המוכר". נוסח זה של הסעיף אף איננו תואם באופן מדויק את לשונו של סעיף 14ה(א)(2) לחוק הגנת הצרכן, שלפיו נדרש הלקוח להחזיר גם "נכס כלשהו שקיבל הצרכן בעקבות עשיית העסקה או החוזה". החוק מדבר על החזרת "נכס" ולא על החזר הטבה. לפיכך סבור היועץ המשפטי לממשלה שנוסח זה יוצר אי-בהירות ומטיל על הלקוח חובות שלא ברור מה טיבן, דבר העשוי להקים חזקת קיפוח כאמור בסעיף 4(6) לחוק החוזים האחידים. 59. אשר למונח הטבה טוענת המבקשת, כי עסקינן בסיטואציות שונות שבהן זוכה הלקוח להטבות כאלה או אחרות בשל רכישת המוצר שאותן עליו להחזיר עקב ביטל העיסקה. לדוגמה מביאה המבקשת מקרה שבו נערך מבצע ולפיו כל הרוכש מוצר מסוים זכאי לרכוש מוצר שני בחצי המחיר. זכות זו, לטענתה, היא הטבה הניתנת ללקוח בשל רכישת המוצר. האם, שואלת המבקשת, במקרה שבו הצרכן מבטל את עיסקת הרכישה, נאמר כי הוא רשאי להחזיק בידו את אותו המוצר אשר קיבל בחצי המחיר? תשובתה של המבקשת לשאלה זו היא: "וודאי שלא. עם ביטול עסקת הרכישה מוטלת החובה על הצרכן להשיב לערוץ, בנוסף למוצר הנרכש, את אותה הטבה לה זכה בשל הרכישה. דרישה זו וודאי שאינה מקפחת כי אם, דרישה אלמנטרית לפי כל קנה מידה". 60. לדעתנו, הדוגמה המובאת על-ידי המבקשת מבהירה בצורה יפה דווקא מדוע אין לקבל את הנוסח המוצע על-ידיה, ולפיו על הלקוח להחזיר את ההטבה (ולא את הנכס הנוסף). במקרה כזה שבו קיבל הלקוח מוצר שני בחצי מחיר, מתבטאת ההטבה בהנחה בשיעור מחצית מחירו של הנכס הנוסף, לפיכך הדרישה להחזיר את ההטבה, משמעה שעל הלקוח להשלים את מחירו של הנכס הנוסף שאותו הוא קיבל בהנחה למלוא המחיר. ברור שלא זו הייתה כוונת המחוקק, שהרי אין מקום לכפות על הלקוח לרכוש את המוצר השני שאותו הוא קיבל בחצי מחיר במחירו המלא. גם המבקשת אינה טוענת לתוצאה בלתי סבירה כזאת. 61. לאור כך אנו סבורים שיש לדבוק בעניין זה בנוסח החוק הקובע בסעיף 14ה לחוק הגנת צרכן, שעל הלקוח להחזיר במקרה של ביטול העיסקה גם נכס כלשהו שקיבל בעקבות עשיית העיסקה או החוזה, ואין לקבל את הנוסח המוצע על-ידי המבקשת בדבר החזר ההטבה. למען הסר ספק נציין, שהחזרת הנכס הנוסף מזכה את הלקוח, כמובן, בהחזר התשלום ששולם על-ידיו בגין נכס זה, ודינו של החזר זה כדינו של החזר התשלום שבוצע בגין המוצר העיקרי. 62. תוצאה זו עולה גם מהוראת סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות), לפיו במקרה של ביטול החוזה על כל צד להחזיר לצד האחר את מה שקיבל על-פי החוזה שבוטל. סעיף 3.2.8 63. סעיף זה מסדיר את דרך השבת כספי הלקוח במקרה של החזרת המוצר כדלהלן: "בתוך 14 ימים מיום קבלת המוצר ע"פ הסכם זה, יחזיר המוכר לקונה את אותו חלק ממחיר העסקה ששולם על ידי הקונה (ככל האפשר בדרך בה שילם הקונה), יבטל את חיובו של הקונה בשל העסקה ולא יגבה מהקונה דמי ביטול כלשהם - וכל זאת בתנאי שהתקיימו התנאים כאמור בסעיפים 2.2.8-1.2.8 לעיל". 64. המבקשת מסכימה, על-פי דרישתו של היועץ המשפטי לממשלה, שמניין הימים להחזרת התשלום על-ידי המוכר יהא, כקבוע בחוק, 14 יום מיום קבלת הודעה על הביטול. 65. תיקון זה מקובל עלינו, הגם שהוא מרע את מצבו של הלקוח לעומת הנוסח המוצע על-ידי המבקשת. זאת, משום שהוא דוחה, כפי שהוסבר לעיל, את השבת הכסף עד לאחר החזרת המוצר. 66. לדעת היועץ המשפטי לממשלה, הסעיף מקפח את הלקוחות גם בשל כך שהוא מותיר ביד הספק חופש בחירה לגבי אופן ההשבה. ההגבלה לכאורה של חופש זה על-פי נוסח הסעיף המוצע על-ידי המבקשת, המתבטאת במילים "ככל האפשר", אין בה לטענת היועץ המשפטי לממשלה די, שכן היא איננה מבוססת על אמות-מידה אובייקטיביות לתחימת "האפשר". 67. לטענת המבקשת, כוונת הסעיף היא כי הכסף יוחזר לידי הלקוח בדרך שונה מזו שבה שילם הלקוח עבור רכישתו רק אם "לא אפשרי הדבר". 68. עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בנושא זה מקובלת עלינו. כך נקבע גם על- ידי המבקשת עצמה בסעיף 11 לחוזה הקודם שנדון בתיק 805/95: "השבת הכסף לקונה תיעשה באופן זהה לדרך בה שילם הקונה... היתה השבת הכסף לקונה באופן זהה לזה בו בוצע התשלום בלתי אפשרית, יושב הכסף לקונה באופן אחר, שאינו מיטיב פחות עם הקונה". 69. הנוסח הנוכחי של החוזה מקפח את הלקוחות בכך שהוא מותיר למבקשת מרחב של שיקול-דעת בלתי מוגדר להחזיר את הכסף באופן שונה מזה שבו הוא שולם. הקיפוח עולה גם מכך שאין בחוזה הגבלה על דרך ההשבה החלופית (כאשר השבת הכסף באותה דרך היא בלתי אפשרית) כפי שנעשה בחוזה הקודם: באופן שלא ייטיב עם הקונה פחות מהדרך שבה הכסף שולם על-ידיו. סעיף 8.3 70. סעיף זה שעניינו בדמי הביטול קובע: "ביטל הקונה את ההסכם עם המוכר מסיבה אחרת שאינה מן הטעמים המנויים בסעיף 8.1 הנ"ל, יחולו ההסדרים האמורים בסעיף 8.2 לעיל ובנוסף לכך יהא זכאי המוכר לזכות מהקונה לדמי ביטול בשיעור של 5% ממחיר המוצר נשוא העסקה או 100 ש"ח צמוד למדד יוני 1998, לפי הנמוך מביניהם". 71. היועץ המשפטי לממשלה דרש בתגובתו להתאים את הסעיף לנוסח החוק (סעיף 14ה(ב)(1) לחוק הגנת הצרכן הקובע ששיעור דמי הביטול "...לא יעלה על 5% ממחיר הנכס נושא החוזה או העסקה, או 100 שקלים חדשים, לפי הנמוך מביניהם" ולהוסיף בנוסח הסעיף את המילים "שלא יעלה על". המבקשת הסכימה לדרישה זו. 72. דרישה זו של היועץ המשפטי לממשלה איננה מקובלת עלינו. נכון הדבר שהמחוקק הגביל את גובה דמי הביטול באופן שאלה לא יעלו על 5% או 100 ש"ח, לפי הנמוך, אולם בבואו להחליט אם לבטל את העיסקה לא מעניין את הקונה מהו טווח דמי הביטול הפתוח בפני המבקשת על-פי החוק (כל עוד היא פועלת במסגרת הטווח המותר על-פי החוק), אלא מה הם דמי הביטול שייגבו ממנו בפועל. הנוסח המוצע על-ידי היועץ המשפטי לממשלה איננו מבהיר לקונה עניין זה והוא איננו יודע, לאור נוסח זה, מה הם דמי הביטול שייגבו ממנו בפועל. לפיכך יש להעדיף את נוסח הסעיף כפי שהוצע על-ידי המבקשת. סעיף 8.4 73. סעיף זה קובע: "מובהר בזאת, כי אין בהוראות סעיפים 8.3-8.1 (לרבות בגביית דמי הביטול) כדי לגרוע מזכותו של המוכר לתבוע את נזקיו מהקונה". 74. לגבי סעיף זה מקובלת עלינו הסכמת הצדדים שלפיה יותאם נוסח הסעיף להוראת סעיף 14ה(ג) לחוק הגנת הצרכן באופן שזכותו של המוכר לתבוע נזקים מהלקוח תוגבל לנזקים "בשל כך שערך הנכס פחת כתוצאה מהרעה משמעותית במצבו". 75. התאמת נוסח הסעיף לנוסח החוק מחייבת, כפי שציין היועץ המשפטי לממשלה בתגובתו, גם להגביל את סעיפי החוזה הנזכרים בסעיף זה (סעיפים 8.3-8.1) באופן שבמקום סעיפים אלה יבוא: "סעיפים 2.2.8, 3.2.8 ו-8.3". זאת, משום ששמירת הזכויות של המוכר הקבועה בסעיף 14ה(ג) לחוק הגנת הצרכן מתייחסת להוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) של סעיף 14ה, המקבילים לסעיפים 8.22, 3.2.8 ו-8.3 לחוזה (כסעיפים שהאמור בהם איננו מגביל את זכות הפיצוי של המוכר), והיא איננה מתייחסת בהקשר זה לנושאים הנזכרים בסעיפים 8.1 ו1.2.8- לחוזה. 76. כן ינוסח סעיף מקביל, גם זה על-פי הסכמת הצדדים המקובלת עלינו, שבו ייקבע כי אין באמור בסעיפים 8.3-8.1 כדי לפגוע בזכויות הלקוח על-פי כל דין. סעיף 8.5 77. סעיף זה קובע כי הוראות סעיפים 8.4-8.1 לחוזה, שעניינן ביטול החוזה על-ידי הקונה, לא יחולו במקרים המנויים בסעיף 14ג(ד) לחוק הגנת הצרכן. כלומר, הקונה לא יוכל לבטל את החוזה כאשר המוצרים או השירותים נושא העיסקה הינם המוצרים או השירותים האלה: טובין פסידים; שירותי הארחה, נסיעה, חופש או בילוי, אם המועד שניתן למתן השירות חל בתוך 7 ימים, שאינם ימי מנוחה, ממועד עשיית העיסקה; מידע כהגדרתו בחוק המחשבים, תשנ"ה-1995; טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן בעקבות העיסקה וטובין הניתנים להקלטה, לשעתוק או לשכפול, שהצרכן פתח את אריזתם המקורית. על רשימת מוצרים אלה הוסיפה המבקשת בסעיף 6.5.8 לחוזה מקרה נוסף שבו לא יוכל הקונה לבטל את החוזה: כאשר מדובר ב "מוצר, שהקונה עשה בו שימוש". 78. הצדדים הסכימו לצמצם את האמור בסעיף 6.5.8 לחוזה המתייחס "למוצר שהקונה עשה בו שימוש" באופן שסעיף זה יחול רק על שימושים שאינם סבירים. על כך מבקש בא-כוח המבקשת להוסיף כמקרה שבו לא תעמוד לקונה זכות ביטול גם את המקרה שבו עשה הקונה במוצר שימוש הפוגע במוצר. 79. סעיף זה שבחוזה מעורר שני קשיים שהצדדים לא נתנו עליהם את דעתם בסיכומיהם המקוריים: 80. הקושי האחד הוא שלא ניתן, לדעתנו, להחיל את סעיף 14ג(ד) לחוק הגנת הצרכן אלא על זכות הביטול המיוחדת המוקנית לקונה מכוח סעיף 14ג(ג) לחוק זה, היא הזכות לבטל את העיסקה גם במקום שבו לא נפלו במוצר (או בשירות) הנרכש כל פגם או אי- התאמה. איננו רואים כל היגיון להחיל את הוראת סעיף 14ג(ד) לחוק הגנת הצרכן, המצמצמת את זכותו של הקונה לבטל את העיסקה למוצרים ולשירותים הנזכרים באותו סעיף, גם על מכר שבו נפלו פגם או אי-התאמה במוצר. כך, למשל, איננו רואים סיבה הגיונית למנוע מהקונה לבטל את העיסקה במקום שבו נפלו במוצר הנרכש פגם או אי-התאמה רק משום שמדובר בטובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן בעקבות העיסקה (סעיף 14ג(ד)(4)). ייצור מיוחד כזה אמנם מהווה סיבה המצדיקה לשלול מהקונה את הזכות האוטומטית המוקנית לו לבטל את העיסקה במכר מרחוק, אך אין כל הצדקה לשלול מהקונה זכות זו במקום שבו נפלו במוצר פגם או אי-התאמה. הוא הדבר בטובין פסידים וכן בטובין ובמוצרים האחרים הנזכרים באותו סעיף. הרציונל העומד ביסוד השלילה של זכות הביטול בכל המקרים המנויים בסעיף 14ג(ד) לחוק הגנת הצרכן, הוא למנוע מהמבקשת נזק גדול עקב ביטול העיסקה או למנוע מהלקוח להפיק מהמוצרים את מלוא התועלת הכרוכה ברכישתם, למשל בדרך של העתקה, ולאחר מכן להחזירם למבקשת בלא לשלם עבור כך את התמורה. רציונל זה, שלפיו קונה לא יוכל להתחמק מתשלום באמצעות ביטול העיסקה לאחר שהפיק את מלוא ההנאה מביצועה, או שהמוכר לא יהא חשוף עקב הביטול לנזק, איננו חל במקום שבו נפלו במוצרים או בשירותים פגם או אי-התאמה. במקרים כאלה מוקנית לקונה זכות ביטול מכוח חוק המכר וחוק החוזים גם לגבי מוצרים מהסוג הנזכר בסעיף 14ג(ד) לחוק הגנת הצרכן, ואין סיבה להניח שהמחוקק ביקש לצמצם בחוק הגנת הצרכן את זכויות הקונה לביטול על-פי אותם חוקים. 81. לאור כך, אנו סבורים שלא ניתן לאשר את סעיף 8.5 לחוזה, ככל שהוא מונע את הביטול מחמת פגם או אי-התאמה, הנזכר בסעיפים 8.1 ו - 8.2 לחוזה. 82. נציין שלאחר שהפנינו את הצדדים לקושי האמור הסכימו שניהם שיש לתקן את החוזה ברוח הדברים דלעיל, ובאופן שלא יהא בו כדי לצמצם את זכות הביטול המוקנית לקונה במקום שבו נפלו במוצר או בשירות פגם או אי-התאמה. 83. אולם המבקשת סייגה הסכמתה זו בכך ש"במקרה כזה, מן הראוי שהתקופה שתעמוד לזכותו לצורך הביטול לא תעלה על שלושה ימים". לא ברור לנו פשרה של הגבלה זו. מכל מקום, תנאי זה איננו עומד בקנה אחד עם הוראת סעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן. נציין בהקשר זה, שחרף העובדה שסעיף 14ג(ד) חל, כפי שהסברנו לעיל, רק על זכות הביטול המיוחדת אשר הקים המחוקק בחוק הגנת הצרכן, המגבלה על מועדי הביטול לפי סעיף 14ג(ג) לחוק זה חלה, לפי לשונו של סעיף 14ה לחוק, גם על ביטול עקב פגם או אי-התאמה (וראה לעניין זה גם סעיף 83 לעיל). 84. בעיה נוספת העולה בקשר לסעיף זה נוגעת להרחבת רשימת המוצרים מעבר לרשימה הקבועה בסעיף 14ג(ד) לחוק הגנת הצרכן על-ידי שלילת זכות הביטול לגבי "מוצר, שהקונה עשה בו שימוש" (גם אם זה יורחב לשימוש שאינו סביר), או שעקב השימוש נגרם למוצר נזק. 85. נציין שהיועץ המשפטי לממשלה הזכיר נושא זה בתגובתו לבקשה (עמ' 9 לתגובה), שם הוא טען: "סעיף זה מעלה את הבעיה הבאה. סעיף 6.5.8 המוציא מכלל תחולת סעיף 8 מקרה של מוצר שהוקנה עשה בו שימוש, אינו מוצא ביטוי בחוק הגנת הצרכן המונה את חמישה המקרים הנותרים, אך אינו מזכיר מקרה זה. הוא הדין בסעיף 1.1.1.4.8 לרשיון המבקשת. יתירה מזו, מקרה זה עמום ורחב יחסית וסובל פירוש לפיו אפילו מדידת בגד כדי לעמוד על הולמותו, ייחשב ל'שימוש'". אולם בסיכומיו חזר בו היועץ המשפטי לממשלה, ללא הסבר, מהתנגדותו זו והסתפק בצמצום תחולת הסעיף באופן שזה יחול רק על שימושים סבירים. המבקשת התייחסה גם היא בסיכומיה לעניין זה: "דעתנו היא, כי על אף העובדה כי חוק הגנת הצרכן אינו נותן דעתו לסיטואציה זו, הרי שהיא מתחייבת מכוח חובת תום הלב החלה על הצרכן. על כן, סבורים אנו כי דינה להישאר כפי שהיא. עם זאת, מוכנה ערוץ הקניות לשינוי הקובע כי לא יוחזר מוצר שהקונה עשה בו שימוש שאינו ראוי ו/או כזה הפוגע במוצר". 86. לדעתנו, לא ניתן לקבל נימוק זה של המבקשת. הרחבת רשימת המקרים הקבועה בסעיף 14ג(ד) לחוק הגנת הצרכן פוגעת בזכות הביטול המוקנית לקונה מכוח סעיף 14ג(ג) לחוק זה, ויש בה משום התנאה אסורה על הוראות החוק (בניגוד לסעיף 36 לחוק). גם לשונו של סעיף 14ג(ד) לחוק הגנת הצרכן מלמדת שרשימת המוצרים והשירותים המנויים בו היא רשימה סגורה שאין להוסיף עליה אלא בדרך הקבועה בסעיף 14ג(ה) לחוק הגנת הצרכן - קביעה של השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. מסקנה זו נתמכת גם בהוראה בדבר שמירת הזכויות של המוכר, הקבועה בסעיף 14ה(ג) לחוק הגנת הצרכן. בסעיף זה נקבע שאין בהוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) (המחייבות את המוכר להחזיר במכר שבוטל את הכסף ואת הקונה להחזיר את המוצר) ". ..כדי לגרוע מזכותו של עוסק לתבוע את נזקיו, בשל כך שערך הנכס פחת כתוצאה מהרעה משמעותית במצבו". שמירת זכויותיו של המוכר כאמור בסעיף זה מצביעה על שני אלה: ראשית, בעוד שהמחוקק שמר על זכותו של המוכר לתבוע נזקים, הוא לא עשה כן בנוגע לזכות הביטול של הקונה. משמע, המוכר יכול לתבוע את נזקיו בשל הפגיעה במוצר, אך הוא איננו יכול למנוע בשל הנזק שנגרם למוצר את ביטול העיסקה. שנית, אפילו הזכות לתבוע נזקים הוגבלה להפחתה בערך הנכס כתוצאה מהרעה משמעותית במצבו. מכאן ברור ששימוש בנכס, אפילו שימוש לא סביר, אין בו כשלעצמו לסכל את זכות הביטול של הקונה, ואפילו הפחתה בערך הנכס כתוצאה מהרעה משמעותית במצבו איננה מזכה את המוכר אלא בתביעת פיצויים בלבד. 87. התוצאה היא שיש למחוק את סעיף 6.5.8 לחוזה. סעיף 8.6 88. סעיף זה מתייחס למקרים שבהם הקונה לא החזיר את המוצר למוכר לפי התנאים הנקובים בסעיפים 8.4-8.1 לחוזה, וזו לשונו: "הוחזר המוצר על ידי הקונה שלא לפי התנאים שבסעיף 8.1-8.4 לעיל, או במקרים הנקובים בסעיף 8.5 לעיל, ייעשה במוצר כדלקמן: הקונה לא יהיה הקונה ('הקונה' השני מיותר) זכאי להחזר תשלום כלשהו בגין המוצר. המוכר יודיע לקונה כי הוא רשאי לקחת חזרה את המוצר תוך 60 יום. אם לא ייקח הקונה חזרה את המוצר תוך 60 יום כאמור, יהיה המוכר זכאי להציב את המוצר למכירה באחד ממרכזי המכירה שלו ברחבי הארץ יימכר המוצר באחד ממכרזי המכירה (להלן 'ערך מכירה חדש') - ימסור המוכר לקונה את סכום הכסף שיחושב מתוך ערך המכירה החדש של המוצר פחות הוצאות מכירה והוצאות אחרות שהוצאו ע"י הקונה [צ"ל - המוכר] בקשר עם מוצר זה. לא יימכר המוצר כאמור באחד ממרכזי המכירה תוך 60 יום - יהא המוכר זכאי לנהוג במוצר מנהג בעלים". 89. לטענת היועץ המשפטי לממשלה, יש להגביל את ההוצאות שאותן זכאי המוכר לנכות להוצאות סבירות, אחרת יישאר בידי המוכר שיקול-דעת רחב מאוד העשוי להביא לידי פגיעה משמעותית בזכותו של הלקוח להשבת כספו. למשל, במקרה שבו תבחר המבקשת למכור את המוצר בדרך מיוחדת ויקרה במיוחד ולאחר מכן תחייב את הקונה בהוצאות אשר למעשה לא הייתה הצדקה כלכלית להוצאתן. לאור כך, סבור היועץ המשפטי לממשלה, קמה במקרה זה חזקת קיפוח לפי סעיפים 4(2) ו-4(6) לחוק החוזים האחידים. 90. המבקשת טוענת שתנאי זה איננו תנאי מקפח. לטענתה, החזרת המוצר שלא בדרך הקבועה בחוק מהווה הפרה יסודית של ההסכם, דבר שמזכה אותה לבטל את החוזה. בנסיבות אלה, נטען, קבלת המוצר, מכירתו והשבת יתרת התמורה לאחר ניכוי הוצאות המבקשת בגין מכירתו הינן מעשה שלפנים משורת הדין, וודאי שלא ניתן לראות בו משום תנאי מקפח. באשר לאמות-המידה הנדרשות לשם קביעת ההוצאות טוענת המבקשת, כי אמת-המידה היחידה שיש להביא בחשבון היא זו הנגזרת מההוצאות שהוציאה בפועל לשם מכירת מוצר, לאור הפרת ההסכם על-ידי הלקוח. 91. אולם קודם לעניין ההוצאות יש לדון בשאלה אם המבקשת בכלל יכולה לשלול מהלקוח את זכות ההשבה. היועץ המשפטי לממשלה התייחס לעניין זה באופן חלקי בתגובתו לבקשה. באותה תגובה נטען שסעיף זה בחוזה מונע מהקונה החזר התשלום ששילם עבור המוצר אם הפר כל אחד מן התנאים הנקובים בסעיפים 8.1 עד 8.4 לחוזה "בלי להבחין בין תנאים מהותיים ותנאים שוליים". לשון אחר, לא ניתן לקבל ביטול גורף כזה של זכות ההשבה בלא להגבילה להפרת תנאים מהותיים בחוזה. תשובתה של המבקשת על טענה זו הייתה: "אכן, ההסכם אינו עושה הבחנה בין הסעיפים השונים ולא בכדי. החזרת המוצר, שלא בדרך הקבועה בחוק, מהווה, למעשה, הפרה יסודית של הסכם המכר מצד הרוכש. הרי לא יעלה על הדעת לדרוש מערוץ הקניות כי תיאות לבטל עסקת מכר שנה לאחר שנמסר המוצר, למשל. לכן אין לעשות הבחנה בין הסעיפים השונים, כפי שמבקש היועץ לעשות. ערוץ הקניות תעשה את ההבחנה הנדרשת בין מצבי ההפרה השונים של הסכם המכר על פי חובת תום הלב הכללית החלה עליה מכוח חוק החוזים". 92. בעקבות פנייתנו לצדדים לאחר הגשת הסיכומים לשם קבלת הבהרות נוספות הודיע נציג היועץ המשפטי לממשלה כי מקובל עליו שאין לאשר את סעיף 8.6 להסכם בנוסחו הקיים, שכן ניתן לפרש סעיף זה כמונע השבה מהלקוח בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן וחוקים נוספים. בא-כוח המבקשת עמד על דעתו שיש לאשר את הסעיף. 93. זכותו של הקונה להשבת הכספים ששילם עבור המוצר נקבעה בסעיף 14ה לחוק הגנת הצרכן, והיא קמה, על-פי סעיף זה, כתוצאה מביטול החוזה. זכות זו עומדת ללקוח גם מכוחו של סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות). 94. לאור כך הטעם שניתן על-ידי המבקשת להצדקת שלילת זכות ההשבה - כי החזרת המוצר שלא בדרך הקבועה בחוק מהווה הפרה יסודית של ההסכם - אין בו כדי להצדיק את שלילת זכות ההשבה. זאת, הן לפי הוראותיו של סעיף 14ה לחוק הגנת הצרכן והן מכוח הדין הכללי - סעיף 9 לחוק החוזים (התרופות) - המקנה זכות השבה גם לצד המפר. לפי שני החוקים, אין הבדל לעניין זה בין הפרה יסודית לבין הפרה שאיננה יסודית. 95. זכות ההשבה מכוח סעיף 14ה לחוק הגנת הצרכן איננה ניתנת להתנאה (ראה סעיף 36 לחוק הגנת הצרכן). זכות ההשבה מכוח סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות) אמנם ניתנת להתנאה בחוזה רגיל, אך בחוזה אחיד היא מקימה חזקת קיפוח משום שפגיעה בזכות זו המוקנית ללקוח על-פי דין מקימה חזקת קיפוח לפי סעיף 4(1) לחוק החוזים האחידים בהיותה "תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי...". 96. מכאן עולה השאלה אם הפרתם של סעיפים 8.4-8.1 לחוזה שוללת, או עשויה לשלול, מהלקוח את זכותו להשבת כספיו על-פי דין. 97. העיון בהוראות סעיפים 8.4-8.1 לחוזה מעלה שמדובר למעשה בחמישה תנאים: (א) צורת ביטול העיסקה (בכתב) (סעיף 1.2.8); (ב) מועד הביטול (סעיף 8.1); (ג) פירוט הפגם או אי-ההתאמה שנפלו במוצר (סעיף 1.2.8); (ד) החזרת המוצר למוכר במקום הקבוע בסעיף 14ה לחוק הגנת הצרכן; (ה) החזרת המוצר למוכר בתוך התקופה הקבועה בחוזה, היינו בתוך 14 ימים מיום קבלת המוצר. 98. שני התנאים הראשונים (מסירת הודעת ביטול בכתב בתוך 14 יום מיום קבלת הנכס (או המסמך המצוין בסעיף 14ג(ב) לחוק הגנת הצרכן) מהווים תנאי לביטול העיסקה על-פי סעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן, לפיכך שלילת ההשבה בעקבות הפרתם של תנאים אלה אינה נוגדת את הוראת סעיף 14ה לחוק הגנת הצרכן, שכן זכות ההשבה לפי סעיף זה מותנית בביטול העיסקה לפי סעיף 14ג(ג) לחוק זה. לשון אחר, אם לא התקיימו תנאים אלה, העיסקה אינה מבוטלת וממילא לא קמה זכות השבה. 99. ואולם, המבקשת איננה יכולה לשלול את זכות הלקוח להשבת כספו בהתקיים שלוש ההפרות הנוספות הקבועות בסעיף זה: אי-פירוט הפגם או אי-ההתאמה; החזרת המוצר שלא במקום שנקבע לצורך כך בחוזה (התואם את המקום שנקבע לצורך כך בסעיף 14ה בחוק הגנת הצרכן) והחזרת המוצר שלא במועד שנקבע בחוזה להחזרתו (בתוך 14 ימים מיום מסירת הודעת הביטול). 100. לעניין זה אין כל קשר לשאלה אם מדובר בהפרה מהותית של החוזה אם לאו משום שגם הפרת תנאי מהותי (למעט התנאים הנזכרים בסעיפים קטנים א ו-ב' לסעיף 97 לעיל) אינה יכולה לשמש עילה לשלילת זכות השבה בהיותה נוגדת את סעיף 14ה לחוק הגנת הצרכן וסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות). 101. בכל מקרה, שני התנאים הנזכרים בסעיפים קטנים ג' (אי-פירוט הפגם או אי-ההתאמה לפי סעיף 1.2.8 לחוזה) ו-ד' (החזרת המוצר למוכר במקום הקבוע בסעיף 14ה לחוק) לסעיף 97 אינם, ודאי לא בהכרח, בגדר הפרה מהותית. הפרת התנאי האחרון הנזכר בסעיף 97 לעיל, הוא התנאי בדבר מועד החזרת המוצר, יכול שיהא הפרה יסודית של החוזה, כהגדרתה בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות), אם כי תוצאה כזאת איננה הכרחית. כך, למשל, במקרה הנזכר בסיכומי המבקשת - כאשר הלקוח החזיר את המוצר שנה לאחר קבלתו במקום בתוך 14 הימים הנקובים בחוזה צ ניתן לראות בהפרה כהפרה יסודית של החוזה. לעומת זאת איחור של יום אחד בהחזרת המוצר לא ייחשב בדרך כלל כהפרה יסודית. 102. הצעתה של המבקשת בסיכומיה להשאיר בידה "את ההבחנה הנדרשת בין מצבי ההפרה השונים של הסכם המכר על-פי חובת תום-הלב הכללית החלה עליה מכוח חוק החוזים" איננה מקובלת עלינו. לא ניתן לאשר תנאי המבוסס על ההנחה המוטעית שכל הפרה של תנאים אלה היא בהכרח הפרה יסודית, תוך אישור השלילה, על יסוד הנחה מוטעית זו, של זכות ההשבה של הלקוח. כל זאת, בתקווה שהמבקשת תפעיל שיקול-דעת ראוי שימנע את קיפוח הלקוחות. תכליתו של חוק החוזים האחידים היא לפסול מראש כל תנאי הפותח פתח לניצול לרעה של הלקוחות, ולא לתלות את הגנת הלקוחות בתום-ליבו של הספק בלבד. 103. בכל מקרה, כפי שכבר הזכרנו, גם אם בנסיבות מסוימות יכולה הפרתו של סעיף זה לעלות לכדי הפרה יסודית של החוזה, אין בכך כדי להצדיק שלילה של זכות ההשבה. 104. בכך לא אמרנו שלמבקשת אין עומדות תרופות אחרות (פרט לשלילת זכות ההשבה מהלקוח) עקב הפרת החוזה על-ידי הלקוח, שהרי המחוקק שמר בסעיף 14ה(ג) לחוק הגנת הצרכן באופן מפורש על זכותו של המוכר לתבוע את נזקיו משום "שערך הנכס פחת כתוצאה מהרעה משמעותית של מצבו". ייתכן שאיננו קובעים לעניין זה מסמרות, שביטוי זה של "הרעה משמעותית במצבו של הנכס" עשוי לסבול פרשנות מרחיבה, כמו פגיעה בערך הנכס בעקבות איחור רב בהחזרתו בשל התיישנות המוצר והורדתו ממדף המכירות עקב הופעת מוצרים חדשים. איננו שוללים גם את האפשרות שבנסיבות מסוימות יהיה ניתן לראות באיחור בהחזרת המוצר כוויתור מצד הלקוח על הביטול או כעילה להקמת טענה של מניעות השוללת מהלקוח את הזכות לעמוד על ביטול העיסקה גם אם הודעת הביטול נמסרה במועד הקובע בחוק. יתר-על-כן, קיומה של זכות ההשבה של הלקוח איננה שוללת מהמבקשת, לכאורה, את זכות העיכבון העומדת לה לפי סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות), שלפיו אם "קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה". 105. אולם בכל אלה אין כדי להצדיק שלילה של זכות ההשבה. שלילה כזאת, כפי שנזכר, עומדת בניגוד להוראות החוק ויש בה כדי לקפח את הלקוחות. 106. המבקשת טענה במענה לבקשתנו לקבלת הבהרות כי: "בסעיף 8.6 אין כלל שלילה של זכות ההשבה, אלא חיובו של הלקוח בתוצאות הנובעות מפעילותו בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן וההסכם. במלים אחרות, הוראות הסעיף קובעות במפורש את הפרוצדורה להשבת הכסף ללקוח, מקום בו הוא לא יהיה מעוניין במוצר - הפרוצדורה הינה מכירת המוצר והעברת תמורתו, בניכוי הוצאות המכירה, לקונה. עקב הפרת הוראות ההסכם ו/או הוראות חוק הגנת הצרכן ע"י הקונה, נגרמים למבקשת נזקים והוצאות (לדוגמא: נשללת מהמבקשת זכות השיפוי מול ספקי המוצרים). כל מטרתו של הסעיף להטיל על הקונה את הנזק שנגרם על-ידו, באי קיום הוראות ההסכם ו/או החוק. אם לא תאמר כך - נמצאנו מעניקים שכר למפר ומענישים את הנפגע". 107. תגובה זו איננה מקובלת עלינו. לעניין זה יש להבהיר: ראשית, ככל שמדובר בהפרה (על-ידי הקונה) של הוראות חוק הגנת הצרכן, מקובל עלינו, כפי שהזכרנו לעיל, שהפרה כזאת, ככל שהיא שוללת את זכות הביטול של הקונה, שוללת גם את זכות ההשבה בעקבות הביטול. לעומת זאת ככל שמדובר בהפרות תנאים הקבועים בחוזה ואשר אינם קבועים בחוק (סעיף קטן ג', ה' לסעיף 97 לעיל) או אף תנאים הקבועים בחוק שאינם פוגעים בזכות הביטול (סעיף קטן ד' לסעיף 97 לעיל), באלה אין כדי לשלול את זכות ההשבה של הלקוח. 108. לשאלת הנזקים העשויים להיגרם למבקשת כבר התייחסנו לעיל. כפי שהסברנו, נזקים אלה עשויים להעמיד, בכפוף למגבלות הקיימות בחוק, למבקשת זכות תביעה נגד הלקוח, אך אין בהם כדי לשלול מהלקוח את זכות ההשבה. 109. התוצאה היא שיש להגביל את סעיף 8.6 לחוזה לביטול על-פי סעיף 8.1, לרבות דרישת הכתב הנזכרת ברישה לסעיף 8.2, ואין לכלול בו, כתנאים שהפרתם מזכה את המבקשת שלא להשיב את כספו של הלקוח, את סעיפי החוזה האחרים. איננו שוללים גם את האפשרות שמעלה היועץ המשפטי לממשלה להבהיר בחוזה שסעיף זה חל רק לגבי אותם מקרים שבהם אין לקונה זכות ביטול מכוח חוק הגנת הצרכן או מכוחם של חוקים אחרים. אולם ניסוחה של הבהרה כזו עשוי להיות מסובך. בכל מקרה, הבהרה זו איננה יכול לבוא לצדו של הנוסח הקיים של הסעיף אשר מתייחס להפרות שאין בהן כדי לשלול את זכות ההשבה. 110. לעומת זאת במקרים שבהם הקונה איננו זכאי להשבת כספו (עקב הפרת סעיפים קטנים א' ו-ב' לסעיף 97 לעיל) אנו סבורים שהמבקשת זכאית לנכות מהסכומים שיוחזרו על-ידיה לקונה בעקבות מכירת המוצר את ההוצאות שהוציאה בפועל לשם מכירתו. סעיף 9 111. מניין הימים להחזרת המוצר על-ידי הקונה למוכר נקבע בסעיף זה, כדלקמן: "נמסר המוצר באמצעות רשות הדואר, או באמצעות שירות דומה של צד שלישי ממנו נשלחות במהלך הדברים הרגיל הודעה ותזכורת להודעה שעל הנמען לבוא ולאסוף את המוצר, יתחיל מניין 14 הימים לעניים סעיף 8 לעיל, מהיום בו נמסרה הודעה כאמור לקונה או במקום מגוריו של הקונה". 112. שני הצדדים מסכימים כי נוסח הסעיף ישונה, לדעתם כמתחייב מחוק הגנת הצרכן, באופן שמניין הימים בסעיף זה יחל מיום קבלת הנכס או מיום קבלת המסמך המכיל את הפרטים האמורים בסעיף 14ג(ב) לחוק הגנת הצרכן, לפי המאוחר מביניהם. 113. עמדה זו המבוססת על ההנחה שבסעיף זה 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן נקבע המועד להחזרת המוצר איננה מקובלת עלינו. עם זה, כפי שהזכרנו לעיל, איננו סבורים שהוראה זו מקפחת את הלקוחות (ראה סעיף 56 לעיל). בכל מקרה, לאור הסכמת המבקשת ש"לפיה ישונה הנוסח בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן", דומה שאין עוד צורך בסעיף זה, שכן עניין זה מוסדר בסעיף 2.2.8 לחוזה. סעיף 10 114. סעיף זה קובע את אופן החזרת המוצר על-ידי הקונה, כדלקמן: "החזרת המוצר תכלול את אריזתו המקורית. על האריזה להיות תקינה, במצבה כפי שקיבל אותה, כדוגמא אין לקרוע את האריזה, אין לרשום דבר על האריזה וכד'. הקונה רשאי להחזיר מוצר בעצמו או באמצעות צד שלישי, לרבות באמצעות רשות הדואר או באמצעות שירות מקביל. הסיכון של הנזק למוצר המוחזר או על אובדנו יחול, ביחסים שבין המוכר לקונה, על הקונה, וזאת עד למועד המסירה בפועל של המוצר המוחזר למוכר". 115. מחלוקת אחת המתעוררת בעניין זה נוגעת לשאלת הסיכון לאובדן המוצר ולנזק בו במהלך המשלוח. 116. לטענת המבקשת, אך טבעי הוא שכאשר הלקוח מחזיר את המוצר למוכר, האחריות לשלמות המוצר תהיה מוטלת עליו עד להגעת המוצר לקונה. 117. לעומת זאת היועץ המשפטי לממשלה מתרעם על חוסר ההדדיות ביחס לחלוקת הסיכונים משום שלגבי האחריות בעת ההובלה של המוצר בכיוון ההפוך - מהמוכר ללקוח - החוזה שותק. עקב שתיקה זו, טוען היועץ המשפטי לממשלה, "חל הדין הכללי, והוא חוק המכר, ובעיקר סעיפים 8(ג) ו-22(ב) הקובעים כי במצב זה, המוכר יכול לפטור עצמו מאחריות מרגע שנמסר המוצר לידי המוביל". 118. בעיקרון, מקובלת עלינו הטענה שהסדר אחריות שונה לגבי שני שלבי ההובלה אשר בעת ההובלה מהמבקשת לקונה מטיל את האחריות על הנמען, בעוד שבעת ההובלה מהקונה למבקשת מטיל את האחריות על השולח, לוקה בחוסר הדדיות המקפחת את הלקוחות. אולם איננו סבורים שזו היא התוצאה המשפטית הנובעת מהחלת הוראות חוק המכר על העיסקה. הדיון בנושא זה הורחב בהליך הקודם (תיק ע"ש 805/95) ולא נחזור עליו כאן. באותה החלטה נקבע שאם יש לפרש את חוק המכר כפוטר את המבקשת מאחריות למוצר מעת שהיא מפקידה את המוצר בידיו של המוביל, יש בתוצאה כזאת בנסיבות המכר המיוחד שלפנינו כדי לקפח את הלקוחות. עם זה בית-הדין הוסיף וקבע באותה החלטה שתוצאה פרשנית כזאת, שלפיה המבקשת פטורה מאחריות מעת מסירת המוצר למוביל, איננה עולה גם מהוראות חוק המכר. זאת, על יסוד ההשקפה שהמשמעות הנכונה של עיסקת המכר במקרה זה היא בהעמדת הממכר לרשות הקונה בביתו. פרשנות זו אמנם אפשרה להשאיר את הוראת החוזה הקובעת ש"אחריות המוכר למסירת המוצר הינה על-פי הוראות חוק המכר תשכ"ח-1968 " על כנה. חרף זאת החליט בית-הדין לפסול תנאי זה, כדבריו, משום ש"איננו רואים כל סיבה להשאיר נושא זה פתוח לויכוח. ראוי לדעתנו שההסכם יכלול מלכתחילה הוראות שתשקפנה באופן ראוי ומלא את מהותה וטיבה של העסקה בלא להותיר בנושא זה שום ספיקות או אי הבנות". 119. לאור פרשנות זו של חוק המכר, אשר מקובלת עלינו גם כיום, לא ניתן לומר, כפי שטען היועץ המשפטי לממשלה, שקיים בעניין זה חוסר הדדיות במובן זה שבמשלוח מהמוכר אל הקונה חלה האחריות, על-פי הוראות חוק המכר, על המקבל (הקונה), בעוד שבמשלוח בכיוון ההפוך חלה האחריות, על-פי הוראות החוזה, על השולח (גם כן הקונה) (במובן אחר, שיידון בהמשך, אנו סבורים שיש לקבל את טענת היעדר ההדדיות). 120. עם זה נכון הדבר שעקב שתיקת החוזה בנושא זה נותרה אי-בהירות לגבי האחריות למוצר בעת המשלוח מהמוכר לקונה. לאור כך שקלנו את האפשרות לחייב את המבקשת לכלול בעניין זה בחוזה הוראה מפורשת המסדירה את האחריות למוצר גם במהלך ההובלה מהמוכר לקונה. אולם הגענו לכלל מסקנה שהיעדר הוראה חוזית מפורשת בעניין זה, חרף חוסר הוודאות הכרוך בכך, איננו בגדר תנאי מקפח שניתן לכפות על המבקשת להוסיפו לחוזה. מסקנה זו עולה מההלכה שנקבעה על-ידי בית-המשפט העליון בע"א 3105/93 היועץ המשפטי לממשלה נ'.B.G. FINANCING LTD [1], בעמ' 20-19). גם היועץ המשפטי לממשלה לא ביקש לחייב את המבקשת לכלול בחוזה הוראה המסדירה את האחריות בשלב המשלוח של המוצר מהמוכר אל הצרכן, והוא העלה נושא זה רק בהקשר של טענת היעדר ההדדיות שנקט נסח החוזה. 121. כפי שנזכר, איננו מקבלים את טענת היעדר ההדדיות ככל שהיא מבוססת על הטענה ששתיקתו של החוזה בנושא האחריות בעת המשלוח מהמבקשת לקונה מביאה בעקבות החלתו של חוק המכר לקביעת אחריות שונה ובלתי עקבית בשני שלבי ההובלה. לעומת זאת מקובלת עלינו הטענה ששתיקת החוזה לגבי האחריות בעת המשלוח מהמוכר לקונה, לעומת ההסדר המפורש שנקבע בעניין זה בחוזה בכיוון ההפוך - בעת המשלוח מהקונה למוכר, לוקה בחוסר הדדיות מבחינת עצם הניסוח של החוזה. חוסר הדדיות זה פוגע באיזון בין הצדדים והוא עשוי להתפרש על-ידי הקונה, ואולי גם על-ידי בתי-המשפט, ללא קשר להוראות חוק המכר, כהסדר שלילי המונע בעד הקונה לתבוע את המוכר בגין אובדן המוצר או בגין נזק שנגרם לו בעת המשלוח מהמבקשת לביתו. תוצאה זו מקנה לספק יתרון בלתי הוגן העלול לקפח את הלקוחות. 122. לאור האמור, אנו סבורים שבמתכונתו הנוכחית של החוזה הוראת הסעיף המטילה את האחריות בעת החזרת המוצר על הקונה, מקפחת את הלקוחות ואין לאשרה. 123. נושא נוסף הנתון במחלוקת בין הצדדים בקשר לסעיף זה נוגע לחובה המוטלת על הקונה לשמור על שלמות האריזה המקורית של המוצר. זאת, לאור ההוראה הקובעת ש"החזרת המוצר תכלול את אריזתו המקורית. על האריזה להיות תקינה, במצבה כפי שקיבל אותה, כדוגמא אין לקרוע את האריזה, אין לרשום דבר על האריזה וכד'". 124. בעניין זה מקובלת עלינו טענת היועץ המשפטי לממשלה כי דרישתה של המבקשת שהאריזה תישאר שלמה היא בלתי סבירה ולא הגיונית. אין זה סביר שלקוח הפותח את האריזה ובטעות קורע אותה או פוגע באריזה, ולו פגיעה קלה, ייחשב כמפר את החוזה. לעומת זאת החוזה איננו קובע שפגיעה באריזה תשלול את זכותו של הקונה להחזיר את המוצר ולקבל את כספו. דומה שקביעה כזאת גם איננה אפשרית לאור הוראת סעיף 14ה(ג) לחוק הגנת הצרכן. 125. לאור כך אנו סבורים שתנאי זה הוא תנאי מקפח שיש לבטלו. עם זה אנו מוכנים, לאור האמור, לאשר את הסעיף כנוסחו בחוזה הקודם שבו נקבע: "המוצר יוחזר, ככל שהדבר אפשרי או סביר, באריזתו המקורית". סעיף 11 126. סעיף זה עוסק בטיפול שירות ואחריות למוצר, והוא קובע כדלקמן: "המוכר רשאי להודיע לקונה כי הטיפול או השירות או האחריות למוצר שנקנה מהמוכר יינתנו בידי יחיד או תאגיד אשר נותן באופן רגיל שירותים כאלה. במידה שיחיד או תאגיד אחר, פרט למוכר, נותן תעודת אחריות על מוצר, המוכר יספק לקונה תעודת האחריות מטעם אותו יחיד או תאגיד כאמור עם מסירת המוצר לקונה". 127. הצדדים מסכימים והדבר מקובל גם עלינו, שלמען הסר ספק לתנאי זה תתווסף פיסקה המבהירה כי אין באמור בסעיף זה כדי לגרוע מאחריות המוכר מכוח כל דין. סעיף 12 128. סעיף זה מסדיר את אחריותם של הצדדים במילוי חובותיהם במקום שבו ייגרם עיכוב בשל גורמים שאין להם עליהם שליטה: "הצדדים לעסקה יהיו רשאים לדחות את מילוי התחייבויותיהם, אם יגרם עיכוב ו/או איחור עקב גורמים שאינם תלויים בהם ו/או אין להם שליטה עליהם, כגון כח עליון, מלחמה, אש, מעשה זדון, שביתות או השבתות, להלן - "תקופת העיכוב"). מועד מילוי התחייבויותיהם של הצדדים ידחה למשך תקופת העיכוב". 129. בנושא זה יש לציין שעל-אף העובדה שהחוזה מנוסח לכאורה באופן הדדי, נפקותו של סעיף זה היא בעיקר לגבי חובות המוטלות על המבקשת. זאת, משום שההתחייבות העיקרית של המוכר - לספק את המוצר - איננה קמה ממילא לפני שהלקוח נותן לחברת האשראי הוראה, שהיא מטבעה הוראה בלתי חוזרת, לשלם עבור המוצר. 130. לטענת היועץ המשפטי לממשלה, דחיית ביצוע חיובים על-פי החוזה בלא לקבוע מועדים או הגבלות כלשהן על דחייה זו, פותחת בפני המבקשת קשת רחבה מאוד של עילות לדחיית הביצוע בלי לתת לצד האחר לבחור באפשרות הביטול, והיא אף עשויה להגיע לכדי שלילת זכותו של הלקוח לבטל את החוזה עקב הפרה יסודית של המבקשת. נוסחו של סעיף זה לחוזה אף רחב, לטענת היועץ המשפטי לממשלה, מנוסח סעיף הסיכול - הוא סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות). לזכויות הביטול נודעת, לטענת היועץ המשפטי לממשלה, חשיבות "מכיוון שהלקוח עלול להיקלע למצב שבו הוא שילם עבור מוצר המתאחר לבוא במשך תקופה ארוכה. כמו כן, יש פנים לחשש שתנייה זו עלולה לרוקן מתוכן את חובת היסוד של המוכר על-פי סעיף 7 לחוזה לעניין מועד אספקת המוצר". היועץ המשפטי לממשלה מציע לקבוע בסעיף זה את אותם הסייגים שנקבעו על-ידי בית-הדין בתיק ע"ש 49/96 לוי השקעות ובנין בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה [2]. 131. לדעת המבקשת, יש להבדיל בין הוראה זו שבחוזה לבין הוראת סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות). זאת, לפי הטענה, משום שסעיף 18 האמור עוסק בפטור מקיום החוזה (בשל סיכול או אונס), בעוד שסעיף זה שבחוזה עוסק בעיכוב ביצוע החוזה ותו לאו. לאור הבחנה זו טוענת המבקשת, אין לקבל גם את טענת היועץ המשפטי לממשלה שלפיה סעיף זה עלול לשלול את זכות הלקוח לבטל את החוזה בגין הפרה יסודית. עוד טוענת המבקשת, שאין בסעיף זה כדי לרוקן מתוכנה את חובת המסירה של המוצר במועד הקבוע בסעיף 7 לחוזה, שכן מדובר במקרים נדירים המנויים בסעיף ובהם בלבד. 132. איננו מקבלים את גישתה של המבקשת. דחייה כללית וגורפת וללא כל מגבלה בקיום החיובים על-פי החוזה, כפי שמופיע בסעיף זה, עשויה להקנות למבקשת מגוון רחב של עילות לדחיית מועד הביצוע בלא לאפשר לקונה לבטל את החוזה בשל הפרת תנאי יסודי זה של מועד המסירה. לפיכך הוראה זו מקימה חזקת קיפוח לפי סעיף 4(1) לחוק החוזים האחידים, שכן היא פוטרת את הספק מאחריות שהייתה מוטלת עליו על-פי דין אלמלא הוראה זו, או לפחות מסייגת אותה בצורה בלתי סבירה. הוראה זו מקימה חזקת קיפוח גם לפי סעיף 4(2) לחוק החוזים האחידים בהקנותה לספק "... זכות בלתי סבירה לבטל, להשעות או לדחות את ביצוע החוזה. ..". 133. לאור כך אנו סבורים שיש לסייג את הזכות לעכב את ביצוע החוזה לפי סעיף זה בסייגים האלה: (א) תקופת העיכוב לא תעלה על חודש ימים; (ב) בעת קשירת העיסקה לא היה הצד המבקש יכול לדחות את ביצועו לצפות באופן סביר את דבר קיומו של הגורם המעכב את הביצוע; (ג) הצד המבקש לדחות את ביצוע החוזה עשה מאמץ סביר למלא את התחייבויותיו; (ד) הצד המעוניין בעיכוב יודיע לצד האחר בתוך 5 ימים מהמועד שהתגלה לו דבר הצורך בעיכוב, על מועד משוער חדש לביצוע ההתחייבות; (ה) במקום שהעיכוב נוגע לעצם האספקה של המוצר או השירות אין בעיכוב כדי לפגוע בזכות הקונה לבטל את העיסקה. במקרה כזה יהיה הקונה פטור מתשלום דמי ביטול. סעיף 13 134. סעיף זה קובע: "הסכם זה ייכנס לתוקפו עם קבלת המוצר". 135. השאלה הנשאלת בקשר לסעיף זה היא מדוע ייכנס ההסכם לתוקפו רק עם קבלת המוצר שעה שאין חולק על כך שחלק מהחיובים הנקבעים בחוזה נכנסים לתוקפם עוד קודם לקבלת המוצר על-ידי הקונה. לגישת המבקשת, ההסכם מגיע לידי הלקוח עם אספקת המוצר, ובמצב דברים זה לומד הלקוח את ההסכם. היה ולא יחפוץ במוסכם בו, הוא רשאי להביא את העיסקה לסיומה, בדיוק כפי שהוא רשאי לעשות 14 יום לאחר מכן. במצב כזה יעמוד חוק הגנת הצרכן לטובת הלקוח. 136. היועץ המשפטי לממשלה סבור שגם אם הקונה ידחה את החוזה ויביא את העיסקה לידי סיום, "עדיין ייתכנו מצבים, המבוססים על מערכת יחסים חוזית בין הצדדים, היוצרים חובות וזכויות גם בטרם הגיע החוזה לידי הלקוח. כך למשל, במצב של חיוב בטעות עקב אזילת המוצר מן המלאי - המוצר עשוי לעולם לא להגיע לידי הלקוח, אך המבקשת עדיין תהא חייבת להשיב את הכספים שנגבו בטעות, על פי הוראות החוק". 137. לדעתנו, סעיף זה עשוי להטעות את הלקוחות משום שהעיסקה בין המבקשת ללקוח נקשרת עוד לפני שהלקוח מקבל את המוצר, בעוד שמסעיף זה שבחוזה עולה שהיחסים החוזיים בין השניים נקשרים רק בעת הגעתו של המוצר לבית הלקוח. תחילתו של תהליך ההתקשרות החוזית בין השניים מתחיל עם הקרנת הפרסום על גבי מרקע הטלוויזיה. הקרנה זו הינה, מבחינה משפטית, בגדר הצעת חוזה. לקוח המתקשר בעקבות ההצעה למבקשת ומזמין את המוצר מבצע קיבול של ההזמנה. זאת, בסייג המאפשר למבקשת, כפי שכבר נאמר, לדחות את הקיבול בשל שתי סיבות מוגדרות: חוסר במלאי ואי-מתן אישור על-ידי חברת האשראי (או הבנק, אם מדובר בשיק). משמע, העיסקה משתכללת לכל היותר לאחר אישורה בידי המבקשת לא יאוחר מיום אחד (כאשר מדובר בתשלום באמצעות כרטיס אשראי) מיום ההזמנה. מכאן, שכאשר מגיע המוצר לבית הלקוח מדובר בעיסקה מוגמרת שכבר נקשרה. תוקפה של העיסקה איננו נפגע בשל כך שרק בשלב זה התוודע הלקוח לראשונה לאותם תנאים שבחוזה אשר לא הובאו לידיעתו קודם לכך, בעת הפרסום על גבי המרקע. עם זה יש לציין בהקשר זה שתנאיה העיקריים של העיסקה: טיבו של המוצר והתשלום, כולל דמי המשלוח, פורסמו על גבי המרקע, והלקוח היה מודע להם בעת ביצוע ההזמנה. אשר לתנאים הנוספים, עיקרם של אלה נקבע ממילא בחוק הגנת הצרכן. זו גם גישתו של המחוקק אשר איפשר לצרכן לבטל את העיסקה מיום עשיית העיסקה ועד ארבעה-עשר ימים מיום קבלת הנכס או מיום קבלת המסמך המכיל את הפרטים האמורים בסעיף 14ג(ב) לחוק הגנת הצרכן. המחוקק אמנם לא הגדיר בדיוק את המועד שבו העיסקה נקשרה, אך ברור מנוסח החוק שהאופציה המסורה ללקוח מעת שהמוצר מגיע לביתו (ועוד קודם לכן, מעת קשירת העיסקה) היא אופציית הביטול ולא האופציה שלא להתקשר בעיסקה. האפשרות הנתונה בידי הלקוח לבטל את העיסקה משמעה שמדובר בעיסקה שרירה וקיימת שכבר נכנסה לתוקפה. 138. בנסיבות אלה אנו סבורים שההוראה הקובעת שהחוזה נכנס לתוקפו מעת שהוא מגיע ליד הקונה עשויה להטעות את הקונה משום שהיא פותחת את הפתח להבנה המוטעית, שלפיה היחסים החוזיים בין המבקשת לקונה נקשרים רק בשלב זה ואין להם תחולה לגבי אירועים אשר התרחשו או חובות המוטלות על המבקשת קודם להגעתו של המוצר ללקוח. מכאן גם עשוי הלקוח לסבור שאין לו תרופה בגין אותן הפרות של חובות אלה על-ידי המבקשת. 139. לאור כך אנו סבורים שסעיף זה לחוזה הוא בגדר תנאי מקפח. בנסיבות הסבוכות הנוגעות למעמדו המיוחד של חוזה זה, המשלב בתוכו אלמנטים חוזיים וסטטוטוריים כאחד, אנו סבורים שעדיף, כפי שעשה המחוקק בחוק הגנת הצרכן, שלא להתייחס במסגרת זו למועד הכניסה לתוקף של החוזה. בכל מקרה, אם המבקשת מעוניינת להסדיר סוגיה זו בחוזה, עליה לעשות זאת באופן שלא יטעה את הלקוחות. סוף דבר 140. התוצאה העולה מכל שנאמר לעיל היא שבחוזה שהוגש לאישורנו על-ידי המבקשת תנאים מקפחים רבים והוא איננו ראוי במתכונתו זו לאישור. 141. ככל שבדעת המבקשת לתקן את החוזה על-פי ההנחיות שניתנו בפסק-דין זה, עליה להגיש לבית-הדין חוזה מתוקן ברוח האמור בפסק-דין זה כדי להביא לאישורו, ועליה להגיש בעניין זה בקשה בתוך 30 יום מהיום. היועץ המשפטי לממשלה יוכל להגיב על בקשה כזאת אם תוגש בתוך 15 יום ממועד הגשתה. כדי לאפשר את סיום הדיון ומתן אישור סופי לחוזה אנו קובעים כבר עתה מועד טנטטיבי לדיון בבקשה כזאת. נזכיר שבתיק ח.א 805/95 שגם בו ניתנה למבקשת ארכה להגשת בקשה לתיקון החוזה כמתחייב מהחלטת בית-הדין, לא מצאה המבקשת להגיב על ההחלטה חרף כמה ארכות שניתנו לה לבקשתה. לאור כך ולאור יציאתו של ראש ההרכב ב-1.11.2001 לשבתון אנו מבהירים כבר עתה שלא נוכל לדחות מועדים אלה. הוצאות המשפט 142. המחלוקת האחרונה בין הצדדים נוגעת להוצאות המשפט. לטענת היועץ המשפטי לממשלה, היה ניתן למנוע דיון מחודש בתיק זה לו ביצעה המבקשת מבצעת את השינויים הנובעים מהוראות חוק הגנת הצרכן ומהוראות הרישיון. אלא שבפועל לא רק שהמבקשת לא ביצעה את השינויים שנדרשה לבצע, אלא אף שינתה סעיפים בחוזה שאותם לא הייתה כל סיבה לשנות, לאחר שבית-הדין נתן להם את אישורו בתיק הקודם. לפיכך מבקש היועץ המשפטי לממשלה להשית על המבקשת הוצאות המשפט בהתאם. 143. יש הרבה מן האמת בעמדה זו של היועץ המשפטי לממשלה. עם זה דומה שלאור השינויים המפליגים בחוק הגנת הצרכן וברישיונה של המבקשת לא היה מנוס מקיומו של הליך זה, אפילו הייתה המבקשת נצמדת להוראות החוזה הקודם כפי שאושרו בשעתו על-ידי בית-הדין. בדרך-כלל איננו מטילים בתיקים אלה הוצאות על המבקשים גם אם נמצאים בחוזה תנאים מקפחים שאינם ראויים לאישור. זאת, על יסוד ההשקפה שהתייצבותו לדיון של היועץ המשפטי לממשלה בתיקים אלה נדרשת לשם הגנה על האינטרס הציבורי, ואין בה ממד של "ריב" אזרחי עם הצד המבקש את האישור. לא ראינו עילה מספקת לסטות מכלל זה גם במקרה זה. צרכנותאי התאמה (מוצר)חוק הגנת הצרכן