פתח דבר וטענות הצדדים הנאשם יליד 1960 הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 380 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), תקיפה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 379 ו 382(ב)(1) לחוק , איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק והיזק בזדון - עבירה לפי סעיף 452 לחוק . בהתאם לכתב האישום, הנאשם ביום 26/12/02 בבאר שבע תקף את אשתו שלא כדין אמל שוויקי (להלן: "המתלוננת") הכה בה בפניה באמצעות כבל חשמל, בעט ברגליה וגרם לה לחבלה של ממש בדמות נפיחות ואודם בפנים. בסמוך לאירוע המתואר לעיל פגע הנאשם בתריסים בביתו בכך שזרק לעברם כוס. כחודש וחצי לפני האירוע המתואר לעיל תקף הנאשם את המתלוננת שלא כדין בכך שזרק לעברה צלחות וכוסות שפגעו בה וכן אחז בחוזקה בזרועה השמאלית וגרם לה לסימני חבלה. בסמוך לכך איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה בגופה בכך שאמר לה כי יהרוג אותה וזאת בכוונה להפחידה . במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי הנאשם יחזור בו מכפירתו, יורשע והטיעון לעונש ידחה לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן. במידה והתסקיר יהיה חיובי התביעה תטען לעונש של מאסר בעבודות שירות ואילו ב"כ הנאשם יטען באופן חופשי. באם התסקיר יהיה שלילי, הצדדים יטענו חופשי לעונש. לבית המשפט הוגש תסקיר משלים מיום 19.10.04 וכן הוגשה בתחילה חוות דעת ממונה לפיה הנאשם היה כשיר לעבודות שירות אם כי במגבלות מסוימות. יצוין כבר עתה, כי לאחר מכן התיק נדחה לצורך קבלת תסקיר משלים אך הנאשם לא התייצב לשירות המבחן, לא יצר קשר לא עם שירות המבחן ולא עם בא כוחו, ועל כן הותלו ההליכים וחודשו רק לאחר איתורו. בסופו של יום, לאחר שהנאשם אותר, הוזמנה חוות דעת עדכנית של הממונה על עבודות שירות מיום 18.5.06 בה קבע הממונה כי הנאשם אינו מתאים לביצוע עבודות שירות בשל מגבלות רפואיות, ולאור האמור טענו הצדדים באופן חופשי. ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם לא ניצל את ההזדמנות שהייתה בפניו בכך שלא שיתף פעולה עם שירות המבחן ואף לא התייצב לדיונים באופן סדיר. ב"כ המאשימה ביקשה מבית המשפט להחמיר עם הנאשם ולהטיל עליו מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס והתחייבות, זאת בשים לב לחומרת העבירות בהן הורשע. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם נעדר עבר פלילי, הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר. ביחס "לסחבת" שהייתה בתיק זה טען כי היא לא כולה שייכת לנאשם ונובעת מגורמים נוספים. עוד טען כי הנאשם נשוי למתלוננת כ-20 שנה וזהו מקרה האלימות הראשון בין בני הזוג ומשום כך אין לראות במקרה אלימות זה דפוס התנהגותי אלא מעידה חד פעמית. עוד טען כי לנאשם עבר של סיוע לגורמי הביטחון בשטחים ובשל המעבר מהשטחים למדינת ישראל על רקע הניתוק ממשפחתו יש לו קשיי התאקלמות. עוד טען, כי לנאשם בעיות בריאות ומשום כך לא הופיע לדיונים. מכל האמור ביקש מבית המשפט שלא להחמיר עם הנאשם ולהסתפק בעונש של מאסר על תנאי . הנאשם במסגרת המילה האחרונה אמר, כי הוא מצטער על מעשיו וכי לקה בהתקף לב. תסקירי שירות המבחן התסקיר הראשון בעניינו של הנאשם הוגש עוד ביום 23.2.04 מעיון בתסקיר עולה כי הנאשם יליד 1960 אב ל-12 ילדים ונשוי לשתי נשים. שירות המבחן מציין, כי ביחס לעבירות נשוא תיק זה מודה הנאשם באופן חלקי אך מפחית מחומרתן. שירות המבחן התרשם כי העבירות המיוחסות לנאשם משקפות את עמדתו הנוקשה באשר לשליטה. שירות המבחן לא התרשם ממוטיבציה רבה לטיפול ומאמונה אמיתית של הנאשם בבעייתיות המאפיינת את דפוסי חשיבתו והתנהגותו. עם זאת לאור תמיכתה של אשתו של הנאשם זומן לשתי קבוצות הכנה והכוון אליהם לא הגיע ואף לא יצר קשר עם שירות המבחן. לאור כל האמור המליץ שירות המבחן, כי במידה והנאשם יביע נכונות להשתלב בסדנת הערכה יהיה מוכן לזמנו שוב. בתסקיר השני מיום 4.7.04 עולה כי בעת שהנאשם שהה במעצר בית השתתף בסדנת הכנה בשירות המבחן. מצוין כי הנאשם במהלך הסדנה עבר תהליך חיובי וכי לאור נכונותו של הנאשם להמשיך בהליך הטיפולי סבור שירות המבחן, כי יש מקום לאפשר לו להשתלב בקבוצה טיפולית. לאור כל האמור המליץ שירות המבחן לדחות הדיון בשלושה חודשים לצורך שילובו בקבוצה טיפולית. בנוסף צוין כי על הנאשם לעבור טיפול משמעותי בטרם יתאפשר לו לחזור להתגורר עם המתלוננת. בתסקיר משלים אחרון שהוגש ביום 20.10.04 מציין שירות המבחן, כי טרם נפתחה קבוצת טיפול המתאימה לנאשם ועל כן הוא ממליץ על דחייה כדי שהנאשם ישתלב בקבוצה טיפולית. בסופו של יום, לאחר הדחייה האמורה, הנאשם לא התייצב לשירות המבחן ואף הותלו ההליכים כאמור. דיון והכרעה ראש וראשית יצוין, כי הכרעת הדין בתיק זה הייתה עוד ביום 2.7.03, כאשר הדיון נדחה אז לצורך הגשת תסקיר. מאז התקיימו 14 ישיבות בהם נדחו הדיונים לבקשת הצדדים ולבקשת שירות המבחן. זאת ועוד, הנאשם לא התייצב לשלוש ישיבות כאשר נטען כי היה חולה ולמרות הוראת בית המשפט לא הומצאו כל אסמכתאות התומכות בכך. יתרה מזאת, בשל הקושי באיתור הנאשם ולאחר שלא יצר קשר לא עם בא כוחו ולא עם שירות המבחן, הותלו הליכים כנגדו. מעיון בתיק עולה, כי חלק לא מבוטל של דחיות הדיונים ובכלל זה התליית ההליכים בשלב מסוים רובצים לפתחו של הנאשם, הן בשל היעדרות מדיונים שלו ולעיתים אף של בא כוחו, והן בשל אי שיתוף פעולה מלא עם הממונה על עבודות השירות ועם שירות המבחן . כאמור מאז שהוגש התסקיר האחרון בעניינו של הנאשם ועד היום במהלך תקופה של כשנתיים, למעשה לא אירע דבר והנאשם לא השתלב בקבוצה טיפולית עליה המליץ שירות המבחן. מעיון בכל התסקירים עולה כי המלצתו העיקרית של שירות המבחן הינה שילובו של הנאשם בקבוצה טיפולית כאשר שירות המבחן ציין כי עליו לעבור טיפול משמעותי וכאמור זה לא נעשה. ב"כ הנאשם טען, כי הנאשם ממתין מאז יולי 2004 לתשובת שירות המבחן. אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנאשם, כי הנאשם המתין כל העת והדבר אינו מתקבל על הדעת כאשר שירות המבחן ציין את המשמעות והחשיבות של הטיפול בפני הנאשם. מעשי הנאשם כמתוארים בכתב האישום הינם מעשי אלימות חמורים. המדובר בשני אירועים שונים בהם תקף הנאשם את המתלוננת וכן בעבירת איומים. תקיפת המתלוננת באירוע הראשון התבצעה כאשר הנאשם מכה את המתלוננת באמצעות "כבל חשמל" בפניה, בועט ברגליה וזורק כוס בבית, מכל האמור נגרמו למתלוננת חבלות של ממש. כחודש וחצי לפני האירוע המתואר תקף הנאשם את המתלוננת וזרק לעברה צלחות וכוסות, עיקם את ידה וגרם לה לחבלות. ובאירוע נוסף איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה כי יהרוג אותה . אנו עדים אפוא לשלושה אירועי אלימות פיזית ומילולית שונים וזאת במשך תקופה של חודש וחצי. שירות המבחן בתסקיריו מציין, כי הנאשם עלול להימצא במצב בו יגיב בהתפרצות כעס. אנו שומעים חדשות לבקרים על האלימות הגואה במקומותינו ואף על ההסלמה בעבירות אלימות במשפחה. בע"פ 2157/92 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 81 נאמר: "תופעה זו של אלימות בתוך המשפחה הייתה לנגע שפשט בחברה, ויש לעקרו על ידי עונשים הולמים, למען ישמע ויראה המערער ולמען ישמעו ויראו עבריינים בכוח אחרים. בכגון דא יש להחמיר בדינו של הנאשם, הן מתוך הבעת שאט נפש והוקעת מעשיו, והן מתוך מגמה של הרתעה" (שם בעמ' 84-85). בית המשפט העליון פסק בהזדמנויות רבות כי יש להחמיר עם נאשמים שהורשעו בעבירות אלימות במשפחה. תופעת האלימות במשפחה הינה תופעה שיש להיאבק בה ועל בית המשפט כחלק מהמאבק המערכתי להטיל עונשים מרתיעים על המורשעים בעבירות אלימות במשפחה ולהעביר מסר ברור לציבור כי לא ניתן להשלים עם אלימות זו הפושה כנגע במקומותינו. בע"פ 7037/01 פירוזה נ. מדינת ישראל (לא פורסם) נאמר: "הניסיון המצער מלמד כי בעל אשר לא מקבל את העונש הראוי במקרה אחד, עלול להעצים את מעשיו בעתיד. הרתעה פרטנית וכללית, הינה מטרה ראויה בין שיקולי הענישה". ומן הכלל אל הפרט, אלימות הנאשם מגלמת חומרה. המדובר בשני מקרים בתקופה של חודש וחצי כאשר הנאשם תוקף פעם אחר פעם את המתלוננת, כאשר באחד המקרים מכה בה באמצעות "כבל חשמל" ובמקרה אחר זורק לעבר המתלוננת כוסות וצלחות. מכאן שאין מדובר בכעס רגעי של הנאשם שהתבטא במעידה חד פעמית, אלא בעבירות שונות ובשלושה אירועים שונים בתקופה של חודש וחצי תוך שימוש בכבל חשמל, כוסות וצלחות וכן באיומים מילוליים. שירות המבחן ציין, כי על הנאשם לקחת חלק בטיפול קבוצתי ולעבור שינוי משמעותי בטרם יחזור לאשתו. בהיעדר יישום המלצתו של שירות המבחן לטיפול קבוצתי וכאמור בתסקירו מיום 23.3.04אין הוא בא בהמלצה טיפולית אחרת. עוד יוער, כי לא בכדי פירטתי את השתלשלות העניינים בתיק זה. ניתן לומר, כי מהרגע שהודה הנאשם, מספר פעמים לא מבוטל הוא נעדר מדיונים מבלי להמציא אישור רפואי או הודעה מראש לבית המשפט. אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנאשם כי הנאשם לא הופיע לכל אותם דיונים כי היה חולה, כאשר לא הוגש תיעוד רפואי מתאים לביסוס הטענה. זאת ועוד, הנאשם לא יצר קשר עם שירות המבחן שעה שידע כי עליו להצטרף לקבוצה טיפולית. והדברים מדברים בעד עצמם. הנאשם נשלח לממונה על עבודות שירות ואף עם הממונה לא שיתף פעולה באופן מלא כאשר בתחילה לא התייצב בפניו. חוות דעת הממונה המאוחרת קבעה אי התאמה לעבודות שירות וזאת בשל המצב הרפואי של הנאשם כיום. הנאשם צירף אישורים רפואיים המעידים כי הוא סובל ממחלת לב, כאשר המסמכים צורפו בשלב הטיעונים לעונש. נוכח חומרת העבירות בהם הורשע הנאשם אתקשה לראות בנסיבותיו הרפואיות של הנאשם בסיס להקלה משמעותית בעונשו. על הנאשם לדעת, כי נסיבות רפואיות אינן יכולות לשמש לו כמגן מפני עונש מאסר ולכל היותר מצבו הרפואי יכול להוות שיקול לקולא,לעניין זה ראה האמור על-ידי כבוד השופטת ביניש בע"פ 6194/04 משה אלגזי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(3), 954. ראה גם ע"פ 5492/02 פלוני נ' מדינת ישראל, תקעל2003(4),1583 ,ע"פ 5875/99 מיכה פרדרו נ' מדינת ישראל, תקעל 99(3), 1312. בגמול הראוי לנאשם, יש לבטא את סלידת בית המשפט ממעשיו של הנאשם וביטוי למאבק באלימות בכלל ופרט במשפחה . על בעל מכה אישה חסרת מגן באופן כזה תוך שימוש בכבל חשמלי לדעת כי דינו אחת - להיאסר מאחורי סורג ובריח . בשים לב לכל האמור לעיל, נראה לי, כי בנסיבות העניין העונש הראוי הינו עונש של מאסר לריצוי בפועל ממש, וזאת למרות חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה וכאשר ביצוע מאסר בעבודות שירות אינו אפשרי ועל כן העונש של עבודות שירות עליו דובר בהסדר אינו ישים עוד. לקולא אקח בחשבון את מצבו הרפואי של הנאשם ובכלל זה את הודאת הנאשם והבעת החרטה ואתחשב באלו בבואי לשקול את אורך תקופת המאסר שאטיל על הנאשם. כמו כן, אקח בחשבון לקולא את העובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי וכי זהו לו מאסרו הראשון. אשר על כן ובשים לב לכל האמור ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים הראויים לקולא ולחומרא אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים : א. מאסר בפועל למשך 9 חודשים החל מהיום. ב. מאסר מותנה של 8 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר על כל עבירות אלימות כלפי בן משפחה. ג. מאסר מותנה של 3 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור בתקופה זו עבירת היזק בזדון או עבירת איומים. ד. פיצוי למתלוננת בסך 2,000 ₪ ישולם עד ליום. הפיצוי ישולם ב-4 שיעורים שווים בסך 500 ₪ כל אחד החל מיום 1.10.06. ה. קנס אכיפתי בסך 500 ₪ או 5 ימי מאסר תחתיו. הקנס ישולם עד ליום 1.2.07. רשויות שב"ס ייעשו כל שנדרש על מנת להתחשב במצבו הרפואי של הנאשם וליתן לו הטיפול הרפואי המתאים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 יום. משפט פליליעבודות שירות