התובע נפצע בתאונת דרכים שהיתה גם תאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי קבע לו נכות בשיעור 10% וזאת לאחר הליך החמרה בו נקט התובע. עפ"י סעיף 6א' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1965 מהווה נכות זו נכות עפ"י דין. הנתבעת הגישה בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. טענתה העיקרית של הנתבעת היא כי לפני המוסד לביטוח לאומי, הוועדות השונות אשר בדקו את עניינו של התובע, לא עמד כל החומר הרפואי הרלוונטי המתייחס לתקופה שלפני התאונה. הדברים חשובים היות והסתבר כי התובע סבל בעבר מאותם ליקויים בגינם נקבעה לו הנכות, דהיינו - הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. התובע כבר נפגע בתאונה אחרת בשנת 1998, בה סבל מפגיעה מסוג "צליפת שוט" בעקבותיה היה במעקב רפואי, כיוון שהתלונן על כאבים בצוואר. גם בשנת 2004 היה התובע במעקב רפואי בגלל אותן תלונות, דהיינו - כאבי גב וכאבי צוואר וכאילו לא די בכך, הרי גם בשנת 2005 התובע היה מעורב בתאונת דרכים נוספת, גם בעקבותיה התלונן על כאבים בצוואר, היה במעקב רפואי ובטיפול פיזיותרפי. בשנת 2006 התובע שוב התלונן תלונות חוזרות ונשנות על כאבי צוואר וכל זאת לפני התאונה נשוא תיק זה. הנתבעת סבורה כי אילו היה כל החומר הזה לפני הוועדות הרפואיות של המל"ל, המסקנה כי כל הנכות משויכת לתאונה נשוא התביעה לא היתה מתקבלת. כיוון שעפ"י הדין האפשרות היחידה היא למינוי רופא מומחה מטעם בית המשפט, על מנת לשנות את קביעתו של המוסד לביטוח לאומי, מתבקש בית המשפט לאפשר לנתבעת להביא את הראיות לסתור ולמנות מומחה מטעמו. הנתבעת תמכה את בקשתה בפסיקה ענפה. ידוע כי רשות כזו תינתן במקרים חריגים ביותר, אך נסיבות העניין כאן, כפי שתיארה אותו הנתבעת, מהוות אחד מאותם מקרים חריגים, דהיינו - לא היו מונחים בפני הוועדה כל המסמכים הרלוונטיים. עוד יש לציין, כי מינוי מומחה מטעם בית המשפט לא יקפח את התובע כי ברור שאילולא היתה קביעה עפ"י דין הרי בית המשפט היה ממנה מומחה מטעמו עפ"י החומר הרפואי שצורף לכתב התביעה, לאחר התאונה. התובע טען בתגובה כי אין מקום לקבל את בקשתה של הנתבעת, שכן אין מדובר במקרה יוצא מן הכלל וחריג כטענתה. יש שני נימוקים בלבד המשמשים יסוד לקבלת בקשה מסוג זה והוא האם יש פגם במישור המשפטי, דהיינו - קיומה של תרמית או קנוניה בקבלת ההחלטה של המוסד ביטוח לאומי והמישר האחר, הוא מישור עובדתי עפ"י דעתו של ב"כ התובע, דהיינו שחלה החמרה משמעותית במצב בריאותו של התובע לאחר הקביעה עפ"י דין. לדעתו של ב"כ התובע לא חל כאן אף אחד מן הנימוקים האלה ועל כן יש לדחות את הבקשה. עוד טוען התובע, כי המצב הרפואי של התובע לא הגיע לכדי נכות ועל כן אין מקום כלל שהמוסד לביטוח לאומי יידרש לחומר הרפואי עפ"י דין. לדעתו, המבחן צריך להיות , האם ניתן לקבוע נכות או לא בגין המצב הקודם ,ומכיוון שהתשובה היא שלילית הרי אין כל מקום שהמוסד לביטוח לאומי יידרש למצבו הבריאותי הקודם של התובע. בענייננו, בפני הוועדה עמדה בדיקת סי.טי שנערכה 3 חודשים לאחר התאונה ובה אובחן בלט דיסק מרכזי, עם לחץ על השק התקאלי, ואילו בכל התיעוד הרפואי הקודם לא נמצא כל ממצא טראומטי בצווארו של התובע. עוד הוסיף ב"כ התובע כי נקודת המוצא בקיום דיון של וועדה רפואית במוסד לביטוח לאומי הינה הזמנת כל תיקי הנפגע מקופת החולים וכי וועדות רפואיות דנות אך ורק אם עמדו בפניה כל התיקים הרפואיים של הנפגע. בדיון שהתקיים ביום 25.11.13 ב"כ הצדדים חזרו על טיעוניהם. ב"כ התובע טען בנוסף כי התובע עבר ארבע וועדות ולא הגיוני שאף אחת מן הוועדות לא שמה לב לכל עברו הרפואי של התובע. דיון והכרעה סעיף 6(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים קבע את הכלל ואת החריג בנושא הבאת ראיות לסתור. אכן ישנה פסיקה ענפה כפי שציינו ב"כ שני הצדדים. יש ליישם את הפסיקה על כל מקרה לגופו ולנסיבותיו. הנחת היסוד של ב"כ התובע כי לפני הוועדה אמורים להיות כל התיקים הרפואיים של הנפגע, היא הנחה ראויה ביותר אלא שבדרך כלל היא גם באה לידי ביטוי בדו"חות הוועדות, במקום המיועד לכך, דהיינו: "מסמכים וחוות דעת שעמדו בפני הוועדה". בדרך כלל גם, כאשר ישנם תיקי קופת חולים או תיקים רפואיים שונים ומסמכים הקודמים לאירוע התאונה, הדבר מצוין באותו סעיף. בכל הדו"חות של הוועדות הרפואיות של המל"ל בתיק זה, כפי שצורפו לבקשה להבאת ראיות לסתור, לא מצוין ולו מסמך אחד או תיק רפואי אחד מהתקופה אשר קדמה לתאונה. גם בדו"חות עצמם אין התייחסות לעבר רפואי כלשהו של התובע בתחום האורטופדי. ייתכן אומנם שהיתה השמטה וכל התיקים של התובע היו בפני הוועדה, אך בהעדר רישום על כך אי אפשר להתבסס על הנחות בלבד. אינני מקבלת את טענת התובע כי רק אם היתה נכות קודמת יש מקום להביא זאת בחשבון בקביעת הוועדה של הנכות הנוכחית. החשוב בענייננו, הוא האם בפני הוועדה היה כל החומר הרפואי הרלוונטי בעניינו של התובע. השאלה היא לא האם הוועדה קבעה נכון את שיעור נכותו של התובע, אלא האם נכון לשייך את כל הנכות לתאונה זו בלבד, כאשר התובע עבר שתי תאונות דרכים בהן נפגע באותו אזור ממש ואחת מהן לא זמן רב לפני התאונה נשוא תביעה זו. בגין שתי התאונות התובע התלונן על כאבי צוואר, קיבל תרופות וטיפולים המתייחסים גם לענייני הצוואר. כך למשל, כדוגמא בלבד, ב- 10.7.05 התובע התלונן על הגבלה ניכרת בתנועות הצוואר וזה היה לאחר תאונת הדרכים מ- 8.7.05. על מנת לקבוע אם התאונה נשוא התביעה החמירה את מצבו או שכאביו כתוצאה מהתאונה בשנת 2005 חלפו ללא השאר סימן ואכן הנכות אשר נקבעה לו שייכת אך ורק לתאונה נשוא תיק זה, אשר ארעה כשנה ומחצה לאחר מכן, יש צורך בחוות דעת רפואית. הדעת נותנת כי אכן אם חלפה שנה וחצי והתובע לא נזקק לכל טיפול רפואי בעקבות התאונה משנת 2005 הנכות שנקבעה ע"י המל"ל שייכת אכן אך ורק לתיק זה. יחד עם זאת, זו מסקנה שעל מומחה לחוות דעתו בעניין זה. משאין כל התייחסות בדו"חות הוועדות הרפואיות לת אונה הקודמת משנת 2005 ( התאונה משנת 1998 נראית רחוקה מדי) יש מקום לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור ולכן, הנני מקבלת בקשה זו. עם קבלת הבקשה יש מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט. אני ממנה את ד"ר אלון פרידלנדר, מרחוב ז'בוטינסקי 165, בית נוח רמת גן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, על מנת שיחווה את דעתו בעניין מצבו הרפואי ושיעור נכותו הצמיתה של התובע, ואשר נגרמה כתוצאה ובעקבות התאונה, נשוא כתב התביעה, באם נותרה כזו. המומחה יחווה דעתו בשאלה, האם וכיצד תשפיע הנכות (אם נמצאה) על תפקודו היום יומי של התובע ותפקודו בעבודתו או מקצועו. ב"כ הצדדים, יעמידו בתוך 20 יום מהיום לעיון המומחה כל מסמך רפואי רלוונטי למעט חוות דעת, ובתנאי שכל צד ימציא לצד שכנגד העתק מהחומר ששלח למומחה. המומחה ייתן חוו"ד בתוך 60 יום מיום שיקבל את המינוי. שכ"ט המקסימלי של המומחים יעמוד על 4,200 ₪ + מע"מ לא כולל צילומים ו/או בדיקות עזר הכרחיות, זאת עפ"י הנחיות נשיא בית משפט השלום. בשלב זה, תישא הנתבעת בשכר טרחת המומחים. היה והמומחה אינו מקבל את החומר תוך זמן סביר, או מתעוררת בעיה אחרת הגורמת לאי הגשת חוות-דעת מטעמו במועד, מתבקש לפנות לבית המשפט בעוד מועד. המומחה מתבקש להודיע בתוך 20 יום מיום קבלת המינוי, אם היו קיימים קשרי עבודה בינו לבין אחד הצדדים במשך 5 השנים האחרונות, או יש מניעה אחרת לקבלת המינוי. תזכורת פנימית ביום 20.3.14. עבר רפואירפואה