המשיב הואשם בבית הדין קמא בעבירה של נהיגה כשהוא אינו אוחז את הגה הרכב בשתי הידיים תוך שימוש במכשיר טלפון נייד שלא באמצעות דיבורית. ליום הדיון שנקבע להוכחות והוזמן עד התביעה, אך העד הודיע לפני המועד כי נבצר ממנו להתייצב לדיון מן הטעם שהוא מעורב בתאונה וכי אין באפשרותו לשלוח את האישורים על כך בהיעדר פקס במקומו. הבקשה באה לפני סגן נשיא בית הדין בערכאה הדיונית והוא לא נעתר לבקשה והורה על קיום הדיון. משבא העניין לפני השופט שדן בתיק, כב' השופט סא"ל דב פולוק, ובאין נוכחות של העד קבע לזכות את המשיב מחמת היעדר ראיות התביעה. הכלל של זיכוי מחמת אי התייצבות של העד תביעה ידוע ואין צורך לשוב ולשננו. אולם, מקרים כאלה של זיכוי בשל אי התייצבות תובע או עד תביעה הם בדרך כלל מקרים מיוחדים ויוצאים מן הכלל ואינם עניין שבשגרה. יש לייחד אותם לאותו מקרה שבו העד הוזמן ולא התייצב ולא רק פעם אחת, ולא למקרה שבו יש ספק אם ההזמנה לעד נמסרה כדין אם לאו, ואין חשיבות לכך שהעד יודע על יום הדיון, אלא השאלה היא אם קיבל את ההזמנה ולא התייצב. במקרה זה, יש גם לבדוק האם אי התייצבות הייתה מוצדקת, אם לאו. במקרה שלנו, העניין של האפשרות של אי התייצבות העד באה לפני סגן הנשיא של בית הדין והוא שקל לעניין זה ולמרות זאת הוא קבע שיש לקיים את הדיון, כאשר ברור שהעד כנראה אינו יכול להתייצב. בפני השופט בערכאה הדיונית, אמנם עמדה האפשרות לדחות שוב את הדיון, חרף המורכבות של המצב שהיה יוצר: מצד אחד, יש החלטה שיפוטית לקיים את הדיון, ואילו הוא שב ודוחה אותו, חרף החלטתו של סגן הנשיא. לכל הדעות, זהו מצב לא רצוי. השופט הנכבד ראה להמשיך ולקיים את הדיון. לדידי, אפשר היה להחליט אחרת משהחליטו. אולם, משהחליט כך, הרי החלטתו אינה בלתי סבירה שמצדיקה התערבות. כל עניין יש לדיון לגופו ואם הוא החליט לקיים את הדיון ולזכות, אפשר היה ששופט אחר היה מחליט אחרת, ומה שקבע אינו הכלל. איני רואה להתערב בהחלטתו של השופט המכובד ואין לראות בזה שינוי הכלל או התקדים במקרה זה. צבאמשפט תעבורה