בין הצדדים מתנהלות תביעות הדדיות בנוגע לניהול חשבונן של המבקשות על ידי הבנק - המשיב. במוקד תביעתן של המבקשות ניצבות טענות לפגמים שנפלו בניהול חשבונן על ידי המשיב, בנוגע לעסקאות פורקס במט"ח. בהחלטות קודמות ניתנו צווי גילוי מסמכים ושאלונים; הצדדים קיימו הליכים מקדמיים; בהמשך הוגשו בקשות הדדיות בנוגע לניהול ההליכים המקדמיים, ואלו הוכרעו בהחלטה מיום 26.11.2013. המבקשות אמורות להגיש תצהיריהן בימים אלו. לפניי בקשה להורות על מתן עדות תחת "הסדר מיוחד", המוצע בבקשה, כחלק מהראיות מטעם המבקשות (להלן: "המבקשות"). בין היתר התבקש כי העדות תינתן שלא בפני בעל הדין (הנתבע) (להלן: "הבנק" או "המשיב"). 1. טענות הצדדים לטענת המבקשות, עדויותיהם של עובדים לשעבר בבנק ובבנקים אחרים עתידות לתמוך את טענותיהן בכתב התביעה העיקרי, הנוגעות להתנהלות חדר עסקאות מט"ח של המשיב. אלא, שעדים פוטנציאליים אלה חוששים מלהעיד, פן יבולע להם - על ידי "חיסולם" מבחינה תעסוקתית. לפיכך, עותרות המבקשות להגשת תצהיריהם של עד אחד או שניים, אשר הסתייגו ממתן עדות, אך עשויים להסכים לתיתה אם זהותם לא תיוודע למשיב - באופן הבא: תצהיר מלא, כולל פרטים מזהים, יוגש לבית המשפט. למשיב יועבר תצהיר מצונזר, אשר יימחקו ממנו הפרטים המזהים של העדים. החקירה הנגדית תיערך בדלתיים סגורות, ללא נציגות מטעם המשיב (למעט ב"כ). פרוטוקול הדיון יימסר למשיב אך לא יכללו בו פרטים העשויים לאפשר את זיהוי העדים. בית המשפט יורה לב"כ המשיב שלא למסור למרשו או למי מטעמו פרטים מזהים של העדים. המבקשות הדגישו את ממשות חששם של העדים, וטענו - תוך שהן מבקשות ללמוד אנלוגיה מסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 - כי גם חשש כלכלי מוגן, לעתים, על ידי מתן הוראות מיוחדות בדבר הבאת ראיות. המבקשות טענו כי מתן מענה לחששות העדים באמצעות קביעת הסדר מיוחד לעדות, חיוני על מנת להגיע לחקר האמת, ועתיד לאזן כהלכה בין אינטרס חשוב זה לבין הגנה על זכויות הנתבע. המבקשות טענו כי סמכות בית המשפט להורות על הסדר מיוחד כאמור נלמדת, באנלוגיה, מהסדרים מיוחדים הקיימים בדין באשר לחקירת עדים בעבירות מין או סחר בבני אדם (סעיף 2ב לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) תשי"ח-1957. לטענת המבקשות, בפסיקה אליה הפנו (ע"פ 5249/01 מזרחי נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1) 656, ת"פ (מחוזי-ת"א) 40204/07 מדינת ישראל נ' פלוני, (1.9.2008)) נקבע כי אינם מהווים הסדר שלילי. עיון בהפניות אלה מלמד כי בניגוד לטענת המבקשות, לא נקבעו בעניין זה קביעות עקרוניות, אלא לכל היותר יושמו במסגרתן פתרונות נקודתיים. הבנק התנגד נחרצות לבקשה, בכמה מישורים, וטען כי דינה להידחות. ראשית, לטענת הבנק, המבקשות ערפלו במכוון את רלוונטיות העדויות הפוטנציאליות, כשהסתירו האם העדים הפוטנציאליים עבדו בבנק (או בבנקים אחרים, אזי - לשיטת הבנק - עדותם כלל אינה רלוונטית להליך זה); שנית, לטענת הבנק, נוכח העובדה שבית המשפט הורה על הגשת תצהירים כבר בחודש אוקטובר 2013, הבקשה הוגשה בשיהוי חמור, שאינו מוסבר כלל בבקשה; שלישית, לטענת הבנק, הבקשה אינה מעוגנת בדין כלל ועיקר, שכן כל היישומים של סמכות בית המשפט להורות על הסדר עדות מיוחד, נעשו במסגרת הליכים פליליים או נלווים לפליליים, שלא כבמקרה הנדון כאן; רביעית, נטען, לא הובאו כל ראיות לחששם של העדים, העומד במוקד הבקשה. מעל לכל, טען הבנק, היעתרות לבקשה תפגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות של הנתבע - להיות נוכח במשפט ולזכות להגנה משפטית נאותה. הבנק נסמך בטענה זו על חוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), המאפשר להוציא מאולם בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, רק את מי שאינו בעל דין, וכן על פסיקה ענפה בדבר חשיבותה של זכות בעל דין להיות נוכח במשפטו כזכות חוקתית הנובעת מכללי הצדק הטבעי (תוך הפניה, בין היתר, לתיק אימוץ (ב"ש) 40/98 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית ( 15.2.99) (להלן: פסק דין פלונית), ולת.א (ת"א) 27259/04 בנק אוצר החייל נ' אביליה שמואל ( 15.11.05)). לצד זכותו של בעל דין להיות נוכח במשפטו, טען הבנק גם לפגיעה בזכות לניהול חקירה נגדית: הבנק ציין, כי הסתרת זהותם של העדים או פרטים מזהים אחרים לגביהם תשלול ממנו את היכולת לחקור אותם חקירה נגדית ראויה, אשר עשויה לערער את מהימנותם, למשל באמצעות הצבעה על נסיבות הפסקת העסקתם. כמו כן נטען כי דרישתן של המבקשות למנוע את נוכחות נציג הבנק באולם, עתידה לסכל את זכותו של הבנק להגנה משפטית נאותה, שכן לא זו בלבד שלא יישמע את טענות העדים נגדו, גם לא יהיה באפשרותו לפנות לבא כוח ולסייע לו בעריכת החקירה הנגדית, בזמן אמת. הבנק טען, כי בכל המקרים בהם נעתר בית המשפט לחסיון עדים באופן זה או אחר, מדובר היה בהליכים פליליים, תוך הערכה של סיכון מוחשי לעדים אם תיוודע זהותם. הבנק הדגיש, כי גם במקרים "קיצוניים" אלו, לא נשללה זכותו של בעל הדין - הנאשם - להיות נוכח באולם בית המשפט בעת מתן העדות נגדו. הבנק אף התנגד לאנלוגיה שביקשו המבקשים לערוך, לחוק לתיקון סדרי הדין, בהדגישו כי התיקון מתייחס לעבירות מין ולעבירות סחר בבני אדם, לא נועד להגנת כל עד, אלא אך ורק להגנת המתלוננים, אשר מטבע הדברים, חששם מלהתייצב אל מול הנאשם שלכאורה פגע בהם, מחייב החלת דין מיוחד. בתשובת המבקשות לתגובת הבנק, ציינו המבקשות כי הן ערות לכך שבשונה ממרבית התקדימים בפסיקה, במקרה שלפני החשש איננו מפני הפעלת אלימות כלפי העדים, ואף על פי כן, החשש המועלה בבקשה ממשי, ואינו בהכרח חמור פחות מהחשש מאלימות פיזית. עוד טענו המבקשות, כי האבחנה שעדות תחת הסדר מיוחד מוכרת בהליכים פליליים, ולא בהליכים אזרחיים, מובילה דווקא למסקנה הפוכה מזו שביקש הבנק ללמוד; לטענת המבקשות, אם בהליכים פליליים, בהם חירותו של בעל הדין הנאשם מוטלת על הכף, קונה בית המשפט סמכות להורות על הסדר חריג בנוגע לעדות, מקל וחומר קיימת לו סמכות כזו במסגרתם של הליכים אזרחיים. 2. דיון והחלטה הבקשה שלפניי מעמידה, זה כנגד זה, זכויות ואינטרסים שונים, ביניהם יש לאזן, בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה. מן העבר האחד, ניצב אינטרס המבקשות להוכיח את תביעתן מבלי שמורא ופחד ירתיעו את עדיהן. מן העבר האחר ניצבים עקרון פומביות הדיון וזכותו של הבנק להיות נוכח במשפטו ולהגנה משפטית נאותה, ובכלל זה לכך שתינתן לו האפשרות לנהל חקירה נגדית ממשית, לערער את מהימנות עדי התביעה, לעמת את גרסתם עם ראיות העשויות לסתור אותה ולקבל פרוטוקול דיון שלם ומלא. הן אינטרס המבקשות והן אינטרס הבנק חוסים תחת אינטרס-העל של חתירה לחקר האמת ולעשיית משפט צדק. זהו אינטרס פרטי (של כל אחד מן הצדדים) וציבורי כאחד: מחד גיסא, לטענת המבקשות, אלמלא יוחל הסדר עדות מיוחד, אשר לשיטתן יש לבית המשפט סמכות להורות עליו והצדקה לעשות כן, לא ייאותו העדים הפוטנציאליים למסור עדות חופשית וכנה, ובשל כך יתקשה בית המשפט להגיע לחקר האמת. מאידך גיסא, מסירת העדות "במחשכים", מבלי לאפשר לבאי כוח הבנק לחקור את העדים בכל עניין רלוונטי, לרבות מועדי העסקתם בנק, נסיבות הפסקת עבודתם ועוד, עלולה אף היא לפגוע ממשית ביכולתו של בית המשפט לברר את העובדות לאשורן. הכלל העקרוני הוא, כאמור, כי דיון יתנהל בצורה פומבית, וכי בעל דין רשאי לדעת מיהם העדים מטעם בעל דינו, ולחוקרם בחקירה נגדית. יש לבחון עתה אם במקרה שלפניי יש מקום להחלת הסדר עדות מיוחד כמבוקש. על פניו, הבקשה אינה מלמדת כי בידי המבקשות עדויות רלוונטיות. בהקשר זה מקובלת טענת הבנק, כי דומה שהמבקשות יצרו עמימות מכוונת ביחס לטיב העדויות ולזמינותן. בפתח הבקשה כתבו המבקשות כי ברצונן "להגיש תצהיר עדות ראשית של "עובדים/ות לשעבר בחדר העסקאות מט"ח של בנקים בישראל" (ההדגשה שלי - ד.ק.); בהמשך (בסעיף 5 לבקשה) נכתב כי ב"כ המבקשות קיימו פגישות עם "כ-10 אנשים, אשר שימשו בעבר כעובדי חדר עסקאות מט"ח, אם אצל המשיב ואם בבנקים אחרים" (ההדגשה שלי - ד.ק.); בסעיף 27 לבקשה נכתב: "עדות אובייקטיבית ממקור ראשון על התנהלות חדר העסקאות מט"ח של בנק, כדוגמת המשיב ואפילו של המשיב עצמו" (ההדגשה שלי - ד.ק.). בניגוד לאופן הצגת הדברים בבקשה, נודעת חשיבות מכרעת לשאלה אם העדים הפוטנציאליים עבדו אצל המשיב או בבנק אחר. רק עדויותיהם של עובדים שעבדו אצל המשיב, בחדר עסקאות מט"ח, בתקופה הרלוונטית לתביעה - עשויות לתרום לחקר האמת בהליך זה. אשר על כן, הדיון להלן ביחס להסדר המוצע, על רכיביו השונים, כפוף להלימת העדויות הפוטנציאליות לכל המאפיינים האמורים לעיל. א. פומביות הדיון פומביות הדיון נחשבת עקרון-על. עקרון זה מעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט. בפסיקה הוגדר עקרון זה כ"אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט שלנו" (ע"פ 353/88 וילנר נ' מ"י, פ"ד מה (2) 444, 450). הוא כרוך בזכות הציבור לדעת וכן בחופש הביטוי. העקרון זכה להגנה חוקתית מפורשת ועל כן הפגיעה בו צריכה להיות על פי דין, מבוקרת ומידתית. המחוקק ובתי המשפט הכירו בכך שיש, בנסיבות מסוימות, מקום להגבלת פומביות הדיון. הוראת החוק הרלוונטית המאפשרת הטלת מגבלה כזו, היא זו הקבועה בסעיף 68(ב)(7) לחוק בתי המשפט, לפיה: "בית משפט רשאי לדון בעניין מסוים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך באחת מאלה: ...הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או מלהעיד בכלל". בבקשה נאמר כי חששם של העדים הפוטנציאליים הוא שאם תיוודע זהותם, ייגדע מקור פרנסתם. על פניו, בטענה כללית מעין זו אין כדי להצדיק את ניהול הדיון בדלתיים סגורות ואת הפגיעה בעקרון העל של פומביות הדיון. טענות אלו בדבר קיומו של "חשש" לא גובו בראיות ממשיות כלשהן ואף לא נשמעו מפי העדים הפוטנציאליים עצמם. הטענה כי המשיב הינו "אחד הגופים החזקים במשק הישראלי בכלל ובשוק הפיננסי בפרט" (סעיף 3 לתשובה מטעם המבקשות) אינה מספקת את התשתית הנדרשת להצדקת החלטה על ניהול הדיון בדלתיים סגורות. מבלי להמעיט בהערכת המבקשות את איתנותו של המשיב ואת השפעתו בשוק הפיננסי, יש לזכור כי מדובר בבנקים הפועלים על פי דין; הנחת היסוד היא, כי גופים מסוג זה לא יוקיעו חושפי עוולות אך בשל בחירתם להעיד נגד מעסיקם הקודם, וכי עדות מהימנה, חפה מאינטרסים אישיים, לא תפעל לרעת נותניה. המבקשות לא הרימו את הנטל להראות כי על בית המשפט להניח אחרת. עם זאת, על אף הנחת היסוד כי אין, לכאורה, מקום לחשש אובייקטיבי, יש מקום להתייחס גם לחששם הסובייקטיבי של העדים הפוטנציאליים. הרף הקבוע בסעיף 68(ב)(7) לחוק בתי המשפט אינו גבוה, ודי בכך שבית המשפט "ראה צורך בכך" כדי להורות על מסירת עדות "בדלתיים סגורות". אם העדויות הפוטנציאליות הן של עדים רלוונטיים כמוסבר לעיל, יש מקום לבחון - בדלתיים סגורות - אם אכן מקנן בהם חשש שיקשה עליהם למסור עדות חופשית ומלאה. אם בית המשפט ישתכנע בקיומו של חשש סובייקטיבי כאמור, יש מקום להורות על מתן עדותם בדלתיים סגורות. ב. זכות בעל דין להיות נוכח במשפטו זכותו של בעל דין להיות נוכח במשפטו הוכרה כזכות חוקתית, וכזכות הנובעת מכללי הצדק הטבעי (ראו, למשל, בג"ץ 3396/90 מ.ה. נ' בית הדין הרבני, פ"ד מה(3) 311). הסדר העדות המוצע בבקשה כוללת רכיב של מניעת נוכחות נציג הבנק בדיון בו יחקרו העדים הפוטנציאליים בחקירה נגדית. מדובר בבקשה חריגה ביותר, שאינה עולה בקנה אחד, לא עם הוראות החוק, ולא עם ההלכה הפסוקה, כמפורט להלן. חוק בתי המשפט מסמיך, אמנם, את בית המשפט להרחיק מאולם בית המשפט אדם שנוכחותו עלולה להשפיע על עד לרעה ולהסיט אותו מאמירת מלוא האמת. עם זאת, סעיף 69(ב) לחוק מבהיר במפורש כי סמכות זו מתייחסת לכל אדם למעט בעל דין. ההחרגה של בעלי הדין מקרב מי שאותם רשאי בית המשפט להוציא מאולם הדיונים במהלך מתן עדות, מלמדת כי זכותו של בעל דין להיות נוכח במשפטו כמעט ואיננה ניתנת לכרסום (ראו, למשל, פסק הדין בעניין פלונית). גם הוראות דין אחרות, מהן ביקשו המבקשות להיבנות, מלמדות כי ניהול הדיון בהעדר בעל דין אפשרי רק בנסיבות חריגות ביותר. המבקשות הפנו לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), תשי"ח-1957. הוראת סעיף 2ב לחוק זה, אשר הוספה בשנת תשנ"ה, מבוססת על ההכרה בקושי של מתלוננים - קורבנות - בעבירות מין וסחר בבני אדם, להתייצב אל מול הנילון, הנאשם, ולהעיד נגדו. רק במקרים חריגים כגון אלו, מאפשר הדין עדות שלא בפני הנאשם, ואף זאת, תוך שמירת זכותו של הנאשם לשמוע את העדות באמצעים כאלה ואחרים (דוגמת שיחת וידאו, המאפשרת לו לראות ולשמוע את העד וכן לשמור על קשר עם בא כוחו, מבלי להיות נוכח באולם). נסיבות אלה הן חריגות ביותר. אין בין הנסיבות במקרה שלפניי ובין נסיבות אלה, מכנה משותף כלשהו. נכונים דברי המבקשות, כי בפסיקה ניתן, לעתים נדירות, היתר למתן עדות בהסדר מיוחד, גם בנסיבות שאינן באות בגדר הוראות החוק הייחודיות המאפשרות עדות שלא בפני בעל הדין, ואף לא בהליכים פליליים. בבר"ע (י-ם) 4120/02 כהן מירו נ' וואיל בדרה, פסק הדין העיקרי אליו הפנו המבקשות, נדון עניין אזרחי - תביעת נזקי גוף שהגיש פלשתינאי תושב יהודה ושומרון, בעקבות ירי על ידי מתנחלים. במסגרת בקשה דומה לזו שלפניי, הועלה חשש שהעדים (פלשתינאים) יירתעו מלהעיד לטובת הנתבעים, תוך חשיפתם זהותם, פן יבולע להם על ידי התובע, עד כדי סיכון חייהם. על אף התנגדות התובע, בית המשפט נעתר באופן חלקי לבקשה: בית המשפט הסכים לנהל את הדיון בדלתיים סגורות, כשהעדים ניצבי מאחורי פרגוד ואין קשר עין בינם ובין התובע - אלא רק בינם ובין בא כוחו. הבקשה להורות כי התובע לא יהיה נוכח באולם בית המשפט, נדחתה (יש לציין, שתיאור ההחלטה בעניין זה בבקשה לא שיקף את האמור בה, וחבל שכך). עוד נקבע, כי מסירת העדות בדרך זו עלולה להשפיע על המשקל שיינתן לה. עם זאת, הנסיבות במקרה שלפניי, כפי שתוארו בבקשה, אינן מצדיקות חריגה מן הדין וההלכה. אפילו אם ניתן היה להניח, כי נוכחות של בעל דין נדרשת פחות בהליך הננקט כלפי חברה דוגמת הבנק, בשל השוני המובנה בין אישיותו המשפטית של בעל הדין לזו של נציגו בדיון, אין במידע שמסרו המבקשות עילה לסטייה מן הכלל לפיו לבעל דין זכות להיות נוכח במשפטו. המידע שמסרו המבקשות אודות העדים, מידת הרלוונטיות שלהם וממשות חששם, אינו מספק ואינו מוביל למסקנה לפיה מדובר באחד המקרים הנדירים המצדיקים את החריגה האמורה מסדרי הדין, ופגיעה בזכות החוקתית של בעל דינן להיות נוכח בעת חקירת העדים. ג. הזכות לדעת את זהות העדים מטעם המבקשות ולחוקרם חקירה נגדית מלאה לצד הזכות להיות נוכח במשפטו, ואולי מעל לכל זכות אחרת, ניצבת זכותו של בעל דין להגנה משפטית ראויה. כחלק מהזכות להגנה משפטית, הוכרה גם הזכות של בעל דין להכין ולבצע חקירה נגדית של עדי בעל דינו. כיום, מקובל כי בעל דין נחשף מראש לגרסתם של עדי הצד שכנגד באמצעות תצהיר עדות ראשית. הגשת תצהיר מאפשרת ניהול חקירה נגדית אפקטיבית, לרבות הכנת ראיות העומדות בסתירה לגרסת העדים, עמן ייאלצו להתעמת. למותר לשוב ולציין כי התשתית שהניחו המבקשות ביחס למידת חששם של העדים וההצדקה לקיומו, אינה מצדיקה פגיעה בזכויותיו של הבנק כבעל דין. כשם שאין הצדקה למניעת נוכחות נציגו באולם, אין גם הצדקה למנוע מן הבנק את האפשרות לחקור חקירה נגדית אפקטיבית. חקירה נגדית לא נשללה אף במקרים הנדירים בהם מתאפשרת חציצה בין בעל הדין לבין העד, בין אם מכוח החוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), תשי"ח-1957, ובין אם תחת הסדר מיוחד, במקרים הנדירים בהם נעתר בית המשפט לבקשה ליצור הסדר כזה. לכאורה, המתווה שהציעו המבקשות לא שולל חקירה נגדית, שכן הצעתן כללה את מסירת התצהיר המלא לבית המשפט, ומסירת תצהיר שיצונזרו ממנו פרטים מזהים אודות העדים - לבנק. עם זאת, בצדק טען הבנק, כי הסתרת זהותם של העדים, באופן שישלול מן הבנק את הידיעה מתי עבדו בו, מתי חדלו לעבוד בו ובאילו נסיבות הופסקה העסקתם, עתידה להוביל לכך שהבנק יתקשה לערער את מהימנותם של העדים, אף על פי שיתכן שאינה חפה מפגמים. הסתרת פרטים אלו, לכאורה לשם מניעת זיהויים של העדים, משתקת חקירה נגדית אפשרית ועתידה להקשות על בית המשפט להגיע לחקר האמת. ד. הדין - בקשה לזימון עדים וצו הבאת עדים המסקנה אליה הגעתי, לפיה יש לדחות את הבקשה במתכונתה הנוכחית, נתמכת בשיקול נוסף, והוא הימנעות המבקשות מלעתור לקבלת הסעדים הקיימים בדין, ונחפזותן לעתור לבית המשפט לקבלת סעדים הסוטים מן הדין, ואשר מחייבים יצירת מעין "דין מיוחד". בהקשר זה יש להקדים ולציין, כי מלשון הבקשה נוצר הרושם כי העמימות בנוגע לרלוונטיות העדים, פשטה גם ביחס לנכונותם להעיד, אילו הייתה נענית בחיוב בקשה למסירת עדותם תחת הסדר מיוחד. כך, בסעיפים 6-5 לבקשה נכתב: "כמעט כל אחד ואחת מן הנ"ל, סירב ליתן עדות מטעם המבקשות - בכל תנאי - מפאת החשש שיהא בכך לפגוע... התובעות מבקשות מבית המשפט שיאפשר הגשת תצהיר של עד שני עדים, אשר הביעו הסתייגות ממתן עדות אולם באם יתאפשר להם לעשות כן באופן שימנע את חשיפת פרטיהם המזהים בפני המשיב, יסכימו ככל הנראה למסור כזו" (ההדגשות שלי - ד.ק.). מהציטוטים לעיל עולה, כי לא זו בלבד שאין ודאות בכך שאם הבקשה תיענה, העדים יסכימו להגיש תצהירים ולמסור עדות, אלא שהדרך היחידה שהמבקשות רואות לנגד עיניהן היא העדת העדים הפוטנציאליים אך ורק על יסוד הסכמתם לעשות כן. עם זאת, גישת המבקשות אינה הגישה היחידה האפשרית. בעל דין בהליך אזרחי, אשר מבקש להוכיח את תביעתו באמצעות עד שאינו מעוניין בהגשת תצהיר עדות ראשית או במסירת עדות בכלל, רשאי לבקש מבית המשפט לזמנו, על פי תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אם זומן עד, ולא התייצב, רשאי הצד המבקש להיעזר בעדותו לבקש צו הבאה, אשר יחייבו להגיע למסור עדות. ההנחה היא, שעד המוסר עדותו - בין אם מרצון ועל יסוד הגשת תצהיר, בין אם על יסוד צו הזמנת עדים, ובין אם הוא לבית המשפט באמצעות צו הבאה - ימסור עדות אמת (א' גורן, סדר הדין האזרחי (מהדורה עשירית) בעמ' 320, וההפניות שם). הן המבקשות, הן משיב, לא התייחסו לדרך מלך זו שמתווה הדין ביחס לעדות מושא הבקשה. כל עד שמובא בצו הבאה הוא עד שלא רצה להגיע ולהעיד מיוזמתו, ובכל זאת סדרי הדין מתווים את הדרך הזו כדרך המלך לקבלת עדות רלוונטית של מי שאינו חפץ להעיד. היעתרות לבקשה ליצור דין מיוחד בגלל חשש ערטילאי - ואפילו חשש סובייקטיבי-ממשי - מעקרת מתוכן את הדין הרגיל. נסיבות המקרה שלפניי אינן כה חריגות במידה שתצדיק התעלמות מן הדין ויצירת אחר תחתיו, בפרט אם העדות תימסר בדלתיים סגורות ותחת צו איסור פרסום. 3. סיכום ככל שהעדים הפוטנציאליים עבדו אצל המשיב, בחדר עסקאות מט"ח, בתקופה הרלוונטית לתביעה - עדויותיהם, לכאורה, רלוונטיות. תצהיריהם של עדים אלה יוגשו יחד עם יתר תצהירי המבקשות, ויחול עליהם צו איסור פרסום עד למועד דיון ההוכחות. אם עדים אלו אינם מעוניינים בהגשת תצהירי עדות ראשית, רשאיות המבקשות לבקש את זימונם, ועדותם תימסר בחקירה ראשית. דיון ההוכחות בו יחקרו העדים האמורים יחל כדיון בדלתיים סגורות. בתחילתו, יבחן בית המשפט אם קיים צורך, לשם מתן עדות חופשית ומלאה, במסירת העדות בדלתיים סגורות (בשל חששם של העדים). אם יתברר כי אכן כך הדבר, יתנהלו חקירות העדים בדלתיים סגורות; איסור הפרסום לגבי תצהירי העדים - אם הוגשו - יוגדר כקבוע; יוטל חיסיון על פרוטוקול הדיון של חקירות העדים, ובפסק הדין לא יכללו פרטיהם המזהים. לעומת זאת, אם יתברר כי אין צורך בניהול דיון בדלתיים סגורות, וכי העדים אינם חוששים ממסירת עדות חופשית באופן פומבי, יוסב הדין לדיון פומבי. יתר חלקי הבקשה, להסתרת זהות העדים ולמניעת נוכחות נציג מטעם המשיב בדיון, נדחית. המבקשות יישאו בהוצאות המשיב בגין הבקשה, בסך 5,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל. דיוןחקירה (בבית משפט)