פתח דבר: התובעת עבדה בנתבעת (להלן- המועצה) מיום 24.9.84 עד יום 2.2.2005 בתפקידים שונים - מזכירה, אחראית כוח אדם ומזכירת בית ספר. התובעת פוטרה מעבודתה במסגרת תוכנית הבראה, על פי הסכם קיבוצי מיום 12.1.2005. במכתב מיום 1.2.2005 הודע לתובעת על פיטוריה מיום 2.2.2005, וכן נאמר בו כי היא זכאית לתשלום בגין הודעה מוקדמת בעבור 2 חודשים. למכתב זה צורף מכתב המפרט את תנאי פרישתה של התובעת והם: הודעה מוקדמת 2 חודשים; חודשי הסתגלות 4; תוספת לאחוזי פרישה - 8%; דרגת פרישה - 11+; פדיון ימי חופשה - 20; מענק פרישה בהתאם להחלטת משרד הפנים. התובעת הגישה תביעה (עב 2474/07) בה עתרה לחייב את המועצה להעניק לה חצי דרגת פרישה נוספת, וכן שני חודשי הסתגלות נוספים. במסגרת כתב ההגנה טענה המועצה כי התנהלות התובעת, דהיינו פניותיה החוזרות ונשנות בעניין תנאי פרישתה, "גרמה למועצה לשוב ולבדוק באופן יסודי מספר פעמים את תנאי פרישתה והנה, בזכות התובעת גילתה הנתבעת כי אכן חלה טעות בתנאי הפרישה". לטענת המועצה, בטעות החילה על התובעת את תנאי הפרישה החלים על עובד שמשרתו בתקן בוטלה, והגדילה את קצבת הפרישה של התובעת בשיעור של 8% בגין ביטול משרה, בעוד שמשרתה לא בוטלה. לפיכך, הודיעה המועצה על הפחתת הגמלה של התובעת ב - 8%, וגמלתה הופחתה מ- 47.5% ל - 39.9% החל מחודש מאי 2007 (ההפחתה היא בשיעור של 7.6%, כי היקף משרתה של התובעת לצורך תשלום קצבה הוא 96.03%). בהמשך לכך, הגישה התובעת תביעה נוספת ( דמ 5643/07 ) בה עתרה לחייב את המועצה לשלם לה את הסכום שהופחת מהקצבה בגין הפחתת שיעור הקצבה. על רקע האמור לעיל, השאלות העומדות להכרעה הן: האם הפחתת שיעור הקצבה של התובעת מ- 47.5% ל- 39.9% היא כדין? האם התובעת זכאית לתשלום בעד שני חודשי הסתגלות נוספים, מעבר לתשלום ששולם לה (4 חודשי הסתגלות + 2 חודשי הודעה מוקדמת)? האם התובעת זכאית לחצי דרגת פרישה נוספת? נוסיף, כי התובעת טענה כי הן העברתה לתפקיד מזכירת בית הספר בשנת 2004 והן פיטוריה נבעו משיקולים פוליטיים, וכי הם תוצאה של התנכלות לה עקב העובדה שגיסה התמודד בבחירות בשנת 2003 על תפקיד ראש המועצה מול ראש המועצה המכהן. לנוכח העובדה שלא נתבע סעד כלשהו בגין פיטורים שלא כדין, לא מצאנו לנכון לדון בטענה זו של התובעת. מטעם התובעת העידה התובעת עצמה. מטעם המועצה העיד מר שמעון בן נר, מנכ"ל המועצה. התשתית העובדתית: התובעת עבדה במועצה מיום 24.9.84. החל מחודש נובמבר 1993 עבדה התובעת בתפקיד אחראית כוח אדם במועצה. החל משנת 2003 נדרשה המועצה לצמצם את כוח האדם המועסק על ידה. בשנת 2003 הוצע לתובעת לפרוש מרצון, אולם התובעת בחרה להמשיך בעבודה (עדות בן נר, ע' 6, ש' 25 - 26). גל פיטורים נוסף היה בשנת 2004 (עדות בן נר ע' 7, ש' 1 - 2), וגם במסגרתו התובעת לא פוטרה. בחודש ינואר 2004 הועברה התובעת לתפקיד מזכירת בית ספר. בחודש ינואר 2005 נחתם בין המועצה לבין ההסתדרות הסכם קיבוצי מיוחד על סיום עבודתם של 8 עובדים נוספים, והתובעת פוטרה במסגרת ההסכם הקיבוצי (להלן - ההסכם הקיבוצי; נספח א' לתצהירו של מר בן נר). על פי ההסכם הקיבוצי, תנאי הפרישה של העובדים שיסיימו את עבודתם הם התנאים שנקבעו בחוזר משרד הפנים 4/97 (נספח ב' לתצהיר התובעת). במכתב המועצה מיום 1.2.2005 (נספח ג' לתצהיר התובעת) הודע לתובעת על פיטוריה בתוקף מיום 2.2.2005. למכתב צורף מכתב המפרט את תנאי פרישתה של התובעת (נספח ד' לתצהיר התובעת) והם: הודעה מוקדמת 2 חודשים; חודשי הסתגלות - 4; תוספת לאחוזי פרישה - 8%; דרגת פרישה - 11+; פדיון ימי חופשה 20 (יעודכן בהתאם למועד הפסקת העבודה בפועל); מענק פרישה בהתאם להחלטת משרד הפנים. במכתב משרד הפנים מיום 19.5.2005 (נספח יג' לתצהיר בן נר) אשר על פי האמור בו נכתב בהסתמך על מכתבה של המועצה מיום 27.3.2005, אושרה הגדלת הקצבה של התובעת בשיעור של 8% בגין ביטול משרה, והעמדת קצבתה של התובעת על 49.5 מהמשכורת הקובעת לפי 96.03% המשרה (47.53% ממשרה מלאה). כן אושר תשלום מענק פרישה בשיעור של 10.38 משכורות קובעות לפי חלקיות משרתה של התובעת. האם הפחתת הקצבה של התובעת ב- 8% היא כדין? לטענת מר בן נר בתצהירו (סעיף 21) "התנהלות התובעת ופניותיה החוזרים ונשנים אל המועצה הובילו את בעלי התפקידים במועצה לשוב ולבדוק באופן יסודי את תנאי פרישת התובעת ולמצוא, כי ככל הנראה, מתוך טעות שבהיסח הדעת, ומתוך טיפול כוללני ביישום ההסכם הקיבוצי המיוחד, נכללה התובעת ברשימת הפורשים שבעקבות פרישתם בוטלה משרתם, ואשר זכאים בשל כך להגדלת שיעור קצבת הפרישה שלהם ב- 8%, וזאת למרות שמשרתה כלל לא בוטלה". לגרסת מר בן נר בתצהירו, בתפקידה של התובעת כאחראית כוח אדם הועסקה גב' לאה בן אדיבה החל מיום 7.1.2004, ובתפקידה של התובעת כמזכירת בית ספר גנים הועסקה גב' ליליאן פרץ. לאור האמור, החליטה המועצה לתקן את הטעות ולעדכן את קצבת הפרישה של התובעת באופן בו החל מחודש מאי 2007 משולמת לה קצבת פרישה בשיעור של 39.9%. אין בידינו לקבל את טענת המועצה, מנימוקים שיפורטו להלן. כפי שהעיד מר בן נר בתצהירו חויבה המועצה המקומית לצמצם את מצבת כוח האדם כחלק מתהליך ההבראה הארצי ברשויות המקומיות (סעיף 5 לתצהירו). בעדותו העיד כי פיטוריה של התובעת נעשו במסגרת "גל שלישי, אותו לא רצינו לבצע, אנסו אותנו לבצע אותו במסגרת תוכנית הבראה. משרד הפנים אמר לנו שאם לא נבצע תוכנית הבראה ולא נקצץ עוד 8 משרות בסכום מסוים גבוה - אנחנו לא נאשר את תוכנית ההבראה. נאלצנו לעשות את הקיצוץ האחרון והכואב ביותר ושם הלכנו בפירוש על כל אלה שיכולנו לוותר על שירותם, בעלי השכר הגבוה במועצה ונפרדנו מהמון אנשים יקרים ממלא מקום מנהל מחלקת חינוך, מנהלת הספרייה, מנהל תשתיות. העברנו אנשים אחרים מתפקידם". ובהמשך העיד כי "נאלצנו לצמצם 8 משרות נוספות וסכום מסוים. ואז ניידנו עובדים למשרות אחרות בתוך המועצה, אחד הניודים היה של התובעת, זו מועצה מאד קטנה, היה הליך פיטורים קשה" (ע' 7, ש' 2 - 10). כן העיד כי לא נקלטו עובדים אחרים במקום העובדים שפוטרו אלא "צמצמנו אבל לא קלטנו עובדים במקום ה- 8 שפוטרו, ניידנו. נתנו למספר אנשים לעשות מס' תפקידים" (ע' 8, ש' 14 - 15). מעדותו של מר בן נר עולה כי על פי דרישת משרד הפנים תכליתו ותוצאתו של ההסכם הקיבוצי במסגרתו פוטרה התובעת היה קיצוץ 8 משרות נוספות, וכי במקום העובדים שפוטרו לא נקלטו עובדים חדשים. עוד הובהר מעדותו כי ביטול המשרות לא הושג בהכרח על ידי ביטול התפקיד או התקן בו הועסק העובד שפוטר, אלא גם באמצעים אחרים - ניוד עובדים או הטלת תפקידים נוספים על העובדים שנשארו לעבוד במועצה. מהאמור לעיל עולה חד משמעית כי פיטורי העובדים על פי ההסכם הקיבוצי הביאו לביטול 8 משרות במועצה, ומכאן כי פיטורי התובעת הביאו לביטול משרה. על פי חוזר משרד הפנים 4/97, אשר תנאי הפרישה שנקבעו בו חלים על התובעת, הגדלת שיעור הקצבה מותנית ב"ביטול משרה", ולא נדרש ביטול התקן של המשרה בה הועסק העובד. גם אישור משרד הפנים שניתן להגדלת הקצבה של התובעת ניתן בגין "ביטול משרה" ולא בגין ביטול התפקיד או התקן או המשרה של התובעת. זאת ועוד. כעולה ממכתבו של מר שפיצר ראש מינהל השירות במשרד הפנים מיום 19.5.2005 (נספח יג' לתצהיר בן נר) האישור להגדלת הקצבה של התובעת ניתן על יסוד מכתבה של המועצה מיום 27.3.2005, ומתוכן המכתב עולה כי נאמר במכתב המועצה שפיטורי התובעת הביאו לביטול משרה. הימנעות המועצה מלהביא את מכתבה מיום 27.3.2005 כראייה למרות שודאי שהוא בשליטתה פועלת לחובתה, שכן חזקה כי מכתב זה היה תומך בטענת התובעת כי פיטוריה הביאו לביטול משרה, ולכן היא הייתה זכאית להגדלת הקצבה בשיעור של 8%. נוסיף, כי טענת המועצה כי הגדלת הקצבה של התובעת מקורה בטעות לא הוכחה כלל. ראשית, הטענה נטענה באופן סתמי וללא פירוט, ולא ניתן כל הסבר על מהותה של הטעות, כיצד התרחשה, ובאיזה מועד התגלתה. שנית, המועצה לא זימנה להעיד את מי שעל פי הנטען אחראי לטעות. כאמור, במכתב המועצה מיום 1.2.2005 (נספח ד' לתצהיר התובעת) עליו חתומים מנכ"ל המועצה ומ"מ גזבר המועצה הודע לתובעת כי היא זכאית לתוספת לאחוזי פרישה בשיעור של 8%. גם אישור משרד הפנים (נספח יג' לתצהיר בן נר), הופנה לראש המועצה. למרות האמור, המועצה לא זימנה לעדות את ראש המועצה ומ"מ גזבר המועצה, והימנעותם מלהעיד פועלת לחובת המועצה. כשמועלית טענת "טעות", מי שעל פי הנטען טעה הוא זה שצריך להעיד ולהסביר כיצד ומדוע טעה, ולא ניתן לקבל טענת טעות בהסתמך על עדות של גורם שלישי, שכל שיכול להעיד הוא כי חלה טעות "ככל הנראה" ו"מתוך היסח הדעת". שלישית, אין בידינו לקבל את גרסת מר בן נר כי ראש המועצה ומ"מ גזבר המועצה "לא בקיאים בפרטים, לא היה מי שיכוון אותם" (ע' 8, ש' 13). מדובר בשני בעלי תפקידים בכירים ביותר, וכעולה מהעדויות מדובר היה בגל פיטורים שלישי שנערך במועצה, כך שהצטבר ניסיון בעניין תנאי הפרישה המגיעים למפוטרים. בכל מקרה, גם בעניין זה אין לקבל עדות מגורם שלישי, ורק ראש המועצה ומ"מ גזבר המועצה יכלו להעיד שלא היו בקיאים בפרטים עת אישרו את תנאי הפרישה של התובעת. מעבר לאמור יש להוסיף כי גם אם היה בסיס לטענת המועצה לפיה האישור להגדלת הקצבה ניתן בטעות, התנהלות המועצה הייתה שלא כדין. בטרם קבלת החלטה להפחית את הקצבה המשולמת לתובעת בשיעור של 8% היה על המועצה לזמן את התובעת, להציג בפניה את טענותיה ולתת לה אפשרות להשמיע את טענותיה בעניין. התנהלות המועצה - הפחתה חד צדדית של הקצבה ללא שמיעת טענות התובעת והודעה על כך במסגרת כתב ההגנה - אינה התנהלות ראויה [השוו: בג"צ 3379/03 מוסטקי - פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865 (2004); ע"ע (ארצי) 772/06 אליאס - משרד החינוך (מיום 26.5.08)]. יתר על כן. אפילו אם היינו מקבלים את טענת המועצה כי אישור הגדלת הקצבה ניתן עקב טעות, ספק אם היה מקום לאשר למועצה להפחית את הקצבה המשולמת לתובעת למעלה משנתיים לאחר סיום עבודתה. מכתב המועצה מיום 1.2.2005 מהווה התחייבות של המועצה כלפי התובעת בכל הנוגע לתנאי הפרישה. בין אם נראה את התחייבות המועצה כחוזה, ובין אם נראה את התחייבות התובעת כ"הבטחה מינהלית", יש לבחון אם יש לאפשר למועצה לבטל את התחייבותה, הן לפי הוראות סעיף 14(ב) לחוק החוזים והן לפי הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין קיומו של צידוק לחזרת הרשות מהתחייבותה. במקרה הנדון, המועצה העלתה את טענתה למעלה משנתיים לאחר פיטוריה של התובעת מעבודתה. גם אם התובעת פוטרה מעבודתה ולא פרשה מרצון, היא הסתמכה על תנאי הפרישה שהובטחו לה, בין היתר בהחלטתה שלא לנקוט הליכים כנגד פיטוריה, אשר לטענתה היו פיטורים פוליטיים. בנסיבות אלה, שינתה התובעת את מצבה על יסוד התחייבות המועצה, והיה מקום לתת לכך משקל בהחלטה אם להתיר למועצה לחזור בה מהתחייבותה [השוו: בג"צ 1398/07 יעל לביא גולדשטיין - משרד החינוך, מיום 10.5.2010]. כללו של דבר: הן על פי חוזר משרד הפנים 4/97 והן על פי אישורו של משרד הפנים, הגדלת הקצבה מותנית בביטול משרה ולא בביטול תקן המשרה של התובעת. מכאן, ביטול המשרה אינו חייב להיות ביטול המשרה בה הועסק העובד שפוטר. מהראיות בפנינו עולה חד משמעית כי פיטורי העובדים במסגרת ההסכם הקיבוצי מיום 12.1.2005 הביאו לביטול של 8 משרות במועצה, וזו הייתה גם תכלית ההסכם. לפיכך, פיטורי התובעת הביאו לביטול משרה, ואין כל בסיס לטענת המועצה כי התובעת לא הייתה זכאית להגדלת הקצבה על פי הוראות ההסכם הקיבוצי וחוזר משרד הפנים 4/97. מעבר לאמור, טענת המועצה כי האישור ניתן בטעות לא הוכחה; המועצה פעלה שלא כדין כיון לא ערכה לתובעת שימוע לפני החלטתה להפחית את הקצבה; גם אם הייתה מוכחת טענת הטעות, ספק אם היה מקום להתיר למועצה לחזור בה מהתחייבותה להגדלת הקצבה בשיעור של 8%, לנוכח העובדה שהתובעת שינתה את מצבה על יסוד התחייבות המועצה. אשר על כן, אנו קובעות כי על המועצה לשלם לתובעת הפרשי קצבה החל מחודש מאי 2007, בשיעור הקצבה שהופחתה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד לתשלום כל קצבה ועד למועד התשלום בפועל, וזאת בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין. ככל שתהיה מחלוקת בין הצדדים על שיעור ההפרשים, יהיו רשאים לפנות בעניין זה לבית הדין. התביעה לתשלום שני חודשי הסתגלות נוספים: בהתאם לתנאי הפרישה שנקבעו בהסכם הקיבוצי עובד בעל וותק העולה על 16 שנה זכאי ל- 6 חודשי הסתגלות. על פי מכתב המועצה מיום 1.2.2005 המועצה שילמה לתובעת "הודעה מוקדמת 2 חודשים; חודשי הסתגלות - 4". לטענת התובעת היא הייתה זכאית למענק הסתגלות בשיעור של 6 משכורות ובנוסף לתשלום בעד שני חודשי הודעה מוקדמת, לנוכח העובדה שהמועצה היא שקבעה כי לא תעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. לכן, היא זכאית לתשלום שני חודשי הסתגלות נוספים. לטענת המועצה היא פעלה בהתאם להנחיות משרד הפנים, לפיהן ניתן להעניק מקסימום שישה חודשי הסתגלות כאשר מענק חודשי הסתגלות כולל תשלום בעד הודעה מוקדמת. אין מחלוקת, כי תנאי הפרישה ששולמו לעובדי המועצה הם תנאי הפרישה שנקבעו בחוזר משרד הפנים מיום 19.5.97. השאלה אם עובדי הרשות המקומית זכאים לתשלום תמורת הודעה מוקדמת בנוסף לתשלום בעד חודשי הסתגלות נדונה והוכרעה בפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין עיריית לוד [עסק (ארצי) 12/07 עיריית לוד - הסתדרות המעו"ף, מיום 2.4.2009]. בעניין עיריית לוד קבע בית הדין הארצי כי לפי הפרשנות הנכונה של הסכם ההבראה זכאים העובדים לחודשי הסתגלות ולתמורת הודעה מוקדמת גם יחד ובמצטבר, למעט במקרה בו סירב העובד לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, למרות דרישת המעביד. במקרה הנדון, המועצה קבעה כי התובעת תפוטר לאלתר, שכן במכתב הפיטורים מיום 1.2.2005 נקבע כי מועד סיום קשר העבודה הוא יום 2.2.2005. מכאן, כי המועצה לא ביקשה מהתובעת לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. לפיכך, בהתאם לפסיקה בעניין עיריית לוד התובעת זכאית לתשלום בעד שני חודשי הסתגלות נוספים. כללו של דבר: התובעת זכאית לתשלום בעד שני חודשי הסתגלות נוספים, בסך של 15,531 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.2.2005 עד למועד התשלום בפועל. התביעה לתוספת חצי דרגת פרישה: על פי תנאי הפרישה בחוזר משרד הפנים, עובדים המדורגים בדרגות 8 + עד 11 + זכאים לקידום בדרגה וחצי. התובעת הייתה מדורגת בדרגה 10+ ועם פרישתה הוענקה לה דרגת פרישה אחת, דהיינו דרגה 11 + ולא דרגה וחצי. לטענת המועצה, על פי הנחיות משרד הפנים, ניתן להעניק דרגת פרישה רק לעובדים לגביהם "אין חריגות שכר (דרגה חורגת ממתח הדרגות)". מתח הדרגות בשני התפקידים בהם שימשה התובעת - אחראית כוח אדם ומזכירת בית ספר - הוא 7 עד 9, כאשר ניתן להעניק דרגה אישית 9+. למרות האמור, דרגתה של התובעת הייתה דרגת 10+. למרות שלא הייתה זכאית לתוספת דרגה פרישה כלל, ניתנה לה לפנים משורת הדין דרגת פרישה אחת, אולם היא אינה זכאית לתוספת של דרגה וחצי. התובעת העידה כי עת כיהנה בתפקיד אחראית כוח אדם דרגתה לא הייתה חריגה, ואפילו עובדים הכפופים לה היו מדורגים בדרגה זו. כאשר הועברה לתפקיד מזכירת בית ספר הובטח לה כי לא תהיה פגיעה בתנאי שכרה. בעדותה הוסיפה והעידה כי "מתח דרגות במועצה קבוע בספר, אבל אף אחד לא עובד עם זה. ראש המועצה כל שנה פותח דרגות ומעניק דרגה אישית, יש אנשים שיש להם דרגה 12 ו- 13" (ע' 12, ש' 1 - 2). כן העידה כי אינה זוכרת מה היה מתח הדרגות לתפקיד אותו מילאה (שם, ש' 4). לאחר בחינת חומר הראיות אנו מחליטות לדחות תביעה זו. אכן, על פי הנחיות משרד הפנים אין להעניק דרגת פרישה לעובד שדרגתו חורגת ממתח הדרגות (ע' 3 לנספח ג' לתצהיר מר בן נר). התובעת לא הפריכה את טענת המועצה כי דרגתה חרגה ממתח הדרגות לתפקיד. גם אם ניתנו דרגות "בחריגה מהספר", אין בכך כדי להביא לתוצאה לפיה יש לאשר לתובעת דרגת פרישה בחריגה מהנחיות משרד הפנים. כללו של דבר: התביעה לתוספת חצי דרגת פרישה נדחית. סוף דבר: תביעתה של התובעת מתקבלת חלקית, ואנו מחייבים את המועצה לשלם לתובעת בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין כמפורט להלן: הפרשי קצבה בשיעור סכום הקצבה שהופחת החל מחודש מאי 2007, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד לתשלום כל קצבה ועד למועד התשלום בפועל. שני חודשי הסתגלות נוספים בסך של 15,531 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.2.2005 עד למועד התשלום בפועל. המועצה תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא למועצה פסק הדין יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. פרישה