1. ביום 05/08/05 הזמינה התובעת חבילת נופש באנטליה לשבעה אנשים, שתאריך היציאה אליה היה 18/08/05. ההזמנה בוצעה באמצעות הנתבעת (1), סוכנות נסיעות. הנתבעת (2) היא ספקית השירות ומשווקת חבילת הנופש. 2. ביום 09/08/05 ביקשה התובעת לבטל את ההזמנה, וזאת בעקבות אזהרה שפורסמה בכלי התקשורת מטעם המטה ללוחמה בטרור, שלא להגיע לרצועת החוף שבין אנטליה לאלניה, בשל סכנה ביטחונית. 3. התובעת נדרשה לשלם דמי־ביטול בסך 300$ לאדם. לחילופין נאמר לה שניתן לשנות את יעד הטיסה, שאז יהיה גובה דמי־השינוי 150$ בלבד. בעקבות האמור, לאחר ששקלה את האפשרויות שעמדו בפניה, ובמטרה לצמצם את נזקיה, הזמינה התובעת חבילת תיור ליעד חליפי עבור שלושה אנשים, וביטלה את העסקה בכל הנוגע לארבעת הנוסעים האחרים. בסך־הכול שילמה הנתבעת 1,650$ כדמי־ביטול ודמי־שינוי־יעד. התובעת תובעת את החזר דמי הביטול והשינוי ששילמה. 4. בכתב תביעתה העלתה התובעת עילת תביעה אחת בלבד, והיא - היות ההתרעות אודות המצב הביטחוני ואזהרת המטה ללוחמה בטרור בגדר נסיבות שהפכו את קיום החוזה לבלתי־אפשרי - נסיבות שלא ניתן היה לראותן מראש ולא ניתן היה למנוע. במילים אחרות, התובעת טענה בתביעתה, שבנסיבות המקרה נוצר מצב של סיכול החוזה במובנו של סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970, ומשום כך לא היו הנתבעות רשאיות לגבות דמי־ביטול בעקבות הפרתו. 5. במהלך הדיון שהתקיים בפניי העלתה התובעת עילת תביעה חדשה שלא נטענה בכתב התביעה. התובעת טענה כי רשאית הייתה לבטל את ההזמנה ללא דמי־ביטול, וזאת לפי סעיף 14ג' (ג) להוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981, (להלן: "החוק") הדן בעסקת מכר מרחוק. מאחר שהטענה הועלתה לראשונה בדיון, אִפשרתי לנתבעות להגיש תגובות לטענה בכתב, וכך אמנם עשו. 6. אציין שבתביעתה, העלתה התובעת טענות נוספות הקשורות להתנהלותן הרשלנית של הנתבעות, או איזו מהן, בכל הקשור בטיפול בהזמנתה. בגין אלה תבעה היא פיצוי נוסף. לאחר שבחנתי את הטענות מצאתי שלכל היותר מדובר בתקלות קלות ומינוריות, שאין בהן כדי להוות עילה לחייב את הנתבעות בתשלום פיצוי. 7. הנתבעות מכחישות את הטענה שנסיבות המקרה הן כאלה שלא ניתן היה לצפותן או שלא ניתן היה לקיים את החוזה בגינן. לחילופין טוענות הן שגם אם סוכל החוזה, זכאיות הן לשיפוי על הוצאות שנגרמו להן - במיוחד תשלומים ששילמו לספקי השירות השונים - ושדמי־הביטול שנגבו על־ידן נגבו לכיסוי הוצאות אלה. בתגובות שהגישו בכתב הכחישו הנתבעות את תחולת החוק על נסיבות המקרה, וכן טענו הן שהתובעת לא עמדה בתנאיו, המחייבים ביטול העסקה בהודעה בכתב. 8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שלא הוכחה תחולת הוראת סעיף 14ג' לחוק. סעיף זה עוסק, כאמור, בעסקת מכר מרחוק. התובעת לא הוכיחה שהעסקה נשוא התביעה נקשרה בעקבות שיווק מרחוק של הנתבעות, או איזו מהן, כהגדרת המונח בחוק. לא הונחה תשתית ראייתית לכך. על־כן, אני קובעת שלא הוכח, במקרה זה, שהעסקה שנקשרה הייתה בגדר עסקת מכר מרחוק, המקנה לתובעת את זכות הביטול בתנאים שנקבעו בחוק. 9. באשר לטענת הסיכול. כשלעצמי, איני סבורה שניתן לקבוע שקיום החוזה סוכל בשל נסיבות שלא ניתן היה לראותן מראש או שקיום החוזה היה בלתי אפשרי. לדעתי, המצב הביטחוני ששרר באותה תקופה היה כזה, שניתן היה לראות ולצפות מראש אפשרות להתרעות מן הסוג באזור טורקיה (בהערה אציין שהתובעת לא הגישה העתק מהפרסום או ראיה אחרת להוכחת נוסח ההתרעה. עם זאת, נראה שדבר קיומה של ההתרעה אינו שנוי במחלוקת). לכך יש להוסיף את העובדה שלא נאסרו הטיסות לאזור על־ידי גורם ממשלתי, ושניתן היה, בפועל, לקיים את הטיסה. על כן איני מקבלת את הטענה בדבר סיכול החוזה. אציין שגם אילו הייתה מתקבלת הטענה שנסיבות המקרה מהוות סיכול החוזה, הרי שאז היה מקום לחייב את התובעת בשיפוי הנתבעות על ההוצאות הסבירות שהוציאו ועל ההתחייבויות שהתחייבו בהן לשם קיום החוזה. 10. למרות האמור, מצאתי לנכון לחייב את הנתבעות להשיב לתובעת חלק מדמי־הביטול שגבו ממנה. התקשרות הצדדים בעסקה לא לוּותה, במקרה זה, בהסכם בכתב. התובעת לא חתמה על הסכם או על טופס הזמנה המהווה הסכם התקשרות (כזה שעליו חתמה בעת ההתקשרות בעסקה השנייה, לאחר שינוי היעד). ההתקשרות לביצוע העסקה נעשתה על־פה. הנתבעת טענה בהגנתה שהסוכן מטעמה שטיפל בהזמנת התובעת ושעמו סוכמו תנאיה, יידע את התובעת בעל־פה אודות תנאי ביטול העסקה ודמי־הביטול שייגבו במקרה של ביטולה. התובעת העידה שלא נאמר לה דבר בעניין זה. הנתבעת לא טרחה להעיד את הסוכן מטעמה, ועדות התובעת בעניין זה לא נסתרה. לפיכך, אני מקבלת את גרסת התובעת, וקובעת שבעת ביצוע ההזמנה וכריתת ההסכם לא נאמר לה דבר באשר לדמי הביטול שייגבו במקרה של ביטול ההזמנה מצדה באופן חד־צדדי. משלא סוכמו התנאים לעניין דמי־הביטול, נראה לי שצודק ונכון היה לחייב את התובעת בפיצויים על הפרת ההסכם מצדה, באופן סביר והולם. אמנם, לא הונחה תשתית ראייתית באשר לנזקים שנגרמו לנתבעות בפועל בשל ביטול ההזמנה, אך נראה בעיניי סביר וראוי להעמידם על סך 150$ לאדם, בדומה לסכום שנדרש עבור שינוי היעד (שהרי שינוי הייעוד אינו משנה את גובה ההוצאות שהוצאו לביטול ההזמנה ליעד המקורי). יש לציין שעלות החבילה לאדם הייתה בסך של כ־460$. 11. אשר־על־כן, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, להשיב לתובעת סך בשקלים השווה ל־ 600$, כערכם ביום 10/08/05, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, ובסך הכול - 2,920 ₪ ליום פסק הדין. כמו־כן תשלמנה הנתבעות לתובעת הוצאות משפט, בסך 300 ₪. הסכום הכולל ישא הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל. באשר לחלוקה בין הנתבעות לבין עצמן. הנתבעת (1) העבירה את התשלום שגבתה מהתובעת לנתבעת (2), בניכוי עמלה. הנתבעות לא מסרו את הנתונים המדויקים באשר לחלוקת הסכום ביניהן. משום כך אני קובעת שכל אחת מהן תשא בתשלום החלק היחסי התואם את חלוקת הכספים אותם גבתה מהן התובעת. בהוצאות המשפט תשאנה הנתבעות בחלוקה שווה. בקשת רשות ערעור לבית־המשפט המחוזי - בתוך 15 יום מיום קבלת פסק־הדין. תביעות נגד חברות תעופהתעופהביטול טיסה