עיקר טענות התובע ביום 30.01.12, נרשמה בתו של התובע, הדר, ללימודי בגרות ב"בגרות ערב- דה שליט", בניהולו של הנתבע. התובע העביר מקדמה בסך 1,700 ₪, בשתי המחאות על סך -850 ₪ כל אחת. ימים ספורים לאחר הרישום, החליטה בתו של התובע כי המסגרת אינה מתאימה לה וכי כל ההבטחות שנתנו לה, לא קוימו. התובע ובתו פנו אל הנתבע בבקשה לבטל את הרישום ללימודים ולא לחייבה בהוצאה כל שהיא בגין הביטול. הנתבע דחה את הבקשה ודרש תשלום של 978 ₪, בגין הביטול. לאחר שההמחאה הראשונה נפרעה, מיהר התובע לבטל את השנייה בזמן, כך שדרישתו להחזר הינה על 850 ₪ שנפרעו ביום 2.2.12. עיקר טענות הנתבע בתו של התובע נרשמה בתאריך 30.01.12, לשני קורסים. הלימודים החלו ביום 15.2.12 והודעת הביטול נמסרה לנתבע כשבוע לאחר תחילת הלימודים, בתאריך 22.2.12. עפ"י חוק הגנת הצרכן התשמ"א- 1981, ביטול עסקה, אין התובע זכאי להחזר שכ"ל עבור הרשמה. הנתבע דורש מהתובע, לשלם את מלוא שכר הלימוד בסך 9780 ₪. מאחר ושולמו 850 ₪, נותר לתשלום של- 8930 ₪. כמו כן מבקש הנתבע לחייב את התובע בעלות יום עבודה על סך- 760 ₪, מצ"ב אישור מרו"ח. סה"כ- 9690 ₪. יובהר כי בתביעה זו תתברר אך תביעת התובע ולא טענות הנתבע לפיהן על התובע לשלם כספים לנתבע שכן לא הוגשה תביעה ע"י הנתבע. דיון והכרעה לכתב התביעה צורף מסמך מיום 30.1.12 ערוך בכתב יד, עליו חתומים בתו של התובע והנתבע (ראו גם בפרוטוקול הדיון התייחסות למסמך זה) לפיו: "הריני מתחייבת לתשלום חבילת בגרות על סך 17,000 שקל (במקום 24,560). הסדר זה התקבל לאחר שהודעתי על מצבי הסוציו-אקונומי. גם אני וגם בגרות ערב מתחייבים שלא לידע מורים או תלמידים בנוגע להסכם הנ"ל" בהמשך מופיעות חתימות הצדדים ותחתן: "נ.ב. חבילת הבגרות כוללת כל המקצועות. ניתנת הזכות לחזור על קורסים בהם הציון לא תאם ציפיותי. כמו-כן ניתנת האפשרות לפרוש מקורס ולחזור אליו במועד אחר ללא תוספת תשלום". אין מחלוקת כי זהו המסמך היחיד עליו חתמו הצדדים. בדיון שהתקיים, העידו התובע, בתו והנתבע. עדותו של האב אינה מכלי ראשון שכן אין מחלוקת שלא נכח בפגישה בה נכרתה העסקה בין הנתבע לבין בתו של התובע. הבת העידה כי הנתבע אמר לה שאין "קנסות": "הוא אמר שאצלם אין את הקנסות, במידה ואני רוצה אני יכולה לבטל עד שבועיים מהלימודים. שבועיים אחרי שמתחילים הלימודים. כאילו לנסות שבועיים" (ע' 2 ש' 16-18). ובהמשך: "דמי ביטול אתה הסברת לי אבל גם הסברת לי שאני יכולה לנסות שבועיים או שבוע, שבועיים.. נתת לי את ההרגשה הכי טובה. על דמי ביטול אמרת שזה 10 אחוז. אבל להודיע לו" (ע' 2 ש' 30-32). דברי הבת מתיישבים עם דברי הנתבע לפיהם: "אני מדבר על דמי ביטול של 10 אחוז מעלות השכר אם התלמיד ביטל את לימודיו עד שבועיים לאחר תחילת הלימודים. מיום ההרשמה ועד שבועיים לאחר תחילת הלימודים. מאחר והדר ביטלה את לימודיה אחרי תחילת הלימודים, לא מצאתי לנכון לפטור אותה מתשלום של 10 אחוז משכר הלימוד שהתחייבה לו" (ע' 3 ש' 9-12). מעדויות הצדדים ניתן לקבוע כי הנתבע מסר לבתו של התובע כי במקרה של ביטול ההרשמה עד שבועיים לפני תחילת הלימודים, יושבו דמי ההרשמה. ביטול לאחר מכן ועד שבועיים לאחר שהחלו הלימודים יחוייבו ב-10% דמי ביטול. בפועל ביטלה הבת את לימודיה כשבוע לאחר שהחלו ולכן החיוב הוא ב-10%. בתקנה 2(3) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010, נקבע כי צרכן רשאי לבטל הסכם בנוגע להשתתפות בחוגים וקורסים (פריט 9 בתוספת) "בתוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם ובלבד שהביטול ייעשה 14 ימים שאינם ימי מנוחה לפחות, קודם למועד תחילת השירות". במקרה האמור, דמי הביטול יהיו 5% מהעסקה או 100 ₪, לפי הנמוך מביניהם (תקנה 5). בענייננו, הביטול נעשה לאחר שהחלו הלימודים ולפיכך, לא חלה התקנה האמורה. לפיכך, יש להחיל את שהוסכם בין הצדדים - דמי ביטול בסך של 10% מסכום העסקה שהם 1,700 ₪. אשר על כן, אין התובע זכאי להחזר של הסכום שנגבה ממנו - 850 ₪ ולפיכך התביעה נדחית. אני מחייבת את התובע בהוצאות לטובת הנתבע בסך של 500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 ימים.ביטול עסקה (הגנת הצרכן)