1. התובע שימש כמתווך במקרקעין, ותיווך בפועל בעסקה בה נרכשה על ידי התובעת דירת מגורים בראש העין (להלן: "הדירה"). בתביעה שבפני תובע התובע את תשלום דמי התיווך הנחובים לו, על פי הנטען, בשיעור של 1.5% ממחיר העסקה (בתוספת מע"מ), הכל בהתאם למותנה בכתב ההתחייבות שבחתימת הנתבעת, אשר צורף לכתב התביעה, ואשר חתימתו אינה שנויה במחלוקת (להלן: "כתב ההתחייבות"). 2. הנתבעת מכחישה קיומה של חבות כלשהי כלפי התובע, וזאת משני טעמים. הטעם האחד נעוץ בשאלת הרשאתו של התובע לפעול כמתווך בעסקה, והטעם הנוסף בהסכמה מאוחרת בזמן לחתימתו של זכרון הדברים, אשר על פי הנטען הביא לאיון חבותה של הנתבעת כלפי התובע. להלן נפרט ונבחן את כל אחד מאלה. 3. בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: "החוק") זכאי מתווך במקרקעין לדמי תיווך מאת לקוח רק בהתקיים כל התנאים המצטברים המנויים באותה הוראת חוק ובכלל זה התנאי הראשון המנוי שם: "הוא היה בעל רישיון לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה עת פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20". בסעיף 18 לחוק הוסמך שר המשפטים, לקבוע אגרת רישיון חד פעמית ואגרה שנתית שתשלומם מוטל על המבקשים לעסוק בתיווך במקרקעין, ובסעיף קטן ב להוראת החוק הנ"ל נקבע: "לא שילם בעל רישיון את האגרה במועדה, לא יהא רשאי לשמש כמתווך במקרקעין כל עוד לא שילם את האגרה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה...". 4. על פי האמור בכתב התביעה: כתב ההתחייבות נחתם על ידי הנתבעת ביום 20.3.07, והעסקה שבין הנתבעת לבין המוכרים בגינה היא נתבעת לתשלום דמי התיווך נחתמה ביום 5.6.07. במהלך הדיון הציגה הנתבעת את מכתבה של הגברת אתי מויאל, רשמת המתווכים במשרד המשפטים, שהינה משרה על פי הוראות החוק, מיום 10.9.07, שם נאמר כי לפי המידע המופיע בפנקס המתווכים התובע קיבל את רישיונו ביום 13.1.2000, שילם אגרות שנתיות משנת 2001 ועד 2006, ונכון למועד הוצאתו של המכתב טרם שילם את האגרה לשנת 2007, ולפיכך חלות עליו הוראת סעיף 18(ב) לחוק המתווכים במקרקעין. 5. במענה לטענת הנתבעת דלעיל הציג התובע את הטופס (אשר סומן נ/2) הנושא את הכותרת אגרה שנתית למתווכים לשנת 2007. בהודעת התשלום הנ"ל נאמר כי יש לשלם את סכום האגרה הנקוב שם עד לים 31.3.07. על אף שהטופס שהוצג על ידי התובע נחזה להיות חתום על ידי בנק הדואר כמשולם (כשהתשלום במועד לא ידוע לאחר שחודש התשלום אינו ניתן לפענוח), נמנע התובע מלטעון כי האגרה לשנת 2007 שולמה על ידו, חרף שאלות ישירות של בית המשפט בעניין זה (עמוד 2, שורות 12 עד 17), וממילא נמנע מלהתייחס לשאלה האם לתשלום כאמור כוח רטרואקטיבי. טענת התובע הינה כי מאותו טופס עולה כי אגרה שנתית ששולמה על ידו שנה קודם לכן תקפה עבור התקופה שעד ליום 31.3.07, כאשר מועד חתימתו של כתב ההתחייבות ומועד הצגת הנכס בפני הנתבעת קדמו לאותו מועד. לפיכך, לטענת התובע, בין ששולמה האגרה לשנת 2007 במועד כלשהו במהלך אותה שנה ובין אם לאו, הרי שבמועד ביצוע הפעולות הרלוונטיות היה התובע מורשה לעסוק בתיווך במקרקעין. 6. אינני מקבלת את טענת התובע כמתואר בסעיף 5 לעיל, וזאת מטעם כפול, כדלקמן: 6.1 השאלה לאיזה תקופה מתייחס תשלום האגרה אינה נקיה מספק. אמנם על פי האמור בטופס המועד לתשלום האגרה יחול עד ליום 31.3.07, אך עניינה של כותרת הודעת התשלום הינה אגרה שנתית לשנת 2007. גם נוסחו של מכתבה של רשמת המתווכים (ת/1), מתייחס לאגרות שנתיות, המשולמות בגין שנים קלנדריות שלמות. אין מניעה כי המועד לתשלום האגרה יחול במועד הנקוב בטופס, אך כי התשלום, על פי מהותו, יתייחס לאגרה שנתית בגין שנת פעילות קלנדרית. 6.2 הטעם השני והעיקרי נעוץ בכך שהזכאות לקבלתם של דמי התיווך, בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק מותנית, בין השאר, בהיותו של המתווך הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. אפילו היה התובע רשאי לפעול כמתווך עד ליום 31.3.07, כפי גרסתו, הרי שבאותו מועד טרם הבשילה עסקה כלשהי, וממילא אם היה התובע הגורם היעיל שהביא לקשירתה לאחר אותו מועד, הרי שעשה כן בתקופה בה לא היה עוד מורשה לגבות דמי תיווך בגין פעולותיו הנ"ל. כפי שיובהר בהמשך הדברים אני מקבלת את גרסת של הנתבעת לעניין התנהלות הצדדים עד לחתימתה של העסקה, המלמדת על מעורבותו של התובע והצורך בה לצורך קשירת העסקה לאחר יום ה-31.3.07. יצויין כי פער הזמנים שבין מועד חתימתו של כתב ההתחייבות לבין מועד ההתקשרות בעסקה תומכים בגרסת הנתבעת בעניין זה. 7. בנוסף על הטענה המקדמית דלעיל טוענת הנתבעת להעדרה של חבות לתשלום דמי תיווך לתובע, חרף תוכנה של ההתחייבות לתשלום כאמור על פי כתב ההתחייבות, וזאת בשל התפתחויות שלאחר חתימתו של כתב ההתחייבות, כפי שתוארו בכתב הגנתה ובעדותה בדיון, שעיקרן כדלקמן: 7.1 לצורך מימון רכישתה של הדירה אשר ברכישתה תיווך התובע (להלן: "הדירה החדשה") היה על התובעת למכור את דירתה באורנית (להלן: "הדירה באורנית"). 7.2 הסיבה לפער הזמנים של כחודשיים בין מועד חתימתו כל כתב ההתחייבות לבין מועד חתימתו של זכרון הדברים ביחס לדירה החדשה מצוי בכך שהנתבעת לא היתה נכונה להתחייב ביחס לדירה החדשה בטרם השגת ודאות ביחס למקורותיה, התמורה שתתקבל על ידה בגין הדירה באורנית. 7.3 לאחר השגתו של סיכום עקרוני עם רוכשי הדירה באורנית ובטרם התקשרות בהסכם עם רוכשי דירתה הנ"ל שבה הנתבעת להתעניין בגורלה של הדירה החדשה (הדירה בראש העין). הנתבעת לא ניהלה מו"מ עם בעלי הדירה החדשה, וכל חילופי הדברים היו בינה לבין התובע. הנתבעת הודיעה לתובע על נכונותה ואפשרויותיה להקצות לעסקת הדירה החדשה סכום כולל של 700,000 ₪, שישולם עבור הדירה ודמי התיווך כאחד. משבאה תשובתו החיובית של התובע נחתם זכרון הדברים. עד למועד חתימתו של זכרון הדברים לא ידעה כלל הנתבעת את החלוקה שבין מחיר הדירה לבין סכום דמי התיווך, וכל המגעים בעניין זה היו בינה לבין התובע, ולא בינה לבין בעלי הנכס. במועד החתימה על זכרון הדברים פגשה הנתבעת לראשונה את אחד הבעלים של הדירה, הוסכם על מחיר מכירה בסכום של 171,000 דולר, על פי שער קבוע של 4 ₪ לדולר, מחיר אשר היה בו להותיר, בהתאם למוסכם בין התובע לבין הנתבעת, סך של 16,000 עבור דמי תיווך לתובע. עוד נטען כי במועד החתימה על זכרון הדברים טען המתווך כי גם בעליה הנוסף של הדירה, גרושתו של המוכר אשר חתם על זכרון דברים, שהינה חברת ילדות שלו, נתנה הסכמתה לתנאי המכירה שבזכרון הדברים. בעדותה בדיון ציינה הנתבעת כי התובע ביקש ממנה שלא להזכיר בפני המוכרים את מחיר המכירה הכולל שסוכם בינה לבינו (700,000 ₪), כי אם את מחיר הדירה בלבד, 171,000 $, לפי שער של 4 ₪ לדולר. 7.4 בהסתמך על סיכום הדברים עם הנתבע כי מחיר הדירה, כולל דמי התיווך, יעמוד על סך של 700,000 ₪ התקשרה התובעת בהסכם שקלי למכר דירתה באורנית. 7.5 במועד חתימתו של ההסכם לרכישתה של הדירה החדשה התברר כי בעליה הנוסף של הדירה, גרושתו של המוכר שחתם על זכרון הדברים התנגדה לשער קבוע של 4 ₪ לדולר. במצב הדברים שנוצר, לאחר שהנתבעת כבר התקשרה בהסכם למכר דירתה באורנית, נאלצה הנתבעת להסכים לשינוי במחיר הדירה החדשה, באופן שביחס למחצית סכום התמורה נקבע מחיר בשער דולר קבוע (תמורה שקלית), ואילו ביחס למחציתה האחרת נקבע מנגנון הצמדה של סכום התמורה לשער הדולר כפי שיהיה בפועל במועד התשלום. 7.6 בפועל, שער הדולר עלה באופן שהנתבעת נאלצה לשלם סכום שקלי כולל שעלה על הסכום שיועד לרכישת הדירה (700,000 ₪), ואשר כרסם בסכום שנועד, על פי המוסכם, לשמש כדמי תיווך עבור התובע (סכום ההפרש שבין 700,000 ₪ לבין סכום התמורה השקלי של הדירה). 7.7 הנתבעת חזרה והדגישה כי לו היתה העסקה נקשרת בתנאים שהובטחו על ידי התובע, שהיה האדם היחיד עימו נשאה ונתנה לגבי התמורה עד לשלב ההתקשרות בזכרון הדברים, הרי שהתובע היה זוכה לדמי תיווך גבוהים יותר מאלה עליהם הוסכם על פי כתב ההתחייבות. עוד נטען כי גם לאחר שינוי תוכנו של מנגנון התמורה בהסכם ביחס למותנה בזכרון הדברים, כמתואר בסעיף 7.5, השאלה אם יוותרו בידי התובע דמי תיווך וסכומם היתה תולדה של שער הדולר במועדים הרלוונטיים, כשעל פי הצפוי גם בנסיבות אלה היה אמור להוותר הפרש שבין הסך של 700,000 ₪ לבין מחיר הרכישה של הדירה החדשה, כאשר אותו הפרש הוא סכום דמי התיווך לו היה זכאי התובע על פי ההסכמה המאוחרת שהושגה בין התובע לנתבעת, הכל כמתואר לעיל. 8. התובע, אשר מן הסתם היה מודע לטענות הגנתה של הנתבעת גם בטרם נקיטתו של ההליך המשפטי והגשתו של כתב התביעה (ראה למשל מכתב ב"כ הנתבעת לתובע, אשר צורף כנספח ג לכתב התביעה), בחר שלא להתייחס לאותן טענות בכתב תביעתו. גם בדיון בחר התובע שלא להתייחס לגוף הטענות ומהלך הדברים שנטען על ידי הנתבעת, ולהסתפק בהצהרה כללית כי הוא אינו צד לעסקה, אינו קובע את תנאיה הנקבעים על ידי הצדדים לעסקה, ואינו נכנס לעניינים הכספיים. התובע הכחיש כי ויתר על דמי התיווך. 9. לאחר ששמעתי את הצדדים אני מעדיפה את גרסת הנתבעת ביחס לתוכן המוסכם לגבי סכום דמי התיווך שישולם על ידה לתובע על גרסת התובע כי מעולם לא הוסכם על שינוי דמי התיווך כפי שנקבעו מלכתחילה בכתב ההתחייבות. בנוסף על הרושם הכללי שהותירו עלי בעלי הדין, נתמכת אותה מסקנה בשיקולים הבאים: 9.1 סתמיות הכחשתו של התובע אל מול גרסתה המפורטת והקוהרנטית של הנתבעת ביחס להתפתחות המו"מ, לרבות מסמכים התומכים בגרסתה, ובכלל זה השינוי במנגנון הצמדת התמורה בין זכרון הדברים לבין הסכם הרכישה של הדירה החדשה ופער הזמנים שבין מועד ההתקשרות בכתב ההתחייבות לבין מועד ההתקשרות בעסקה לרכישת הדירה החדשה. 9.2 גרסת הנתבעת אינה מציגה טענה לויתור התובע על דמי תיווך כי אם על שינוי במנגנון המוסכם לחישובם, אשר טמן בחובו סיכון וסיכוי לתובע וודאות לנתבעת, הכל כמתואר בסעיף 7.7 לעיל. כאשר הסכמה נטענת זאת מצטרפת לדמי תיווך ששולמו לתובע על ידי המוכרים של אותה דירה אין בטענת הנתבעת חוסר סבירות עסקי, כפי הצגת הדברים על ידי התובע כי לא יעלה על הדעת שויתר על דמי התיווך, שהם עניינו היחיד בעסקה, שהוא זר לה. 10. סוף דבר, מהנימוקים שפורטו לעיל, אני מקבלת הן את טענתה המקדמית של הנתבעת והן את טענתה לגופו של עניין בדבר השינוי המאוחר בזמן ביחס לאופן חישוב דמי התיווך, ומשכך התביעה נדחית בזאת. בנסיבות העניין לא ראיתי לנכון ליתן צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בפתח תקוה בתוך 15 יום. תיווךאגרה