1. בתאריך 3.08.10 רכשה התובעת מהנתבעת מקרר "שארפ" בעלות של 1,900 ₪ ובתוספת דמי הובלה בסך 100 ₪ וזאת ברכישה באמצעות אתר האינטרנט של הנתבעת. 2. הנתבעת התחייבה לספק את המקרר בתוך 14 ימי עסקים, אך סיפקה אותו באיחור של 4 ימי עבודה, ביום 29.08.10. 3. בתביעתה מעלה התובעת טענות רבות וקשות כנגד הנתבעת והתנהלותה, החל מהאיחור באספקת המקרר, דרך טענות קשות באשר להתייחסות הנתבעת ודרך טיפולה בבקשת התובעת לבטל את העסקה לאחר שהסתבר לה שהמקרר אינו מתאים לצרכיה, וכלה בטענת תרמית בגביית דמי ההובלה של המקרר. התובעת רכשה את המקרר עבור אחותה, פגועת נפש המוכרת על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה, והמתגוררת בישוב בית-אריה. לטענתה, כשהגיע המקרר הסתבר לה כי הוא קטן ואינו מתאים לצרכיה ולדרישותיה. לפיכך פנתה אל הנתבעת ובקשה לבטל את העסקה. התובעת טוענת כי הנתבעת הערימה קשיים, העלתה, בניגוד לדין, דרישות מדרישות שונות כתנאי לביטול העסקה, ובאופן כללי התעמרה בתובעת. גם כשבקשה להחליף את המקרר במקרר אחר, גדול יותר, לא הסכימה הנתבעת לדרישתה להתחייב לאספקה בתוך 14 יום. בגין כל אלה דורשת התובעת לבטל את העסקה, להשיב לה את תמורתה, ובנוסף, לפצותה על הוצאות המשפט, האיחור באספקה, הטרחה, התרמית בענין עלות דמי ההובלה, פיצוי הרתעתי בגין אי אספקת חשבונית במועד, הפרת זכויות צרכן והעמדתה במבחן הידיעה, עגמת נפש והעדר הנאה מהמוצר שנרכש, ובסך הכול תובעת היא מהנתבעת סכום של 31,200 ₪. 4. הנתבעת הודתה כי איחרה באספקת המקרר ב-4 ימי עבודה, והיא אף הציעה לתובעת, עוד קודם להגשת התביעה, פיצוי בדרך של הנחה בסך 200 ₪ על רכישה בחנותה. אשר ליתר טענות התובעת, הנתבעת מכחישה אותן מכול וכול וטוענת כי נהגה עם התובעת על-פי הדין ואף לפנים משורת הדין. הנתבעת טוענת כי התובעת ביקשה לבטל את העסקה לאחר שכבר נעשה שימוש במקרר. למרות זאת, נעתרה לבקשתה כפוף לדמי ביטול בסכום של 85 ₪ ובתנאי שהתובעת תישא בעלות החזרת המקרר לחנותה. בהמשך, ביקשה התובעת לרכוש מקרר אחר, גדול יותר, במקום המקרר שרכשה וגם לכך הסכימה הנתבעת. החלפת המקרר לא יצאה לפועל משום שהנתבעת לא הסכימה להתחייב לאספקת המקרר החלופי בתוך 14 ימי עבודה, זאת לאחר שבבירור שערכה אצל היבואן הסתבר לה כי המקרר אינו מצוי במלאי ועל כן לא תוכל לעמוד בהתחייבות כזו. התובעת לא הסכימה לכך ועל כן העסקה לא יצאה אל הפועל. גם בשלב זה הסכימה הנתבעת לבטל את העסקה ולהשיב לתובעת את כספה וזאת אף ללא דמי ביטול אך כפוף לכך שהתובעת תשא בהוצאות הובלת המקרר. הנתבעת אף שלחה הצעתה אל התובעת במכתב מיום 29.09.10. במכתבה ציינה כי הצעתה עומדת בתוקף עד לתאריך 10.10.10. התובעת לא יצרה קשר עם הנתבעת, אלא רק ביום 2.11.10. לטענת הנתבעת, התובעת מסרה לה כי היתה בחו"ל ולכן לא קיבלה את מכתבה, אך בדיעבד הסתבר לנתבעת כי התובעת לא שהתה בחו"ל. הנתבעת טוענת כי התובעת הכשילה כל אפשרות לביטול העיסקה או להסדר אחר שהוצע לה אף לפנים משורת הדין. הנתבעת מוצאת ביטוי לחוסר תום ליבה של התובעת בעצם תביעתה לפיצוי בסכום של 31,000 ₪ בגין עסקה שעלותה הכוללת הסתכמה ב- 2,000 ₪. 5. שמעתי באריכות את דברי הצדדים. את טענות התובעת מחד ואת טענות הנתבעת באמצעות הנציגים שטיפלו בעניינה של התובעת, מר חנן בקר והגב' מיכל נחמיאס, מנגד. אין מחלוקת, כאמור, שחל עיכוב של 4 ימים באספקת המקרר לתובעת. הנתבעת הודתה בכך מיד כשפנתה אליה התובעת וגם בכתב ההגנה, ואף הציעה לתובעת פיצוי. מדובר באיחור של ימים ספורים, באופן שספק בעיני אם מצדיק הגשת תביעה משפטית בגינו. אשר לביטול העסקה. התובעת לא טוענת כי התקיימה אי התאמה בין פרטי המוצר או תכונותיו כפי שנמסרו לה על-ידי הנתבעת לבין תכונות המוצר בפועל, או להפרה אחרת של הנתבעת בגינה ביקשה לבטל את העסקה. על-פי עדותה היא ביקשה לבטל את העסקה, משום שהגיעה למסקנה שהמקרר קטן מהנדרש לה ואינו עונה לצרכיה. אכן, כפי שטוענת התובעת, היא היתה זכאית לבטל את העסקה ולהחזיר את המוצר בתוך 14 יום, שכן מדובר בעסקת מכר מרחוק (סעיף 14ג' לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, להלן: החוק), אלא שהתובעת לא הכחישה את טענת הנתבעים כי היא ביקשה לבטל את העסקה לאחר שכבר נעשה שימוש במקרר. בנקודה זו יצוין שהמקרר סופק לבית אחותה ושהתובעת עצמה לא שהתה בבית בעת שסופק המוצר. שוכנעתי שלמרות האמור הסכימה הנתבעת לבטל את העסקה. דרישתה לדמי ביטול ולכך שהתובעת תישא בהוצאות השבת המקרר לחנות הנתבעת מעוגנת בס' 14ה(ב) לחוק. בנקודה זו יצוין כי התובעת לא הציגה כל ראיה לכך שנדרשו ממנה דמי ביטול בסכום של 270 ₪ כטענתה, ולא בסכום של 85 ₪ כפי שטענה הנתבעת. אם לא די בכך, הנתבעת הסכימה לוותר על דמי הביטול ולהסתפק בכך שהתובעת תדאג להשיב את המקרר לחזקתה. התובעת לא טרחה להשיב להצעת הנתבעת שנשלחה אליה ביום 29.09.10, במשך למעלה מחודש ימים. התובעת מלאה טענות כרימון על כך שהנתבעת ניסתה "למשוך זמן" (סעיף 8 לכתב התביעה) אך בתשובתה לכתב ההגנה היא מסבירה כי "לא היתה פנויה" להגיב להצעת הנתבעת, משום שהיתה עסוקה בהכנות לחתונת בנה. 6. לא מצאתי פגם כלשהו בהתנהלות הנתבעת, למעט אותו איחור של 4 ימים באספקת המוצר, שכפי שכבר ציינתי, אינו מצדיק בעיני הגשת תביעה משפטית, מה גם שהנתבעת הציעה לתובעת פיצוי בגינו. ההפך הוא הנכון, מצאתי כי הנתבעת נהגה עם התובעת באופן ראוי, הלכה לקראתה בכל דרך אפשרית, הסכימה לבטל את העסקה אף שנעשה שימוש במקרר ואף הסכימה לוותר על דמי הביטול, הסכימה להחלפת המוצר באחר, אך נראה שלא ניתן היה לרצות את התובעת. בנקודה זו אציין כי מצאתי את עדויות מר בקר וגב' נחמיאס מהימנות ומשכנעות, ומעבר לכך נראה כי עיקרי העובדות עליהן העידו כלל לא שנויים במחלוקת. 7. התובעת העלתה טענות נוספות כנגד הנתבעת. לטענתה, הנתבעת לא המציאה לה חשבונית במועד. הנתבעת הכחישה וטענה כי שלחה לתובעת את חשבונית המקור ובמועד מאוחר יותר, לאור פניית התובעת בעניין זה, המציאה לה העתקה בשנית (ראה מכתב הנתבעת מיום 15.11.10). טענת התובעת לא הוכחה, ובכל מקרה, גם אם נשלחה החשבונית באיחור לא נגרם לתובעת כל נזק בר פיצוי עקב כך. עוד טוענת התובעת כי הנתבעת הונתה אותה בכל הקשור לדמי ההובלה ויש לחייבה לפצותה בגין "תרמית דמי ההובלה". לטענתה, הנתבעת גבתה ממנה דמי הובלה על העלאת המקרר לקומה שלישית ועל פירוק דלתות, אף שאלה לא נדרשו כלל משום שמדובר בבית קרקע ולא היה צורך כלל בפירוק דלתות. הנתבעת מכחישה מכול וכול את טענת התובעת ומבהירה כי גבתה 100 ₪ בגין ההובלה בלבד כפי שסוכם, ואף התובעת לא טוענת אחרת. עיון בחשבונית שהנפיקה הנתבעת, שנראה כי היא הבסיס לטענת התובעת, מעלה, כי הנתבעת מציינת בחשבונית כי במקרה שתידרש העלאת המקרר יגבה סך של נוסף של 30 ₪ לכל קומה וכי במקרה שיהיה צורך בפירוק דלתות ישולם סך 120 ₪ ישירות למוביל. על פניו ברור כי הנתבעת לא דרשה ולא גבתה מהתובעת הוצאות אלה (שכן לא נדרשו פעולות אלה), אלא גבתה ממנה 100 ₪ עבור הובלת המקרר ליעדו כפי שסוכם בעת ביצוע העסקה. נראה כי התובעת, שגמרה אומר בליבה כי הנתבעת מתעמרת בה ומוליכה אותה שולל, פירשה את המצוין על גבי החשבונית באופן שתואם את תחושותיה הסוביקטיביות, שאין להן כל בסיס במציאות. על כן, גם טענות אלה של התובעת נדחות. 8. סוף דבר, למעט איחור של ימים בודדים באספקת המקרר, לא מצאתי פגם כלשהו בהתנהלות הנתבעת ולא מצאתי בסיס כלשהו לטענות התובעת כלפיה. אלמלא האיחור באספקת המקרר הייתי מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט. בשל האיחור מצאתי לדחות את תביעתה, אך ללא חיוב בהוצאות. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 15 יום. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)