בפני תביעה לתשלום פיצוי בסך 26,000 ₪ בשל טענה לביטולה ע"י הנתבעת של עסקה לרכישת מכשירי שמיעה שביצעה התובעת. מבוא התובעת היא אם לילד הלוקה בתסמונת דאון. הבן נזקק למכשירי שמיעה. הנתבעת היא בעלת מכון העוסק בבדיקות שמיעה, התאמת מכשירי שמיעה ומכירתם. ביום 5/10/08 רכשה התובעת שני מכשירי שמיעה תוך אוזניים עבור בנה תמורת 4000 ₪. המכשירים סופקו לתובעת ביום 17/11/08. התובעת ובנה לא הסתדרו עם מכשירי השמיעה, ניגשו לנתבעת על מנת להתלונן על תקלות ובעיות, עד כי התובעת הודיעה כי אינה מעוניינת עוד במכשירי השמיעה ופנתה לנתבעת בבקשה להחליפם. הנתבעת הציעה אפשרות החלפה מסוימת בסמוך לחג פסח 2010 , אולם זו קוממה את התובעת בזמנו ,באשר הוגדרה כ"תרומה" על ידי הנתבעת. הצעת ההחלפה לא יצאה לפועל, בסופו של דבר, כאשר כל צד טוען כי האחריות לכך נובעת מהתנהלות הצד שכנגד. בנסיבות העניין, התובעת רכשה מכשירי שמיעה אחרים אצל ספק אחר והגישה התביעה דנן. התביעה מורכבת מדרישה להחזר כספי בסך 4,000 ₪ בגין התמורה ששולמה לנתבעת עבור מכשירי השמיעה, דרישה לפיצוי בגין עלות מכשירי השמיעה החדשים בסך 12,000 ₪ וכן 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש. טענות הצדדים בתמצית המחלוקת העיקרית המחייבת הכרעה בהליך זה נוגעת לשאלת טיב המוצר שסופק לתובעת וכפועל יוצא מכך - לשאלת זכותה של התובעת לביטול העסקה . לטענת התובעת, כחודש לאחר שרכשה את מכשירי השמיעה, התעוררו בעיות. בנה לא הסתדר עם המכשירים והם פנו להתלונן על כך אצל הנתבעת. הנתבעת הודיעה כי מדובר במוצר אשר מחייב תקופת הסתגלות והנחתה אותם להתאזר בסבלנות. התובעת טוענת כי לאחר מכן פנו לנתבעת מספר פעמים נוספות בתלונות כאלו ואחרות לגבי המכשיר ואולם זה נשלח לתיקון לראשונה רק בחודש יוני 2009. לטענתה, ביקשה להחליף את המכשירים כבר בסמוך לאחר קבלתם אך רק בסמוך לחג הפסח שנת 2010 הובטח לה על ידי הנתבעת כי המכשיר יוחלף ובסופו של יום ההחלפה לא יצאה אל הפועל מכיוון שהנתבעת לא חזרה אל התובעת עם הנחיות אופרטיביות לביצוע. לטענת הנתבעת, אין ברשותה כל תיעוד לתלונות מצד התובעת למן יום רכישת המכשירים ועד לחודש יוני 2009, הוא המועד בו הגיעה התובעת לראשונה והתלוננה כי באחד המכשירים נגמרות הסוללות בקצב חריג. מכשיר זה נשלח לתיקון ביום 9/6/09. לאחר מכן נשלח המכשיר לתיקון בשתי הזדמנויות נוספות: ביום 26/6/09 וביום 28/12/09 . דו"חות התיקון צורפו לכתב ההגנה. לטענתה, דו"חות התיקון מצביעים על כך שהמכשירים תקינים והתקלות שאירעו בהם נובעות תחזוקה לא תקינה מצד התובעת ולפיכך טוענת הנתבעת כי אין להשית עליה כל אחריות בגין התקלות. הנתבעת אמנם ציינה כי ייתכן שהתובעת ביקרה בעמדת התחזוקה השוטפת הנמצאת בסניף הנתבעת, אשר במסגרתה ניתנים ללקוחות שירותי תחזוקה שוטפים ללא כל תשלום, אולם פניות אלו אינן מתועדות וממילא אינן מצביעות על קיומה של תקלה במכשיר. לדבריה, התובעת פנתה לראשונה לבקש ביטול העסקה בסמוך לחג פסח 2010. הנתבעת ניאותה לספק לתובעת מכשיר אחד במתנה, חרף היעדר כל מחויבות מצדה לעשות כן לטעמה, ומכשיר נוסף בהנחה מסוימת, אולם הצעה זו התעכבה משום שתלויה היתה בהסכמת הספק ומשעה שזו לא ניתנה לה, לא ניתן היה לקדם ההצעה לביצוע. דיון והכרעה מהנתונים שהציגו הצדדים בפני עולה, כי התובעת לא הצליחה להרים את הנטל הנדרש במשפט האזרחי על מנת להוכיח זכותה לביטול העסקה ולקבלת החזר כספי בגינה ועל כן דין התביעה להידחות. להלן אנמק. השאלה הטעונה הכרעה כאן היא אם אמנם היה המוצר שסופק פגום וכפועל יוצא מכך קמה לתובעת זכות לביטול העסקה, חרף הזמן שחלף, תוך קבלת החזר כספי מלא. טענות התובעת לתקלות חוזרות ונישנות במוצר למן יום אספקתו בחודש נובמבר 2008 ובמהלך כל התקופה אינן נתמכות בכל ראיה ממשית ולא הוכחו. מנגד, צורפו לכתב ההגנה שלושה דו"חות של תיקונים שבוצעו במוצר (ראו נספחים ב-ג לכתב ההגנה). הראשון בוצע ביום 9/6/09. השני בוצע ביום 26/6/09 ואילו השלישי בוצע ביום 28/12/09. עיון בממצאי הטכנאי בכל התיקונים שבוצעו מצביע על העובדה כי בוצעו ניקוי ובדיקה של המכשיר, הוחלפו רסיבר ו/או חוטים, אך לא נמצאו פגמים או ליקויים במכשיר. הטכנאי מנחה את הנתבעת ביום 9/6/09 "להסביר ללקוח שאת הפילטרים יש להוציא ולא לדחוף פנימה. היו כ 4 פילטרים בפנים". דהיינו, מממצאי המעבדה עולה כי המכשיר עצמו תקין ואילו התקלות הנטענות נובעות לכל היותר מאחזקה לא תקינה מצד הלקוחה, היא התובעת. על כן, התובעת לא הצליחה לבסס טענתה למכשיר פגום ומכאן שלא קמה לה עילה לביטול העסקה בגין כך. נשאלת השאלה, האם גם כאשר המכשיר תקין, עומדת לתובעת זכות לביטול העסקה ודרישה לפיצוי כספי? לטעמי, התשובה לשאלה זו הינה שלילית, הן בהתייחס לטיב המוצר על פי דין והן לנוכח לוח הזמנים אשר פורט במבוא לעיל. אין מחלוקת כי התובעת קיבלה את המוצר לידיה כבר בחודש נובמבר 2008. אף אם לא היתה התובעת שבעת רצון מהמוצר, ללא כל קשר לשאלת תקינותו, ובהנחה שאמנם מדובר במוצר תקין, לא עומדת לתובעת זכות לבטל את העסקה על פי דין בהתאם לתקנה 6(א) (2) לתקנות הגנת הצרכן ביטול עסקה תשע"א-2010 הקובעת כי "זכות הביטול כאמור בתקנות אלה לא תחול לגבי - .... (2) טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות..." זאת ועוד. לנוכח לוח הזמנים שמפורט לעיל, אין זה סביר לאפשר לתובעת זכות לביטול העסקה בחלוף למעלה משנה ושלושה חודשים מיום האספקה (11/08) ועד ליום הביטול (4/10) כאשר במהלך כל התקופה נעשה שימוש בפועל במוצר זה. על כן, דין התביעה להידחות . בהתחשב בנסיבותיה האישיות של התובעת, ובהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, הגם שסכומי התביעה המוגזמים הוגשו ככל הנראה בהיסח הדעת, כפי שהתבטאה התובעת במעמד הדיון , ולנוכח העובדה שהתרשמתי כי התובעת, בחווייתה האישית , אמנם לא ביקשה אלא ליהנות ממוצר שרכשה לטובת צרכיו המיוחדים של הבן והתרעמה על אופן הטיפול (מבלי להביע עמדה בעניין זה כעת) באופן שהוביל להגשת התביעה דנן, לא מצאתי לנכון לחייבה בהוצאות בגין כך. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)