1. בפני תביעה כספית על סך של 12,900 ₪, להשבת דמי לימוד אשר התובעת משלמת לנתבעת בתשלומים, בשיקים החל מיום 24.2.12. עילת התביעה היא שהתובעת בעל פה ביטלה את ההשתתפות שלה בקורס שהיא נרשמה אליו במכללה של הנתבעת, בתום השיעור הראשון, מפני שהתברר לה שהקורס שבפועל יועבר שונה מהותית מהקורס אליו נרשמה. ניסיונה של התובעת להשיג את הביטול וההשבה מהנתבעת כשל. הנתבעת בהגנתה דוחה את התביעה, עומדת על קיום החוזה ומפנה לחוזה בין הצדדים (סע' 6 (ד) לחוזה) וללוח הזמנים שהוכר ע"י המחוקק המשנה בתקנות הגנת הצרכן. בביהמ"ש חזרה נציגת הנתבעת על התחייבות הנתבעת לעמוד מאחורי שובר לרכישת מוצריה בסך של 4,900 ₪ הגם שהתובעת אינה משתתפת בקורס. בניסיון לסיום את המחלוקת בפשרה הוצע לתובעת להשתתף בקורס אחר, אך התובעת דחתה הן את ההצעה להשתתף בקורס אחר והן את השימוש בשובר, והוא הוגש לתיק כמוצג ת/1. הקורס אליו נרשמה התובעת נועד להכשיר מאפרות לתחום של הפקות צילום (קורס FRT). 2. לאחר ששמעתי את העדות, שהעידו מטעם הצדדים, הוכח כי הפער בין הקורס שאליו נרשמה התובעת, ולפי תיאורה של גב' רידר, המנהלת המקצועית במכללה, שהעבירה את השיעור הראשון - "ללא פנטזיות", לבין מה שהוצג בשלב הצגת הקורס למועמדת, ע"י יועצת התלמידים, לנה, היה משמעותי בהיבט סיכויי קידום אישי לבוגרת הקורס. התובעת וכך גם עדותיה ה"ה אנה דפה ואורטל אסרף, העידו על קורס המתנהל כולו או בחלקו כחלק מהפקת טלוויזיה אמיתית עם הזדמנות למשתתפות, לא רק להיות צופות ותלמידות אלא גם מאפרות בסט של המשתתפים, של סלבריטאים, כולל תיעוד בצילום שיעשיר את ה"בוק" שיוכלו להציג בעתיד. גב' רידר העידה שהקורס ניתן בחסות של תכנית טלוויזיה אמיתית אך המשמעות היא שמההפקה מגיעים למכללה אנשי מקצוע למתן הרצאות והמכללה מנהלת את הקורס בתנאים של הפקה אמיתית. כמו כן, יש שיעורי שטח. אנה דפה שנשארה בקורס עד הסוף, העידה שביקרו בסטודיו של רן קדמי אך היו צופות בלבד על האיפור שביצעה המורה על דוגמנית. אנה גם העידה שבמסגרת הקורס היה עליהן לאפר דוגמניות מתחילות "כמו מדונה" באירוע שבו היה מעצב מפורסם. הן חולקו לקבוצות ועבדו על דוגמניות מתחילות וקיבלו צילומים ודיסק. אך בשלב הפרסום בעיתון הפנימי של הנתבעת ניתן פרסום למעצב שהגיע. הן לא אוזכרו ובפרסום נכללו רק 2 צילומים של משתתפות הקורס בתהליך האיפור. כנגד עדותה של התובעת על אופן הצגת הקורס ע"י יועצת התלמידים ועדויות ה"ה אנה דפה ואורטל אסרף שנרשמו לאותו קורס, הנתבעת העידה את גב' נורית רידר נשיאת המכללה והמנהלת המקצועית שבנתה את הקורס ואת מנהלת המכללה שרי שדות. יועצת התלמידות שהיתה נציגת הנתבעת 1 בהצגתו למועמדות והגורם שיצר את התמונה החיובית מדוע כדאי להירשם לקורס, לא העידה. שרי גדות לא היתה יכולה לזכור את השיחה עם התובעת הגם שגם היא מראיינת לדבריה את המועמדת בראיון לא קצר, והיא זו שמחתימה על החוזה וגם נותנת הנחה. בהעדר העדה המהותית השתכנעתי באמיתות גרסת התובעת ועדותיה לתוכן השיחה או השיחות בין יועצת התלמידות לתובעת. 3. על העסקה חלות הוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 והוראות חוק המכר, תשכ"ח - 1968. הנתבעת עונה על ההגדרה של "עוסק " והתובעת על ההגדרה של "צרכן" (סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן). על הנתבעת חלה החובה שלא להטעות, בין במעשה ובין במחדל, בין בכתב ובין בעל פה באופן העלול להטעות את הצרכן (סעיף 2 (א) לחוק הגנת הצרכן). כמו כן, מדובר ב"עסקה מתמשכת" (סעיף 13 ג (א) לחוק הגנת הצרכן) המאפשר גם ביטול העסקה בעל פה (סעיף 13 ד (א) (1) לחוק הגנת הצרכן). הוראה זו גוברת על ההוראה החוזית המחייבת ביטול בכתב. הנתבעת גם נסמכת על ההסדר שנקבע ע"י מחוקק המשנה לביטול עסקה וטענה כי התובעת לא עמדה בלוח הזמנים שנקבע בתקנות (תקנה 2 (3) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א - 2010 בהפניה לפריט 9 לתוספת לתקנות). נקבע שם בהתייחס לקורסי לימוד כי המועד לביטול הוא 14 יום מיום עשיית ההסכם קודם למתן השירות, לא כולל ימי מנוחה. מאחר והתובעת היתה מאפרת מקצועית, ההזדמנות להיחשף לתעשייה ולמשתתפים בה "סלבריטאים" בתחום המוגדר של הפקות צילום היא מהותית לקידום וכך גם עלה מעדות התובעת. ה"ה אנה דפה העידה שהתאכזבה כאשר נכחה שהקורס אינו כזה אך החליטה לנצל את מה שתלמד בפועל מפני שבהכשרתה המקצועית היא אחות. אין בכך כדי לגרוע מטיב הציפיה של התובעת שבחרה במקצוע האיפור כמקצוע לקידום מקצועי. עדותה של גב' רידר הייתה שהקורס שהועבר היה מקצועי ונתן כלים למי שתצליח להיכנס לאותה תעשיה, וגם כלל מפגש אנשים ידועים בתעשיה, כמרצים אך לא הובטח יותר מזה. 4. השתכנעתי שמבחינת התובעת ההזדמנות להיחשף לתעשייה היה שיקול מהותי בהרשמה לקורס ותשלום סכום נכבד גם אחרי ההנחה שניתנה, והשובר לרכישת מוצרים, שמטרתו המקורית נועדה לרכישת מוצרי הנתבעת לשימוש בקורס (עדות גב' אנה דפה עמ' 9 לפרוטוקול). השתכנעתי כי הביטול נעשה בנסיבות של אי קיום תנאי מהותי. בנסיבות אלו קמה לתובעת הזכות לביטול העסקה, הגם שלא עמדה בתנאי החוזה (סעיף 6 (ד)). התובעת עמדה בתנאים שנקבעו ע"י המחוקק לביטול העסקה, כי היא עשתה כן תוך זמן סביר מהמועד שנודע לה על ההטעיה. דהיינו בסמוך לאחר השיעור הראשון בו הוצג הקורס ונמסר הסילבוס. לתובעת איפוא קמה הזכות לקבל חזרה את השקים שנתנה לתובעת (סעיף 32 (ב) לחוק הגנת הצרכן). לכן אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעת להשיב לתובעת את השיקים שלא נפרעו עדיין ולשלם לתובעת את סכום השיקים שנפרעו בפועל, ולחילופין לשלם לתובעת את הסך של 12,900 ₪, כאמור בפסק-הדין. התשלומים לפי כל חלופה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 24.2.13 ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבעת תשלם לתובעת את אגרת בית המשפט בסך של 129 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 02.07.12 ועד ליום התשלום המלא בפועל. השובר המקורי (מוצג ת/1) יסרק ואחר כך יוחזר לנתבעת לפי הכתובת הבאה: רח' החרש 8 תל - אביב 67613 לידי אטמן אגי הנהלת איל מקיאג' בע"מ. בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי באר - שבע. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)