תביעה כספית ע"ס 14,000 ₪. א. התביעה: בתאריך 10.6.11 הזמין התובע מאת הנתבעת, מטבח בהזמנה אישית בשווי של 120,000 ₪. במועד זה, שילם התובע לנתבעת 30,000 ₪, כמקדמה על חשבון ההזמנה. בתאריך 3.8.11 שלח התובע מייל לנתבעת, אשר בו ביקש לבטל את העסקה. בתאריך 9.8.11 התקבלה תשובת הנתבעת, שלפיה בשל ביטול העסקה יידרש התובע לשלם לה 20% משווי העסקה, כדמי ביטול, כלומר 24,000 ש"ח. לאחר דין ודברים כתוב בין התובע לנתבעת, נאותה הנתבעת להשיב לתובע 18,000 ₪ מתוך ה - 30,000 ₪, שאותם שילם לה כמקדמה, אך הנתבעת עומדת על כך שדמי הביטול יעמדו על 10% משווי העסקה, כלומר 12,000 ₪, המצויים בידה. בתביעה נטען, כי אין בסיס לדרישת הקנס מצד הנתבעת, שכן מיום ההזמנה ועד יום הביטול הנתבעת לא עשתה דבר לקראת ייצור המטבח ולא שינתה את מצבה לרעה. התובע מבקש, כי הנתבעת תשיב לו את 12,000 ₪ אשר שולמו לה, ושנותרו בידה, וכן מבקש כי תחויב ב - 2,000 ₪ נוספים, שפשרם עוגמת נפש והוצאות עו"ד. ב. ההגנה: ההגנה מאשרת את קיומה של ההזמנה. נטען, כי במסגרת ההזמנה, נערכה פגישה בין התובע לבין מעצבת מטבחים מטעם הנתבעת. מעצבת זו, ערכה תוכנית עיצוב למטבח, אשר נמסרה לתובע לאחר החתימה על ההזמנה. נטען, כי תוכנית העיצוב, שנערכה שווה כסף ומגלמת את הוצאותיה של הנתבעת, ועל כן מדובר בדמי ביטול מוצדקים. עוד נטען, כי בין התובע לנתבעת נערכו מספר פגישות לקראת ייצור המטבח. בכתב ההזמנה חתם התובע, בין השאר, על סעיף 8 שבו נרשם במפורש, כי במקרה של ביטול עסקה יחויב התובע ב - 20% דמי ביטול. ג. דיון: השאלה העומדת לדיון בתיק זה, היא האם זכאית הנתבעת להחזיק בידה 12,000 ₪, כדמי ביטול העסקה, אם לאו. התובע ביטל את העסקה בתאריך 3.8.11, כלומר פרק זמן נכבד לאחר ביצוע ההזמנה (10.6.11). בינתיים, הספיקה הנתבעת להוציא את הוצאותיה, בכך שנפגשה עם התובע ויצרה עבורו תוכנית עיצוב של המטבח: ב"כ הנתבעת תיאר את התהליך, שהוביל לייצור תוכנית העיצוב, ואני מקבל את דבריו (עמוד 1 שו' 15 - 22 לפרוטוקול). אמנם, הנתבעת לא החלה בהליך ייצור המטבח עצמו, אך טרחה ויצרה תוכנית עיצוב למטבח - תוכנית אשר נמסרה לידיו של התובע (עמוד 1 שו' 25 לפרוטוקול). תוכנית העיצוב היא מוצר לכל דבר ועניין, שאותו קיבל לידיו התובע, ואיתה יכול היה לגשת ליצרן אחר, ולהזמין את ביצוע המטבח בעלות נמוכה יותר, שכן עתה חמוש הוא בתוכנית עיצוב, ועלות זו נחסכת מן היצרן האחר ומן התובע. בית-המשפט ביקש לקבל לידיו את תוכנית העיצוב עצמה, כדי להתרשם ממנה, אולם איש מהצדדים לא הצטייד בה. כשל ראייתי זה, ראוי כי ייפול על כתפי התובע, שכן הנטל בהוכחת תביעתו מוטל עליו. במצב דברים זה, אין שום ראיה הסותרת את הדברים, שאמר ב"כ הנתבעת אודות תוכנית העיצוב, שלפיהם מדובר בתוכנית נכבדה, מושקעת ושנדרשים לה תהליכים לא פשוטים אצל הנתבעת (עמוד 2 שו' 14 - 16 לפרוטוקול). התובע חתם על אישור הזמנה, ובין השאר קבע סעיף 8 לאותו אישור את הדברים הבאים: "ביטול הזמנה על-ידי הקונה מחייבת את הקונה בתשלום שלא יהיה פחות מ - 20% מערך ההזמנה". התובע טען בבית-המשפט, כי חתם על המסמך בלא שנתן את תשומת ליבו לסעיף 8 הנ"ל (עמוד 3 שו' 4 - 5 לפרוטוקול). יש לדחות טענה זו, במיוחד כאשר היא באה מפיו של רואה חשבון במקצועו (ראו חתימתו ותוארו המלא על גבי מייל הביטול), המדקדק במעשיו קלה כחמורה. יתירה מכך, במייל שבו ביטל התובע את העסקה הוא רושם, בין השאר, כי: "אנו מעוניינים לבטל את הזמנת המטבח, נקלענו לקשיים ואין אנו יכולים לעמוד בתשלום המטבח". והנה מסתבר, כי התובע הזמין מטבח אצל יצרן אחר בעלות של 95,000 ₪ (עמוד 1 שו' 27-28 לפרוטוקול). ואם לא די בכך, הרי שבמייל הנ"ל, שבו ביטל התובע את העסקה הוא מוסיף ורושם: "...אנו מבקשים להתחשב בנסיבות ולא לחייב בקנס ביטול עסקה בשיעור 20 אחוז, אלא בסכום השעות שהושקעו בישיבה איתנו...אנו מודים לכם על השירות המצוין והאדיב שקיבלנו". הנה כי כן, יש בדברים אלו, כדי לסתור את טענות התובע, שלפיהם לא היה מודע לקנס הצפוי לו באם יבטל את העסקה. עוד ניתן ללמוד, כי התובע מאשר שעד כה הוא קיבל מהנתבעת שירות שעליו הוא מודה לה. התובע צירף כנספח לכתב תביעתו את מכתבה של עו"ד אסתרגו שלמה, שנשלח מטעמו לנתבעת, ובו נטען, כי הסעיף באישור ההזמנה, הקובע את הקנס בגין ביטול החוזה הינו סעיף פסול, שכן הוא מנוגד לחוק, ובכך הפנתה לסעיף 2 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) התשע"א - 2010, שלפיהם ניתן לבטל עסקה בתוך 14 ימים מיום שהצרכן קיבל את הטובין. יש לדחות טענה זו: ראשית, סעיף 6 (א) (2) לאותן תקנות קובע, כי אין תחולה לסעיף 2 על טובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן, על-פי דרישות או מידות מיוחדות. כזכור, במקרנו, מדובר במטבח אשר הוזמן בהזמנה אישית. שנית, המוצר הרלוונטי במקרנו אינו המטבח, אלא תוכנית העיצוב, אשר נוצרה במיוחד עבור התובע ונמסרה לידיו, ויש לראותה ככל מוצר אחר, בעל ערך בפני עצמו, אשר נמסר לידיו של הקונה. שלישית, התובע ביטל את ההזמנה לאחר חלוף תקופה בת 14 הימים ואף הרבה למעלה מכך. לאור כל האמור, יש לדחות את התביעה והמשמעות היא, שהנתבעת אינה חייבת להשיב לתובע את 12,000 הש"ח שנותרו בידה, במסגרת מקדמת התשלום. ד. סוף דבר: אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין איני נותן צו להוצאות. רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 15 ימים. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)