1. לפני תביעה לחיוב הנתבעת בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 10,000 ₪ בהתאם להוראת סעיף 31א(2ב) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") בגין המשך חיובו בתשלומים עקב עסקה מתמשכת שבוטלה על ידי התובע. רקע עובדתי 2. ביום 14.2.11 התקשר התובע עם הנתבעת בעסקה לקבלת שירותי BPHONE .לגרסתו, עקב קשיים בהפעלת התוכנה שבעקבותיה נזקק ל 6 קווים ולאור העובדה כי קיבל את השירות באופן חלקי בלבד פנה לנתבעת במהלך חודש אפריל 2011 בבקשה לבטל את השירות ובקש זיכוי למפרע. הנתבעת הסכימה לבקשתו ואולם במהלך חודש יוני 2011 קבל התובע חשבונית נוספת מהנתבעת ובה חיוב בגין השירות שהופסק. שוב פנה התובע לנתבעת ושב על בקשתו ואולם זו נענתה רק לאחר פניות רבות נוספות. 3. אין חולק כי הנתבעת זיכתה את התובע בגין החיובים העודפים רק בחודש יולי 2011 אולם התובע סבור כי לא מילאה אחר חובתה ועל כן עתר לקבלת פיצויים לדוגמה נוכח התנהלותה הנ"ל. 4. הנתבעת מצדה טענה כי התובע הזמין שישה קווים דרך אתר האינטרנט וקבל קובץ הרשמה עם תנאי השירות לשם ביצוע התקנה עצמית. לדבריה, התובע שגה באופן התקנת הקווים ועל כן ביום 24.4.11 פנה אליה לראשונה וביקש לבטל את השירות. הנתבעת פעלה לפנים משורת הדין והורתה על הסרת הקווים למפרע מיום 14.2.11 ואולם בשל טעות אנוש הוסרו רק שלושה קווים. ביום 10.6.11 פנה התובע בשנית לנתבעת בבקשה להסיר את הקווים אולם נציג הנתבעת ככל הנראה לא הבין את בקשתו והקווים נותרו מחוברים. ביום 12.7.11 פנה שוב התובע לנתבעת ולאחר האמור הקווים נותקו והתקבל זיכוי מלא אצל התובע. הנתבעת טוענת כי למעשה לא נגרם לתובע נזק כספי ובכל מקרה זכאית היא לחסינות מכוח סעיפים 40-41 לחוק התקשורת (בזק ושירותים), תשמ"ב - 1982 (להלן: "חוק הבזק"). במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 13.2.12 הודה נציג הנתבעת כי אכן השתהתה הנתבעת ביישום הודעת ביטול העסקה מצד התובע עקב טעות אנוש או בעיה מערכתית. דיון 5. למעשה לא היתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים ולכן הפלוגתא היחידה להכרעה היא בשאלת חובתה של הנתבעת לפצות את התובע בגין התנהלותה הנ"ל חרף העובדה כי הודתה שמדובר בטעות אנוש. 6. התובע ביקש לקבל סעד עפ"י חוק הגנת הצרכן, ואילו הנתבעת טענה לפטור מכח חוק הבזק. סעיף 31א(2ב) לחוק הגנת הצרכן אשר כותרתו "פיצויים לדוגמה" קובע כי: "(א) נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר לאותה עסקה, הוראה מההוראות המפורטות להלן, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה - פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים: ... (2ב)ביקש צרכן לבטל עסקה מתמשכת באמצעות הודעת ביטול לפי הוראות סעיף 13ד - והעוסק המשיך לחייב את הצרכן בתשלומים בשל העסקה, בניגוד להוראות אותו סעיף". סעיפים 13ד (א) ו- (ג) לחוק הגנת הצרכן אשר כותרתו "ביטול עסקה מתמשכת" קובעים כי: "(א) צרכן המבטל עסקה מתמשכת רשאי למסור לעוסק הודעת ביטול באמצעות אחד מאלה, לפי בחירת הצרכן........... (ג) חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), ואם נמסרה הודעת הביטול באמצעות דואר רשום - בתוך שישה ימי עסקים מיום מסירתה למשלוח, והכל אם לא נקב הצרכן במועד מאוחר יותר בהודעת הביטול (בפסקה זו - מועד הביטול); במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול....". הפסיקה נתנה דעתה לא אחת אודות תכליתו של חוק הגנת הצרכן ובעיקר לשמירת השויון ביחסי הכוחות הלא שוויונים מלכתחילה. כך לדוגמא במסגרת פסק הדין שניתן ברע"א 2701/97 מדינת ישראל נ' דניאל צ'רטוק, פ"ד נו(2), 876 נאמר כי: "...אין חולק בדבר תכלית זו. עיקרה "...להשליט אורחות התנהגות על המגזר העסקי ולקבוע כללי משחק הוגנים ביחסים שבין הצרכן לעוסק. החוק בא להבטיח כי העוסק לא ינצל את מעמדו הכלכלי העדיף על-מנת להתעשר שלא כדין על חשבונו של הצרכן"(ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ [7], בעמ' 598)". 7. אין חולק כי הנתבעת לא עמדה בהוראות החוק משנמנעה מביטול העסקה תוך 3 ימים. אמנם, נטען על ידה כי מדובר היה בטעות אנוש או בבעיה מערכתית וכי בסופו של יום, בטלה את העסקה וזיכתה את התובע מלוא הסכום אולם, לטעמי לא ניתן על ידה הסבר ממשי וענייני המצדיק השתהות זו. סבורני כי הגם שמדובר בטעות ועל מהותה של טעות זו לא הובאה כל ראיה שהיא ,אין להשלים עם הצבתו של הצרכן חסר אונים למול מחדל של הנתבעת, שבעטיה הוא נדרש להשחית זמנו לשווא בניסיונות להביא לביטול העסקה בפועל, והכל בשל התנהלותה האדישה של הנתבעת. נוכח התנהלות זו אני סבורה כי זכאי התובע לפיצוי . 8. לאור המסקנה הנ"ל, יש לבחון את טענת הנתבעת לחסינות מכוח סעיפי חוק הבזק. סעיף 40 לחוק הבזק קובע כדלקמן: "בכפוף לאמור בסעיף 41, בעל רשיון שהוענקה לו על פי סעיף 4(ו) חסינות לענין סעיף זה (בפרק זה - בעל חסינות), עובדיו וכל הבאים מטעמו, לא ישאו באחריות בנזיקין אלא - (1) לנזק ישיר שנגרם עקב הגבלת שירות בזק או הפסקתו; (2) לנזק הנובע מפעולה מכוונת או מרשלנות חמורה של בעל החסינות, עובדיו או הבאים מטעמו". סעיף 41 לחוק הבזק קובע כי: "בעל חסינות, עובדיו וכל הבאים מטעמו, לא ישאו באחריות לנזק שנגרם - (1) עקב אי אספקת שירותי בזק ושירותים נלווים, השהייתם, הגבלתם או הפסקתם, הנובעות מפעולה מכוונת של בעל חסינות ככל שזו דרושה לשם ביצוע פעולת בזק או מתן שירות בזק; (2) עקב טעות במתן שירות בזק, טעות במסר בזק או השמטה ממנו, אי מסירת מסר בזק או איחור במסירתו, מסירת מסר בזק למען בלתי נכון או רישום מוטעה במדריך מנויים או בפרסום אחר של בעל החסינות, אלא אם הדבר נגרם ברשלנות חמורה". אני סבורה כי יש לדחות את טענת ההגנה מכמה טעמים: ראשית,ספק בעיני באם יש מקום לתחולתו של סעיף החסינות מקום שקיימת זכות לפיצויים ללא הוכחת נזק. שנית, הנתבעת - הטוענת לקיומה של החסינות - לא הביאה כאמור ראיה המצביעה על הסיבה להתנהלותה למעט ההעלאת טענה סתמית כי מדובר בטעות אנוש. שלישית,הנתבעת לא הוכיחה כי מחדלה נבע מביצוע פעולת בזק כהגדרתה בחוק הבזק. על פי הגדרה זו פעולת בזק היא הפעלת מתקן בזק,התקנתו,בנייתו או קיומו הכל למטרת בזק ואילו שירות בזק מוגדר כביצוע פעולת בזק למען הזולת. כפי שמסתמן מהנסיבות שבפני אין המדובר במצב כאמור. זאת ועוד, ההסדר שבסעיפי חוק הבזק נועד לאפשר לנתבעת לפעול באופן סביר ולפטור אותה מאחריות עקב פעילות המתחייבת ממתן השירות עצמו .אולם אין ספק כי אין בו כדי לפטור אותה מהתנהלות רשלנית או קלוקלת שאינה ברת זיקה ישירה לביצוע פעולת בזק או מתן שירות בזק. נוכח האמור אני דוחה את טענת הנתבעת בדבר חסינות או פטור מחיוב בפיצוי הנ"ל. 9. בתוקף שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש להשתת הפיצויים לדוגמא ושיעורם, שקלתי בקביעת סכום הפיצוי את העובדה כי הנתבעת הודתה כי מדובר בטעות אנוש וכי לבסוף זיכתה את התובע מלוא הסכום. כמו כן התחשבתי בעובדה כי תקופת החיוב העודף הייתה קצרה יחסית. 10. לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,800 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרת בית משפט, והכל תוך 30 יום. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)