1. חשבונה של התובעת בחברת אשראי ישראכרט חויב בתשלומים בסך כולל של 3,855 ₪ לטובת הנתבעת בגין הזמנת חבילת נופש זוגית לעיר בודפשט. לטענתה, מעולם לא הזמינה שירותי תיירות מהנתבעת ועל כן תבעה בתובענה דנן השבת הסכום ופיצוי בגין עגמת נפש, טרחה והוצאות שנגרמו לה בעטיו של החיוב השגוי. כתב התביעה הוגש בסדר דין מהיר, על כן תהא ההנמקה תמציתית כמצוות הדין. 2. העובדות הצריכות להכרעה הנן בתמצית כדלקמן: התובעת ובן זוגה (להלן: זיידמן) תכננו לנסוע לנופש לעיר בודפשט. בהמלצת מכרה של התובעת פנה זיידמן ללודמילה זבלב (להלן: לודמילה), סוכנת נסיעות העובדת אצל הנתבעת, ספקית של שירותי תיירות, והתעניין אצלה בקשר לחבילת נופש האמורה. לודמילה הציעה חבילת נופש במועדים הרצויים לתובעת ולזיידמן ברם באותה עת ניתן היה לאשר שירותי טיסה בלבד בעוד שהמקום בבית מלון לא היה מובטח. זיידמן מסר אז את פרטיו האישיים כמו גם את פרטי כרטיס האשראי של התובעת. אין חולק כיום כי זיידמן שוחח עם לודמילה פעמים אחדות ורק לאחר שקיבל ממנה מידע על חבילת נופש מסוימת בה היה מעונין מסר לה פרטים אישיים שלו ושל התובעת ואת פרטי כרטיס האשראי של התובעת. יצוין כבר עתה כי גרסתו המקורית שונה מזו שמסר בבית המשפט. כן אין חולק, כי חשבון התובעת חויב במחיר חבילת הנופש, אף כי רכשו חבילת נופש מספק אחר. 3. מנקודה זו חלוקים הצדדים בגרסתם. לודמילה טוענת, כי רק לאחר שנמצאה חבילת נופש מתאימה קבלה מזיידמן את הפרטים, לרבות פרטי כרטיס אשראי, ואז גם הבהירה לו, כי אם תבוטל העסקה יחויב בדמי ביטול מלאים. לגרסתה, נכון כי בשלב זה טרם נתקבל אישור מבית המלון וכי הוסכם שמיד עם קבלתו תודיע על כך לזיידמן. האישור נתקבל ביום ראשון ומיד ניסתה ליצור קשר טלפוני עם זיידמן או התובעת ואולם כל נסיונותיה לאתרם, גם באמצעות פנייה לחברה המשותפת, לא צלחו. בדיעבד התברר כי התובעת וזיידמן כבר נסעו לחו"ל לאחר שרכשו כרטיסים מחברה אחרת. זיידמן חויב בתשלום דמי ביטול מלאים המסתכמים במלוא מחיר חבילת הנופש (בפועל חויב חשבון התובעת) כפי שחשבון הנתבעת חויב על ידי נותני השירותים. 4. גרסתו הראשונה של זיידמן הנה כי כבר בשיחה הראשונה ובטרם הוצע לו דבר, מסר ללודמילה פרטים, לרבות פרטי כרטיס האשראי, וכי לאחר שלא עלה בידי האחרונה למצוא מקום לינה וכל פניותיו העלו חרס, הודיע לה חד-משמעית כי אין לו עניין לטוס דרכה וכי יפנה לסוכנות נסיעות אחרת. בגרסתו המאוחרת, כפי שנמסרה בבית המשפט, אישר זיידמן כי אמנם קיים שיחות אחדות עם לודמילה, קבל ממנה מידע על חבילות נופש שונות ורק לאחר שנמצאה חבילת נופש כלבבו מסר את הפרטים שנתבקש, לרבות פרטי כרטיס אשראי. עם זאת לגרסתו, עשה כן שלא על מנת להתחייב אלא נענה לבקשתה ליתן פרטים "לבטחון". עוד הוסיף, כי לאחר שיזם מספר שיחות עם לודמילה, האחרונה שבהם ביום ששי בשבוע, וזו מסרה לו כי טרם נתקבל אישור בית המלון, הודיע לה מפורשות על ביטול העסקה. לאחר שנפרד מלודמילה החל לברר אצל ספקי שירותי תיירות אחרים ואכן הצליח להשיג חבילת נופש מתאימה אצל ספק אחר ("הדקה התשעים"), הזמין אותה והוא והתובעת נסעו. כאשר שבו ארצה התברר להם כי לודמילה ניסתה להשיגם שעה ששהו בבודפשט. זיידמן אישר כי לא מסר לתובעת לפני הנסיעה כי לודמילה קבלה ממנו את פרטי כרטיס האשראי שלה. 5. לודמילה הכחישה כי בקשה את פרטי כרטיס האשראי "לביטחון". לגרסתה הבהירה לזיידמן כי לאחר ביצוע ההזמנה לא ניתן יהיה לבטל את העסקה ברם בעדותה לפניי מסרה, כי לו מסר לה זיידמן על ביטול העסקה בשלב שלפני קבלת תשובת בית המלון ניתן היה עדיין למצוא פתרון שלא יגרום נזק כספי למי מהמעורבים בעסקה. 6. התובעת אישרה, כי בידי זיידמן היה כרטיס האשראי שלה. מכאן שגם אם לא נתנה את הסכמתה לפעולה המסוימת, היה השימוש בהרשאתה והתחייבות זיידמן, אם היתה, מחייבת גם אותה. המחלוקת נעוצה אפוא בשאלה האם נכרת חוזה בין התובעת, באמצעות זיידמן, לבין הנתבעת ואם כן, האם בוטל. 7. היות ששפת האם של זיידמן ושל לודמילה זהה, אין חשש פן מי מהצדדים לא הבין את דברי רעהו. גרסת זיידמן, כי מסר את כרטיס האשראי "לבטחון" אינה מתיישבת עם הגרסה כפי שהתבררה בבית המשפט. כזכור, לפי גרסתו הראשונה מסר את פרטי כרטיס האשראי כבר בשיחה הראשונה כאשר טרם קיבל מידע כלשהו אודות הנופשונים המוצעים. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית התברר כי מסר את פרטי כרטיס האשראי רק לאחר שהוצגו בפניו אפשרויות נופש שונות ורק לאחר שבחר בחבילת נופש מסוימת. עובדה זו מתיישבת עם גרסת הנתבעת, שהפרטים נמסרו רק לאחר כריתת חוזה. 8. זאת ועוד, גרסת לודמילה עדיפה עליי על פני גרסתו של זיידמן (התובעת לא נטלה חלק בשלב הזה של העסקה אלא עם שובם ארצה כשהתברר לה כי חשבונה חויב). אף כי לפי גרסתה עם כריתת החוזה לא ניתן היה לבטלו ללא חיוב בדמי ביטול מלאים, העידה בהגינותה, כי לו נמסר לה מבעוד מועד על רצונו של זיידמן לבטל את העסקה היתה מחפשת מוצא שלא יגרום נזק למי מהצדדים. 9. מכאן, שמשנכרת חוזה, חב המפר לשאת בתוצאות הפרתו, ובמקרה דנן, תשלום מחיר חבילת הנופש. עם זאת, ניתן לייחס לנתבעת אשם תורם. בהיות הנתבעת ספקית שירותי תיירות המוענקים לכל דיכפין, גם למי שאינו בקי בעסקי תיירות ובתוצאות ביטול עסקה, מן הראוי שתעשה את הדרוש על מנת למנוע מקרים דוגמת המקרה דנן, כגון הנהגת נוהג של חוזים בכתב הכוללים בין היתר תניות בדבר פיצוי למקרה של הפרה. המדובר באמצעי אשר אינו כרוך בעלויות מיוחדות ובטרחת יתר. סביר להניח כי לו ידע זיידמן כי יחויב פעמיים לא היה מתקשר בחוזה עם ספק שירותים אחר בטרם הוסדרו זכויותיו וחובותיו כלפי הנתבעת. לא כל שכן שעה שהשתמש בכרטיס אשראי של חברתו. 10. בנסיבות אלו מצאתי לייחס לנתבעת אשם תורם בשיעור 50%. 11. ניתן היה להגיע לתוצאה דומה בהסתמך על דיני הטעות. לו סברתי שגרסת כל אחד מהמעורבים - זיידמן ולודמילה - משקפת את הבנתו אשר למהות ההתקשרות, אזי מדובר היה בטעות משותפת לפי סעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973. או אז רשאי בית המשפט לפי שיקול דעתו להגיע לכל תוצאה צודקת בהתחשב בנסיבות כל מקרה, לרבות ביטולו של החוזה תוך חיוב אפשרי בפיצויים. במקרה דנן לו בטלתי את החוזה הייתי מחייבת את זיידמן/התובעת בפיצויים המגיעים לכדי מחצית עלות חבילת הנופש. 12. מלבד התשלום בו חויבה התובעת לא הוכחו יתר הנזקים הנתבעים. לפיכך יש לדחות את תביעתה בכל הנוגע לפיצוי בגין טרחה והוצאות ובגין עגמת נפש. למותר לציין כי לכל אלה תרמה רבות התובעת שעה שמסרה את כרטיס האשראי שלה לשימושו של אחר, גם אם הוא חברה לחיים. 13. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,928 ₪ כשסכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 10.9.04 ועד התשלום המלא בפועל. כן תשלם הנתבעת מחצית מאגרת התביעה ושכר טרחת עורך דין בסך 500 ₪ בצירוף מע"מ. פרט לכך יישא כל צד בהוצאותיו. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)