1. התובעת הגישה תביעה על סך 5,850 ₪ נגד הנתבעות. 2. בפברואר 2004 רכשה התובעת מכשיר ביתי "אקווה בר" לטיהור מים, בעקבות פרסום בטלוויזיה ועל יתרונותיו של המכשיר תוך התחייבות ל- 10 שנות אחריות. 3. לטענת התובעת, לאחר ההתקנה הפך זרם המים בברז לחלש. התובעת הזמינה מספר פעמים את טכנאי הנתבעת, על מנת לסדר את הבעיה,אך הבעיה לא נפתרה. הבעיה החריפה עד כדי עצירה מוחלטת של זרם המים והתובעת שוב פנתה לחברה. בסופו של דבר, היא נדרשה לשלם 600 ₪ עבור החלפת מיכל מים ולאחר דין ודברים שילמה רק 350 ₪. לאחר מספר ימים שבו הפסיק הזרם לחלוטין, שוב הגיע טכנאי של החברה, וטען שיש להחליף חלק אחר כנגד תשלום של 310 ₪. היא סירבה לשלם וביקשה לבטל את העסקה. זמן קצר לאחר מכן, הודיעו לה, כי הוחלט לתקן את התקלה ללא חיוב אך התקלה לא תוקנה ולאחר ויכוחים הסכימו להתקין לה שוב את המערכת ללא חיוב אך עדין לא היו מים, וכן טענות נוספות שהפנתה כלפי החברה. ביום 21/9/05 היא פנתה באמצעות עורך דין לחברה והחברה טענה,שהיא לא הכתובת אלא חברה אחרת. 4. התובעת ביקשה להורות להחזיר לה את כל הסכומים ששילמה עבור המתקן בסך 2,350 ₪. החזר הוצאות רכישת מים המוערכות על ידה בכ- 2,500 ₪ וסך 1,000 ₪ עבור עוגמת נפש. 5. בכתב התביעה נכתב שם הנתבעת: אקווה בר ניובר מערכות מים מתקדמות בע"מ ואקווה בר-ט.ה.מ. המרכז הישראלי לטיהור מים בע"מ תחת כתובת אחת ברחוב העבודה 12 ראש העין. לכתב התביעה צורפו אישורי חברת האשראי של התובעת מהם עולה, כי התשלומים היו עבור ט.ה.מ המרכז הישראלי. וכן תעודת האחריות (נספח ב' לכתב התביעה) היא של חב' ט.ה.מ. חברת ניובר מערכות מים מתקדמות בע"מ נתנה קבלה לתובעת רק בחודש אוגוסט 2005 כאשר החליפה לתובעת מיכל אגירה. 6. הנתבעת אשר הגישה כתב הגנה היא ניובר מערכות מים מתקדמות בע"מ שציינה כי היא לא חברת ט.ה.מ. המרכז הישראלי ויש לה סכסוך עסקי עם חברת ט.ה.מ. (העתק בקשה לצו עיקול זמני שהוצא בעבר לבקשת ניובר נגד ט.ה.מ. צורף כנספח א' לכתב ההגנה). נציג הנתבעת ציין, כי ניובר לא הסכימה לקבל כתבי בי דין עבור ט.ה.מ. שכן מדובר בחברה אחרת שיש לה כתובת אחרת, ואין מקום לחייבה לקבל מסמכים עבור ט.ה.מ. 7. ניובר טענה, כי התובעת לא רכשה ממנה מוצר מעולם וגם לא נתנה אחריות לאותו מוצר. כאשר פנתה התובעת לראשונה לניובר הובהר לה, כי ניובר לא נושאת באחריות למוצר, ועל כן היא נדרשה לשלם בגין השירות ובגין אספקת חלקי חילוף, ומשהבינה התובעת, שאין קשר בין ט.ה.מ. לניובר, היא הסכימה לשלם בגין מיכל האגירה ומאידך הסכימה הנתבעת במחווה של רצון טוב לא לחייב את התובעת בגין שירות. 8. ניובר ציינה, כי היא נקראה לתקן תקלה נוספת במכשיר. תקלה שנגרמה מחלק פגום שלא אותר בעת הטיפול בתקלה הראשונה וכאשר הוחלף החלק הנוסף, נמצא המכשיר תקין לחלוטין והובהר לתובעת, כי מאחר ולחץ המים בביתה אינו יציב, עליה להתקין מגבר. ניובר טענה, כי נכון הוא שהיה צריך לציין בפני התובעת, כאשר נרכש המוצר על ידה, כי יהיה עליה להתקין מגבר אך יש להפנות טענה זו לחברת ט.ה.מ. ממנה רכשה את המוצר. עוד ציינה, כי היא הסכימה לחייב את התובעת בעלות מופחתת של המגבר, תוך מתן זיכוי מלא בגין מיכל האגירה שבידי התובעת. 9. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להדחות מהנימוקים כדלקמן: א) התובעת למעשה מבקשת בשנת 2006 לבטל הסכם רכישה מחודש פברואר 2004. מהמסמכים שהיא צירפה לכתב התביעה עולה, כי היא עשתה עסקה עם חברת ט.ה.מ.ולא עם חברת ניובר. אין להתעלם מכך שמדובר בשתי חברות שונות, בכתובות שונות, כאשר שם המוצר הוא "אקווה בר", אך אין מדובר בשם של חברה בע"מ. חברת ניובר נכנסה לתמונה ככל שהעניינים נוגעים לתובעת, רק בחודש אוגוסט 2005 ולא קודם לכן ומיד טענה, את טענותיה באשר לחוסר יריבות מול התובעת וכי על התובעת לפנות לחברת ט.ה.מ. ב) על פי סעיף 20 לחוק החוזים יש לבטל חוזה בתוך זמן סביר לאחר שנודע על עילת הביטול. אני סבורה, כי במקרה דנן בקשה לביטול חוזה למעלה משנתיים ימים, היא לא ביטול "בתוך זמן סביר". מה עוד, שאין להתעלם מהעובדה שמדובר בשתי חברות שונות שניהלו ביניהן גם התדיינות משפטית והתובעת לא הוכיחה, כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין שתי החברות. ג) התובעת לא שילמה את תמורת המתקן לחברת ניובר ועל כן ניובר לא היתה צריכה להחזיר לה את התמורה, גם אם הייתי מגיעה למסקנה ולפיה, הביטול הוא "בתוך זמן סביר". ד) חברת ט.ה.מ. לא קיבלה אישור מסירה, ואיש גם לא שלח לה את כתבי בי דין. כתובתה היא לא הכתובת שציינה בכתב התביעה ועל כן גם אין אפשרות ליתן פסק דין נגדה. 10. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להדחות. ב) לפנים משורת הדין אינני מחייבת בהוצאות. ג)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)מים