1. בתאריך 7/2/12 רכשה התובעת, המתגוררת בנהריה, בחנות של הנתבעת הנמצאת בקניון עזריאלי בעכו, בגדים עבור בתה, לרגל בת מצווה של אחייניתה. בין יתר הבגדים שרכשה היה גם זוג מכנסיים דמוי עור (להלן: "המכנס"), שעלה כ 150 ₪ ( התובעת אמרה בעדותה שהמכנס עלה "או 140 או 180 ₪" ). בהגיע התובעת הביתה התגלה לה כי ישנו קרע בכפתור של המכנס ולכן חזרה לחנות ומסרה את המכנס לתיקון. כשהגיעה לחנות פעם נוספת, כדי לקחת את המכנס, לאחר שהודיעו לה כי המכנס חזר מהתיקון, לא הצליחה המוכרת למצוא את המכנס והתובעת חזרה לביתה ללא המכנס. כעבור זמן, משהנסיונות למצוא את המכנס כשלו, יצרו מהחנות קשר טלפוני עם הנתבעת, אמרו לה שלא מוצאים את המכנס וביקשו ממנה לבוא ולקבל זיכוי בשווי המלא של המכנס. התובעת נסעה פעם נוספת לחנות, קיבלה את הזיכוי ועשתה בו שימוש לרכישת בגד אחר. לאחר קבלת הזיכוי עבור המכנס, פנתה התובעת לשירות הלקוחות של הנתבעת וביקשה כי יפצו אותה על עוגמת הנפש שנגרמה לה, לטענתה, ועל "כל הטרטור". לאחר מו"מ הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תעניק לתובעת, כפיצוי נוסף, "גיפט קארד" על סך 100 ₪. 2. לטענת התובעת, למרות הסכמתה לקבל את הפיצוי הנ"ל, היא לא קיבלה את ה"גיפט קארד". לכן הגישה את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעת לפצותה בסכום של 7,000 ₪. זאת משום שלטענתה "... הם פגעו בי, פגעו בכבודי ולא רצו לבוא לקראתי" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 9). כאן המקום לציין שהתובעת הודתה כי אם היתה מקבלת את ה"גיפט קארד" על סך 100 ₪ כפי שסוכם בין הצדדים, היא לא היתה מגישה את התביעה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 13). 3. לטענת הנתבעת, היא שלחה לתובעת את ה"גיפט קארד" בדואר רשום, בתאריך 30/10/12, ולכן היא עותרת לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בתשלום הוצאות"... כדי להרתיע תובעים מלנצל לרעה את מערכת המשפט...." 4. למעשה, המחלוקת העובדתית היחידה בין הצדדים הינה בשאלה האם הנתבעת סיפקה לתובעת את ה"גיפט קארד", בהתאם למוסכם, אם לאו. התובעת טענה שעד ליום 27/10/13, עת העידה בבית המשפט, לא קיבלה את ה"גיפט קארד". אני מאמין לה בעניין זה. אמנם לדברי נציג הנתבעת, מר ליאור ריביס, הנתבעת שלחה את ה"גיפט קארד" לתובעת וה"גיפט קארד" מומש, אולם כפי שהודה מר ריבס, "הגיפט קארד" איננו נושא שם וכל מי ש"הגיפט קארד" מגיע לידיו יכול לעשות בו שימוש (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 1) והנתבעת לא המציאה כל ראייה לכך שהתובעת היא זו שקיבלה את ה"גיפט קארד" ועשתה בו שימוש. לכן אני סבור שיש מקום לפסוק לתובעת פיצוי, אם כי בסכום קטן בהרבה מהסכום אותו היא תובעת. לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי להשתלשלות העניינים, לעובדה שהתובעת נאלצה לנסוע מספר פעמים מנהריה לעכו, לבזבוז הזמן, להוצאות שהוציאה, לעובדה שהנתבעת הסכימה לפצות את התובעת ואף שלחה את ה"גיפט קארד" עפ"י המוסכם, הגם שלא הוכח כי התובעת קיבלה אותו ועשתה בו שימוש, אני מעריך את הפיצוי לו זכאית התובעת בסכום של 250 ₪. 5. סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 250 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, לרבות העובדה שהתובעת הגישה תביעה על סכום מופרז, אינני רואה מקום לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות נוספות, מעבר לאלה שנפסקו בהחלטתי מיום 2/7/13 ואשר כבר שולמו על ידה. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)