בפניי תביעה לתשלום סך של 2,100 ₪. הנתבעת הינה חברה פרטית אשר מפעילה גן ילדים במושב הדר עם. במהלך ספטמבר 2009 רשמה התובעת את בתה לגן ובמסגרת הרישום מסרה למנהלת שקים כשכר לימוד עבור השהייה בגן, בסך של 2,100 ₪ לחודש. ביום 04/01/10 הודיעה התובעת לנתבעת, כי בכוונתה להוציא את בתה מהגן עקב מעבר למקום מגורים אחר. ואכן, בסוף אותו חודש, 31/01/10, יצאה בתה של התובעת מהגן לבלתי שוב. לאחר שבתה של התובעת עזבה את הגן, פרעה הנתבעת את ההמחאה מההמחאות אשר נמסרו לה מראש ואשר יועדה לתשלום עבור חודש פברואר 2010 בסך של 2,100 ₪. בגין פרעון המחאה זו הוגשה התביעה. לטענת התובעת, מאחר והודעה בדבר הכוונה להוציא את בתה מהגן, ניתנה לנתבעת כחודש לפני העזיבה לא היה כל מקום לחיוב בתשלום בגין חודש פברואר 2010 ולכן יש לחייב את הנתבעת להשיב את הכספים אשר גבתה באמצעות השק אשר נמסר לה מראש. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה ואף לא התייצבה לדיון אשר התקיים ביום 22/07/10. עקב אי התייצבות הנתבעת, ניתן פסק דין בהעדר הגנה באותו היום. אולם, בעקבות בקשה אשר הגישה הנתבעת ובעקבות ההסבר אשר נתנה להעדרותה מהדיון בוטל פסק הדין ונקבע מועד לדיון נוסף. לקראת הדיון הנוסף לא הגישה הנתבעת כתב הגנה, אולם התייצבה לדיון והרצתה את טענותיה. לפי גרסת הנתבעת, כבר בעת ההרשמה של בת התובעת לגן הובהר לה, כי כל ביטול של הסכם ההתקשרות גורר אחריו קנס בשעור של חודש שכר לימוד. עוד הוסיפה הנתבעת והסבירה, כי כמות הילדים בגן מוגבלת ל- 26 ילדים בלבד ולכן היא חייבת לוודא כי ההורים ישלמו "קנס" בגין הפסקת ההתקשרות בטרם הסתיימה שנת הלימודים באשר היא מתבססת ומסתמכת על ההרשמה כדי לדחות הרשמת מועמדים אחרים. בדיון אשר התקיים בפניי, התייחסה התובעת לטענות הנתבעת והנתבעת השיבה לטענות התובעת. יצוין, כי במהלך טיעוני המנהלת מטעם הנתבעת, ביקשה מנהלת הנתבעת להגיש תצהירים של אנשים אשר לא הגיעו לדיון. לא מצאתי הצדקה להגשת תצהירים מצד עדים פוטנציאליים אשר אפשר ועדותם רלוונטית, אך אם אכן היא רלוונטית שומה היה על הנתבעת לזמנם לדיון. בנוסף, מתוכן טענות מנהלת הנתבעת, מתברר כי אותם תצהירים מתייחסים למועדי עזיבת בתה של התובעת וכמות הילדים בגן, עובדות שלמעשה כלל לא היו במחלוקת. מעיון בכתבי הטענות מסתבר, כי הנתבעת הכינה טופס הרשמה ארוך, מקיף, מפורט ומסודר ובו פירוט מלא של כל תנאי ההתקשרות בין הנתבעת לבין ההורים הרושמים את ילדיהם לגן. בסעיף 13(3) לאותו מסמך, נקבע במפורש כי "בכל מקרה של ביטול רישום על ידי ההורים, החל מתאריך 01/09/09, יחוייבו ההורים בתשלום מלא עבור חודש נוסף מיום הודעתם על הפסקת ההתקשרות". לנוכח העובדות אשר התבררו, אין למעשה מחלוקת, כי התובעת אכן מסרה לנתבעת הודעה אודות כוונתה להפסיק את ההתקשרות כחודש לפני שהופסקה ההתקשרות. משמע, שגם לפי טופס ההרשמה של הנתבעת, פעלה התובעת כדין ולא הייתה כל הצדקה להשית עליה תשלום נוסף בגין אותו חודש בו בתה כלל לא הייתה בגן. זאת ועוד, מסתבר כי אפילו על טופס הרשמה זה לא טרחה הנתבעת להחתים את התובעת והטיעונים לפיהם הדבר נעשה בגלל מועד ההרשמה אינם יכולים לכפר אחר מחדל בסיסי זה. אני סבור, כי דווקא על הנתבעת, זו שהיה לה אינטרס ראשון במעלה לוודא כי תנאי ההתקשרות ברורים וידועים, הייתה החובה להבהיר ולוודא בכתובים כי התובעת מודעת לתנאי ההתקשרות. הנתבעת לא עשתה כן. טענתה כי הבהירה את הדברים לתובעת בעל פה איננה מקובלת עליי ואיננה יכולה לכפר על אי החתמת התובעת על הסכם התקשרות כיתר ההורים. לא זו אף זו, שהינה במהלך הדיון הסתבר כי גם לשיטת הנתבעת, האמור בטופס ההרשמה כלל אינו נכון ומבטא טעות. טעות קולמוס לשיטת הנתבעת. טעות שכזו, אני סבור, שהיה על הנתבעת לתקן זה כבר ואין לקבל טענה כי ההורים, ודאי התובעת, היו צריכים להיות מודעים לאותה הטעות. אין לי ספק, כי האינטרסים אשר בטאה בטיעוניה לגיטימיים והגיוניים, אולם חובתה הייתה לוודא כי אינטרסים אלו באים בכדי ביטוי כתוב, כך שהתובעת מודעת לאפשרות שיושת עליה קנס כפי שביקשה הנתבעת. הנתבעת לא עשתה כן ולא השתכנעתי כי התובעת ידעה על אותו קנס בנסיבות העניין. אשר על כן, אינני מוצא הצדקה להשתת קנס על התובעת. התובעת הודיעה חודש מראש על כוונתה לעזוב את הגן ובכך נתנה לנתבעת ארכה סבירה להערכות. הנתבעת מחויבת אפוא, להשיב לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 2,100 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה. כמו כן, מחויבת הנתבעת לשאת באגרת ביהמ"ש ובהוצאות התובעת בגין ניהול הליך זה בסך כולל של 600 ₪. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום. קטיניםביטול עסקה (הגנת הצרכן)גן ילדים / פעוטון / משפחתון