בפניי תביעה כספית ע"ס 31,200 ₪, במסגרתה עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי, בטענה כי האחרונה היפרה הסכם פרסום שנערך בין הצדדים. על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום 14.03.2008 נערך בין הצדדים הסכם בנוגע לפרסום מודעות במדריך 'דפי זהב' אותו עורכת הנתבעת. עפ"י ההסכם התחייבה הנתבעת להעניק לתובע שירות פרסום מודעות במדריכי 'דפי זהב' "צפון", "טבריה", "נצרת עילית", "קרית טבעון" ו-"עפולה", כאשר כל מדריך יכיל שתי מודעות בסיווגים שונים. בתמורה לשירותי הפרסום האמורים התחייב התובע לשלם לנתבעת סך של 7,617 ₪ (כולל מע"מ), כאשר מתוך הסכום הנ"ל, נקבע סך של 2,106 ₪ עבור שתי מודעות שאמורות להתפרסם במדריך 'דפי זהב' "עפולה". לטענת התובע, אחת המודעות שהזמין נשמטה מהמדריך של "עפולה" שהוציאה הנתבעת בשנים 2008-2009, וזאת בניגוד להתחייבות הנתבעת עפ"י ההסכם. התובע טוען, כי אי פרסום המודעה, כאמור, מהווה הפרה של ההסכם בינו לבין הנתבעת, באופן המזכה אותו בפיצוי בגין אובדן של שנה שלמה של פרסום והפסד הכנסות פוטנציאליות. עוד טוען התובע, כי הנתבעת הודתה בטעות שארעה והסכימה לזכותו בסך של 2,106 ₪, אולם לטענתו היא התנתה את קבלת הזיכוי בחידוש הסכם הפרסום לשנה נוספת 2009-2010. התובע סירב להצעתה זו של הנתבעת ואף ביטל את התשלום לנתבעת עבור הפרסום בכללותו, וזאת עד להסדרת הליקויים בפרסום. עד למועד ביטול הוראת התשלום שילם התובע לנתבעת סך של 2,100 ₪. עקב כך, פתחה הנתבעת בהליכי גבייה כנגד התובע בגין חובו עבור שירותי הפרסום שהסתכם בסך 3,969 ₪ (קרן). הנתבע לא התגונן וכנגדו ניתן פסק דין בהעדר. לטענתו, הנתבעת אף הגדילה לעשות, שעה שפתחה בהליכי הוצל"פ והטילה עיקולים על רכבו על חשבון הבנק שלו. התובע טוען, כי בלית ברירה ומחמת קשיים כספיים, הוא החליט לשלם את החוב לנתבעת וכן נשא בשכ"ט בא-כוחה, בסך כולל של 6,400 ₪. בתביעתו בפניי, עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי עבור עוגמת הנפש והפסד הכנסות שנגרמו לו, לטענתו, עקב השמטת מודעת הפרסום במדריך 'דפי זהב' "עפולה". התובע חישב את הפיצוי בגין הפסד ההכנסה משוער, לפי הפסד התקנת צילינדר ליום בעלות של 550 ₪ וכן הפסד קריאת לקוחות בגין פריצה והתקנה בשווי 800 ₪ עבור כל קריאה. בכימות נזקו נסמך התובע על היקף הכנסות בשנים קודמות 2006-2007, שאז התקבלו, לטענתו, בעסקו 3-4 קריאות בעיר עפולה כתוצאה מהפרסום במדריך (נטען כי הערכה זו נערכה עפ"י תשאול לקוחות). לפי עקרונות חישוב אלה, הגיע נזקו של התובע בגין רכיב אובדן ההכנסה לסך של 502,425 ₪. בתביעה, עותר התובע לסעדים הבאים: הפסד הכנסה עתידית שהעמידה ע"ס 25,000 ₪ בשל שיקולי אגרה ונוכח תקרת סכום התביעה המקסימאלי בבית משפט לתביעות קטנות; פיצויים בגין הפרת חוזה, לרבות החזר הוצאות הליכי הוצל"פ וגבייה שננקטו נגדו, לטענתו, שלא כדין, וכן טרחה ועוגמת נפש בסך 6,200 ₪. מנגד, טוענת הנתבעת כי דין התביעה לדחייה. לטענתה, ביום 17.03.2008 הזמין התובע מהנתבעת פרסום במדריכי דפי זהב לשנים 2008-2009 עבור בית העסק שלו "איתן כספות ומנעולים" בסך של 7,617 ₪, במסגרתו רכש התובע מודעות במדריכים שונים, לרבות מדריך 'דפי זהב' עפולה. הנתבעת מודה, כי אחת המודעות שאמורה היתה להתפרסם במדריך שהתפרסם בשנים 2008-2009 נשמטה בתום לב ועקב טעות טכנית. אולם, נטען כי מדובר במודעת הטבה שניתנה לתובע ביוזמת הנתבעת, בחינם ללא תמורה. לטענתה, התובע היה אמור לקבל את המודעה כחלק ממבצע, ללא שהזמינה וללא ששילם בגינה. הנתבעת מדגישה, כי יתר המודעות אשר הזמין התובע ושילם בגינן אכן הופיעו במדריך והתפרסמו ללא כל דופי. עם גילוי הטעות האמורה ופניית התובע אליה בנדון, הציעה הנתבעת לתובע, כמחווה של רצון טוב, פרסום חלופי חינם והחזר כספי של עלות הפרסום במדריך עפולה במלואו שעמד ע"ס 2,432 ₪. הנתבעת מדגישה, כי מעולם לא התנתה את מתן הפיצוי בפרסום עתידי, אך מודה כי ביקשה מהתובע להסדיר את יתרת התשלום בגין הזמנת הפרסום אשר התובע לא שילם בגינו, אף שהמודעות שהזמין והתחייב לשלם בגינן פורסמו כדבעי. התובע סירב להצעת הנתבעת והגיש תחתיה תביעה זו עם דרישה לפיצוי בגין נזקים מופרזים ומנופחים, באופן המלמד על חוסר רצינות טענות התובע, כך לשיטת הנתבעת. משסירב להסדיר את יתר חובו לנתבעת בגין הזמנת הפרסום, כאמור, נאלצה זו האחרונה, בלית ברירה, לנקוט בהליכים משפטיים כנגד התובע. הנתבעת מציינת, כי בחישוב חובו עבר הפרסום היא הפחיתה את עלות הפרסום במדריך עפולה והעמידה את החוב ע"ס 5,184 ₪. עוד טוענת הנתבעת, כי כל הליכי הגבייה שננקטו כנגד התובע היו כדין וכי כל טענותיו, בהקשר זה, אין מקומן להתברר במסגרת ההליך דנן. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי התובע לא הוכיח את הנזקים הנטענים ואף לא את הקשר הסיבתי בין הפסד ההכנסות הנטען לבין השמטת המודעה נשוא התובענה, שכן המודעה בתשלום התפרסמה במדריך 'דפי זהב' בעפולה, כדבעי. בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע ונציג הנתבעת, מר אדם כהן, ואלה חזרו על גרסאותיהם הנ"ל. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות שבפניי, אני סבורה כי דן התביעה להידחות, ולהן יובאו טעמיי. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בשנת 2008 הזמין התובע שירותי פרסום עבור בית העסק שלו, "איתן כספות ומנעולים", מהנתבעת, אשר כללו מודעות פרסום במדריך 'דפי זהב' בערים שונות, לרבות עפולה. עפ"י הזמנת הפרסום, רכש התובע 2 מודעות במדריך 'דפי זהב' עפולה, האחת בתשלום והשנייה בחינם, כחלק מתנאי מבצע שהוענק לתובע. הנתבעת מודה, כי עקב טעות טכנית הושמטה אחת המודעות מן המדריך, אך לטענתה מדובר במודעה שהוענקה לתובע כהטבה, ללא תשלום. סבורתני, כי אין כל רבותא לעובדה, כי התובע לא שילם עבור המודעה שהושמטה, משום שהמודעה היתה חלק מעסקה כוללת ששילם התובע בגינה וצפייתו, עת הביע הסכמה להתקשרות עם הנתבעת, היתה לקבל 2 מודעות, ולא אחת. מעדויות הצדדים אני למדה, כי עם גילוי דבר ההשמטה, כאמור, פנה התובע אל הנתבעת וביקש פיצוי בגינה, וזו האחרונה הציעה לו חלופות פרסומיות שונות (מכתב הנתבעת מיום 17.12.08 - נספח ד'1 לכתבה התביעה) וכן החזר כספי של עלות הפרסום במדריך "עפולה" במלואו. התובע סירב להצעתה של הנתבעת ואף נמנע מלסלק את התמורה המגיעה לנתבעת בגין הזמנת הפרסום, אף שלא היו לו כל טענות ו/או הסייגויות באשר ליתר המודעות שפורסמו במדריכי הנתבעת השונים. מהראיות שהונחו לפתחי עולה, כי התובע פוצה ע"י הנתבעת בגין השמטת המודעה האמורה, באופן שניתן לו זיכוי בגין מלוא הפרסום במדריך 'דפי זהב' עפולה (מוצג נ/1). כאמור, התובע החליט שלא לשלם את החוב בגין הזמנת הפרסום, בכללותו, אף שלא נפל כל פגם בפרסום ביתר המדריכים (9 מתוך 10 מודעות), ולכן נקטה הנתבעת נגדו בהליכים משפטיים לגביית יתר חובו בגין הפרסום. הוכח בפניי, כי הנתבעת הפחיתה מיתרת חובו של התובע את עלות הפרסום במדריך 'דפי זהב' עפולה, במלואו, בסך של 2,432 ₪, כך שחובו של התובע בגין הזמנת הפרסום לאחר הניכוי עמד על 5,184 ₪, במקום 7,617 ₪. מטעמים השמורים עמו, בחר התובע שלא להתגונן מפני התביעה שהגישה נגדו הנתבעת, כאמור, ועקב כך ניתן נגדו פס"ד בהעדר. התובע אף החליט להסדיר את חוב פסק הדין אל מול הנתבעת ושילם לבא-כוחה סך של 6,200 ₪. בהקשר זה, יצויין, כי אין מקום ליתן יד לניסיונו של התובע "לתקוף" את פסה"ד שם באמצעות הגשת התביעה דכאן וכי כל טענותיו של התובע אשר נוגעות להליך המשפטי שנקטה נגדו הנתבעת, היה עליו להשמיען בהליך שם. אך, משבחר להביא את ההליך שם לידי סיום תוך תשלום יתרת החוב לנתבעת, הרי שאין לטענות אלו מקום בתביעה שבפניי. באשר לנזקים הנטענים, התובע לא הביא ולו בדל ראיה להוכחת אובדן ההכנסות. התובע לא הוכיח, כי היתה ירידה בהכנסותיו בשנים 2008 - 2009 ביחס לשנים קודמות, לא כל שכן שקיים קשר סיבתי בין השמטת המודעה נשוא התובענה לבין הפסד הכנסה נטען כלשהו. לא זאת אף זאת, התובע לא הביא ראיות, כגון דוחות כספיים של העסק, מאזנים, שומות מס ומע"מ וכדומה ביחס לשנים 2008 - 2009 (שנת הפרסום) ולשנים קודמות על מנת להוכיח ירידה בהכנסות, כנטען. משלא השכיל התובע להוכיח, ולו באופן לכאורי, גרימת נזק עקב השמטת המודעה, הרי שאין מקום לפסוק לו פיצוי כלשהו. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה. בנסיבות העניין, ולאור התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)