בפני תביעה שעניינה גובה החזר בגין ביטול עסקה לרכישת רכב. התובע טוען, כי בתאריך 12/5/12 ביקר אצל הנתבעת על מנת לרכוש רכב יד ראשונה. לדברי התובע, הוא הסתמך על מודעה שהתפרסמה בעיתון ידיעות אחרונות, שלשונה כלדקמן: "החל מ- 39,900 ₪ !!! 2008, ראשונה !!! מיטלית, ללא-תאונות, שמורה ומטופלת היטב, אחריות + מימון + החלפה". התובע הגיע אל הנתבעת, בדק את המכונית שהוצעה לו, ולדבריו דרש לראות את רשויונות הרכב אך נציג הנתבעת דחה את בקשתו. לדבריו, נציג הנתבעת הצהיר בפניו, כי מדובר ברכב מיד ראשונה מליסינג. או אז, ובהסתמך על דברי נציגי הנתבעת חתמו הצדדים על זכרון דברים לפיו התובע משלם מקדמה בסך 4,000 ₪, ו- 26,000 ₪ במועד העברת הבעלות. כן נרשם, כי במידה ואחד הצדדים יהיה מעוניין בביטול העסקה יפצה הצד המבטל את הצד השני בסכום של 10% מעסקה. התובע טוען, כי כשהגיע למחרת על מנת לשלם את היתרה ולקבל לידיו את הרכב, נמסר לידיו רשיון הרכב ורק אז הסתבר לו כי הרכב הוא מהשכרה ולא מליסינג. התובע דרש לבטל את העסקה, אולם הנתבעת דרשה הימנו כי ירכוש רכב אחר ממנה. בזכרון הדברים שצוטט לעיל, הוסף בכתב יד כי הלקוח מצהיר שהוא מבטל את העסקה וידוע לו כי ישלם סך של 4,000 ₪ על ביטול העסקה, בסכום עם מר ראובן אלמוג וגב' אסתר אלמוג כמו כן לא יהיו לי כל טענות או תביעות כלפי טרייד אין חולון בעתיד. מתחת לכתוב בכתב יד ישנה חתימה שהתובע אישר כי היא חתימתו, יחד עם זאת התובע העיד, כי הכיתוב בכתב יד הוסף על ידי הנתבעת לאחר החתימה. התובע הציג עוד קבלה על סך 4,000 ₪ עבור ביטול עסקה לרכב מספר 22-441-63. הנתבעת, מטבע הדברים, הפנתה את הגנתה לעבר אותו זיכרון דברים, תוך שהיא מציינת כי התובע ידע שבעבור ביטול העסקה עליו לשלם את הפיצוי המוסכם, ועל כן עליו לשלמו, וכן הוסיפה כי התביעה הינה ניסיונו של התובע להתעשר שלא כדין. בעדותו לפני, הכחיש נציג הנתבעת, כי הדברים בטופס הוספו לאחר חתימתו של התובע. לדבריו, נעשו תיקונים ברכב, הוחלף מצבר ומשכך על התובע לשאת בנזק. לעניין ה- 4,000 ₪, לדבריו, מדובר במקדמה, אם היה התובע רוכש רכב נוסף הרי שהיה יכול להשתמש בסכום. נציג הנתבעת טען, כי התובע ידע שהרכב מהשכרה, הוא ראה בפעם השניה שהגיע את רשיון הרכב, ובשל כך קיבל הנחה במחיר. דיון והכרעה שמעתי את עדות התובע ואת נציג הנתבעת, עיינתי במסמכים שצורפו לכתב התביעה, ולא קיבלתי תשובה על מה ולמה ראתה הנתבעת לחייב את התובע לשלם סכום שהוא יותר גבוה מדמי ביטול העסקה כפי שקבועים בזכרון הדברים. גם אם אקבל את טענת הנתבעת, כי ביצעה תיקונים ברכב, החליפה מצבר וכיוצ"ב, הרי שהנתבעת היא זו שעשתה עושר ולא במשפט על חשבון התובע, שכן דרשה מן התובע לשלם על התיקונים, כאשר הרכב לאחר התיקונים נותר אצלה והיא יכולה לשקלל את הסכום שהשקיעה ברכב בסכום שבו תמכור את הרכב בעסקה עתידית. לו הייתה הנתבעת מסתפקת בדמי ביטול העסקה המוסכמים, יתכן שלא הייתי נוטה להתערב, אולם משהוברר, כי הנתבעת ראתה לנצל את מצבו של התובע שלא רצה בביצוע העסקה וגרמה לו לשלם דמי ביטול גבוהים יותר מהמוסכם, קשה לקבל את טענותיה גם במחלוקות האחרות. הנתבעת הוכיחה בהתנהלות זו את חוסר מהימנותה. שמעתי את עדותו של התובע, ועל פניה עדותו נראית מהימנה. אני מאמינה לתובע, כי הנתבעת הסתירה הימנו בשלבים הראשונים של ביצוע העסקה את העובדה כי מדובר ברכב מהשכרה, הדבר נודע לתובע רק לאחר ששילם את המקדמה של 4,000 ₪. התובע לא רצה ברכב מהשכרה, והוא מלכתחילה פנה לנתבעת בעקבות מודעה בעיתון כי מדובר ברכב "יד ראשונה". הנתבעת בכך שלא ראתה לחשוף את המידע הרלוונטי הזה הטעתה את התובע, והסתירה הימנו תנאי יסודי לעסקה. משכך, רשאי היה התובע לעמוד על זכותו לבטל את החוזה ולקבל את כספו. הזכות לבטל חוזה מחמת טעות והטעיה, מוסדרת בסעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובעים לאמור: "14. טעות (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על-כך, רשאי לבטל את החוזה. (ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על-כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת... (ג) ... (ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה". 15. הטעיה מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". קיומה של טעות מהווה יסוד לא רק לעילת הביטול לפי סעיף 14 לחוק החוזים, אלא גם לזו שבסעיף 15, שכן ההטעיה נוצרת על-ידי טעות של צד אחד לחוזה, שנגרמה על-ידי משנהו. הטעיה מורכבת בעיקרה משתי קטגוריות חלופיות, שהן הטעיה אקטיבית ופאסיבית. הראשונה נגרמת עקב מצג-שווא, כאשר, לדוגמא, צד מתקשר בחוזה עקב נתונים לא נכונים, שנמסרו לו על ידי הצד השני. השנייה מקורה באי גילוי, כאשר אחד הצדדים התקשר בחוזה על יסוד טעות, בשל הימנעותו של הצד שכנגד לגלות נתונים הידועים לו ואשר ביכולתם להשפיע על החלטת הראשון אם להתקשר בחוזה אם לאו (תק 737/05 נעים הלוי ידיד נ' לבוטין ניקולאי (אשדוד), (פורסם בפדאו"ר). במקרה דנן, הנתבעת נמנעה מלחשוף בפני התובע ואשתו את העובדה שהרכב הוא רכב שמקורו בהשכרה תוך התחמקות מלהציג בפני התובע את רשיון הרכב, אלא לאחר קבלת דמי הקדימה וחתימה על זכרון הדברים. מדובר בפרט מהותי שיש בו כדי להשפיע על ההחלטה להתקשר בחוזה, משכך הטעתה את התובע וזה היה רשאי לדרוש את ביטול החוזה. משדרש התובע את ביטול החוזה הטעתה הנתבעת את התובע פעם נוספת ודרשה ממנו דמי ביטול שהם גבוהים מן הסכום המוסכם בחוזה, וזאת כאשר התובע לא קיבל דבר, והרכב על כל השיפורים והתיקונים שבו נותר אצל הנתבעת שתוכל למכרו בעסקה עתידית ולהחזיר את השקעתה. משכך, אני מורה על ביטולו של החוזה. הנתבעת תשיב לתובע סך של 4,000 ₪, וכן תשא בהוצאות משפט בסך 500 ₪. בנסיבות העניין, לא ראיתי להורות על פיצוי בגין עוגמת נפש כפי שדרש התובע, שכן היה על התובע להיות זהיר יותר ולוודא את מכלול העובדות כהוויתן טרם חתימה על זכרון הדברים. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה עד התשלום בפועל. לצדדים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים. הטעיהביטול עסקה (הגנת הצרכן)