הרקע והצדדים התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת בעתירה לפיצוי בסכום של 8,215 ₪ הכוללים 6,781 ₪ עבור הסרת שיער ובנוסף 1,434 ₪ שהם מחצית מסך 2,869 ₪ עבור הצרת היקפים והעלמת צלוליטיס.בנוסף תובעת לסכום נוסף בסך 300 ₪ החזר נסיעות ו-2,000 ₪ בגין עוגמת נפש וכאב וסבל. סך כל הפיצוי המבוקש הינו 10,515 ₪). התובעת טוענת כי החלה ואף סיימה סדרת טיפולים (10 במספרם) להצרת היקפים והעלמת צלוליטיס אך לא נראה כל שינוי החל מתחילת ההליך. בנוסף טוענת כי הנתבעת הציגה מצג שווא בעניין טיפולי הלייזר, לפיו, לאחר 8-10 טיפולים ניתן לצפות להפחתה משמעותית בכמות השיער באזור המטופל. לטענת התובעת, בשל טיפולי הלייזר שבוצעו ע"י הנתבעת נגרמו לתובעת כוויות בדרגות שונות באזורים שונים. אי לכך ביקשה התובעת לטענתה להפסיק את קבלת הטיפולים, בעקבות כוויה בזרועה ולאחר שביצעה 6 טיפולים. לדבריה, באותו שלב לפי טבלת שיעור ההחזר ללקוח בעת ביטול העסקה, היא היתה זכאית להחזר של 20% מגובה העסקה, ובאותו שלב זה היה כל מבוקשה. התובעת ממשיכה וטוענת כי שוכנעה על ידי מנהלת הנתבעת לקבל טיפול נוסף לאחר המתנה ממושכת להחלמת הזרוע, היא הסכימה - ובדיעבד סבורה כי ההצעה ושכנועה להמשיך ולקבל טיפול נוסף נועדה כדי לשלול ממנה את האפשרות לקבלת החזר. הנתבעת טוענת כי התובעת אכן רכשה חבילת טיפולי לייזר וחבילה טיפולים להצרת היקפים בסכומים שפורטו. לטענת הנתבעת, הוסבר לתובעת כי מטרת הטיפולים הינה להגיע להפחתה ניכרת בכמות השיער באזור המטופל וכי קיימת אפשרות כי התוצאה הרצויה אף לא תושג במלואה או לא תושג כלל. הנתבעת טוענת כי במהלך שנתיים שבהן טופלה התובעת במרפאה לא התלוננה על כאבים וסבל, לעניין הכוויה, מסכימה כי באחד הטיפולים נוצרה תגובה חזקה בעור באזור הידיים, אך לא היה בכך כדי למנוע מן התובעת להמשיך ולקבל טיפולים באזורים אחרים בגוף, וכי לא מדובר בטיפול רשלני או לא מקצועי אלא בתגובה אינדיבידואלית של התובעת. לטענת הנתבעת, האפשרות להיווצרות כוויה היא אחת מהתופעות האפשריות בטיפולי הלייזר והתובעת קיבלה הסברים על כך במעמד ההתקשרות. הנתבעת סבורה שיש שלהתייחס לעובדה כי התובעת קיבלה שירות וטיפול ראוי במשך 24 חודשים, במהלכם אף רכשה חבילות טיפול נוספות, וכי להערכתה התובעת הגיעה לתוצאה של הפחתה ניכרת בכמות השיער באזורים שטופלו. לטענת הנתבעת רמת הכאב בכל מטופל היא אישית, וכי לא מדובר "טיפול מפנק", ונעשה מאמץ להתאים לתובעת טיפול לרמת הסיבות האישית שלה לכאב. דיון והכרעה למעשה מתמקד הדיון בשני אלה: האם זכאית התובעת להחזר כלשהו בגין טיפולי הלייזר שעברה, והאם היא זכאית להחזר כלשהו בגין טיפולי הצרת ההיקפים. במהלך הדיון שלפני לא הזכירה התובעת כל טענה כנגד טיפול הצרת ההיקפים, ולא כפרה בטענת הנתבעת כי לאחר סיום הדרה המקורית רכשה חבילת טיפולים נוספת וזו ניתנה לה בהנחה משמעותית, ולפיכך אני קובעת כי בשאלה זו התובעת ויתרה על טענותיה. המחלוקת שנותרה בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם זכאית התובעת להחזר כלשהו, בשל הפסקת הטיפולים לאחר 6 טיפולים ומשחלפה תקופה של שנה וחודשיים - או לאחר הטיפול השביעי ששוכנעה לבצע, משחלפה באותה עת תקופה של קרוב לשנתיים. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה, ולהלן נימוקיי. אמנם, ההסכם עליו חתמה התובעת הינו חוזה אחיד, טופס קבוע שעליו מחתימה הנתבעת כל מטופלת הרוכשת אצלה חבילת טיפולי הסרת שיער בלייזר, היינו, מדובר במסמך הנערך על ידי הנתבעת לצרכיה. נפסק בע"א 769/86, רובינשטיין ושות', חברה קבלנית בע"מ נ. זמרן ואח', פ"ד מב (3) 581, בעמ' 586, כאשר מתעורר ספק לגבי פירושה של תניה במסמך מעין זה ”מן הנכון להעדיף את הפירוש שאין בו כדי לבטא ויתור גורף על זכויות מצד אלה שלא ניסחוהו". כפי שעולה מההסכם בין הצדדים, הנתבעת מאפשרת ללקוחותיה לבטל עסקה ולקבל כספי לקוח חזרה, אך זאת בכפוף לשני תנאים מצטברים, המתייחסים הן לכמות הטיפולים שבוצעו והן למשך התקופה שעברה מעת ביצוע העסקה. אין המדובר בתניה שיש ספק לגבי פרשנותה ולפיכך אין בכלל האמור כדי לתמוך בטענות התובעת לפיהן היא זכאית להחזר כלשהו בגין העסקה, שעה שאפילו נקבל טענתה לגבי מספר הטיפולים, עדיין אין ספק כי בקשתה לביטול העסקה הועלתה לראשונה בפני הנתבעת לאחר שחלפה התקופה המקסימאלית המאפשרת קבלת החזר. בנסיבות אלה, גם לא ראיתי לקבל את טענתה של התובעת כי "שוכנעה" להמשיך ולקבל טיפול נוסף רק כדי לשלול ממנה את זכות הביטול וקבלת החזר כספי. הנתבעת הציעה לתובעת להמשיך ולקבל טיפולים להסרת שיער בידיה, כאשר לגישתה (וכפי שעולה ללא ספק מנוסח הסכמת הצדדים בהסכם ביניהם) חלפה ממילא התקופה שבה ניתן לבטל את ההסכם תוך זכות להחזר כספי. לעניין חוזה ביטוח נפסק, כי קיימת דרישה מוגברת לבהירות נוסח כאשר מדובר בהחרגת החבות, ונקבע כי על החרגה כאמור להיעשות באופן מפורש, בולט וברור (ע"א 188/84, צור חברה לביטוח בע"מ נ' חדד, פ"ד מ (3) 1, 14) . החובה לנהוג בתום-לב ובדרך מקובלת מנוסחת אמנם גם היא בלשון כללית, פתוחה ורחבה. בכך השאיר המחוקק לבית המשפט את מלאכת העיצוב של החובה (ע"א 4819/92אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר מנשה, פ"ד מט(2) עמ' 762). בית המשפט נוטה לסבור כי התניה לקיומם של שני הנתונים באופן מצטבר אינו צודק ואינו ראוי, וכי משיקולי צדק ייתכן והיה מקום לקבוע כי ביטול העסקה יוכל להיעשות גם מקום שמספר הטיפולים אליה מייחסת טבלת ההחזרים ניתנו על פני פרק זמן ארוך יותר. זאת, בין השאר, מאחר ולא הובהר מי קובע את מרווחי הזמן שבין הטיפולים וכלל לא הוכח שאלה בשליטת המטופלים - ובעייננו, בשליטת התובעת. עם זאת, גם קביעה כזו אינה מסייעת לתובעת שכן התובעת כלל לא עמדה בנטל להוכיח כמה טיפולים קיבלה בידיה עד להפסקתם. לטענת התובעת קיבלה 6 טיפולים ולאחר מכן בשכנוע המנהלת, ניתן לה טיפול אחד נוסף, בעוד שבכתב ההגנה מפרטת הנתבעת כי התובעת קיבלה 8 טיפולים מתוך ה- 10 הכלולים ב"חבילה", בטרם ביקשה להפסיק את קבלתם. ולפיכך אין צורך להכריע בעניין זה. לגבי הטיפולים ביתר חלקי הגוף, לא טענה התובעת כי היתה מניעה מהמשך קבלתם או כי אלה הופסקו לאחר מספר טיפולים בודד המקנה לה זכות לקבלת החזר כספי כלשהו. סוף דבר התביעה נדחית. לפנים משורת הדין, ובנסיבות המקרה, אינני מחייבת את התובעת בהוצאות משפט. רשלנות רפואית (הסרת שיער)תביעות רשלנות רפואיתביטול עסקה (הגנת הצרכן)