1. בפניי ערעור על החלטת המשיבה לחייב את התובע באגרת טלוויזיה. 2. המערער הגיש את הערעור כנגד רשות השידור (להלן: "רשות השידור" או "המשיבה") על הטלת אגרה לפי חוק רשות השידור התשכ"ה- 1965 (ולהלן: "חוק רשות השידור"), בגינה עוקלו מחשבונו כספים בסך 2,419 ₪ ושלא כדין, לטענתו. המערער טוען כי הוא מעולם לא החזיק במקלט טלוויזיה שיחוב בגינו אגרה כאמור. לאור זאת דורש המערער השבת סכום זה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית. לטענת המשיבה, בהתאם לסעיף 28א (א) לחוק רשות השידור, מוטלת על המחזיק במקלט טלוויזיה חובה לתשלום אגרה שנתית לרשות השידור. בהתאם לדו"ח סוחר אשר בידי המשיבה, בתאריך 24/4/01 רכש המערער מקלט טלוויזיה. בנוסף טענה המשיבה כי בתאריך 28/9/04 הודיע לה אביו של המערער כי בנו מתגורר ביחידה נפרדת ובה מקלט טלוויזיה. משכך, בתאריך 1/11/04 גבתה המשיבה מהמערער באמצעות עיקול חשבונו סך של 2,419 ₪ עבור אגרת טלוויזיה. 3. בישיבת יום 5/10/06 הגיעו ב"כ הצדדים לידי הסכמה דיונית (אשר קיבלה תוקף של החלטה) לפיה הגם שמדובר בהליך של המרצת פתיחה, יוגשו תצהירים ותשמענה ראיות בתיק בדרך הרגילה. 4. בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם המערער העיד הוא בעצמו ולא הביא עדים נוספים. מטעם המשיבה העיד מר קדרי עבד אל קאדר (בעל חנות למכירת טלוויזיות, ולהלן: "קדרי"); פרץ מיכאל (מנהל סניף ברשות השידור) ונפתלי שוורץ (אשר ערך ביקור בביתו של המערער). הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב והתיק נקבע למתן פסק דין. 5. טענת המערער, עליה חזר בחקירתו הנגדית בבית המשפט הינה כי מעולם לא החזיק בטלוויזיה, לא קנה ואף לא קיבל טלוויזיה במתנה (ראה עמ' 5 לפרוטוקול מיום 4/9/07). מטעם רשות השידור זומן להעיד מר קדרי, אשר מוכר טלוויזיות בחנותו, ועל פי טענת רשות השידור המערער רכש בחנותו מקלט טלוויזיה. מטבע הדברים יש חשיבות רבה לעדותו של מר קדרי. מר קדרי הביא יחד עמו לצרכי עדותו בבית המשפט את ספר רישום המכירות, לרבות בנוגע למחלוקת נשוא הדיון. קדרי ציין כי טופס ההודעה המקורי על מכירת מקלט טלוויזיה אשר נשלח לרשות השידור רשום שם אך ללא מספר תעודת הזהות. קדרי הדגיש כי המדובר ב"סאלח" ולא ב"סאלם", וכן כי אין הוא יודע כיצד עודכן מספר תעודת הזהות של האדם הרשום בטופס ההודעה (קדרי בחקירה ראשית, עמ' 6-7 לפרוטוקול מיום 4/9/07). בחקירתו הנגדית טען קדרי: "אני מכיר את המבקש בפנים שלו. הוא אף פעם לא רכש אצלי טלוויזיה. הטלוויזיה שנרכשה על ידי מטר סאלח היא מסוג t.c.l" (ההדגשה אינה במקור. עמ' 7 לפרוטוקול מיום 4/9/07). עד ההגנה הנוסף (מס' 3), נפתלי שוורץ, טען כי ביקר בביתו של המערער. הוא ציין בחקירתו הנגדית כי המערער מתגורר אצל אחיו בקומה השלישית, שם היו 2 מקלטי טלוויזיה, אחד בשימוש בסלון והשני בקרטון במטבח, אך לא היה מכשיר טלוויזיה מסוג P.C.L. בכל הבית. כן טען עד ההגנה הנ"ל כי המערער היה נוכח וכי שיתף עימו פעולה. בבדיקה שנעשתה בחדרו של המערער לא נמצא מקלט טלוויזיה (נפתלי שוורץ בחקירה נגדית, עמ' 8 לפרוטוקול מיום 4/9/07). 6. כאמור לעיל וכפי שצוין בכתב התשובה מטעם רשות השידור, הלה סומכת את גביית הסכום שעוקל מחשבונו של המערער לאור סעיף 28 (א) א לחוק רשות השידור, שדברו: "המחזיק במקלט טלוויזיה ישלם לרשות אגרה שנתית בסכום של 515 שקלים חדשים (בחוק זה- אגרה)" . לא למיותר לציין כי חובת תשלום אגרה מותנית בכך שהמערער מחזיק במקלט טלוויזיה. מהראיות שנסקרו לעיל, ניתן לקבוע כי הוכח שהמערער לא רכש את מקלט הטלוויזיה בחנותו של קדרי (כפי שטען גם קדרי, עד הגנה מטעם רשות השידור), וכי אין בחדרו מקלט טלוויזיה (על פי עדות עד ההגנה מס' 3), והוא לא זוהה כאתו אדם אשר רכש את המקלט בחנותו של קדרי. הוכח שהמערער אינו מחזיק כלל במקלט טלוויזיה. כהערה אציין, כי במהלך שמיעת הראיות היה ברור כי גרסת עד ההגנה העיקרי הינה שמדובר ב"אדם אחר" שרכש מחנותו את הטלוויזיה, ולא המערער לעיל. חרף זאת נמנעה המשיבה מלבקש לצרפו כבעל דין. זאת ועוד, לכאורה ה"אדם האחר" הינו אחיו של המערער ויש להניח כי הלה אינו מכחיש את החזקתו במקלט הטלוויזיה. מדוע אם כך, "התעקשה" המשיבה להיצמד להליך המשפטי נגד המערער? 7. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי הוכח כי המערער לא רכש את מקלט הטלוויזיה הנטען בחנותו של קדרי, כי אינו מחזיק במקלט טלוויזיה וכי אין ברשותו כל מקלט טלוויזיה אחר. אי לכך לא היה מקום לחייב את המערער באגרת טלוויזיה. אני מחליט לקבל את הערעור ומורה כי על רשות השידור להשיב את הכספים שגבתה מחשבונו של המערער בסך של 2,419 ₪ בתוספת הפרשה הצמדה וריבית מיום 23/5/06 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייב את המשיבה לשלם למערער החזר אגרת משפט ששולמה בצרוף הפרשים כחוק, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪. רשות השידוראגרה