זוהי תביעה קטנה שהגיש התובע נגד הנתבעת ועניינה ביטול עסקה. התובע טוען כי ביום 16.2.12 הוא נרשם לקורס "יבוא ייצוא וסחר בינ"ל" אל הנתבעת ושילם את מלוא התמורה בסך של 4,945 ₪. מאוחר יותר (לא צוין מועד בכתב התביעה) ביקש התובע לשנות את מועד הקורס, מכיוון ש"לא הסתדר לי עם העסק והילדים" ולאחר בדיקה החליט לבטל כליל את ההרשמה לקורס, מכיוון שלא יכול היה לעמוד בתשלום. התובע הודיע על כך מראש לנתבעת (שוב - לא צוין תאריך) ונאמר לו שהקורס עדיין לא מלא ושזה בסדר, אך לאחר מכן הודיעה לו הנתבעת כי היא תשיב לו רק מחצית מהסכום ששילם. על כן התובע תובע את המחצית השה של התמורה, שלא הושבה לו. הנתבעת טוענת, מנגד, כי מדובר בתביעת סרק של מי שמנסה בדיעבד להימלך בדעתו מהחלטה מושכלת שקיבל מרצון ולהשית את התוצאות הכלכליות של החלטתו עליה. התובע איננו מפרט את מלוא השתלשלות העניינים, שהינה זו: התובע נרשם ביום 16.2.12 לקורס שמועד פתיחתו 23.3.12. ביום 13.3.12 הוא ביקש לדחות את מועד כניסתו לקורס והנתבעת הסכימה לכך. יומיים לאחר מכן, ביום 15.3.12, פנה התובע פעם נוספת לנתבעת והפעם ביקש לבטל כליל את לימודיו. על פי ההסכם עליו חתם התובע ביום 13.2.12, זכאי התובע לבטל את השתתפותו בקורס בתוך 14 יום ממועד עשיית ההסכם ובלבד שהביטול ייעשה 7 ימי עבודה לפני קיום הקורס. התובע לא עמד בתנאים אלה. הנתבעת טוענת כי היא נערכת לפתיחת קוסים על בסיס צפי לכמות מסוימת של תלמידים ועל בסיס זה היא לוקחת על עצמה התחייבויות שונות מול ספקים, מרצים וכדומה. על כן נקבע מנגנון של ביטול ההסכם כפי שנקבע. אף שהתובע לא היה זכאי לבטל את ההסכם, הסכימה הנתבעת, לפנים משורת הדין ומתוך התחשבות בו, להשיב לו 50% מעלות הקורס. חרף זאת ולהפתעת הנתבעת, כשנה וחודשיים לאחר מכתב תשובתה לתובע פנה התובע לבית המשפט בתביעה זו. בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובע ונציגת הנתבעת. לאחר עיון בכתבי הטענות ובמסמכים ולאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית: התובע לא הוכיח כי קמה לו הזכות - לא על פי החוק ולא על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים, לבטל את העסקה ולקבל לידיו בחזרה את התמורה ששילם. על פי תקנה 2(3) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א - 2010 (להלן "התקנות") וסעיף 9 לתוספת לתקנות, צרכן רשאי לבטל הסכם שעניינו חוגים וקורסים "בתוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם ובלבד שהביטול יעשה 14 ימים שאינם ימי מנוחה לפחות, קודם למועד תחילת השירות". ההסכם עליו חתם התובע אף מטיב עם הלקוח. בסעיף 3(1) שבו נקבע: "ידוע לי כי ביטול ההשתתפות בקורס אפשרי בכתב אך ורק תוך 14 יום ממועד עשיית ההסכם ובלבד שהביטול ייעשה 7 ימי עבודה לפני קיום הקורס...". בסעיף 3(2) להסכם נקבע: "במקרה של ביטול הרשמה לאחר התקופה שמוזכרת בסעיף 3.1, לא אהיה זכאי להחזר כספי כלשהו". תנאים אלה מצוינים בהסכם פעמיים: פעם אחת, בהדגשה ובהבלטה על גבי "טופס ההרשמה", ופעם נוספת בתנאי ההסכם, כפי שפורט לעיל. ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 13.2.12. בקשת התובע לביטול העסקה הוגשה לנתבעת רק ביום 15.3.12, היינו - בחלוף המועד הקבוע לכך בתקנות ובהסכם. הסיבות האישיות שעמדו ביסוד ביטול העסקה על ידי התובע (קושי כלכלי, קושי בעבודה וכיוצא באלה), אינן מעלות ואינן מורידות לעניין תנאי ביטול העסקה להם התחייב התובע במפורש בהסכם ואשר כאמור, קבועים גם בתקנות. על כן, דין תביעתו של התובע להחזר הכספי להידחות. יתרה מכך, התובע לא הכחיש את טענת נציגת הנתבעת בדיון ולפיה הנתבעת ניאותה, לפנים משורת הדין וחרף הוראות ההסכם, לא רק להשיב לתובע מחצית מן התמורה ששילם, אלא גם ליתן לו זיכוי בגובה המחצית השנייה, להשתתפות באחד מן הקורסים שמקיימת הנתבעת. על פי טענת נציגת הנתבעת, שלא נסתרה על ידי התובע, דובר בהסכם פשרה בין הצדדים שאותו הפר התובע בעצם הגשת התביעה. על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 800 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק דין זה לתובע, אחרת - יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. חוגיםביטול עסקה (הגנת הצרכן)