בפניי תביעת התובעת, שהזמינה (באמצעות קרובת משפחתה) כרטיסי טיסה לרומא מיום 12/5/13 עד ליום 16/5/13. ביום 6/5/13 נפצעה התובעת בכתפה, כך שלא יכלה להצטרף לנסיעה, היא הודיעה זאת לנתבעת, ולא יצאה לטיול. בקשת התובעת לקבל החזר נדחתה, למעט מיסי הנמל בסך 40 דולר, שהוחזרו לקרובת המשפחה, ששילמה עבור הטיול. התובעת הודתה בכך לאחר הגשת כתב ההגנה. התובעת עותרת לזיכוייה מאחר ולא יכולה היתה להשתתף בטיול, והנתבעת מבקשת לדחות את התביעה, מאחר והתובעת הודיעה על ביטול השתתפותה בטיסה 18 ימים לאחר הזמנת הטיסה ו-6 ימים לפני הטיסה המתוכננת, באופן שדמי הביטול הינם בשיעור 100% (למעט מיסי נמל), כאמור בטופס הזמנת כרטיס הטיסה (נספח ב' לכתב ההגנה). הנתבעת מבהירה כי התובעת ובנות משפחתה יכולות היו להזמין ביטוח לטיסה, אך לא עשו כן. לאחר ששמעתי את ההוכחות, נמצא כי המחלוקות עובדתיות היו מצומצמות. התובעת טענה כי הטיסה אושרה רק ביום 5/5/13, ועל כן הודעתה, שנמסרה למחרת היתה בטווח המועד לביטול הטיסה, ועוד טענה כי הטיסה יצאה כשהיא מלאה, כך שהמשיבה לא הפסידה דבר בגין אי השתתפותה בטיסה, מאחר והיתה זו תקופה מבוקשת של חג השבועות. הנתבעת הכחישה את הטענה בעניין מועד אישור הטיסה, וטענה כי האישור הוא מיידי. לעניין תפוסת הטיסה הציג נציג הנתבעת רשימות נוסעים, מהן עלה כי בטיסה הלוך היו 4 מקומות פנויים ובטיסה חזור מקום אחד (נ/1). הנתבעת טענה גם כי ניתנה לתובעת האפשרות להעביר את הכרטיס לאדם אחר תמורת 100 דולר וכך להקטין את נזקיה, אך היא לא ניצלה את האפשרות. התובעת לא הגיבה לטענה. התביעה נדחית, מאחר והתובעת לא הצביעה על מקור עילת התביעה. התובעת אינה מי שהזמינה את הטיסות, על כן תחוייב בגין מעשי מי שהזמינה את הטיסה ומחדליה. ההזמנה נעשתה ביום 18/4/13 והביטול נעשה ביום 6/5/13, כלומר שהמועד לביטול, הקבוע בתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 חלף: "בתוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם ובלבד שהביטול ייעשה 14 ימים שאינם ימי מנוחה לפחות, קודם למועד תחיל השירות". גם בהתחשב בעובדה שהעסקה נעשתה באמצעות האינטרנט, לא עמדה הודעת התובעת בתנאי סעיף 17ג'(ג)(2) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, הקובע הוראה מיוחד ביחס ל: "...שירותי הארחה, נסיעה, חופש או בילוי, אם מועד ביטול העסקה חל בתוך שבעה ימים שאינם ימי מנוחה, קודם למועד שבו אמור השירות להינתן". הטענה החדשה, שהועלתה בדיון, כאילו המשיבה שלחה לקרובת המשפחה המזמינה אישור של הטיסה רק ביום 5/5/13 בלילה, וכי יש לראות תאריך זה כתאריך ממנו יש למנות את ימי הביטול, לא נתמכה בדבר, התובעת טענה כי הדברים נמסרו לה ע"י אחותה וכלתה של האחות, רונית אטש טלפונית, אך אף אחת מהן לא הגיעה להעיד, ובמיוחד לא הוצגה תכתובת הדואר האלקטרוני. התובעת טוענת כי כיוון שרק ביום 5/5/13 אושרה הטיסה לא יכולה היתה להזמין ביטוח נסיעות לפני כן הינה טענה שנולדה רק בדיון, אין לה תימוכין והיא אינה משנה את תנאי העסקה מיום 18/4/13, ואת הוראות החוקים הרלוונטיים. כל הפרטים הנדרשים לפי סעיף 17ג'(א) ו-(ב) לחוק הגנת הצרכן נמסרו לתובעת (או לנציגתה) כבר ביום 18/4/13 בכתב כנדרש. מכל האמור לעיל, ועם כל ההבנה למצב, אליו נקלעה התובעת, שלא בטובתה, אין מקום לחייב את הנתבעת לשאת בנזק. התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 250 ₪, תוך 30 יום מהיום. המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין. תביעות נגד חברות תעופהתעופהביטול עסקה (הגנת הצרכן)