התובע ובני משפחתו הזמינו חופשה אצל הנתבעת לסוף חודש אוגוסט 2010. ס"ה הוזמנו שלושה חדרים. כאשר הגיעו כל בני המשפחה להתארח במלון סירבה הנתבעת לאפשר להם לקבל את החדרים משום שאחד מבני המשפחה היה מתחת לגיל 16 והאירוח באותו מלון מסויים הוגבל לגיל 16 ומעלה. בשל כך לא נוצלו החדרים שהוזמנו. לגירסת התובע הם הסכימו לוותר על החדר האחד בו אמור היה להתארח אותו נער ובקשו לקבל את שני החדרים האחרים. לגירסת הנתבעת, באמצעות הגב' איה גרונדמן, התובעים סירבו לקבל את ההזמנה כולה. כיוון שחלק מן המחלוקות נעוצות בגירסאות שונות של הצדדים, כאשר כל אחד מן הצדדים סותר את דברי חברו, הסכימו הצדדים להבדק אצל מומחה פוליגרף. על פי ממצאי הבדיקה היה זה התובע אשר הציע לקבל שני חדרים ולוותר על חדר אחד ואילו הנתבעת סירבה לכך. הנתבעת טוענת כי אין להסתמך על ממצאי הבדיקה כיוון שהשאלות נוסחו באופן שאינו מאפשר להגיע אל האמת. אינני מקבלת את טיעוניה. ראשית, השאלות נוסחו בנוכחות נציגי הנתבעת והם הסכימו לניסוחן כפי שנוסחו. שנית, הבעייתיות הועלתה בפני המומחה והוא ציין כי נציגת הנתבעת טוענת כי היא זו אשר הציעה לתובע לקחת שני חדרים, באופן שאינו מתאים לשאלה מס' 1 שנוסחה כך: 'האם סירבת להצעת התובע לקחת שני חדרים'. שלישית, השאלות נוסחו על ידי במכוון באופן נוגד. כך, שאלה מס'2 היתה 'האם את הצעת לתובע לקחת שני חדרים'. כלומר, לגירסת נציגת הנתבעת, התשובה לשאלה השניה היתה צריכה להיות אמת. אלא שלא כך. מסקנתי היא, על כן, כי נציגת הנתבעת לא הציעה לתובע לקחת את שני החדרים האחרים. מתוך החומר שבפני הגעתי למסקנה כי בין הצדדים התנהל ויכוח ארוך אשר התלהט באופן ששני הצדדים כבר לא חיפשו פיתרון מעשי כדי לפתור את הבעיה. אין לי ספק כי התובע כעס ונתן לכך ביטוי בהתנהגותו. באופן זה הצדדים לא הצליחו להגיע לדיבור של ממש ביניהם. בנקודה זו אני מקבלת את גירסת הנתבעת כי לה, כגוף עסקי, יש אינטרס להשכיר כמה שיותר חדרים ולא היתה לה סיבה למנוע מן התובע ומשפחתו להתארח בשני החדשים האחרים. הסיבה היחידה שאירוח זה לא יצא אל הפועל הוא לנוכח התלהטות הדברים ועוצמתם. כך, דומני, כי שני הצדדים העדיפו להתנתק זה מזה. על התלהטות הדברים ניתן ללמוד מעדותה של נציגת הנתבעת כי התובע דיבר בצורה מאד לא יפה ומעדותו של התובע כי המנהלת של הנתבעת קראה לא 'שקרן' (בפרוטוקול). מבלי שאכריע מה בדיוק הדברים שנאמרו, די לי בעדויות אלה כדי להבין כי הרוחות התלהטו עד מאד. כך העיד התובע: "דיברתי איתה, היה משא ומתן ארוך בכמה שלבים. בשלב האחרון משראיתי שהם לא מוכנים לעשות ויתור כלשהו, באנו בשעה ארבע וההליך נמשך מספר שעות, היו עוד נוכחים בחדר, ואמרתי לה שאני מוכן לקבל 2 חדרים, שתיתן לי לפחות 2 חדרים ולזה היא סרבה" לכל האמור יש להוסיף כי התובע ידע מראש על כך שלא ניתן לארח ילד מתחת לגיל 16 בבית המלון המסויים הזה. תנאי זה מופיע בצורה מפורשת באישור ההזמנה אשר קיבל התובע עוד ביום 8.3.10 והוא צירף אותו לכתב התביעה. כמו כן הנתבעת הגישה תכתובת באינטרנט ממנה עולה לכאורה כי מי מטעם התובע (מר איתי יחזקאל) פנה אל הנתבעת, מספר ימים לפני מועד האירוח וביקש כי יקבלו את הילד למרות גילו הצעיר. הנתבעת סירבה לכך. התובע אינו מכחיש כי ידע על תנאי זה מראש. ממכלול דברים אלה ובעיקר מדבריו של התובע שוכנעתי כי למרות שהתובע ידע מראש על האיסור לארח ילד והתשובה השלילית שהתובע קיבל, התובע ניסה לשכנע את נציגי הנתבעת בכ"ז לקבל את הילד לאירוח ובשל כך התארך הדיון למשך מספר שעות, כפי שהוא מציין בעדותו. קרי, הויכוח התלהט והתמשך לא על שני החדרים או שלושה חדרים, אלא על סירוב הנתבעת לארח את הילד, כפי שעולה מדברי התובע עצמו. רק לאחר שהוא נוכח כי הנתבעת אינה מוכנה לעשות כל ויתור בנושא זה ולאחר שהויכוח נמשך זמן רב ובאוירה קשה, 'נכנע' התובע ואמר שהוא מוכן לקבל שני חדרים. במצב דברים זה, כאשר האוירה היתה עכורה וספוגה במתח - ככל הנראה, סירבו נציגי הנתבע לארח את התובע. לאור האמור, אני רואה את התובע כאחראי עיקרי לאירועים נשוא התביעה. התובע ידע כי לא ניתן לארח ילד מתחת לגיל 16 אצל הנתבעת, למרות זאת הוא הגיע ביום האירוח עם הילד ולכשהנתבעת סירבה לקבל את הילד, ניהל התובע ויכוח ארוך ומלא מתח עם נציגי הנתבעת - כל זאת העכיר את האוירה עד מאד ופגע בחופשה. לנתבעת יש חלק באירוע בכך שנכנסה עם התובע לעימותים ונציגיה נגררו לדין ודברים עם התובע. טוב היו עושים נציגי הנתבעת אם היו נמנעים מלהכנס עם התובע לעימות מילולי, תוך הצבה של עובדות פשוטות - הילד אינו מתארח ובכפוף לכך, החדרים עומדים לרשות התובע ומשפחתו. לאור האמור אני קובעת כי העסקאות נשוא ההליך בוטלו כדין ואין זה מעלה או מוריד מי מן הצדדים ביטל אותן. הצדדים אינם חייבים זה לזה דבר בגין עסקאות אלה וככל ששולם איזה סכום - הוא יושב למשלם. התביעות נידחות הדדית. אין צו להוצאות. בית מלוןבתי מלון (תביעות)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)