כללי: 1. עניינה של תובענה זו הינה בקשה להחזר כספים ששילמה התובעת עבור חדר ילדים שלטענתה לא קיבלה מהנתבעת 1 והנתבעת 2 המשיכה לחייבה וזאת למרות פנייתה להפסקת תשלומים. 2. ביום 14/3/13 התנהל דיון בתיק. הצדדים טענו טענותיהם וביהמ"ש אפשר לכל אחד מהצדדים להמציא רשימת אסמכתאות קצרה שמתייחסת לטענותיהם. 3. מאחר ואין בתיק אישור מסירה לנתבעת 1, בהחלטה מיום 14/3/13 נקבע שעל התובעת להמציא אישור מסירה לנתבעת 1 ובמידה ולא תעשה כן תמחק התביעה כנגד הנתבעת 1 ללא צו להוצאות. 4. משכך, פסק דין זה מתייחס אך לנתבעת 2. טענות התובעת: 5. על פי הנטען בכתב התביעה בחודש 9/11 הייתה התובעת מצויה בהליכי גירושין שבמסגרתם היה עליה לעזוב את בית מגוריה יחד עם 4 ילדיה והכל תוך פרק זמן קצר. במסגרת התארגנות למעבר פנתה התובעת לנתבעת 1 על מנת לרכוש ריהוט לחדרי הילדים. 6. ביום ה 19/10/11 ביצעה התובעת טלפונית הזמנה של ריהוט (לאחר שביקרה בחנות הנתבעת) והזמינה 4 חדרי ילדים בעלות כוללת של 31,500 ₪. בהתאם לפירוט להלן: חדר ילדים אחד בעלות 7,150 ₪. 2 חדרי נוער בעלות של 8,150 ₪ כל אחד. הזמנה עתידית לחדר נוער רביעי בעלות של 8,150 ₪. 7. למרות בקשותיה של התובעת, הנתבעת מס' 1 לא מסרה לה עותק של ההזמנה או החשבון שהוצא בגינה. 8. בתחילת חודש ינואר סיפקה הנתבעת 1 לתובעת 3 חדרי שינה וסוכם שהחדר הרביעי יסופק בהמשך לאחר שתושלם ההזמנה ויינטלו מידות החדר. שוב לא נמסרה תעודת משלוח או חשבונית. 9. הנתבעת 1 לא לקחה מידות לחדר הרביעי והוא לא סופק עד עצם היום הזה. בחודש 5/12 סגרה הנתבעת 1 את כל חנויותיה והודיעה שלא תספק הסחורה. ביום 4/6/12 הוגשה בקשה לפירוקה של הנתבעת 1. התובעת ביטלה בהתאם את העסקה להזמנת הריהוט לחדר הרביעי (ר' מכתב מיום 6/6/12 שהופנה לנתבעת 1 - מכתב צורף לכתב תביעה וסומן כנספח א'). 10. התובעת שילמה עבור שלושת החדרים שקיבלה בתשלומים ו 4 תשלומים אחרונים היו אמורים להיות עבור החדר ה 4 שלא סופק. 11. בחודש 6/12 שלחה התובעת לנתבעת "הצהרה דחופה להפסקת תשלום בשל אי אספקה" (להלן: "ההצהרה") שמספרה 1-778966548 (ההצהרה צורפה לכתב התביעה וסומנה כנספח ב'). 12. הנתבעת 2 הודיעה לתובעת בתגובה שלא תפסיק את ביצוע התשלומים וזאת בהעדר תעודת משלוח ו/או חשבונית בגין הרהיטים שנמסרו לה. 13. התובעת טוענת שעל הנתבעת 2 היה לבטל את המשך חיוביה בתשלום עבור החדר הרביעי. טענות הנתבעת: 14. על פי הנטען בכתב ההגנה לנתבעת אין ולא הייתה זכות להתערב בעסקת היסוד שנכרתה בין התובעת לנתבעת 1 ולפיכך להימנע מחיובה של התובעת בגין העסקה. 15. ביום 20/2/12 דווח לנתבעת 2 על עסקה בסך של 24,450 ₪ (יש לציין שהתובעת שילמה עוד קודם לכן הסך של 7,150 ₪ כתשלום ראשון - טענה זו אינה נטענת במסגרת כתב ההגנה). 16. בהתאם, הנתבעת 2 החלה לחייב את התובעת החל מיום 10.3.12. 17. ביום 10/6/12 נתקבלה פניית התובעת בה ציינה כי חלק מהסחורה לא נתקבל וביקשה להפסיק תשלום בגין אי אספקה. בהתאם לטענת התובעת עצמה, מדובר ב"כשלון תמורה חלקי". 18. בהתאם לזאת הודיעה הנתבעת 2 לתובעת שאינה יכולה להתערב במחלוקת זו וכי עליה להסדיר מחלוקת זו בין הצדדים (הכוונה לתובעת ונתבעת 1) במישרין. 19. לטענת הנתבעת 2 אך באם מדובר בכשלון תמורה מלא והלקוח ביטל את העסקה בשל אי אספקת הנכס על ידי הספק, אז ורק אז, תעמוד ללקוח הזכות להורות למנפיק כרטיס האשראי להפסיק לחייבו בגין העסקה. 20. זאת ועוד, הנתבעת 2 עשתה ככל יכולתה בכדי לנסות ולבטל את החלק היחסי של העסקה ולשם כך נתבקשה התובעת להמציא חשבונית רכישה, אך התובעת נמנעה מלעשות כן. 21. הנתבעת פעלה כשורה כאשר דחתה בקשת התובעת לביטול חיובים בשל כשלון תמורה חלקי. הסוגיה שבמחלוקת: 22. השאלה שעל ביהמ"ש לבחון היא האם הייתה הנתבעת 2 מחויבת לבטל את המשך התשלומים כבקשת התובעת, מקום בו קיבלה לטענתה אך חלק מהסחורה וכן האם בעובדה שאין בידי התובעת כל אסמכתא לעניין הסחורה שנרכשה ומה שסופק יש בכדי להשליך על כך. המסגרת הנורמטיבית: 23. הוראות החוק הרלוונטיות בעניינינו אנו מופיעות בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו - 1986 (להלן: "החוק"). סעיפים 10 ו 10 א. לחוק קובעים: "10. (א) הודיע לקוח למנפיק, בכתב, לגבי עסקה שנעשתה בינו לבין ספק באמצעות כרטיס אשראי, כי מתקיימים שניים אלה, יפסיק המנפיק לחייב את הלקוח בשל אותה עסקה, במועד קבלת ההודעה: (1) הנכס שנרכש בעסקה לא סופק אף שחלף מועד ההספקה שעליו הוסכם בין הלקוח לבין הספק, ואם מועד ההספקה כאמור טרם חלף - הספק הפסיק, דרך קבע, לספק נכסים מסוגו של הנכס שנרכש בעסקה; (2) הלקוח ביטל את העסקה. (א1) המנפיק לא יהיה אחראי לנזק אם פעל בתום לב ובלא התרשלות על פי הודעת הלקוח כאמור בסעיף קטן (א). (א2) לעניין סעיף זה אין נפקא מינה מי נתן את האשראי ללקוח לצורך ביצוע העסקה; ואולם הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על עסקה בתשלום אחד, שהספק קיבל את מלוא תמורתה טרם הודעת הלקוח כאמור באותו סעיף קטן, ומי שנתן לספק אשראי בשל אותה עסקה אינו יכול להיפרע מהספק בדרך של קיזוז. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו על המנפיק, גם אם מי שהציג לו את המסמך המעיד על העסקה באמצעות כרטיס אשראי, אינו הספק שהתקשר בעסקה עם הלקוח. (ג) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מזכותו של המנפיק לחזור ולחייב את הלקוח בשל אותה עסקה, אם נוכח שהנכס שנרכש באותה עסקה סופק ללקוח במועד ההספקה שסוכם, שהספק לא הפסיק, דרך קבע, לספק נכסים מסוגו של הנכס שנרכש בעסקה, או שהלקוח לא ביטל את העסקה; המנפיק ימסור ללקוח הודעה המפרטת את הנימוקים לחיוב, לפחות חמישה עשר ימים לפני החיוב בפועל, וימסור ללקוח, לפי דרישתו, עותקי מסמכים שבידו לענין זה. 10א. (א) בלי לגרוע מהוראות סעיף 10, הובא לידיעת מנפיק כי נעשתה עסקה בין ספק לבין לקוח באמצעות כרטיס אשראי וכי הוגשה לבית משפט בקשה למתן צו לכינוס נכסים, צו פירוק או צו פשיטת רגל, נגד הספק, וכן הומצאה לו בקשת הצו האמור, יפסיק המנפיק לזכות את הספק בשל אותה עסקה החל במועד שבו נודע לו על הגשת הבקשה עד למועד ההחלטה בה (בסעיף זה - תקופת הפסקת הזיכוי); ניתן צו כאמור, ישיב המנפיק ללקוח, בהקדם האפשרי אך לא יאוחר מעשרה ימי עסקים מיום מתן הצו, את התשלומים שגבה ממנו בשל אותה עסקה במהלך תקופת הפסקת הזיכוי. (ב) בית משפט הדן בבקשה למתן צו כאמור בסעיף קטן (א), רשאי לקבוע כי המנפיק יחזור ויזכה את הספק בשל אותה עסקה, אם שוכנע שהנכס שנרכש בעסקה סופק ללקוח או כי אין במתן צו כאמור כדי לפגוע בלקוח; בית המשפט רשאי לשמוע לעניין זה את עמדתו של הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן, כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. (ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכותו של המנפיק לחזור ולזכות את הספק בשל אותה עסקה, אם נוכח שהנכס שנרכש בעסקה סופק ללקוח; המנפיק ימסור ללקוח הודעה המפרטת את הנימוקים לזיכוי הספק, לפחות חמישה עשר ימים לפני הזיכוי בפועל, וימסור ללקוח, לפי דרישתו, עותקי מסמכים שבידו לעניין זה. (ד) לעניין סעיף זה יחולו הוראות סעיף 10(א2). (ה) הוראות סעיף זה יחולו על המנפיק, גם כלפי אדם אחר שאינו הספק שהתקשר בעסקה עם הלקוח, אם אותו אדם הציג למנפיק את המסמך המעיד על העסקה באמצעות כרטיס אשראי." 24. טוענת הנתבעת כי שעה שהודיעה על ביטול ההסכם עם הנתבעת 1 לנתבעת 2 וכן לאור זאת שננקטו הליכי פירוק כנגד הנתבעת 1, היה על הנתבעת 2 להפסיק החיובים בגין החדר הרביעי שלא סופק לה כלל. דיון והכרעה: 25. אין מחלוקת בין הצדדים לכך שהתובעת שלחה לנתבעת 2 את ההצהרה. 26. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים לכך שהתובעת לא הציגה כל ראיה לעניין עסקת היסוד עם הנתבעת 1 ו/או תעודת משלוח כל שהיא לעניין מה שסופק לה לטענתה. התובעת אישרה זאת במהלך הדיון (ראה עמ' 1 ש' 24-25 לפרוטוקול). 27. התובעת טוענת בפועל ל"כשלון תמורה חלקי קצוב". ובמה דברים אמורים, בספרו של המלומד שלום לרנר "דיני שטרות" ישנה התייחסות לכשלון תמורה חלקי במקרים הבאים: "כשלון תמורה חלקי מתרחש בשני מקרים קלאסיים: כאשר המוכר מספק חלק מכמות הסחורה המוסכמת או שהוא מוסר סחורה שאינה מתאימה באיכותה למה שהוסכם בין הצדדים. המקרים של הספקה חלקית של הממכר, עשויים להיות כשלון תמורה חלקי קצוב, כאשר ההסכם התייחס ליחידות זכות, במחיר אחיד לכל יחידה. מסירת חלק מן היחידות המוסכמות תהא כשלון תמורה חלקי קצוב. הדוגמה הקלאסית לכשלון למורה חלקי בלתי קצוב, היא הספקת ממכר פגום, קרי - ממכר הנופל באיכותו מן המוסכם. כשלון התמורה החלקי נחשב קצוב, כאשר די בפעולה חשבונית פשוטה יחסית, ללא צורך בדרישה ובחקירה של עדים, לעמוד על היחס שבו פחת שווי הממכר שנמסר בפועל מן הממכר המוסכם. במקרה זה, גובר האינטרס למנוע ריבוי הליכים משפטיים, ולכן מתיר בית המשפט להתגונן נגד השטר בטענת הכשלון החלקי, לחשב את שיעורו ולפסוק באופן חלקי לטובת אוחז השטר. התובע יגבה מהנתבע חלק מהסכום הנקוב בשטר, והלה יהא זכאי לקבלו לרשותו, כדין כל פורע שטר". (ר' עמ' 294-295). 28. מאחר והתובעת טוענת כי קיבלה חלק מהסחורה ואך את החדר הרביעי לא קיבלה, עסקינן בכשלון תמורה חלקי. דא עקא, מאחר ואין בידי התובעת כל אסמכתא לעניין עסקת היסוד עם הנתבעת 1, כל טענותיה בעניין זה והאם מדובר בכשלון תמורה חלקי קצוב או בלתי קצוב הינן טענות שבעלמא ללא כל תימוכין. התובעת לא הוכיחה מה הזמינה ומה קיבלה מהנתבעת 1 ועל אף שדרך החישוב לשיטתה הינה ברורה וחד ממשעית, דהיינו - כשלון תמורה חלקי קצוב, בהעדר כל ראיה לכך - איני מקבל טענתה בעניין זה. 29. יתירה מכך, בהעדר כל ראיה בעניין עסקת היסוד עם הנתבעת 1 ואישור בדבר משלוח חלק מהסחורה, אין נפקא מינה אם כנגד הנתבעת 1 ננקטו הליכי פירוק, שכן בהעדר כל ראיה כמפורט לעיל מטעמה של התובעת, מוצא אנוכי שהנתבעת פעלה כדין עת סירבה להפסיק התשלומים. 30. למרות קביעתי שדי בכך שאין בידי התובעת כל אסמכתא בעניין עסקת היסוד ו/או תעודת משלוח עם הנתבעת 1 בכדי להביא לדחיית תביעתה של התובעת כנגד הנתבעת 2, אדון בשאלה באם מקום בו התקיים כשלון תמורה חלקי קצוב, כטענת התובעת, יש בכדי לחייב הנתבעת 2 לבטל העסקה. 31. איני מקבל את טענת התובעת לכך שבמקרה של כשלון תמורה חלקי קצוב, שלא הוכח על ידי התובעת, היה על הנתבעת להפסיק התשלומים. להלן התייחסותי להפניותיה של התובעת ברשימת האמסכתאות מטעמה: א. ה"פ (ת"א) 201188/04 אלרם דבקים מקצועיים נ' ויזה - בתיק זה נדונה סוגיה של כשלון תמורה חלקי קצוב כאשר בעסקת היסוד היתה הזכות לתובעת להורות על הפסקת התשלומים בכרטיס האשראי. אין הדבר כך בעניינינו אנו, שכן התובעת לא הוכיחה שעסקינן במקרה של כשלון תמורה חלקי קצוב וכן לא הוכיחה שהייתה לה בעסקת היסוד בינה לבין הנתבעת 1 הזכות להפסיק התשלומים בכרטיס האשראי במקרה של אי אספקת המוצר. ב. ת"ק (י-ם) 41850-03-10 שמעוני נ' כ.א.ל - איני סבור שיש בפס"ד זה בכדי לתמוך בטענותיה של התובעת וזאת מאחר ובמקרה זה היה מדובר בביטול עסקה טרם אספקת המוצר וטיפול לקוי מטעמה של חברת האשראי. ג. בכל הנוגע לפרוטוקול מס' 648 מישיבת ועדת הכלכלה - אין כל התייחסות בדברי חברי הוועדה הנכבדים לסוגיה של כשלון תמורה מלא ו/או חלקי קצוב ובלתי קצוב. 32. בדברי ההסבר של הצעת החוק ביחס לסעיפים 10 ו 10א. נאמר: "סעיף 10 לחוק, שענייניו תשלום נדחה, נועד למנוע מצב שבו על הלקוח להמשיך לשלם למנפיק את התמורה בעבור נכס שנרכש בעסקה שבינו לבין הספק, אך שהנכס לא סופק לו. הסעיף קובע כי בהתקיים מספר תנאים על המנפיק להפסיק לחייב את הלקוח בתשלומים שטרם נגבו ממנו. הועדה לבדיקת הבעיות המשפטיות של כרטיסי האשראי שמונתה בשנת 1980.. ביקשה לסייג כאמור את זכותו של הלקוח לבטל עקב כישלון תמורה מלא בעסקת היסוד שבין הספק ללקוח, מפני שסברה כי הדבר עלול לפגוע לצמצם את השימוש בכרטיסי חיוב שהיה אז בראשית דרכו. בעקבות התפתחות שוק כרטיסי חיוב אשר הפך במהלך השנים שחלפו מאז חקיקת החוק, לשוק איתן ומבוסס, נבחן מחדש ההסדר בעניין זהה והוחלט לשנותו." לעניין סעיף 10א. נאמר: "מוצע להגן על הלקוח מפני מקרה של אי הספקה של נכס שנרכש באמצעות כרטיסי חיוב, הנובעת מחדלות פירעון של הספק או של מי שמוטל עליו לספק את הנכס גם אם אינו ספוק. במקרה כזה קיים חשש כי הלקוח יידרש להמשיך ולשלם בעבור מוצר או שירות אשר סביר להניח, שלא יסופקו לו. לפיכך נקבע בסעיף קטן (א) המוצע שאם הוגשה בקשה למתן צו כינוס נכסים, צו פירוק או צו פשיטת רגל נגד הספק או נגד מי שמוטל עליו לספק את הנכס, על המנפיק להפסיק לזכות את הספק בשל אותה עסקה עד למועד ההכרה בבקשת הצו". 33. בפש"ר (ת"א) 1700/05 הכל לים נגד חברת ויזה אליו מפנה הנתבעת נקבע: ".המחלוקת הנטושה בין הצדדים נסבה למעשה על אחד התנאים המופיעים בסעיף 10(א) דנן: האם ניתן לראות במבקשת כאילו "הנכס שנרכש לא סופק לה"? עניין לנו, למעשה, בשאלה הנוגעת לרוחב הפרשני שניתן להעניק לביטוי "לא סופק לו". לשיטת המשיבים, פרשנותו של הביטוי דנן מצומצמת, וחלה למעשה אך במצב בו, פשוטו כמשמעו, לא סופק הנכס נשוא העסקה. בעניין זה, מצטטת כ.א.ל הן פסיקה של ערכאות דיוניות והן ספרות משפטית, התומכות בעמדה זו, או למצער מודות כי כזה הינו הדין המצוי, להבדיל מהדין הרצוי. כך למשל, נאמר בספרם של ברק ופרידמן "כרטיסי חיוב": "סעיף 10 לחוק חל על מקרים בהם בוטלה העסקה מחמת הפרה שמתבטאת באי אספקה מוחלטת, אך אינו חל על מקרים שבהם נופלים פגמים אחרים בעסקת היסוד ובביצועה. התנאי שהעסקה תכשל כשלון מוחלט לשם החלת הוראות סעיף 10 מלמדת כי כוונת המחוקק הינה, שהתחייבות המנפיק אינה תלויה ברמתו או בטיבו של הנכס או באופן קיום החוזה שבין הספק ובין הלקוח, ובלבד שהפעולה הבסיסית של מסירת הנכס התקיימה". (ההדגשות אינן במקור - ו.א). ראוי להוסיף ולהעיר, כי באורח דומה לעסקת אשראי דוקומנטרי או ערבות בנקאית אוטונומית, הרי שכשלון לבלום את התשלום לפי סעיף 10(א), אינו מונע מהרוכש מלהגיש תביעה חוזית נפרדת כנגד הספק, המתבססת על עסקת היסוד. זאת, לאחר חיובו של כרטיס האשראי. " (ר' עמ' 6 - 7) (ראה גם ת"א 12869/90 בן עמי נ' פורמן ואח' וכן בש"א (חי') 6019/03 בן יעקב ואח' נ' חושן ואח'). 34. במכתב מאת בנק ישראל מיום 6/3/07 (צורף כמספר 7 לרשימת אסמכתאות מטעם הנתבעת) נאמר: "בהוראה זו אמור מנפיק הכרטיס לעצור את התשלומים בעסקה אך ורק אם טוען הלקוח שהוא לא קיבל את הנכס שנרכש בעסקה, דהיינו, רק במקרים בהם אירע כשל תמורה מלא, חייב המנפיק להפסיק את התשלומים". 35. לאור האמור לעיל, לא מצאתי כל דופי בסירובה של הנתבעת 2 מלבצע ביטול חיוב חלקי בכרטיס האשראי של התובעת. 36. לסיכומו של דבר, בהתחשב בזאת שלא הוצגה כל אסמכתא לעניין עסקת היסוד בין התובעת לנתבעת 1 וכן שלא הוצגה כל אסמכתא לעניין המוצרים שסופקו ובאם אכן היה כשלון תמורה חלקי (בין אם קצוב ובין אם לא קצוב), הנני דוחה את תביעתה של התובעת ביחס לנתבעת 2. 37. במאמר מוסגר אציין שלא נעלמו מעיניי שיש דעות לכך שיש להרחיב את היקף זכות הביטול של לקוח בחיוב כרטיס אשראי (ראה לדוגמ' מאמרה של עו"ד אורנה דויטש חלוקת סיכונים בתשלום באמצעות כרטיסי אשראי - על הצורך בשינוי גישה, המשפט ג' 149 תשנ"ו - 1996 וכן ספרם של עו"ד אפרים ברק ועמיר פרידמן "כרטיסי חיוב - היבטים משפטיים ומעשיים של כרטיסי אשראי"). יחד עם זאת סבורני שאם יש מקום לשקול לעשות כן, יעשה הדבר במקרה של כשלון תמורה חלקי קצוב אשר יש לגביו אסמכתאות ברורות וחד משמעיות שלא מצריכות בירור משפטי סבוך ושאין בהם בכדי להעמיד את חברת האשראי במעמד של "שופט" ביחסים שבין הלקוח לספק/נותן השירות. מאחר ובענייניו אנו אין שום אסמכתא לכשלון תמורה חלקי קצוב/בלתי קצוב, איני רואה הצורך להתעמק ולדון בסוגיה זו. 38. בהתחשב בנסיבות עסקת היסוד ותוצאותיה הנטענות, איני עושה צו להוצאות. 39. הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום. 40. התובעת תודיע תוך 30 יום מהיום האם וכיצד בכוונתה להמשיך ולהתנהל כנגד התובעת 1. לא תעשה כן וכאמור בהחלטה מיום 14/3/13, תמחק תביעתה כנגד הנתבעת 1 ללא צו להוצאות. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)