ביום 16.4.2012 פנה התובע אל הנתבעת, בעקבות פרסום בתקשורת, והזמין טבליות להרזיה בעלות של 790 ₪. כשבועיים לאחר מכן, בשיחת טלפון שהתקיימה בין הצדדים, ביוזמת הנתבעת, הזמין התובע "ערכת השלמה של תכשירי הרזיה" (תוספי תזונה) ע"ס 10,000 ₪. זמן קצר לאחר מכן, באותו היום, בעקבות שיחת טלפון נוספת שהתקיימה אף היא ביוזמת הנתבעת, הזמין התובע ערכה נוספת של תוספי תזונה, אף היא בעלות של 10,000 ₪. התובע טוען שהוא התפתה לערוך את העסקאות בעקבות שכנוע מסיבי, אולם שלוש שעות לאחר מכן - ביוזמת אשתו שהתוודעה לראשונה לעסקאות - הוא פנה אל הנתבעת טלפונית בבקשה "להשהות" את העסקאות, אז נאמר לו שאין אפשרות להשהות את ביצוע העסקאות או לבטלן, מאחר והטובין נשלחו אליו זה מכבר. הטובין הגיעו אל התובע יומיים לאחר מכן. התובע מבקש לבטל את העסקאות ולהשיב לו את כספו (שולמה חלק מהתמורה בלבד. עלה בידי התובע לבטל אצל חברת האשראי חלק מהחיובים, לרבות בשים לב לטענתו לפיה חלק מהטובין כלל לא סופקו) - כאשר הוא טוען, בין היתר, להטעיה בפרסום (בכל הקשור לאישור נטען של משרד הבריאות). עוד ובנוסף נטען שמהלך השיווק היה מלווה בהצגת נציגת המכירות ששוחחה עמו כמומחית לריפוי ושיש ברכישות כדי לסייע לטיפול בבעיותיו הרפואיות. כמו כן, נטען שעסקינן בעסקת מכר מרחוק ועומדת לתובע זכות ביטול (ראו הטענות בנספח ב' לכתב התביעה המהווה חלק בלתי נפרד מהתביעה). הנתבעת טוענת שהתובע ידע מהם הטובין שנרכשו על ידו, לא הופעל כלפיו לחץ כלשהו, הוא השתמש בטובין וממילא - בשים לב לאופי הטובין - עסקינן בטובין שהדין (תקנה 6(א)(5) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 (להלן - "תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה)"), אינו מקים עילה לביטול עסקאות ביחס אליהן. לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל: אקדים ואציין, כי עדותו של התובע מהימנה עלי. התובע העיד באופן ישיר וברור גם על עובדות שאינן תומכות בעמדתו (לדוגמה, התובע הבהיר שהפרסום בכתב לפיו המוצרים זכו לאישור משרד הבריאות הובא לידיעתו רק לאחר הרכישות). הנתבעת, עם זאת, נמנעה מלהעיד את נציגת המכירות ששוחחה עם התובע - עובדה הנזקפת לחובתה. בעיקרם של דברים, העסקאות (ערכות ההשלמה / תוספי התזונה) שנכרתו בין הצדדים נערכו במסגרת "שיווק מרחוק", כהגדרת ביטוי זה בסעיף 14ג(ו) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן - "חוק הגנת הצרכן) - במסגרת פניות טלפוניות שיזמה הנתבעת "... במטרה להתקשר בעסקה שלא בנוכחות משותפת של הצדדים .....". מדובר, אפוא, ב"עסקת מכר מרחוק", כהגדרת ביטוי זה בסעיף 14ג(ו) לחוק הגנת הצרכן עסקת מכר מרחוק מחייבת את העוסק (הנתבעת) לגלול לצרכן פרטים שונים, לרבות: "פרטים בדבר זכות הצרכן לבטל את החוזה, בהתאם להוראות סעיף קטן (ג)" (סעיף 14ג(א)(7) לחוק הגנת הצרכן); עסקה כאמור מחייבת את העוסק (הנתבעת) לספק לצרכן "... בכתב ... לא יאוחר ממועד הספקת הנכס או השירות, מסמך הכולל פרטים ....", בהם, בין היתר, הפרט הבא: "האופן שבו יכול הצרכן לממש את זכותו לבטל את העסקה, בהתאם להוראות סעיף קטן (ג)" (סעיף 14ג(ב)(3) לחוק הגנת הצרכן); עסקת מכר מרחוק מקנה לצרכן זכות לבטל בכתב את העסקה - "בנכס - מיום עשיית העסקה ועד ארבעה עשר ימים מיום קבלת הנכס, או מיום קבלת המסמך המכיל את הפרטים האמורים בסעיף קטן (ב), לפי המאוחר מביניהם" (סעיף 14ג(ג)(1) לחוק הגנת הצרכן), למעט במקרים מסוימים [עסקה המתייחסת לפסידים, שירותי הארחה, מידע, טובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן, טובין הניתנים להקלטה, שהצרכן פתח את אריזתם] המנויים בסעיף 14ג(ד) לחוק הגנת הצרכן. נקבע שהשר רשאי לקבוע עסקאות מכר מרחוק נוספות שזכות הביטול לא תחול לגביהן. הנתבעת לא הציגה מסמך בכתב, אשר היה עליה למסור לתובע בהתאם להוראת סעיף 14ג(ב) לחוק הגנת הצרכן. כבר מהטעם כאמור - משלא עמדה הנתבעת בדרישות חוק הגנת הצרכן בכל הקשור לאופן ביצוע עסקת מכר מרחוק - זכאי התובע לביטול העסקאות והשבת התמורה ששולמה על ידו. כאמור, לו הייתה הנתבעת מוסרת לתובע מסמך כאמור בכתב - בו היה עליה להתייחס, בין היתר, לזכות הביטול העומדת לתובע - היה התובע פועל למימוש זכות הביטול העומדת לזכותו ומבטל את העסקה במועד ובאופן הקבוע בחוק הגנת הצרכן. למעשה, התשובה שניתנה לתובע, בעקבות פנייתו היזומה אל הנתבעת (שלוש שעות לאחר ביצוע ההזמנות, לפיה לא ניתן לבטל את העסקאות), אינה עומדת בדרישות חוק הגנת הצרכן (בכל מקרה היה על הנתבעת להבהיר לתובע שעליו למסור את הודעת הביטול בכתב). יצוין, למען השלמת התמונה, שהנתבעת ידעה על טענת התובע בדבר היות העסקה "עסקת מכר מרחוק", שהרי התייחסות לכך הובאה בפנייתו של התובע (בנספח ב' לכתב התביעה), אולם בכתב ההגנה לא הייתה התייחסות מפורשת לכך ולא הוצג מסמך בכתב, כאמור לעיל, בהתאם לדרישות הדין. חשוב להדגיש, שהוראות הדין הנזכרות לעיל - המתייחסות לעסקת מכר מרחוק (לרבות הוראות סעיף 14ג(ד) לחוק הגנת הצרכן, המתייחסות לזכות הביטול) גוברות על ההוראה בסעיף 6(א)(5) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה). תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) הותקנו מכוח סעיף 14ו לחוק הגנת הצרכן ולא מכוח סעיף 14ג(ה) לחוק הגנת הצרכן, על כל הכרוך והמשתמע מכך. באופן עקרוני, התובע אינו אמור להביא לביטול עסקה המתייחסת לטובין שהוא החל לעשות בהם שימוש (סעיף 14ה לחוק הגנת הצרכן). עם זאת, כאשר מלכתחילה נמנעה הנתבעת מלמסור לתובע מידע מלא על זכות הביטול ומגבלות הזכות (לו היה התובע מקבל את המידע הוא היה נמנע מלעשות שימוש במוצרים), כאשר הוא הודיע לנתבעת על רצונו להשהות או לבטל את העסקה עוד טרם שהטובין נמסרו לו (הנתבעת דחתה את פנייתו) והוא עשה שימוש חלקי בטובין רק "אחרי שאמרו לי אי אפשר לוותר" (עמ' 2, ש' 2) - בנסיבות חריגות כאמור - זכאי התובע להחזר כספי מלא (על אף העובדה שהנתבעת תהיה מנועה מלעשות שימוש בטובין, לאור טיבם). יצוין שהתובע ביטל חלק מהחיובים, כאשר היתרה מסתכמת בשיעור של 14,330 ₪. בשים לב לנימוקי ההכרעה, מתייתר הצורך להוסיף ולדון בטענות התובע בדבר הטעייה וכיו"ב. על כן, אני מורה על ביטול העסקאות המתייחסות לרכישת תוספי תזונה (ערכות השלמה לערכת ההרזיה). על הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 יום, סך של 14,330 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 150 ₪, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. בתוך פרק הזמן כאמור ימסור התובע לנתבעת את הטובין שברשותו, במשרדי הנתבעת. בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט ע"ס 1,000 ₪. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי - בתוך 15 יום. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)