1. עניינה של התביעה שבפני, ביטול עסקה לרכישת מערכת ישיבה סלונית שנרכשה ע"י התובעים מהנתבעת, והשבת הסכום ששולם בגין העסקה, בסך של 2,950 ₪. כן עותרים התובעים לפיצוי בגין הוצאות ועגמת נפש בסך 700 ₪. 2. ביום 23/03/09 התקשרו התובעים עם הנתבעת בעסקה לרכישת מערכת ישיבה סלונית. על גבי טופס ההזמנה צויין "זמן אספקה בין 60 יום ל- 90 יום". אין חולק כי הספה לא סופקה עד ליום 23/06/09 ובכך הפרה לכאורה הנתבעת את תנאי ההסכם, ולא מילאה חובתה לספק מערכת הישיבה בתוך 90 יום. 3. אמנם הנתבעת העלתה בפניי את הטענה כי הכוונה במסמך הינה 60 עד 90 ימי עבודה, אך מצאתי לנכון לדחות טענה זו. לו חפצה הנתבעת כי מועד האספקה ימדד בימי עבודה, היה עליה לציין זאת מפורשות בכתב ולהביא הדבר מפורשות לידיעת התובעים. משלא עשתה כן ונקטה לשון "יום" ללא כל הסתייגות- יש ליתן את הפרשנות הרגילה לפיה המדובר באספקה תוך מקסימום 90 יום דהיינו, עד לא יאוחר מיום 23/06/09. 4. מהעדויות שהובאו בפני ומהמסמכים שצורפו לתיק, עולה כי הספה הגיעה ארצה בסמוך לתום תקופת 90 הימים, והודעה על כך נמסרה לתובעת ביום 25/06/09. 5. על אף האיחור הקל התייצבו התובעת ובעלה ביום 29/06/09 בחנות הנתבעת על מנת להסדיר את מלוא התשלום עבור מערכת הישיבה טרם אספקתה. לפיכך מסרו לנציגי הנתבעת 7 המחאות, האחת לפרעון מיידי והשאר המחאות דחויות. בכך גילו דעתם התובעים כי הם מסכימים לאיחור הקל, ומבקשים לקבל את מערכת הישיבה שהוזמנה. 6. מנקודה זו חלוקים הצדדים בגרסאותיהם. בעוד שהתובעים טוענים כי לא נאמר להם מתי תסופק המערכת, ונדחו בלך ושוב ע"י נציגי הנתבעת, הנתבעת באמצעות נציגיה טוענת כי הוסבר לתובעים כי לוקח כשבוע ימים לשחרר הספה ולתאם אספקה מול המחסן המרכזי. 7. משלא תואמה אספקת המערכת לבית התובעים עד ליום 05/07/09 הודיעו התובעים במכתב לנתבעת על ביטול העסקה, ביטלו את כל ההמחאות המעותדות, ודרשו השבה של מלוא הסכום שנפרע זה מכבר ע"י הנתבעת. 8. הנתבעת מצידה, ביום 12/07/09 ניסתה לתאם הובלת ואספקת המערכת לנתבעים, אך אלו סרבו לקבלה, והודיעו לנציג שהתקשר כי ביטלו העסקה והגישו תביעה לבית המשפט. בין לבין רכשו הנתבעים מערכת ישיבה אחרת. 9. לשאלת בית המשפט מדוע אצה הדרך לתובעים לבטל העסקה, הסבירה התובעת כי הייתה זקוקה למערכת הישיבה בדחיפות לחגיגת יום ההולדת של בתה. דא עקא כי כפי שהוברר בפני, יום ההולדת אמורה הייתה להחגג רק ביום 23/07/09. התובעת אישרה עוד בעדותה בבית המשפט כי ביום 12/07/09- יום בו ביקשה הנתבעת לתאם אספקת הסלון, טרם רכשה מערכת ישיבה אחרת, ועשתה כן רק כשבוע לפני יום ההולדת. 10. בנסיבות אלו, אני קובעת כי אכן הנתבעת הפרה את ההסכם לענין מועד האספקה. יחד עם זאת, מצאתי כי התובעים נקטו בפעולות חד צדדיות קיצוניות יחסית וזאת שעה שידעו כי הספה כבר הגיעה לארץ, כי כבר סיימו הסדרת התשלום בגינה וכי בעוד המתנה מסויימת מערכת הישיבה תגיע לביתם. הדבר מקבל משנה תוקף לאור העובדה כי התובעים לא חלקו על טענת הנתבעת כי מדובר היה בהזמנה אישית ומיוחדת עבורם, הן מבחינת צבעה והן מבחינת רגלי הספה. 11. נדמה כי בנסיבות בהן מלכתחילה, זמן האספקה שהוסכם בין הצדדים הינו בין 90-60 יום, איחור בן מספר ימים במועד האספקה לא יכול להחשב כהפרה יסודית של ההסכם. לפיכך היה על התובעים לתת לנתבעת ארכה לקיום החוזה בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970. ממילא מתן הארכה ע"י התובעים לנתבעת כמתחייב עפ"י החוק היה פותר הסכסוך שכן הספה הייתה מגיעה לבית התובעים ביום 12/07/09 ועוד טרם חגיגת יום ההולדת. 12. לא מצאתי הסבר המניח את הדעת, מדוע סרבה התובעת לקבל את הספה, אשר הוזמנה עבורה בהזמנה מיוחדת ולא סטנדרטית, ביום 12/07/09. במועד זה טרם נקנתה מערכת ישיבה חדשה ע"י התובעים כפי טענתם (טענה שלא נתמכה בראיות), וכן היו עוד 10 ימים עד למועד יום ההולדת, מועד שחשוב היה לתובעת כי הספה כבר תהיה בביתה. 13. גם הגשת התביעה לבית המשפט ע"י התובעים, ביום 12/07/09, אינה בבחינת "אירוע" בלתי הפיך, ויכלו התובעים לקבל את הספה לתקן תביעתם ולהעמידה רק על הנזק שנגרם להם, לטענתם, בגין האיחור, או לחילופין למשוך תביעתם. בוודאי שאין לראות בהגשת התביעה על ידם מחסום מפני השלמת העסקה. 14. הנתבעת טוענת כי היא זכאית לשמר בידה סך של 2,950 ₪ כפיצוי מוסכם, וזאת בהסתמך על הסכם ההזמנה לפיו "במקרה של ביטול ההזמנה יחוייב הלקוח ב- 25% ממחיר ההזמנה כצפוי מוסכם וזאת ללא הוכחת נזק כלשהו". 15. מכל האמור לעיל הנני קובעת כי: א. הנתבעת הפרה את ההסכם בכל הנוגע למועד האספקה. ב. התובעים גילו דעתם כי הם מסכימים לאיחור מה, וזאת בעצם התייצבותם לגמר חשבון לאחר תום תקופת 90 הימים. ג. האיחור באספקה לאחר גמר החשבון אינו בא בגדר הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים ולא הצדיק התנהלות קיצונית מצד הנתבעים, שהתבטאה בביטול ההסכם, ללא מתן ארכה לקיום ההסכם. ד. הנתבעת ביקשה לספק את המערכת עוד טרם נגרם לתובעים נזק ממשי, והם סירבו לאספקה. ה. עקב ביטול העסקה מחזיקה כיום הנתבעת במערכת ישיבה שאינה סטנדרטית ויכול שיגרם לה נזק שיתבטא בקושי למכרה. 16. בנסיבות אלו אני קובעת כי הנתבעת אינה זכאית למלוא הפיצוי המוסכם, אשר נקבע בהסכם אותו היא עצמה הפרה. כמו כן אני קובעת כי התובעים אינם זכאים להחזר מלוא הסכום ששולם על ידם בגין העסקה, שהרי בהתנהלותם ובביטול העסקה בלא מתן ארכה- נמצאו אף הם מפירים את ההסכם. משכך, אני מעמידה את הפיצוי לו זכאית הנתבעת בגין ביטול העסקה על-ידי התובעים על סך של 20% ממחיר ההזמנה- בסך של 2,390 ₪. אשר על כן, הנתבעת תשיב לתובעים סך של 560 ₪, תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 12/07/09 ועד מועד התשלום בפועל. כמו כן תשיב הנתבעת לתובעים את ההמחאות שבוטלו שמספריהם 854-859. בנסיבות הענין לא מצאתי ליתן צו להוצאות. פסק הדין ישלח לצדדים באמצעות הדואר, עם אישור מסירה. בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. אספקהביטול עסקה (הגנת הצרכן)