מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש עולה כי בתאריך 12.7.12, רכש התובע מהנתבעת, באמצעות האינטרנט, 2 כרטיסי טיסה לפריז, לטיסה שנועדה לצאת את הארץ בתאריך 28.9.12. בתאריך 14.9.12, הודיע התובע לנתבעת על רצונו בביטול הטיסה ועתר להחזיר לו את המחיר ששילם בגין הכרטיסים, בניכוי הסך של 100 ש"ח, אך בקשתו נענתה בסירוב. לטענת התובע, הפרה הנתבעת את קביעות הסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010, בכך שלא גילתה לו בטרם ההתקשרות את תנאי ביטול העיסקה; הנתבעת לא הפנתה את תשומת ליבו לכך שמדובר בטיסת שכר ושאין כלל החזר כספי אם התובע יבקש לבטל הטיסה. התובע הוסיף עוד כי היתה מוטלת על הנתבעת, מכוח החוק, החובה ליידע אותו בדבר תנאי הביטול הספציפיים לאותה טיסה שאליה רכש את הכרטיסים, כאשר סבר כי תנאי הביטול הינם זהים לאלה הנהוגים בכל חברת תעופה סדירה. בכתב הגנתה, מכחישה הנתבעת את טענות התובע בדבר חבותה לפצותו. הנתבעת גרסה כי יצאה ידי חובתה כאשר ביצעה כדבעי את ההזמנה של הכרטיסים. כן הוסיפה וטענה כי בטרם שתבצע את ההזמנה, מחוייב התובע לאשר את תנאי ההזמנה ואכן רק לאחר שהתובע אישרם, ביצעה את ההזמנה. זאת ועוד, בכתב הגנתה טענה הנתבעת, באופן מפורש ונחרץ, כי נציג מטעמה שוחח עם התובע והבהיר לו כי "תנאי הכרטיס, למעט... הינם תחת דמי ביטול מלאים בהתאם לתנאי הספק" (סע' 8 לכתב ההגנה). הנתבעת צירפה לכתב ההגנה את טופס התנאים הכלליים להזמנת שירותי תיירות - טיסות סדירות, שהועבר לתובע בטרם ביצוע ההזמנה, כאשר בטופס זה נכתב, לעניין דמי הביטול, כי תיתכן אפשרות שבה יעמדו דמי הביטול על השיעור של 100% וכי "רצוי לבדוק את דמי ביטול/שינוי הכרטיס לפני הכירטוס". במהלך שמיעת הראיות חזר התובע על טענותיו, כפי שמצאו ביטויים בכתב התביעה. לעניין טענת הנתבעת כי נציג מטעמה שוחח עם התובע לפני ביצוע ההזמנה, היה התובע נכון לאשר כי אכן יצרו עמו קשר טלפוני, אך עמד על כך שב"100% לא דיברו איתי על דמי הביטול ולא שאלתי" (עמ' 4 ש' 7-8 לפרוט'). מטעם הנתבעת העיד נציגה, מנהל תחום האינטרנט, אך אותו נציג של הנתבעת, שלטענתה שוחח עם התובע טלפונית - לא העיד בביהמ"ש. לעניין ניסוחו של מסמך התנאים הכלליים, טען נציג הנתבעת כי הנתבעת אינה יכולה לחייב את הלקוח לבדוק את דמי הביטול לפני הכירטוס ולכן מופיע הנוסח הקובע כי "רצוי לבדוק", ובכך יוצאת הנתבעת ידי חובתה בכל המתייחס לקביעות החוק. הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי נציג מטעמה, מי שהתקשר אל התובע, אכן דיווח לו על תנאי ביטול הטיסה, כאשר, כאמור, הנציג לא התייצב כלל בביהמ"ש, כדי להעיד על כך. בנסיבות אלה, הנני סבורה כי הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, לרבות העדר טיעונים משפטיים ממצים יותר, אינם מאפשרים קביעה כי על הנתבעת, המקבלת הזמנה באמצעות האינטרנט, היתה מוטלת החובה לפרק את תנאי הביטול המיוחדים של כל טיסה וטיסה, אם כי נראה הוא שאף הנתבעת סברה כך, כאשר, לטענתה, נציג מטעמה התקשר לתובע והודיע לו על כך, אך טענתה זו לא הוכחה. ברם, לקביעתי, בכל מקרה, הניסוח המופיע בתנאים הכלליים המועברים ללקוח, לרבות ההמלצה לבדוק את דמי הביטול - אין די בו. אם אכן סבורה הנתבעת כי לא מוטלת עליה החובה לפרט את דמי הביטול של כל כרטיס שנרכש באמצעותה, הרי שמוטלת עליה, לפחות, החובה להודיע לנתבע כי עליו לעשות כן וכי עליו לבדוק את דמי הביטול הספציפיים, שאם לא יעשה כן - תישמט, מלכתחילה, אפשרותו לתבוע פיצוי בגין ביטול טיסתו. בנסיבות אלה, הנני קובעת כי הוכח שהנתבעת לא מילאה אחר חובתה לגלות לתובע, בטרם ההתקשרות, את תנאי ביטול העיסקה של נותן השירות מחוץ לישראל, כנקבע בחוק, או לעשות כדי ליידע את הלקוח באופן ברור וחד משמעי כי עליו מוטלת החובה לברר באופן ספציפי את תנאי ביטול העיסקה, וכי הינה אחראית לפיצוי התובע בגין נזקיו. עם זאת, הנני סבורה כי אף התובע תרם ברשלנותו לנזקיו, כאשר בשיחתו עם נציג הנתבעת לא מצא כלל לנכון לוודא עמו את סוג הטיסה, אם הינה סדירה או טיסת שכר ובהמשך לכך להבהיר את תנאי ביטול הטיסה על ידו. כאשר לתובע נגרמו נזקים בסך של 4,200 ש"ח, כמפורט בכתב תביעתו, הנני קובעת את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 50%, כך שהינו זכאי לפיצוי בסך של 2,100 ש"ח. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 2,100 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.12 ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 750 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים. נופשסוכני נסיעות (תביעות)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)