לפני תביעה קטנה שהגישה התובעת נגד הנתבעת. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 15.6.11 פנתה התובעת לסניף הנתבעת בטבריה ורכשה ממנה טלויזיה מסוג LCD פיליפס 540537 PFLבתמורה לסך של 4,029 ₪ (להלן "הטלויזיה הראשונה"). בחלוף למעלה מחודש ימים, ביום 25.7.2011, פנתה שוב התובעת לנתבעת על מנת לרכוש "את אותו המוצר עם אותם תנאים". לטענת התובעת, הנתבעת הטעתה אותה וסיפקה לה טלויזיה מסוג LCD פיליפס מס' 32-3606, "שהינו סוג ישן וקטן יותר" (להלן "הטלויזיה השנייה"). עבור הטלויזיה השנייה שילמה התובעת סך של 2,550 ₪. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את חוק הגנת הצרכן, פגעה בזכותה המהותית לקבל את המוצר בהתאם להסבר שקיבלה "כי מדובר במוצר זהה למוצר הראשון". התובעת פנתה לנתבעת פעמים רבות אך כל פניותיה נפלו על אוזניים ערלות. על כן, מבקשת התובעת כי הנתבעת תשלם לה פיצוי בסך של 3,500 ₪ "עבור כל מסכת העינויים והסרבולים אשר סבלה" וכן היא תובעת כי הנתבעת תחליף את הטלויזיה השנייה "לאותו מוצר באותם תנאים של המוצר הראשון אותו סוג ואותו גודל". הנתבעת מכחישה בכתב ההגנה את טענות התובעת. לטענתה, העסקה מיום 25.7.2011, במסגרתה רכשה התובעת את הטלויזיה השנייה, היא עסקה חדשה ואחרת לחלוטין, שנעשתה על פי שיקול דעתה ובחירתה של התובעת, כאשר מדובר בטלויזיה בגודל 32 אינץ' ובמחיר של 2,480 ₪, בניגוד לטלויזיה הראשונה שהינה בגודל 37 אינץ' ובמחיר של 3,690 ₪. ברי כי שני המכשירים - הטלויזיה הראשונה והטלויזיה השנייה - אינם זהים ואינם מתיימרים להיות זהים כפי שמנסה התובעת לטעון. התובעת היא היא אשר בחרה שני מוצרים שונים בשתי הקניות השונות שביצעה, וזאת ללא כל הבטחה או התערבות כזו או אחרת מצד הנתבעת. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי על פי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010, אם חפצה היתה התובעת להחליף את המוצר או לבטל את העסקה, היה עליה להחזירו לנתבעת בתוך 14 יום מיום הרכישה, ולא ביום 24.8.11, כחודש לאחר הקניה. מאחר והיא לא פעלה כאמור, אין לה אלא להלין על עצמה. דיון והכרעה בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובעת, בנה ובעלה וכן העיד נציג הנתבעת - מי שמכר במועד הרלוונטי את הטלויזיה השנייה לתובעת. לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, יובאו להלן נימוקי פסק הדין בצורה תמציתית: ראשית, הריני דוחה את טענת התובעת כפי שהועלתה בכתב התביעה, ולפיה הטלויזיה השנייה היתה אמורה להיות "אותו מוצר עם אותם תנאים, אותו סוג ואותו גודל" כמו הטלויזיה הראשונה. טענה זו איננה עולה בקנה אחד עם המחיר ששילמה התובעת עבור הטלויזיה השנייה, שהינו נמוך באופן משמעותי מן המחיר אותו שילמה עבור הטלויזיה הראשונה, והיא אף נסתרה באופן מפורש בעדותה של התובעת בבית המשפט, שם הודתה "רצינו טלויזיה יותר קטנה, אותן פונקציות"... "אותה טלויזיה של 32 ולא של 37 כפי שקנינו וביקשתי שיהיו אותן פונקציות" (עמ' 1 שורות 22, 25 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, ודאי שאין כל בסיס לתביעת התובעת בכתב התביעה כי הנתבעת תחליף את הטלויזיה השנייה "לאותו מוצר באותם תנאים של המוצר הראשון אותו סוג ואותו גודל". שנית, נתתי אמון מלא בעדות נציג הנתבעת, ולפיה התובעת הגיעה לחנות הנתבעת, בעסקה השנייה, כשהיא מצויידת בדף ובו פירוט מדוייק של דגם הטלויזיה שאותו היא מבקשת לרכוש הפעם, וזאת לאחר שכבר קיבלה הצעת מחיר ביחס לאותו דגם בחנות סמוכה - "שקם אלקטריק" (עמ' 5 שוררות 21-22 לפרוטוקול). התובעת אמנם הכחישה תחילה בעדותה כי אכן היא הגיעה לנתבעת עם דף ובו דגם הטלויזיה שביקשה לרכוש והשיבה "לא נכון. היו כמה רשימות" (עמ' 2 שורות 27-28 לפרוטוקול), אך לאחר מכן שינתה גרסתה והעידה באותו עניין: "נכון, היה דף, היו כמה דגמים, אני לא אמרתי שאני רוצה את זה. אני בדקתי כי רציתי לקנות..." (עמ' 3 שורה 5 לפרוטוקול) ובסופו של דבר הודתה התובעת כי היא אכן ביקרה ובררה קודם לכן בחנות "שקם אלקטריק" לפני שרכשה את הטלויזיה השנייה מן הנתבעת (עמ' 6 שורות 10-11 לפרוטוקול). העובדה שהתובעת הגיעה לנתבעת עם דגם מסויים אותו ביקשה לקנות, לאחר שבררה את מחירו בחנות "שקם אלקטריק", עולה גם מעדותו של נציג הנתבעת, שלא נסתרה על ידי התובעת, ולפיה התובעת התווכחה על המחיר לאור ההצעה שקיבלה מ"שקם אלקטריק" על אותו דגם ובעקבות זאת השוותה הנתבעת את המחיר למחיר שניתן לתובעת באותה חנות (עמ' 3 שורות 21-26, עמ' 5 שורה 24-27 לפרוטוקול). גם בעלה של התובעת, אשר נכח עמה בעת ביצוע הרכישה, לא הכחיש את טענת הנתבעת ולפיה התובעת הגיעה לחנות עם דף ובו תיאור דגם הטלויזיה אותו ביקשה לרכוש. כך בעמ' 5 שורות 6-7 לפרוטוקול: "ש: באתם והראתם את הדגם עם דף ת: אנחנו אמרנו שאנחנו רוצים דגם כזה שיש את כל הפונקציות בטלויזיה". זאת ועוד, נתתי אמון בעדות נציג הנתבעת, שאף היא לא נסתרה, ולפיה ביום 22 באוגוסט, משפנתה התובעת לנתבעת, היא לא העלתה כל טענה בדבר הפונקציות של הטלויזיה השנייה אלא רק ביקשה להחליף אותה בטלויזיה גדולה יותר (עמ' 5 שורות 28-30 לפרוטוקול). משמיעת העדויות שוכנעתי, אפוא, כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת ולפיה התובעת היא שהחליטה, על פי שיקול דעתה ובחירתה ולאחר בירור מקדים שעשתה בחנות אחרת, מהו דגם הטלויזיה שהיא מעוניינת לרכוש מן הנתבעת בעסקה השנייה, שהינה עסקה נפרדת ושונה מן העסקה הקודמת שנעשתה למעלה מחודש ימים קודם לכן, כאשר הנתבעת, מצדה, סיפקה לתובעת את הדגם שהזמינה על פי בקשתה ובחירתה. מהעדויות עלה עוד כי רק לאחר שבנה של התובעת שב מחו"ל, התחרטה התובעת וביקשה להחליף את הטלויזיה השנייה, לא מחמת שסופקה לה טלויזיה שלא בהתאם להזמנתה, אלא מחמת שלא חפצה עוד בדגם שהזמינה. העסקה השנייה, כאמור, בוצעה ביום 25.7.2011. התובעת לא הכחישה את טענת הנתבעת ולפיה פנייתה אליה להחלפת הטלויזיה נעשתה קרוב לחודש לאחר מכן, כאשר הטלויזיה כבר הוצאה מאריזתה והותקנה בבית התובעת ביום 8.8.11. בנסיבות אלה, לא הוכיחה התובעת כי חלה על הנתבעת החובה לבטל את העסקה או להחליף את הטלויזיה השניה באחרת. על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסך של 300 ₪. חשמלביטול עסקה (הגנת הצרכן)