תביעה לביטול עיסקה והשבת התמורה ששילם התובע בגין מכשיר מי עדן. כתב התביעה אינו ברור, וגם בבית המשפט שינה התובע פניו וטען טענות נוספות או אחרות, אך ממכלול דבריו ובעזרת הראיות ודברי הנתבעת הבנתי כי לטענתו גבתה ממנו הנתבעת עלות מכשיר מים חדש וכן עלות אספקה של 2 כדי מים, ואותם הוא מבקש שיחזירו לו. מעיון בכתבי הטענות, ובמוצגים שהוצגו לי עולה כי התובע חתם על הסכם להזמנת שירות מי עדן בר. להסכם ההזמנה עליו חתם התובע, צורפו תנאים כלליים, התובע אף חתם על ערבות לקיום החוזה (ראו נ/1; נ/2). לטענת התובע הוא רכש את המתקן באמצעות נציג שירות של הנתבעת "היה נציג שירות של מי עדן בקניון רחובות שאמר לי שאם אני אשלם 100 ₪ בחודש המכשיר יהיה שלי" (עמ' 1 ש' 7-9) אך גילה בהמשך כי מדובר למעשה בהסכם שכירות של המתקן "התברר לי שזה בעצם שכירות. אם זה שכירות אז אחרי כמה שנים אם אני רוצה להחזיר אותו הם לא רוצים אותו" (עמ' 1 ש' 4-6). לתובע גם טענה כי המתקן שקבל איננו חדש וכי "הם מחייבים אותי על מכשיר חדש שבפועל המכשיר כולו צבוע ולא תקין" (כתב התביעה), והוסיף כי חייבו אותו על אספקת כַּדֵי מים שלא כדין "מחייבים אותי על מספר חודשים רטורית שעל פי כך נדרשתי לשלם על מכשירים כדי מים שלא קיבלתי" (מכתב התובע המצורף לתביעה). מנגד טוענת הנתבעת כי החוזה עליו חתם התובע הוא חוזה שירות ממנו עולה במפורש כי מהות העיסקה היא אספקת מים "על בסיס מסלול שכירות ...כמפורט בתנאים הכלליים". עוד ציינה כי התובע הודיע לה שהמתקן נשרף (נ/3) ובהתאם לחוזה ולתנאים הכלליים ולאור הודעת התובע כי המתקן נשרף ראתה לחייב את התובע במלוא עלות המתקן הכל כאמור בסעיף 2.1 לתנאים הכלליים וכלשון הסעיף: "עם התקשרות הלקוח בהסכם עם החברה יהיה הלקוח זכאי לקבל מהחברה, בהשאלה, בר מים....במקרה של אובדן/גניבה/שבר, יחוייב הלקוח על פי מחירו במחירון החברה במועד..."; לאור הודעת התובע "אמרנו לו במפורש כי הוא יצטרך לשלם כחשבונית רכישה. מפברואר עד יולי הלקוח לא יצר אתנו קשר, במשך 5 חודשים היתה לו הזדמנות לשלם והוא לא שילם, אביו שלמה יצר אתנו קשר, שאל לגבי החוב, לגבי המתקן אמר שיצור אתנו קשר בהמשך...הוא לא יצר אתנו קשר..." (עמ' 2 ש' 2-5). הנתבעת ציינה כי פעלה בהתאם להסכם ומשנשרף המתקן וממילא סוכלה האפשרות לקיים שירות למתקן שלא קיים, פעלה לפי זכותה בהסכם וחייבה את התובע (באמצעות פניית עו"ד) בתשלום עבור המתקן "אמרנו לו שאם המתקן נשרף מבחינתנו כאילו המתקן אבד ואנחנו חייבים לחייב אותו בסכום הרכישה, שזה 1,294 ₪ לפני מע"מ" (עמ' 1 ש' 19-21). הנתבעת הדגישה כי בטרם פנתה אל עו"ד שיפעל לממש את זכויותיה ניסתה לגבות בעצמה את החוב אך לא צלחה בכך ואז פנתה לגבות את החוב בעזרת עורך דין "בחודש יולי כנראה הגיע המכתב מעו"ד ואז יצר איתנו קשר וניסה להגיע להסדר" (עמ' 2 ש' 5-6). לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו לי, בהסכם הזמנת השירות ובתנאים הכלליים (נ/1, נ/2) כן עברתי על יומן ללקוח (נ/3) בו מופיע פירוט המגעים ורישום מהשיחות שהיו לנתבעת עם התובע למן תחילת ה'קשר' החוזי ביניהם, כך גם עיינתי בנ/3/א' ובו צלומי 'המסכים' בהם תקציר השיחות שהיו לתובע עם הנתבעת (כמפורט ביומן הלקוח) ובאלה מצאתי תמיכה לגרסת הנתבעת, קרי, כי הסכם השירות שנחתם הוא אכן למתן שירות עבור המכשיר אותו שוכר הלקוח (ולא על חשבון רכישה), כן מצאתי במסמכים כי התובע אכן דיווח כי המכשיר המצוי בידיו נשרף; עוד לציין כי חלף זמן מאז הודיע התובע על שריפת המכשיר וחרף פנית הנתבעת אליו לא מצא להסדיר את היחסים הכספיים אתה, ועל כן רשאית היתה הנתבעת, בהתאם לזכותה החוזית ולאחר שנתנה לתובע הזדמנות, לפעול לקבלת התמורה עבור המכשיר שלפי דיווח התובע נשרף. התובע לא הציג כל ראייה כי ביקש לבטל את העיסקה, לא בסמוך לחתימת ההסכם וגם לא מאוחר יותר, ממילא לא עמד בתנאים הקבועים בדין שעל בסיסם יכול היה לטעון לביטול עיסקה. להפך, התובע התעלם מפניות הנתבעת ובאורח חד צדדי לא שילם כל תמורה עבור המכשיר עד שפניית בא כוחה של הנתבעת גרמה לו לשלם את החוב. מדברי התובע הבנתי כי רק לאחר שנאלץ לשלם את החוב לאחר פניית עו"ד אליו, החליט לבטל את העיסקה ולבקש השבה, מהטעם העובדתי כי "מעולם לא אמרתי שהמכשיר נשרף. אני נמצא פה בבימ"ש כי אני רוצה שהם ייקחו את המכשיר" (עמ' 2 ש' 23-24). מצאתי לדחות את טענות התובע שאינן מגובות בכל ראייה, ולהפך לפי דברי התובע "אני נמצא פה בבימש כי אני רוצה שהם יקחו את המכשיר. לשאלת בימ"ש אני רוצה שהם יחזירו לי את הכסף" (עמ' 2 ש' 23-24), אולם לא ביסס את זכותו זו על תשתית ראייתית כלשהי ודווקא הנתבעת הציגה לפני גרסה קוהרנטית המבוססת על מסמכים אותנטיים שתמכו בדבריה כי התובע הודיע על 'שריפת המכשיר' ומכאן שקמה לה הזכות לגבות את עלות המכשיר. לאור הדברים, אני מעדיפה את הסברי הנתבעת, אני דוחה את גרסת התובע וקובעת כי הוא לא ביקש לבטל את העיסקה, ממילא אינו יכול לטעון להשבה, וכי מחמת גביית עלות המכשיר ראה לבקש להשיב לו את הכסף. משכך, אני דוחה את התביעה. לא מצאתי בנסיבות לעשות צו להוצאות. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)