באוקטובר 2009 רכשו התובעים 6 מכשירי מירס מהנתבעת. ארבעה מהם נרכשו על ידי התובע 1 והשניים האחרים על ידי התובע 2, חתנו של התובע 1. עבור כל מכשיר שילמו התובעים 432 ₪ ב-36 תשלומים בני 12 ₪. התובע 1 ייצג בהליך זה את התובע 2. טענות התובעים לטענת התובע 1, זמן קצר לאחר ביצוע הרכישה פנה הוא אל הנתבעת בטענה כי בשל בעיות קליטה במקומות שונים ובפרט בבית מגוריו, השיחות מתנתקות בתדירות גבוהה, וכי נמנע מהם לעשות שימוש תקין במכשירי הטלפון. יצוין כי התובעים מתגוררים בסמיכות זה לזה. הנתבעת ניסתה לפתור את הבעיה בדרכים טכניות שונות, שלטענת התובע 1 לא הביאו לפתרון הבעיה ומשכך, פנה בחודש מאי 2010 למחלקת תלונות הציבור בנתבעת, שם נאמר לו על ידי נציג המחלקה, הוא הנתבע 2, כי יוכל לבטל את העסקה, בתנאי שישיב את המכשירים לנתבעת, ובנוסף, ישלם עבור כל מכשיר 250 ₪ בגין פחת. התובע סירב לשלם הסכום האמור, שכן לדבריו הסכום הנדרש , בסך 250 ₪, בתוספת הסכום שכבר שולם עבור כל מכשיר עד לאותה נקודת זמן בסך 100 ₪, מגיע כמעט לכדי הסכום המלא אותו אמור היה לשלם עבור כל מכשיר (שהינו 432 ₪), כאשר על פי ההצעה המכשירים לא היו אמורים להישאר בבעלותו. בשלב מאוחר יותר, הודיעה הנתבעת לתובע 1 במכתב מיום 10/6/10 כי תסכים לביטול העסקה בכפוף לתשלום 400 ₪, הכוללים דמי ירידת ערך, דמי ביטול ודמי יציאה. במכתבה מיום 17/10/10 חזרה הנתבעת להצעתה המקורית, לפיה ישולם סך בן 250 ₪ לכל מכשיר, בכפוף להשבת המכשירים לנתבעת. התובע הציג חלופת מכתבים בינו לבין הנתבעת ותלונה שהגיש לעמותת "אמון הציבור" (אשר לאחריה חזרה הנתבעת להצעתה המקורית בדבר תשלום 250 ₪ למכשיר). הואיל ותוקף הצעת הנתבעת לביטול העסקה בכפוף לתשלום 250 ₪ למכשיר עמד על 14 ימים בלבד ועל מנת להקטין את נזקיהם, השיבו התובעים ביום 3/11/2010 את המכשירים לנתבעת (למעט מכשיר אחד שאבד) ושילמו דמי ביטול עבורם. התובע שילם לנתבעת סך בן 1,156 ₪ (1,000 ₪ עבור ארבעת המכשירים בתוספת 156 ₪ דמי השתתפות עבור אובדן אחד המכשירים), ואילו התובע 2 שילם לנתבעת 500 ₪ עבור 2 מכשירים. המכשירים עצמם והעזרים הנלווים להם, הוחזרו לנתבעת. טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי במסגרת ההסכמים עליהם חתמו התובעים, אין הם רשאים לבטל את העסקה באופן חד צדדי אלא בתשלום דמי יציאה, אך לפנים משורת הדין ועל אף שרמת הקליטה בכתובותיהם של התובעים נבדקה ונמצאה סבירה, אפשרה להם לבטל את העסקה בכפוף לתשלום 250 ש"ח. הנתבעת טוענת כי ממועד הרכישה ועד לפניית התובע 1 אליה בטענת העדר קליטה (כשלושה חודשים) נעשה שימוש במכשיריו של התובע 1 המגיע לכדי מאות דקות, ואילו במכשיריו של התובע 2 נעשה שימוש המגיע לכדי מאות ואף אלפי דקות, דבר שיש בו לסתור את טענות התובעים בדבר רמת קליטה נמוכה. בעניינו של התובע 2, מוסיפה הנתבעת כי זה פנה אליה לראשונה בחלוף שנה ממועד הרכישה בטענה של אי כדאיות העסקה שחתם עמה, ולא בטענה של בעיות קליטה. דיון והכרעה אין מחלוקת בין הצדדים כי במסגרת ההסכם ביניהם נרכשו 6 מכשירים ושירותים נלווים. הנתבעת מאשרת כי התובע 1 פנה אליה בטענות בדבר קשיי קליטה. לטענתה, הפניה בוצעה כ-3 חודשים לאחר הרכישה. התובע 1 אינו מציין מועד מדויק בו פנה אל הנתבעת וטוען כי היה זה "זמן קצר לאחר הרכישה". יש לקבוע איפא בהתאם לטענת הנתבעת כי פניית התובע 1 לראשונה בטענת אי קליטה, נעשתה כ-3 חודשים לאחר הרכישה. שוכנעתי מדברי התובע 1 שהעיד בפניי כי בשל בעיות קליטה חוזרות בעיקר באזור מגוריהם החליטו להתלונן בפני הנתבעת והביעו חוסר שביעות רצון מהמכשירים שבידיהם. המתנה בת 3 חודשים בעניין זה הינה סבירה בהחלט בעיני. טענת התובע 1 בכתב התביעה ולפיה נאמר לו על ידי אחת הפקידות מטעם הנתבעת כי מתבצע הליך הוספת אנטנות אשר יביא לשיפור הקליטה בחודש ינואר 2010, לא נסתרה, ואף בה יש לתמוך בטענתו בדבר בעיות קליטה. הנתבעת מכחישה קיומה של בעיית קליטה באזור מגוריהם של התובעים (המתגוררים באותו רחוב), הנתבעת מטעימה בכתב הגנתה כי "מטעמים שירותיים", כלשונה, הציעה לחברו את התובע 1 לשירות "צלצול כפול" המאפשר קבלת שיחה הן בנייד והן במכשיר נייח וכן אוזניית BLUETOOTH. לטענתה, הסכים התובע 1 להשתמש בשירות הצלצול הכפול, אף סירב לפיתרון האוזנייה. התובע הסביר כי פיתרון "הצלצול הכפול" לא נתן מענה לבעיה, בין היתר שרכש את המכשיר בין היתר לצורך שימושים אחרים כגון האזנה לשיעורים באמצעותו ודבר זה, נמנע ממנו בשל קליטה חלקית. מעבר לזאת, הואיל ומדובר ב-4 מכשירים, פתרון זה, שמשמעותו ניתוב כל שיחות הטלפון מ-4 המכשירים הסלולריים לטלפון נייח אחד, אינו סביר ואינו נוח. לעניין זה ומששוכנעתי כי התובעים סבלו מבעיות קליטה באזור מגוריהם יש לקבוע כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה. מקום בו אחד הצדדים להסכם אינו יכול לספק את התחייבותו ובמקומה הוא מציע חלופה למילוי התחייבותו, אין בכוחה לחייב את הצד האחר לקבל את החלופה המוצעת על ידו, אלא אם זו מקובלת עליו. כאמור, דעתו של התובע לא הונחה מן החלופות שהוצעו לו, ואילו פגמו בנוחות השימוש שלו ציפה. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה שתי חשבוניות שהנפיקה לתובע 1 משני החודשים הראשונים, מהן עולה כי זמן האוויר לחודש הראשון לשימוש, עבור 4 המנויים עמד על 1,084 דק'. זמן אוויר זהה נצרך בחודש השני. מדובר בזמן אוויר ממוצע של 271 דק' לכל מנוי. אין בכך משום סתירת טענת התובעים לפיה הקליטה אינה תקינה במקומות מסוימים ובמיוחד באזור מגוריהם של התובעים. טענת הנתבעת לפיה לא בוצעה פניה מטעם התובע 2 לביטול העסקה מטעמים של אי קליטה, אלא מטעמים של אי כדאיות העסקה, אינה במקומה, שכן הנתבעת עצמה ציינה בסעיף 5 ד לכתב הגנתה כי: "התובע 1 תבע ביטול עסקה גם עבור התובע 2, ואולם כל התכתובות והשיחות נעשו מול תובע 1". גם אם התובע 2 עצמו אכן פנה לנתבעת, כטענתה, כשנה לאחר ביצוע הרכישה בטענת אי כדאיות העסקה אך אין להסיק מכך כי לא "סבל" מאותן בעיות קליטה, שנטענו על ידי התובע 1 בשמו. הואיל וקבעתי כי בעיות קליטה מנעו מן התובעים לעשות שימוש במנויים, ראיתי להורות על השבת הסכום החודשי ששילמו עבור המכשירים, עד למועד השבתם לנתבעת וכן על השבת דמי הביטול ששילמו לנתבעת ביום 3/11/10 (למעט סך בן 156 ₪ ששולם עבור השתתפות עצמית בגין אובדן אחד המכשירים). אני קובע כי התובעים זכאי לקבל בחזרה את דמי הביטול ששילמו, התובע 1 סך בן 1,000 ₪, והתובע 2 סך בן 500 ₪. בנוסף, משהוחזרו המכשירים לנתבעת, יש להשיב לתובעים את התשלום החודשי שנגבה מהם עבור רכישתם: לתובע 1: 432 ש"ח (12 ₪ X12 חודשיםX 3 מכשירים) ולתובע 2 סך בן 288 ש"ח (12 ₪ X12 חודשיםX 2 מכשירים). סה"כ תשלם הנתבעת לתובע 1 סך בן 1,432 ₪ ולתובע 2 סך בן 788 ₪. בנוסף, תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט בסך 500 ₪ . הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. הנתבע 2 הינו נציג הנתבעת 2. בהעדר יריבות בינו לבין התובעים התובענה נגדו נדחית, ללא צו להוצאות. מזכירות תשלח לצדדים סלולר (תביעות)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)