1. לפניי תביעה כספית שעניינה השבת תמורה ששולמה עקב ביטול עסקה לרכישת מכשיר שמיעה שרכש התובע מאת הנתבעת. 2. הנתבעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, ביצור ומכירת מכשירי שמיעה. התובע רכש מאת הנתבעת מכשיר שמיעה, אלא שביקש לבטל את עסקת הרכישה. המחלוקת שלפניי נוגעת להשבת כספי התמורה ששולמה על ידי התובע עבור המכשיר. 3. ביום 21.4.08 נכרת בין התובע ובין הנתבעת הסכם, לפיו ירכוש התובע מאת הנתבעת מכשיר שמיעה. התשלום שהוסכם בין הצדדים כי ישולם על ידי התובע תמורת המכשיר הינו בסך של 25,228 ₪ והוא שולם על ידי התובע בו ביום באמצעות כרטיס אשראי בעסקת תשלומים. אין מחלוקת בין הצדדים, כי אין זהו מחירו המלא של המכשיר, שכן קופת החולים של התובע נושאת בחלק מן התשלום ואף הנתבעת הפחיתה סכום מסוים מהמחיר המלא כהנחה ללקוח. מספר ימים לאחר ביצוע ההזמנה הודיע התובע לנתבעת כי הוא חוזר בו מביצוע ההזמנה וכי הוא מעוניין לבטלה. לטענת התובע, הסכימה הנתבעת לביטול העסקה ואף הסכימה להשיב לתובע את התמורה ששולמה, אלא שביקשה, כי התשלום יוחזר לתובע לסירוגין, דהיינו היות ומדובר היה בעסקת תשלומים לפיה אמור היה התובע לשלם את התשלום ב-36 תשלומים, ביקשה הנתבעת מהתובע, כי התשלום ימשיך לרדת מכרטיס האשראי שלו ומידי חודש תחזיר לו הנתבעת את התשלום ששולם על ידו באמצעות כרטיס האשראי. לטענת התובע, חש כי מדובר בהסדר שאינו נוח ואינו מקובל ולכן ביקש מחברת האשראי כי תשיב את מלוא כספו בבת אחת, אלא שאז עוררה הנתבעת טענה, כי היא מבקשת לקזז מתוך הסכום שיועבר לתובע על ידי חברת האשראי את סכום נזקיה, הכוללים פיצוי מוסכם ותשלום עמלות לחברת האשראי. 4. אין מחלוקת, כי הנתבעת הסכימה לביטול העסקה, אלא שהנתבעת טענה לנזקים שנגרמו לה מביטול העסקה כגון חיובה על ידי חברת האשראי בעמלות בשל ביטול העסקה וכן טענה במקביל גם לחובת התובע לתשלום פיצוי מוסכם בגין ביטול העסקה בהתאם לאמור בהסכם ביניהם. 5. בעניין זה יצוין כי עצם עמידתה של הנתבעת על קבלת הפיצוי המוסכם בגין ביטול העסקה יש בו כדי למנוע ממנה לעמוד גם על טענתה לנזקים שנגרמו לה מביטול העסקה שכן כאשר בהסכם נקבע פיצוי מוסכם בגין ביטול עסקה יש בקביעתו כדי להביא בחשבון הנזקים שאפשר ויגרמו מביטול העסקה, זו הרי כל מטרתו של אותו סעיף שעניינו פיצוי מוסכם וכבר נפסק כי לא ניתן לבקש גם פיצוי מוסכם בגין ביטול עסקה וגם נזקים בגין ביטול העסקה שכן יש בפסיקת שניהם משום כפל פיצוי. תיאור הנזקים על ידי הנתבעת יכול להיעשות לפיכך על מנת לבחון האם הנזק הממשי גדול מהנזק המוסכם, שאז ישנה עדיפות לנתבעת לתבוע את הנזק הממשי, או כדי לבחון האם במועד כריתת ההסכם ראו הצדדים את סכום הנזק המוסכם כסכום שיש בו כדי לשקף את נזקיהם הצפויים, אם כי בעניין זה לא טען התובע להפחתת פיצויים וממילא אין צורך לבחון שאלה זו. 6. התובע טען, כי הוא לא חתם על ההסכם שהוצג, בו נקבע סעיף של פיצוי מוסכם בביטול עסקה. בעניין זה אומר כי גם אם התובע כטענתו לא חתם על ההסכם הרי שהוא מחויב להסכם, שכן הוא אישר קבלתו כך ציין גם בחקירתו שאף פנה עם ההזמנה לקבלת הצעה אחרת, הוא פעל על פיו, הוא כתב מכתב בו ביקש לבטל הזמנה שמספרה הוא המספר של אותו הסכם הזמנה, הוא ציין כי חתם על הסכם דומה בעסקה קודמת ולמעשה בהתנהגות שלו קיבל את תוכן ההסכם ובכך די כדי לקבוע כי ההסכם מחייב התובע. 7. משקבעתי כי ההסכם מחייב את התובע הרי שבביטול העסקה מחויב התובע בתשלום פיצוי מוסכם, השאלה שיש להידרש לה כעת היא מה הוא גובה הפיצוי המוסכם. 8. בהערה המופיעה בהסכם צוין כי ביטול ההזמנה יחייב את הקונה ב-20% ממחיר המכשיר. במקרה שלפני לא ברור מההסכם מהו המחיר המלא שהוגדר למכשיר הספציפי אולם ניתן להבין בבירור ואף נציג הנתבעת בעדותו ציין כי מהמחיר המלא הופחתו הנחה שניתנה והשתתפות קופת החולים, מההסכם למעשה ניתן ללמוד בבירור מהו המחיר הסופי אותו נדרש התובע לשלם לאחר הנחה שניתנה על ידי הנתבעת ולאחר השתתפות של הקופה בעלות המכשיר, המחיר אותו נדרש התובע לשלם ואין מחלוקת כי הוא שולם על ידו באשראי בעסקת תשלומים הינו 25,228 ₪ . 9. אינני מקבלת טענת הנתבעת כי יש לחייב התובע בפיצוי מוסכם בהתאם למחירו המלא של המוצר כפי שהוגדר ולא בהתאם למחיר שהוצג לו לתשלום לאחר ההנחה וההשתתפות של הקופה. כאשר מגיע לקוח ומקבל הנחה על מוצר מבחינתו המחיר אותו נדרש לשלם מכיסו הוא מחיר המוצר וכאשר מציינים בפניו כי בביטול העסקה יחויב בתשלום של אחוזים מסוימים מהמחיר הרי שסביר כי האדם יבין כי האחוזים יהיו מהמחיר שהוצג לו כסכום לתשלום ולא מהמחיר שהוגדר למוצר ואותו הוא לא נדרש לשלם. לעיתים כשמודיעים לאדם את המחיר לתשלום הוא כלל לא מתייחס למחיר המלא שהוגדר למוצר, להנחה שניתנה ולהשתתפות הקופה כי מבחינתו הסכום שהוא נדרש להוציא מכיסו לתשלום תמורת המוצר, הוא מחיר המוצר. סבורתני לפיכך, כי אם היתה מבקשת הנתבעת לחייב במחיר המחירון, היה עליה לציין זאת מפורשות בהסכם, שאם לא כן, ראוי לפרש ההסכם לרעת מנסחו ולטובת הצרכן. 10. אין מחלוקת כי חברת האשראי המשיכה בגביית התשלומים החודשיים גם לאחר הודעת הביטול וכי בסופו של יום כרטיס האשראי של התובע חויב בסכום של 10,425 ₪. אין גם מחלוקת כי הנתבעת החזירה לתובע שלושה תשלומים חודשיים בסכום כולל של 1,935, יצוין בעניין זה כי התובע בעדותו טעה וציין כי הוחזרו לו שלושה תשלומים שכל אחד מהם 1,935 ₪ אך מכל הראיות עולה בבירור כי מדובר בסכום חד פעמי של 1,935 ₪. עולה אם כן כי בידי הנתבעת מוחזק סכום של 8,490 ₪. 11. במצב דברים זה, משקבעתי כי התובע מחויב בתשלום פיצוי מוסכם ומשקבעתי כי הפיצוי המוסכם יחושב מהמחיר שהוצג לתובע לתשלום, הרי שהפיצוי המוסכם הוא 20% מסכום של 25,228 ₪ קרי גובה הפיצוי המוסכם שמחויב התובע הוא 5,045.6 ₪. סכום זה יש לנכות מהתשלום בסך 8,490 ₪ המוחזק בידי הנתבעת, והיתרה בסך 3,444.4 ₪ תחזיר הנתבעת לתובעת לתובע. 12. הנתבע טען גם לנזקים בגין עוגמת נפש, לא מצאתי מקום בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגעתי לפסוק לו הוצאות בגין רכיב זה. אציין בנוסף, כי התובע טען לכך שהעיסקה בוטלה באיחור, הגם שמתוך הראיות עולה שכבר במהלך חודש אוגוסט בוטלה עיסקת האשראי, אלא שלאור אופן התשלום, הופסק החיוב בכרטיס האשראי רק שנה לאחר מכן. 13. אני מחייבת לפיכך את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 3,444. סכום זה ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. לאור התוצאה אליה הגעתי, מצאתי מקום לפסוק לתובע הוצאות בשיעור כולל של 800 ₪. שמיעהביטול עסקה (הגנת הצרכן)