רקע וטענות הצדדים 1. ביום 21.12.2007 התקשר התובע עם חברת לוח ידיעות אחרונות בע"מ (להלן: "הנתבעת") בהסכם (להלן: "ההסכם" או "המנוי"), לפיו התחייבה הנתבעת לספק לתובע עיתון ידיעות אחרונות המופץ על-ידה, למקום מגוריו (להלן: העיתון"). 2. את התמורה עבור קבלת העיתון ישירות לביתו, שילם התובע בכרטיס אשראי באמצעות חברת ישראכרט (להלן: "חברת ישראכרט"). 3. תקופת המנוי ותנאיו הוגדרו בכתב ההגנה כלהלן: הצטרפות התובע למסלול התחייבות ל-4 חודשים: שני חודשים במחיר 101 ₪ (להלן :"מחיר מבצע") ושני החודשים שלאחר מכן במחיר 109 ₪. עוד נכתב, כי מדובר במבצע ומנוי מתמשך לפי 181 ₪ בתום תקופת המבצע של ארבעת החודשים. כבר עתה אציין, כי לאחר עיון במסמך של המנוי שצורף על ידי הנתבעת, מצאתי כי במסמך זה נכתבו תנאים שאינם עולים בכפיפה אחת עם האמור בכתב ההגנה הן מבחינת הסכומים והן מבחינת מועד ותקופת המנוי, עליהם אעמוד בהמשך. 4. התובע העמיד את תביעתו על סך 237 ₪ (כאשר נקב בסכום 483 ₪, אך ציין כי הוא כבר קיבל החזר בסך 246 ₪). על-פי האמור בכתב התביעה, בחודש מאי 2008 הודיע התובע לנתבעת על רצונו לביטול המנוי שלו אצלה. חרף זאת, בכל פעם שפנה התובע בבקשה לבטל את המנוי, הייתה הנתבעת מנסה לשכנע אותו להמשיך ולהאריך את המנוי לתקופות נוספות, תוך שהיא מציעה לו את אותם התנאים שהיו לו קודם לכן. לגרסת התובע, תנאי ההסכם שביניהם היו: 101 ₪ לשני חודשים, ו- 109 ₪ לשני חודשים נוספים, כאמור לעיל, במחיר מבצע. 5. לשיטת התובע, לאחר תום תקופת 4 החודשים, גילה לדאבונו כי הוא חויב בתשלומי יתר, בהפרש של 300-320 ₪. אי-לכך, פנה התובע בתאריך 03.10.2008 באמצעות מוקד השירות של הנתבעת, והעלה את דרישתו לביטול המנוי וקבלת החזר בגין ההפרש בחיובים. חרף דרישתו זו, הציעו נציגי הנתבעת לתובע חידוש המנוי לתקופה נוספת בת ארבעה חודשים, מבצעים אחרים והחזרים חלקיים, בעוד שהתובע חזר על דרישתו לביטול המנוי. לטענתו, נציגי הנתבעת הבטיחו לו כי הם יחזרו אליו בהצעה שתספק אותו, וכי במידה ובסופו של יום הוא לא יסכים לתנאי המבצע שיוצע לו, לא ייגבו ממנו תשלומים עבור תקופת הביניים. 6. המנוי של התובע הופסק לאחר שהלה פנה באמצעות חברת האשראי והודיע על ביטול המנוי, וזו האחרונה פנתה בתורה לנתבעת. ובכך, התקבל לידיו של התובע החזר בסך 246 ₪, עבור ההפרש בין הסכום החודשי בהוראת התשלום לסכום שנגבה בפועל, וזאת בגין התקופה שבין 01.08.08 ועד 31.10.08, ואשר מהווים הפרשים בין מחיר המבצע (101 ₪) לבין המחיר התקף של העיתון באותה תקופה (183 ₪) [(183-101)= 82 *3= 246 ₪ ] (להלן: "הזיכוי"). 7. אי-לכך, עותר התובע לקבלת החזר עבור חיובי היתר עבור התקופה שבין 04.05.2008 -03.10.2008 וכן עבור חודש 10.2008, בסך 237 ₪. 8. מנגד ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה. לטענתה, לאחר תום תקופת המנוי הראשונה שהחלה בתאריך 21.12.07 (להלן: "התקופה הראשונה"), חידש התובע את המנוי לתקופה נוספת וזאת בתאריך 25.03.07 (להלן: "התקופה השנייה") ולתקופה נוספת מיום 14.08.07 (להלן: "התקופה השלישית") ולתקופה נוספת מיום 13.02.08 (להלן: "התקופה הרביעית"). 9. לשיטת הנתבעת, בתאריך 20.04.08 תמה תקופת ההתחייבות, אי-לכך היא החלה ממועד זה לחייב את התובע בעלות מנוי בסך של 181 ₪, וזאת בהתאם לתנאי המבצע. הנתבעת מאשרת כי התובע ביקש ממנה להקפיא את המנוי לתקופה של חודש שבין 30.06.08 ועד 22.07.08, אך מוסיפה כי היא הסבירה לתובע, כי בתום תקופת ההקפאה, דהיינו החל מתאריך 22.07.08, יחודש המנוי אוטומטית, וחוזר להפצה. יום לפני תום תקופת ההקפאה, שלחה הנתבעת לתובע מסרון (הודעת אס.אמ.אס) על חידוש ההפצה, וכך, הלכה למעשה, חודשה הפצת העיתון לבית הלקוח. לאור האמור, ומשתמה תקופת החוזה בתאריך 20.04.08, החלה הנתבעת לחייב את התובע, בתשלום חודשי בסך 181 ₪ , בהתאם לתנאי החוזה, ללא מחיר מבצע. 10. באשר לתשלומים שנתבקשו מהתובע בגין התקופה שבין חודש 8/08 ועד 10/08 נגבו 183 ₪ בגין כל חודש, בהתאם לתנאי החוזה, ללא מחיר מבצע. הזיכוי שניתן ללקוח היה עבור החיובים בחודשים אלה, כאשר הוא זוכה עבור ההפרש, כאמור לעיל. 11. הנתבעת מאשרת בכתב ההגנה, כי נערכו עם התובע מספר שיחות והוצעו לו הצעות שונות. עוד מאשרת הנתבעת, כי הזיכוי ניתן בעקבות פניית חברת האשראי אליה, וזאת בתאריך 23.02.09. יחד עם זאת, מציינת הנתבעת כי יתרת חובו של התובע בגין הפרשים אלה מגיע לסך 246 ₪. משסירב התובע להסדיר את החוב, הופנה הטיפול בעניינו לעו"ד לגביית החוב בתאריך 03.2009, בגין התקופות והחיובים שלהלן: 1.08.08-31.08.08 בסך 82 ₪; 01.09.08-30.09.08 בסך 82 ₪ ; 01.10.08-31.10.08 בסך 82 ₪ . דיון והכרעה 12. בדיון שהתקיים בפניי נשמעו עדויות התובע ונציג הנתבעת, מר שגיב זייטלר. 13. לאחר עיון בכתובים ושקילת עדויות הצדדים באתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את תביעתו של התובע באופן חלקי, דהיינו לחייב את הנתבעת להחזיר לתובע את החלק היחסי של דמי המנוי. 14. כעולה מעדויות הצדדים וחומר הראיות בתיק, ההסכם שנכרת בין התובע לנתבעת היה לתקופה קצובה של 4 חודשים, כאשר תקופה זו הוארכה בפעם הראשונה, הלכה למעשה, לפי דרישת התובע. אין מחלוקת, כי החל מיום ההצטרפות למנוי בתאריך 21.12.07, חידש התובע את המנוי, כאשר המחלוקת נתגלעה בין הצדדים מתאריך 20.04.08 לאחר שתקופת המנוי תמה. לשיטת התובע, הוא מסר לתובעת הודעה טלפונית לביטול המנוי בעוד שהנתבעת טוענת כי היא חזרה לחייב את התובע על-פי תנאי המסלול ללא מחיר מבצע (181 ₪). 15. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה מסמך שכותרתו "טלמרקטינג הסכם לרכישת מנוי לעיתון ידיעות אחרונות". עיון במסמך זה מעלה, כי מדובר בטופס הכולל פרטי המנוי, נתוני המנוי, המבצע שניתן, התשלומים, פרטי המשלם וצורת ביצוע התשלומים כאשר מדובר בהסכם טלפוני. 16. מעיון בטופס זה, עולה כי הוא מפנה להסכם בכתב (ראו למשל- "התקופה המינימאלית למנוי היא 4 חודשים, בכפוף לסעיף 6 לתנאי ההסכם"). הסכם זה או תנאיו לא הוצגו ולא צורפו על-ידי הנתבעת, לא לכתב ההגנה שהוגש מטעמה ואף לא בדיון שהתקיים בפניי. במסמך זה נכתב בין היתר, כי "המנוי הינו מנוי מתמשך". 17. על המקרה לפנינו חלות הוראותיו של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1984 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") המסדיר את היחסים בין "עוסק" (מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק) בגין עסקה של מכירת נכס או מתן שירות, לצרכן, כקבוע בסעיף 1 לחוק. 18. פרק ג' לחוק קובע הוראות לעניין סוגים של עסקאות. סעיף 13א' לחוק מסדיר וקובע הוראות לעניין "עסקה לתקופה קצובה" בעוד שסעיף 13ג' לחוק דן ב"עסקה מתמשכת" וחובת הגילוי המוטלת על העוסק כאשר מדובר בעסקה מתמשכת. 19. הנתבעת טענה, כי בתאריך 22.07.08, יום טרם חלוקת העיתונים שוב בתום תקופת ההקפאה, נשלחה לתובע הודעת אס.אם.אס (מסרון) על חידוש ההפצה (סעיף 5 לכתב ההגנה). 20. לעניין זה חלות הוראות סעיף 13א(ה) לחוק הגנת הצרכן הקובע, כי "לעניין סעיף זה, נטל ההוכחה כי הצרכן הסכים להאריך את ההתקשרות בינו לבין העוסק הוא על העוסק". 21. הנתבעת לא צירפה תרשומת של השיחות שערכה עם התובע, לא הובאו הנציגים מטעמה ששוחחו עם התובע ( און, תומר, והנציגה הבכירה או אחד מהם) ואף יותר מזה, והחשוב לענייננו אף על פי גרסתה של הנתבעת, החידוש בוצע לאחר ששלחה מסרון לתובע. 22. משלא צורף ההסכם אשר מסדיר את תנאי ההתקשרות בין הצדדים, שיש בו כדי להבהיר את צורת חידוש ההסכם או המנוי, יש בכך כדי לבוא לרועץ בעוכריה של הנתבעת- נותנת השירות. 23. בנוסף, אני רואה להעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסת הנתבעת, זאת מהטעמים כדלהלן: ראשית, גרסתו של התובע פורטה במכתבו מחודש אוקטובר 2008 המופנה לחברת האשראי וכן ממכתבי התשובה של חברת האשראי מהתאריכים 04.11.08, 26.11.08 ו- 05.12.08 וכן מהמכתב שהופנה לנתבעת באמצעות המייל בו פורטה השתלשלות העניינים ודרישותיו של הלקוח. חרף זאת, לא מצאתי בחומר הראייתי ואף לא בעדותו של נציג הנתבעת בפניי, ולו מסמך אחד או נימוק אחד, שיש בו כדי להראות כי הנתבעת שלחה לתובע כל מכתב תשובה, כפי שניתן היה לצפות שתעשה, אם חלקה על הגרסה שבמכתבו אליה שנשלח באמצעות המייל. 24. שנית, אף שהתובע פירט את גרסתו בדבר תוכן השיחות הטלפוניות, ואף נקב במועדי מרביתם, הנתבעת לא פירטה גרסה בהירה חרף טענתה, כי תקופת ההתחייבות תמה בתאריך 20.04.08 והסתפקה לציין, כי החלה לחייב את התובע בסכום 181 ₪, ללא מתן כל הסבר שהוא בנוגע לטענת התובע לעניין דרישת ביטול המנוי, חרף היותה הטענה המרכזית שמעלה התובע מתחילת התכתבויותיו עמה ובכתב תביעתו בפניי. 25. שלישית, אף שפירט התובע את שמותיהם של נציגי הנתבעת עמם הוא שוחח (און ותומר ונציגת שירות בכירה), ועל אף שנקב התובע במועדי עריכת שיחות אלה, או למצער מרביתן, לא הובאה עדות של מי מאותם עובדים. בנוסף לא צורפה כל תרשומת של נציגי הנתבעת אודות תוכן ופרטי השיחות שניהלו עם התובע, ומחדל זה פועל לרעתה. חזקה היא על הנתבעת, כי הייתה מקפידה להגיש את פרטי התרשומות אם לא תאמו לגרסת התובע, ואם תמכו בגרסת הנתבעת. 26. רביעית, המסמך היחיד שאותו צירפה הנתבעת אף הוא אינו מקדם את גרסתה. במסמך זה הנושא תאריך 23.08.06 נכתב, כי מועד ההפצה הוא 25.08.2006 ותאריך סיום המנוי הינו 21.10.2005 (כנראה שנפלה טעות דפוס שאין אני מייחסת לה חשיבות), בעוד שבכתב ההגנה צוין, כי "בתאריך 21.12.2007 התובע התקשר עם חברת ידיעות...". 27. לאור כל האמור לעיל, סבורתני כי הנתבעת לא הוכיחה את טענות הגנתה, בכך שהיא לא צירפה את החוזה המקורי, ואת תרשומות כרטסת הלקוח למשך כל תקופה המנוי, ואף לא הביאה לעדות את נציגיה אשר היו בקשר עם התובע. 28. יחד עם זאת, מאחר והתובע נהנה מקבלת העיתון למשך כל התקופה בגינה הוא עותר, איני רואה לפסוק לטובתו את מלוא הסכום הנטען. סוף דבר 29. יוצא, אפוא, כי התביעה מתקבלת באופן חלקי. 30. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 200 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות הליך זה בסך של 150 ₪. 31. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 15 יום. 32.ביטול מנויביטול עסקה (הגנת הצרכן)עיתונות