1. עסקינן בתביעה להשבת הסך של 1,650 ₪ בגין רכישת מנוי עבור התובע מהנתבעת. 2. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 30.10.11 רכשה התובעת 2 מינויים אצל הנתבעת. בעת רכישת המנוי עבור התובע, היה עדיין התובע קטין ולכן מלכתחילה לא היה לו כל תוקף באשר לא נתקבלה כל חתימה של אחד מהוריו. זאת ועוד, התובעת התקשרה לבטל העסקה של אחיה תוך מספר ימים, אך לא היה כל מענה ומאז הנתבעת גובה כספים מחשבונה. 3. על פי הנטען בכתב ההגנה הנתבעת מתעסקת במאגר לניצבים. הנתבעת מאשרת שהתובעת רכשה ביום 30.10.11 2 מינויים בסך של 1,800 ₪ כל אחד, אחד לאחיה ואחד לה. הנתבעת מאשרת שהתובעת עשתה הפרדה מוחלטת בין 2 המינויים. 4. הנתבעת עשתה ככל יכולתה כדי לטפל בתובעים בצורה ראויה ומשביעת רצון וניסתה ליצור קשר עם התובעת לשם קידום עניינה אך ללא הועיל. אך ביום 25.1.12, התקשרה התובעת בנוגע לביטול העסקה. בהתאם להסכם בין הצדדים ניתן לבטל העסקה תוך 14 ימים והדבר כרוך בדמי ביטול על סך 600 ₪. 5. הנתבעת מוסיפה וטוענת שלפנים משורת הדין הסכימה לבטל העסקה בכפוף לתשלום דמי הביטול בסך 600 ₪ לכל עסקה אך התובעת סירבה לכך. 6. בין התובעת לנתבעת התנהל הליך נפרד בת"ק 38894-02-12. ביום 24.7.12 ניתן פס"ד ע"י ביהמ"ש לתביעות קטנות ברחובות שקיבל את תביעתה של התובעת בחלקה. כמו כן נקבע בפסק הדין שעל התובע לתבוע בנפרד. 7. בפתח הדברים, איני מקבל את טענתה של הנתבעת לכך שקיים מעשה בי"ד וכן שיש למחוק את התובעת מכתב התביעה. התביעה דנא והתביעה שהתנהלה בת"ק 38894-02-12 עניינן החזר כספים. כאשר האחת מתייחסת לתובעת והשנייה, דנא, החזר כספים ששולמו עבור התובע. כמו כן, סבורני שיש מקום שהתובעת תהיה תובעת גם בתיק דנא בשל כך שהיא זו אשר שילמה עבור המינוי של התובע. ככל שהתובעת לא הייתה מופיעה כתובעת בתיק דנא, אזי הייתה נטענת הטענה שהתובע אינו זכאי לכל פיצוי, באשר הוא אינו זה אשר שילם עבור המינוי. משכך התובעת הינה צד ראוי ונדרש בתיק דנא. 8. יש להבדיל בין תביעתה של התובעת במסגרת ת"ק 38894-02-12 לבין התביעה בתיק דנא, באשר התביעה בתיק הנוסף עניינה ביטול עסקה מתמשכת ואילו עניינו של התיק דנא הינו מעמדו המשפטי ותוקפו של ההסכם בין התובע לבין הנתבעת. 9. התובע יליד 25.3.94. בזמן כריתת ההסכם בין התובע לנתבע היה התובע קטין, כהגדרת המונח בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962 (להלן: "חוק הכשרות"). זאת ועוד, סעיף 14 לחוק הכשרות קובע: "ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים". סעיף 4 לחוק הכשרות קובע: "פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו, ההסכמה יכולה להינתן מראש או למפרע לפעולה מסוימת או לסוג מסוים של פעולות. יכול נציגו של קטין לבטל הסכמתו לפעולה כל עוד לא נעשתה הפעולה". בהתאם לטופס ההרשמה אשר צורף לכתב התביעה, נדרשת חתימת ההורים בטופס. כמו כן, במסמך שנרשם במעמד ההתקשרות (צורף לכתב התביעה) נתבקש צילום 10. נציגת הנתבעת טוענת שאחותו, התובעת, הציגה עצמה כאפוטרופוס של התובע ואף שילמה עבורו. נציגת הנתבעת הוסיפה וטענה: "הציגה עצמה כאחראית עליו לפני סוכן המכירות" (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 13-14). 11. איני מקבל טענה זו של הנתבעת. ראשית, נציגת הנתבעת לא הביאה לעדות את אותו סוכן המכירות אשר נפגש עם התובעים. הלכה היא שאי העדתו של עד אך תעמוד כנגד הצד אשר נמנע מלהביאו. בנוסף, נציגת הנתבעת העידה על סמך הנתונים המופיעים במערכת הנתבעת (ראה עמ' 2 ש' 14-15 לפרוטוקול). יחד עם זאת, לא הוצגה כל ראיה בדבר רישום כל שהוא או נתון כל שהוא המופיע במערכת הנתבעת בעניין זה. בנוסף, נציגת הנתבעת העידה אך מפי השמועה בכל הנוגע להתנהלותו של הסוכן וזאת כאשר כלל לא נכחה במעמד ההתקשרות בין התובע לנתבעת. 12. הנתבעת הייתה מודעת לכך שעליה לקבל את חתימת הוריו של התובע ואין להסתפק בנוכחותה של אחותו במעמד ההתקשרות. 13. זאת ועוד, איני מקבל טענת הנתבעת לכך שמדובר בעסקה אשר דרכם של קטינים בגילו לעשות כמוה. איני סבור שהתקשרות לצורך עבודה כניצב בפרסומות וכדומה הינה פעולה שקטינים בגילו של התובע דרכם לעשות אותה. אין המדובר בפעולה יום יומית פשוטה אלא בעבודה שעניינה הופעה בפרסומות, טלוויזיה, סרטים וכדומה. 14. בנסיבות אלו, הנני רואה את העסקה כבטלה מיסודה באשר לא נתקבלה כל הסכמה מטעם הוריו של התובע, שהיה קטין בעת כריתתה. לפיכך, על הנתבעת להשיב לתובעת את הסכום אשר שילמה בסך של 1,650 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. 15. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 400 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. 16. הנני מקבל את מלוא תביעתם של התובעים בסך של 1,650 ₪ וזאת בהתאם לסכום הנתבע בכתב התביעה. לא התייחסתי למלוא סכום העסקה מהטעם שלא כל הסכום נתבע בכתב התביעה, באשר תשלום אחד אחרון טרם נפרע נכון למועד הגשת כתב התביעה. יחד עם זאת ובכדי לחסוך לצדדים התדיינות נוספת אפשרית, מוצע לנתבעת להשיב לתובעים את מלוא הסכום בגין התקשרות עם התובע. 17. הנני מיידע הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בלוד וזאת תוך 15 יום. ביטול מנויביטול עסקה (הגנת הצרכן)