1. בתאריך 26.8.12 ערב נסיעתו, הזמין התובע מהנתבעת מקרר בשווי 11,530 ₪, אשר שולם בתשלומים. בעת ביצוע ההזמנה שילם התובע סך של 30 ₪ במזומן בלבד וסך של 10,500 ₪ באמצעות כרטיס אשראי ועוד סך של 1,000 ₪ באמצעות שיקים מעותדים. למחרת, עם הגעת התובע לחו"ל, התייעץ עם בני משפחתו והוחלט לבטל העסקה ובהמשך לכך, התקשרה התובעת 2 (להלן:"התובעת") עם חנות הנתבעת וביקשה לבטל העסקה. מכאן ואילך, מעלים התובעים טענות שונות כנגד התנהלות הנתבעת - טענות אשר גרמו לתובעים להגיש תביעה זו, בה ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת לשלם להם סך של 21,000 ₪- כמפורט בעמ' 5 לכתב התביעה. להצדקת תביעתם, מעלים התובעים את הטענות העיקריות הבאות: א. כאשר התובעת ביקשה לבטל העסקה, נאמר לה שרק בעל כרטיס האשראי באופן אישי יכול לבטל העסקה ואז התקשר התובע מארה"ב עם שירות לקוחות הנתבעת וכפי שעולה מדבריו בכתב התביעה, רצתה הנתבעת "להעניש" את התובע בשל עצם בקשת הביטול, שכן לטענתו לאחר בקשת הביטול נאלץ הוא להמתין כעשרים דקות על הקו באמצע הלילה, עד כי לבסוף התייאש וביקש מהתובעת ומבתו להמשיך ולהתקשר בניסיון לבטל את העסקה, אך גם הפעם, השיבו נציגי הנתבעת, שהביטול חייב להיעשות באופן אישי על ידי בעל כרטיס האשראי ולא באמצעות הטלפון. ב. א) ביום 8.9.12 ועדיין במסגרת 14 הימים של האפשרות לבטל העסקה, חזר התובע מחו"ל וניגש לחנות הנתבעת ונעשה ביטול עסקה, אך לטענת התובע מאז ביצוע הביטול ועד יום הגשת התביעה - 19.11.12 טרם הוחזר כספו בסך 10,500 ₪ וכמו כן, נתבקש התובע לשלם סך של 446 דמי סליקה. התובע ביקש לקבל פירוט דמי הסליקה, אך נענה בשלילה ונאמר לו, שבלי דמי סליקה - אין אפשרות לבצע הביטול. ב) למחרת יום הביטול - 9.9.12- התקשר התובע עם פקידת שירות הלקוחות והתובע נענה שטרם נתקבלה הבקשה לביטול ולאור תשובה זו, התקשר התובע עם החנות בה מסר את בקשת הביטול ונענה, שנציג הנתבעת טרם עבר על החומר ולאחר שיעבור על החומר הוא יעביר הבקשה לשירות לקוחות. התובע ראה בהתנהלות זו, גרירת טיפול בבקשה לביטול מבלי לקבל מידע, מתי יוחזר לו התשלום. ג) התובע שוב ניסה ליצור קשר עם שירות לקוחות לברר עניין בקשת הביטול, אך הדבר לא התאפשר משום שכל השיחות עברו דרך חברה חיצונית ואלה העבירו את בקשות התובע לנציגי שירות לקוחות. התובע מלין על כך, שבכל פעם שהשאיר הודעה - לא חזרו אליו ולכן נאלץ להתקשר פעמים מספר על מנת שנציג שירות לקוחות יענה לו. עוד מלינים התובעים על דבר התנהלות שירות הלקוחות, שכן לטענתם כל פעם נדרש התובע מחדש לפרט את בקשתו ולמסור שוב ושוב פרטים הקשורים לעסקה והתובעים סבורים, שכל זה נעשה על מנת "לסנן לקוחות". ג. התובעים גם מלינים על האופן בו הוחזרו אליהם השיקים ובצורה לא מסודרת ועוד נטען, שהשיקים הוחזרו לאחר הזמן שנקבע בחוק וחסרים עדיין שיקים שלא הוחזרו. ד. בשל התנהלות הנתבעת - כפי שתיארו התובעים בכתב התביעה, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת לשלם להם סך של 21,000 ₪, הכולל החזר כספי של 10,500 ₪, ופיצוי נוסף בסך של 10,500 ₪, הכולל בחובו: דמי סליקה בסך 446 ₪, הוצאות הכרוכות בהגשת התביעה ופיצוי בשל 40 שעות שבהן בזבזו התובעים בטלפונים, זמן הכנת האזהרה וכתב התביעה. 2. הנתבעת סבורה, שיש לדחות את תביעת התובעים - תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות: א. א) מאחר והתובע הוא זה שהזמין את המקרר- רק הוא יכול לבטל את ההזמנה וגם לא בשיחה טלפונית ובנוסף לכך, לקוח המבקש לבטל עסקה, עליו להציג את החשבונית או סרט הקופה או פתק החלפה. הנתבעת מוסיפה, שכאשר הגיע התובע בעצמו וביקש לבטל העסקה - בוטלה ההזמנה ביום 8.9.12. ב) עם ביטול העסקה פעלה הנתבעת כדין וביום 19.9.12 הודיעה לחברת האשראי על ביטול העסקה והחברה אף אישרה לנתבעת את הביטול. בהמשך לכך, כבר החלה הנתבעת באיתור ואיסוף השיקים המעותדים על מנת להחזירם בהקדם האפשרי ואכן, הנתבעת החזירה לתובעים את כל השיקים בטרם נפרעו וכל שנותר, הוא הסכום של 30 ₪ אותו שילם התובע במזומן וגם סכום זה הוחזר בשיק ליום 2.10.12. ב. הנתבעת מכחישה את טענת התובע בדבר ניהול אותן שיחות שהוא מתאר בכתב התביעה ועוד נטען על ידי הנתבעת, שבביטול עסקה לוקח קצת זמן להשלמת הפרוצדורה הכרוכה בביטול העסקה. כמו כן, מכחישה הנתבעת את הסכומים הנתבעים על ידי התובעים ואף טוענת, שאין ממש בתביעה זו משום שכוונת התובעים להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת. 3. התובעים הגישו כתב תביעה ארוך בו פרטו את השתלשלות העניינים, תוך פירוט תאריכי שיחות, מועדי החזרת השיקים ורוב טענותיהם של התובעים מופנים כלפי התנהלות הנתבעת בכל הקשור בביטול העסקה. השאלה הצריכה הכרעה בנדון דנן היא, האם העובדות המפורטות בכתב התביעה מצדיקות הענקת פיצוי בסך של 10,500 ₪, שכן, לגבי עלות המקרר - מאשר התובע:"את הכסף קבלתי בחזרה". (עמ' 1 לפ',ש' 12). על מנת להשיב על השאלה הנ"ל, בחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות ולאחר בחינת ושקילת כל חומר הראיות, אני מחליט כדלקמן: א. א) התובע מתאר בתביעתו שיחות רבות שניהל עם שירות לקוחות של הנתבעת - שיחות שבחלקן נענה ובחלקן אף לא זכה למענה ולאלה שנענה, נתבקש התובע למסור שוב ושוב אותם פרטים. התובע פנה פעמים רבות אל שירות הלקוחות - זאת לאחר שהגיש בקשה לביטול עסקה וכל מה שרצה התובע לדעת הוא: האם הבקשה נתקבלה ומתי הוא עשוי לקבל את כספו בחזרה. ב) התובע מלין על כך, שהנתבעת לא עמדה בתנאי החוק להחזרת כספים תוך 5 ימי עסקים. עם זאת, מאשר התובע, שהוחלט להשיב לו את הסך של 30 ₪ ששילם במזומן והמכתב הרשום התקבל ביום 27.9.12. בתאריך 19.9.12 הוכן השיק, כאשר תאריך הפירעון נרשם 2.10.12, ברם יתר הסכום אשר שולם באמצעות כרטיס אשראי - דחתה הנתבעת שוב ושוב ובסופו של יום, לא עמדה הנתבעת בהוראות החוק ולא שילמה הסכום תוך 5 ימים עסקים. ב. א) נראה לבית המשפט - זאת עם הכל הכבוד לתובעים- שהשיחות התכופות שניהל התובע עם נציגי שירות הלקוחות נבעו אך ורק מחוסר סבלנות, שכן התובעים סברו שאם תוך 5 ימים מיום בקשת הביטול, הנתבעת אינה משיבה לתובעים את הסכום ששילמו בעד רכישת המקרר- אזי יש לפנות אליהם שוב ושוב ולברר מה קרה עם התשלום, מתי יקבלו התשלום חזרה ובכלל היה בדעתם לברר מדוע לוקח לנתבעת זמן- מעבר לאותם 5 ימים להשיב להם את הסכום ששילמו. ב) באשר לסכום ששילמו התובעים בעד רכישת המקרר, מסכימים גם התובעים, שכל ששילמו במזומן הוא סך של 30 ₪ בלבד ואילו יתרת עלות המקרר שולמה כך: סך של 10,500 ₪ באמצעות 8 תשלומים בכרטיס אשראי ועוד סך של 1,000 ₪ באמצעות 8 שיקים דחויים ע"ס 125 ₪ כ"א, כאשר מועד פירעון השיק הראשון הוא 10.9.12 והאחרון ביום 10.4.13. (ראה הקבלה שצורפה לכתב התביעה). ג. הנתבעת מאשרת העובדה, שביום 8.9.12 הגיע התובע לסניף הנתבעת וביטל את ההזמנה ועובדה היא גם, שעד יום 9.11.12 מועד בו כתב התובע מכתב אל הנתבעת - טרם הוחזר לתובע כספו. (ראה המכתב שצורף לכתב התביעה). הנתבעת מציינת בכתב ההגנה, שביום 19.9.12 היא הודיעה לחברת כרטיסי האשראי על הביטול וחברה זו אף אישרה ביצוע פעולת הביטול. (ראה הודעת הביטול שצורפה כנספח ב' לכתב ההגנה). אכן, צודקת הנתבעת בכך, שזוהי מחויבותה כלפי הלקוח בהתאם לתקנות הביטול, ברם לא רק בכך באה לידי ביטוי מחויבותה, אלא במספר אלמנטים נוספים, הקשורים לביטול העסקה ועם כל הכבוד לנתבעת, נראה לבית המשפט שלא פעלה בהתאם להוראות התקנות, שכן עד למועד החזרת התשלום לקח זמן העולה מהזמנים הנקובים בתקנות - זאת כפי שיפורט להלן: א) אני מקבל טענת הנתבעת, שעל פי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א- 2010 (להלן:"התקנות") רשאי רק הצרכן לבטל את העסקה, שכן בקשה לביטול עסקה שלא על ידי הצרכן עצמו- עשוי אכן לגרום לבעיות משפטיות לנתבעת. ב) תק' 3 לתקנות הנ"ל קובעת כיצד מבוצעת החזרת התמורה לאחר ביטול העסקה ותקנה 4 קובעת שהחזרת התמורה תהא במועד ביטול העסקה, ככל שניתן או במועד הקרוב ביותר לכך ולא מאוחר משבעה ימי עסקים ותיעשה באותו אופן שנעשה בו התשלום. עם זאת גם מפרטת תקנה 4 הנ"ל, כיצד יש להחזיר התמורה אם הצרכן משלם במזומן, בשיק או בכרטיס אשראי - אך במקרה זה מצינו, שהחזרת התמורה לתובע בוצעה מעל לחודשיים מאז מתן הודעת הביטול ואין לי ספק שבנדון דנן, בצדק "עמד התובע על המשמרת" ודאג שוב ושוב להזכיר לנתבעת, שטרם קיבל לידיו את התמורה - למרות ביטול העסקה. ג) אין לי גם ספק, שהשיהוי בהחזרת התמורה, כאמור, גרמה לתובע בזבוז זמן על ידי פניות רבות - הן בכתב והן בעל פה- אל נציגי הנתבעת, עד כי בסופו של יום, קיבל התובע החזר התמורה. ד. בנסיבות אלה, גם אם יטען הטוען, שבפועל לא נגרמו לתובע נזקים כספיים, משום שהתמורה הוחזרה לו - גם אז יש להשיב לטוען זה, שגם אם לא נגרם הפסד כספי, הרי שזמנו של התובע - כמו של כל לקוח אחר- הוא יקר באותה מידה שזמנם של נציגי הנתבעת יקרים ועל בזבוז זמן כתוצאה מהתנהלות הנתבעת במקרה זה - על הנתבעת לפצות את התובעים. 4. א. הגם שקבעתי, שעל הנתבעת לפצות את התובעים, עדיין שאלה היא, האם ישנה הצדקה לחייב הנתבעת באותו פיצוי שתבעו התובעים בסכום של 10,500 ₪ והתשובה לכך היא חד משמעית, שאין מקום לחייב הנתבעת בסכום מופרז ומוגזם זה, שכן כפי שעולה מטענות הנתבעת - ואני מקבל טענות אלה- עשתה הנתבעת מאמצים לאסוף את השיקים שנמסרו לפירעון למועדים שונים וכפי שעולה מהמסמכים שצרפה הנתבעת לכתב ההגנה, הרי שהנתבעת גם פנתה בכתב אל חברת כרטיסי האשראי בהודעה על ביטול העסקה ובעצם, על פי תקנה 4 לתקנות הנ"ל מאותו שלב בו הודיע בעל העסק לחברת האשראי על ביטול העסקה - "חברת כרטיסי האשראי תזכה את כרטיס האשראי של הצרכן מיידית בסכום החיוב...". לכן, מאז הודיעה הנתבעת לחברת האשראי על ביטול העסקה - הזיכוי מתבצע על ידי חברת כרטיס האשראי ולנתבעת כבר אין שליטה על כך. ב. לכן, בהתחשב בכל הנסיבות, הן אלו של השהיית החזרת התמורה על ידי הנתבעת - דבר שגרם לתובע בזבוז זמן על ידי פניות והתכתבויות- והן הפעולות שבכל זאת עשתה הנתבעת על מנת לקדם את החזרת הכספים לתובעים, אני קובע כי בנסיבות אלה, הפיצוי הסביר שיש לקבוע לתובעים הוא בסך 1,000 ₪.. 5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, באופן סולידארי, פיצוי בסך של 1,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הסכום הנ"ל שנקבע, כולל בחובו גם ההוצאות הנלוות שהיו כרוכות בכתיבת המכתבים ובהגשת תביעה זו וההוצאות הנוספות - ולמעט הסך הנ"ל- אין צו להוצאות נוספות. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)מוצרי חשמל (הגנת הצרכן)