1. התביעה שבפניי עניינה ביטול עסקה בשל פגמים במוצר והשבת הסכום ששולם בגינה. 2. התובעים רכשו שני ארונות אצל הנתבעת 1 בסך של 10,000 ₪. התובעים טענו כי רכשו את הארונות לאחר שהתרשמו מאיכות העבודה של הנתבעת. התובעים טענה כי הארונות סופקו באיחור ביום 8.9.11. התובעים טענו כי כבר עם הרכבתם התגלו ליקויים בחלק ממערך המגירות. המתקינים יצרו קשר על בעלי הנתבעת והנגר כפי שמתואר בטופס ההזמנה ע"י המתקינים. לאחר ניקוי יסודי של הארונות גילו התובעים פגמים חמורים נוספים והודיעו ביום 11.9.11 לנתבעת על פגמים אלה. ביום 12.9.11 הגיע מנהל הנגרייה לבחון את הליקויים. הנתבעת לא יצרה כל קשר נוסף עם התובעים עד שנשלח על ידי התובעים מכתב ביום 21.9.11. במהלך חודש נובמבר הגיע בעלי הנתבעת לבחון את הליקויים והבטיח לטפל בדבר אך לא נעשה דבר ועל כן ביום 27.11.11 שלחו התובעים מכתב נוסף ברוח הביקור שהתקיים בביתם. קרי, כי על הנתבעים להחליף 16 מדפים 5 מגירות ולבצע תיקוני צבע ושיוף בדלתות הארון. התובעים שוב פנו טלפונית לנתבעת ששלחה בחודש פברואר 2011 אדם שהציג עצמו כמנהל הנגריה והבטיח לתקן את הליקויים בתוך יומיים שלושה. לאחר שחלף כחודש מאז ביקור זה החליטו התובעים להגיש תביעה זו. התובעים טענו כי בתחילה היו מוכנים לתיקון הליקויים בארונות אך כיום לאחר שהמתינו שבעה חודשים ולא נעשה דבר, הם מבקשים לבטל את העסקה ולחייבת את הנתבעת לפרק את הארונות שהרכיבה וכן להשיב להם את כספם בגין הארונות בסך 10,000 ₪, דמי ההובלה וההרכבה בסך 650 ₪ ועוגמת נפש. 3. הנתבעים טענו מנגד כי הארונות סופקו במועד. הנתבעים הודו כי בארונות התגלו ליקויים אך כשביקשו לתקן סירבו התובעים בטענה כי קיימים ליקויים נוספים. הנתבעים טענו כי מנהל הנגרייה הראשון שנשלח טען כי "אין מה לעשות והכל בסדר". הנתבעים טענו כי יצרו קשר עם התובעים בניסיון לתאם פגישה אך התובעת טענה כי היא חולה ולא התקשרה לתיאום מועד אחר. הנתבעים טענו כי בחודש נובמבר נציג מטעמם בדק את הארון והבטיח לתובעים להחליף חלק מהמדפים וחלק מהמגירות. נעשו ניסיונות ע"י הנתבעים לקבוע עימה פגישה אך התובעת היתה בעבודה. הביקור השלישי נערך בפברואר והכנת המדפים והמגירות ארכה זמן אך בכל אותו הזמן היה מנהל הנגרייה בקשר טלפוני עם התובעים ודחה בהסכמתם את ביצוע ההחלפה. בחודש מרץ נעשה ניסיון נוסף לתאם עם התובעים פגישה אך הם סרבו לקבל את הנתבעים. הנתבעים הצהירו כי גם כיום מוכנים הם להגיע לביתם של התובעים ולבצע את התיקונים הדרושים וכי המדפים והמגירות מוכנים. 4. בדיון שנערך בפני חזרה התובעת 1 על גרסתה לפיה המתינה במשך שבעה חודשים לתיקון הליקויים ע"י הנתבעת ובכל אותה תקופה שלחה מכתבים, התקשרה ושוחחה עם הנתבעת ללא הועיל עד שנאלצה להגיש תביעה. התובעת טענה כי בכל מועד שהוצע ע"י הנתבעת לביקור ותיקון הסכימו התובעים והמתינו לנציגי הנתבעת ויתרה מזו היו מספר מועדים שהנתבעת לא הגיעה. בדיון שבפני הציעה הנתבעת כי התובע ישלם בעבור תיקון הליקויים ע"י נגר מטעמה שהעריך את שווי העבודה בסך של 3,000 ₪ ובהעדר הסכמה דורשת היא את ביטול העסקה פירוק הארונות והשבת כספה. התובעת שאיבדה כל אמון בנתבעת דחתה את הצעת הנתבעת לתקן את הליקויים וזאת לאחר שלטענתה המתינה שבעה חודשים לתיקון זה, דבר שלא נעשה. 5. נציג הנתבעת חזר על הגרסה לפיה נעשו ניסיונות לבקר ולתקן אך התובעת אך בכל פעם התובעת סירבה בטענה שהיא חולה או בחו"ל. נציג הנתבעת טען כי החלקים הוכנו ע"י הנתבעת וארוזים ומוכנים להתקנה בביתה של התובעת. נציג הנתבעת טען כי מדובר בליקויים קטנים וביקש הוא כי תינתן לו הזדמנות לתקן את הליקויים. בנוסף, חלק נציג הנתבעת על גובה הערכת שווי התיקון שהוצע ע"י התובעת ועל כן סירב להצעה זו. 6. דיון - סעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח 1968, קובע כי המוכר לא קים את חיוביו אם מסר, בין היתר: "(2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם; (3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם; (4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה; (5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים." אין מחלוקת בין הצדדים כי קיימת אי התאמה בין הארון שנקנה לבין הארון שסופק בפועל לתובעים וזאת מהטעם שהנתבעת עצמה מודה כי היו קיימים ליקויים בארונות במדפים ובמגירות. במקרה דנן הודיעו התובעים מידית על אי התאמה זו ונתנו לנתבעת הזדמנות סבירה לבדוק. התובעים טענו כי במשך שבעה חודשים דחתה אותם הנתבעת בלך ושוב ולא תיקנה את הדרוש תיקון בעוד הנתבעת טענה מנגד כי נעשו ניסיונות לבצע את התיקונים אך התובעת סירבה לקבלם. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סבורה אני כי דין התביעה להתקבל. ואבאר. התרשמתי מעדותה הקוהרנטית והעקבית של התובעת והיא מהימנה עלי. בנוסף, עדותה של התובעת נתמכה במכתבים שצורפו לכתב התביעה ובהם נדרשה הנתבעת שוב ושוב לבצע את הדרוש תיקון. מכתבים אלה מהווים ביסוס לטענת התובעת כי עשתה כל הניתן ע"מ שהנתבעת תבצע את התיקון. ואין הגיון בכך שהתובעת תשלח מכתבי דרישה לתיקון אך תסרב בפועל לפגוש את הנתבעת לצורך תיקון הליקויים. יתרה מזו, מאחר ואין חולק כי קיימים ליקויים בארונות, הרי שלא סביר הוא כי הנתבעים הם שימנעו את תיקון הליקויים, בשעה שהם אלה שהארונות נחוצים להם לחיי היום יום. בנסיבות אלה, משקבלתי את עדות התובעת לפיה במהלך שבעה חודשים דרשה שוב ושוב את ביצוע התיקון אך פניה הושבו ריקם עד שנאלצה להגיש תביעה, אין מקום לאפשר לנתבעים לבצע כיום את התיקון. שהרי, אין חוטא יוצא נשכר. במידה והיו מבצעים את התיקון כשנדרשו הרי שלא היתה מוגשת התביעה. בהעדר הסכמה מצד התובעת שאיבדה אמון בנתבעת, לא מצאתי לנכון לקבוע כי הנתבעת תתקן את הארונות ועל כן תרופתה של התובעת בגין אי ההתאמה הינה ביטול העסקה והשבת המצב לקדמותו, קרי השבת הכספים ששולמו בגין הארונות וההובלה ופירוק הארונות. 7. סוף דבר - התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית מהטעם שמדובר באדם פרטי בעוד העסקה נעשתה עם הנתבעת 1. התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת. אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעים סך של 10,650 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 18.3.12, ועד למועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין, תשא הנתבעת 1 בהוצאות משפט בסך 300 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לפרק את הארונות בתוך 30 יום מהיום. הנתבעת תציע לתובעים בכתב מספר מועדים לביצוע הפירוק בתקופה האמורה והתובעים יאשרו בכתב המועד הרצוי להם.נגריהביטול עסקה (הגנת הצרכן)נגרות