1. בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן כנגד המבקשת, ביום 2/12/07, בשל אי התייצבות לדיון. העובדות 2. המבקשת, סוכנות לביטוח, הגישה תביעה בסדר דין מהיר כנגד המשיבה, בגין תשלום פרמיה עבור פוליסה שהוצאה לטובת המשיבה על ידי חברת כלל, באמצעות המבקשת. 3. בישיבה מקדמית שהתקיימה בפני כב' השופטת סבין כהן, טען נציג המשיבה, כי החוב עבור הפוליסה נפרע, וכי יש בידיו שיקים המוכיחים את טענותיו. על כן ניתנה החלטה לגילוי מסמכים לצורך המצאת השיקים ומסמכים נוספים שבידי הצדדים, ונקבע דיון נוסף בתאריך 2/12/07. 4. לישיבה שהתקיימה בתאריך 2/12/07 לא התייצב נציג המבקשת או בא כוחה, ועל כן נדחתה התביעה בהעדר התייצבות. 5. המבקשת עותרת לבטל את פסק הדין, מאחר ולטענת בא כוחה, הוא לא התייצב לדיון בשל שורה של בעיות אישות ומשפחתיות, בעטיין משרדו היה מושבת. מאותן סיבות לא עודכן נציג המבקשת לגבי מועד הדיון. לטענתו, יגרם למבקשת נזק של ממש אם פסק הדין יישאר על כנו. 6. ב"כ המשיבה טוען כי לא נפל פגם בפסק הדין, ב"כ המבקשת מזלזל בזמנו של ביהמ"ש, לא הוצג נימוק משכנע לאי התייצבותו של ב"כ המבקש, וכן כי במקרה זה אין למבקש סיכויי תביעה טובים, לאחר שבדיון שהתקיים ביום 2/12/07 הוצגו שיקים שנתן התובע. דיון פסיקת בתי המשפט מנחה אותנו לנקוט גישה מקלה בכל הקשור לזכותו של בעל דין ליומו בבית המשפט. לעניין זה ראה דבריה של כב' הש' פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 ליאת אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תק-על 2000(3), בעמ' 2133 שם נקבע כי: "כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". מושג זה נושא עימו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון". גם כאשר נגרמה התקלה באשמתו של בעל הדין, עשויה בקשתו להיענות בתנאי שיוכל להראות סיכוי להצלחת הגנתו וכי אין במחדלו משום זלזול מכוון בבית המשפט. ראה לעניין זה ע"א 46/85 גמליאל נ' מנורה פ"ד מא (3) 746. 9. פסק דין יבוטל בכפוף לבחינת שני המבחנים הבאים: א. נסיבות מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן. ב. סיכויי ההצלחה, כי הגנתו תתקבל. 10. אשר לנסיבות מחדלו של המבקש להתייצב - מהתצהיר שהוגש, לא ניתן לדעת מה היו הנסיבות. ב"כ המבקשת הסתפק באמירה לקונית לפיה עקב בעיות אישיות לא התייצב לעבודה במשרדו, והמשרד היה מושבת, ולכן גם לא עודכן נציג המבקשת אודות מועד הדיון. 11. ראוי היה לב"כ המבקשת לפרט מהן אותן נסיבות אישיות, אולם, אני מניחה כי הוא דובר אמת, והגם שיש לראות בכך חוסר אחריות ממדרגה ראשונה, עדיין, איני רואה בכך זלזול מכוון. 12. שונה המצב בכל הנוגע לסיכויי התביעה. כאן איני סבורה כי ב"כ המבקשת מילא את חובתו, והרים נטל ולו לכאורי, להראות את סיכויי הצלחת התביעה. 13. מדובר בתביעה בגין תשלומי פרמיה, אותם שילמה המבקשת על פי הנטען לחברת הביטוח, ולא קיבלה חזרה מהמשיבה. 14. המשיבה כפרה בטענות המבקשת, וטענה כי כל חובות העבר שולמו. לראיה הציגה שיקים שמסרה לפקודת נציג המבקשת. 15. בדיון שהתקיים ביום 25.9.07 הועלו מספר טענות על ידי הצדדים, בין היתר הטענות כי נמסרו שיקים מהמשיבה למבקשת. נציג המבקשת לא כפר בכך, אך טען כי העביר את השיקים בחזרה לאחיו של נציג המשיבה, עבור חוב שחב לו בעסקה אחרת. 16. לפיכך, לדיון הבא הביא נציג המשיבה את השיקים נשוא המחלוקת (אשר רשומים לפקודתו של נציג המבקשת), בצרוף אישור הבנק על כך שנפרעו. 17. המבקשת, בתצהיר התומך בבקשה, כלל לא התייחסה לעניין זה. מאחר ועל המבקשת ביטולו של פסק דין להראות את סיכויי הצלחתו בהליך העיקרי, היה על המבקשת להגיש תצהיר מטעם נציגה, אליו יצורפו האסמכתאות. ראשית, להוכיח את עצם קיומו של החוב, וזאת באמצעות אישור מחברת הביטוח כי תשלומי הפוליסה אכן שולמו על ידה ומה גובהם. שנית, ולאחר שהוצגה על ידי המשיבה ראיה לכאורה, לפיה קיבלה כספים מהמשיבה, בתאריך מאוחר לפוליסה, היה עליה להתייחס לסכומים אלה, ולציין מדוע אין בהם כדי לפרוע את החוב. 18. המבקשת לא עשתה מאומה, ולכן לא הראתה את סיכויי הצלחתה בתביעה. 19. אשר על כן, דין הבקשה להדחות, וכך אני קובעת. המבקשת תשא בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. דיוןאי התייצבות לדיוןנסיבות אישיות