עסקינן בתביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת, אשר לטענתו לא עמדה בהבטחתה לשיפוי התובע בגין קנס ששילם לחברת Yes (להלן: "יס") לאחר שעבר לקבל שירותי שידורי טלוויזיה בכבלים מהנתבעת . הצדדים: התובע, אופיר זארי (להלן: "התובע") עבר לקבל שירותי טלוויזיה מהנתבעת . הנתבעת, הוט מערכות תקשורת בע"מ (להלן: "הנתבעת") מספקת בין היתר שירותי טלוויזיה בכבלים (להלן: "שירותי הטלוויזיה) ומתוקף עיסוקה זה נוצר הקשר עם התובע. תמצית גרסת התובע: לטענת התובע, מלכתחילה היה לו הסכם לקבלת שירותי טלוויזיה בלווין מחברת יס. בחודש מרץ 2010 הצטרף שירותי הטלוויזיה של הנתבעת לאחר שהובטח לו שיפוי כספי בגין הקנס שיאלץ לשלם לחברת יס עקב ניתוק שירותיה. התובע שילם את הקנס, אך לא קבל שיפוי מהנתבעת, גם לאחר ששלח לה את הקבלה על ביצוע התשלום ליס כדרישתה. לטענת התובע לאחר שהנתבעת לא עמדה בדיבורה והפקידה בחשבונו את הסכום ששילם כקנס לחברת יס, ביקש הוא להתנתק משירותיה. לאחר שגם בקשתו זו לא נענתה פנה למשרד התקשורת בתלונה על התנהלות הנתבעת כלפיו. בחודש אוגוסט 2010 ביטל הוא את הוראת הקבע לתשלום לנתבעת. התובע דורש לקבל שיפוי בגין הקנס ששולם על ידו בסך של 1,131 ₪ וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך 2,869 ₪ ובסה"כ פיצוי בסך 4,000 ₪. תמצית גרסת הנתבעת: לטענת הנתבעת התובע הצטרף לשירותי ב- 29.3.10. הנתבעת איננה מתכחשת לטענתו של התובע שהיה זכאי לשיפוי בגין הקנס ששילם לחברת יס, אלא שלטענתה התשלום היה אמור להתבצע רק לאחר שהתובע ישלח קבלה על התשלום בפועל ולאחר שימלא את טופס ההתחייבות להישאר מנוי על שירותי הנתבעת למשך 24 חודשים. ממשיכה וטוענת הנתבעת כי התובע אמנם שלח את הקבלה בחודש יוני 2010 אך לא חתם על טופס ההתחייבות הנכון ולכן לא ניתן לו ניתן לו הזיכוי בגין הקנס ששילם. לטענת הנתבעת חלק מחיובי היתר עליהם התלונן הנתבע נבעו משירותים נוספים על החבילה עליה היה המינוי הבסיסי שלו. הנתבעת מכחישה על כי קבלה הודעה לביטול המינוי מהתובע, אלא , לטענתה, התובע ביטל את הוראת הקבע לתשלום עבור השירותים שקבל מהנתבעת החל מחודש אוגוסט 2010, אך המשיך ליהנות משרותיה מבלי לשלם עליהם. לתובע נותר חוב לנתבעת בסך של 870 ₪ לאחר שזוכה בסך של 1,000 ₪ כשיפוי על הקנס ששילם ליס. בנסיבות אלו יש לדחות את התביעה ולחייב את התובע ביתרת החוב. דיון: אין מחלוקת בין הצדדים על כי התובע הצטרף לשירותי הטלוויזיה של הנתבעת במרץ 2008. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי זכאותו לשיפוי בגין הקנס ששילם ליס כתוצאה מהמעבר לשירותי הטלוויזיה של הנתבעת. הצדדים חלוקים באשר לתנאים בהם זכאי התובע לשיפוי. בעוד התובע טען כי זכאי הוא לשיפוי על דרך תשלום במזומן, טענה הנתבעת שהשיפוי נעשה באמצעות קיזוז מחשבונות החיוב של תובע אצל הנתבעת. כמו כן טענה הנתבעת כי סוג המנוי של התובע מזכה רק בשיפוי בסך 500 ₪. במקרה הנדון, מאחר והתובע הפסיק את המנוי לפני תוך 24 חודשים לא זכאי הוא למעשה לשום פיצוי בגין הקנס ששילם ליס. אינני מקבלת את טענת הנתבעת שכן במסמך המאשר את המשך התקשרותו של התובע עם הנתבעת נכתב במפורש: "אנו נחזיר לך את הקנס עליו חויבת בגין המעבר מחברת Yes ל Hot עד לסכום של 1,000 ₪ ....." "הזיכוי יתבצע בקיזוז דמי המנוי שלך בחשבונית הסמוכה למעוד בו שלחת את תיעוד הקנס" גם לאחר שהתובע שלח את המסמכים שנדרשו על ידי הנתבעת לא בוצע השיפוי ולטענת הנתבעת מסיבות פרוצידורליות. בינתיים פנה התובע למשרד התקשורת , אשר לאחר בדיקה עם הנתבעת שלח לו מכתב תשובה ביום 13.9.11 המסתיים בהחלטה כדלקמן: "לאור פנייתך, למשרד התקשורת ובניגוד לכתוב בתשובת החברה, הוחלט לזכותך על סך 1000 ₪ בעבור קנס הלוויין. ההחזר יופקד לרשותך במהלך החודש הקרוב" הנתבעת אמנם זיכתה בסופו של דבר את התובע בסך של 1,000 ₪ אך לא בדרך של זיכוי חשבונו, אלא קיזזה מחשבונו סך של 499.99 ₪ ב 16.9.10 וסך נוסף של 500.01 ₪ ב- 16.10.10. תיאורטית יש כמעט עמידה בהחלטת משרד התקשורת מבחינת המועדים, שכן בגין מחצית הסכום ניתן זיכוי בחודש ספטמבר , החודש בו נכתב מכתב התשובה, אלא שהזיכוי נעשה בדרך של קיזוז מתשלום עבור שירותי הנתבעת לאחר שהתובע בקש להתנתק ואף ביטל את הוראת הקבע. לו הייתה הנתבעת מבצעת את ההחזר בשני תשלומים לחשבונו של התובע ולא על דרך הקיזוז ניתן היה לקבל את טענתה כי ביצעה את ההחזר לאחר מכתב משרד התקשורת , שכן הזיכוי השני נעשה ב16.10.10 כך ששני הזיכויים נעשו כמעט בתוך 30 יום ממועד כתיבת מכתב משרד התקשורת - ה13.9.10 וסביר שתוך 30 יום מיום קבלתו. אלא שהקיזוז נעשה מתוך חיובים שנעשו לאחר שהתובע בקש להתנתק ולאחר שביטל את הוראת הקבע. אני מקבלת את טענת התובע כי בקש להתנתק משירותי הנתבעת, אך זו המשיכה לחייבו גם לאחר שהודיע על רצונו להתנתק. הנתבעת קבעה בתנאי ההתקשרות כי הודעה על ביטול צריכה להישלח בכתב ובמקרה הנדון אני רואה את ביטול הוראת הקבע כהודעה על הביטול, במיוחד שלא הוצג כל מסמך בכתב עליו חתום התובע ולפיו עליו לשלוח הודעת ביטול המנוי בכתב. לאחר ביטול הוראת הקבע באוגוסט 2010 היה על הנתבעת, לכל הפחות, לברר עם התובע מהי סיבת הביטול ולא להמשיך ולחייבו במשך חודשים כאילו דבר לא השתנה ולאחר מכן לקזז את דמי הזיכוי מחיובים שנעשו בניגוד לרצונו של התובע. בטופס ההתחייבות עליו חתם התובע מצוין כי השיפוי מבוצע בכפוף להישארותו של הלקוח לפחות 24 חודשים כמנוי אצל הנתבעת, אלא שבמקרה הנדון גם התובעת לא עמדה בהתחייבותה לביצוע השיפוי בחודש הסמוך למועד שליחת החשבונית ומכאן שיש לחזור ולבדוק את כוונת הצדדים בעת ההתקשרות. לא מן הנמנע שלו הייתה הנתבעת פועלת במועד ומזכה את התובע בסכום הקנס לא הייתה תביעה זו באה לעולם והתובע היה נשאר לקוח את הנתבעת, אך לאחר שהתובע מצא את עצמו משקיע זמן ועבודה בקבלת השיפוי , ניתן להבין את רצונו להתנתק משירותי הנתבעת. בנסיבות אלו אני קובעת כי התובע היה זכאי לשיפוי ואין לקזזו מיתרת החוב הקיימת לו לטענת הנתבעת. כמו כן לאור הנסיבות שפורטו לעיל אני קובעת כי אין לחייב את התובע מעבר לחודש אוגוסט 2010 מועד ביטול הוראת הקבע בה אני רו אה הודעת ביטול בנוסף לזו שנעשתה בטלפון בע"פ. לפי מסמכי הנתבעת הוראת הקבע הראשונה שלא שולמה הינה מחודש ספטמבר ולפי דיווח התובעת למשרד התקשורת השירות הנוסף האחרון שבקש התובע היה ב 2.8.10 ומכאן אני מסיקה שבפועל קבל התובע שירותי טלוויזיה מהתובעת עד לחיוב החל באמצע חודש אוגוסט. לאור האמור לעיל זכאי התובע למלוא השיפוי ובמזומן ולא על דרך הזיכוי , מה גם שלא מצאתי הצדקה על חיובו של התובע החל מחודש ספטמבר 2010. בשולי הדברים יוער כי ייתכן ואי ההבנה שבין הצדדים באשר לתנאי ההסכם המדויקים הייתה נמנעת לו מלכתחילה הייתה הנתבעת מחתימה את התובע על הסכם קצר ופשוט המסכם את תנאי ההתקשרות. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום סך של 1,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.10 ועד התשלום בפועל וסך של 500 ₪ בגין הוצאות הליך זה , לסכום יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. לא מצאתי הצדקה במקרה הנדון לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש בנוסף להוצאות ההליך. טלויזיהביטול עסקה (הגנת הצרכן)